באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שסד
(א) ל' הרמב"ם בפ"ד מהלכות גזילה ואבידה די"ב וב' ה"ה הכל מפורש ומבואר בהל' הרי"ף ז"ל וכ' כל הנשבעין באחרונה: פי' שנתת לי רשות
(ב) שם דין י"ג ונלמד מעובד' דנסכא דרבי אבא הבא בסעיף הסמוך ומבואר בהל' הרי"ף ז"ל
(ג) והראב"ד שם תמה דמאחר שבעל הבית לא היה שם אין כאן עענת ברי כ' ה"ה דע שיש סוברין ששבועת עד אחד אפי' על טענת שמא הוא דבכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבועה ואפי' את"ל הלא כבר תירץ הר"א ז"ל בעצמו הענין וז"ל ואולי נאמר אחר שימצאנה בידו טענת ברי הוא אף ע"פ שלא ראה כשהוציא מביתו אלא שהעד מעיד.
(ד) היינו עובד' דנסכא דר' אבא בפ"ב דב"ב סוף דף ל"ג ובפ"ז דשבועות דף מ"ז ע"א וכתב ה"ה ונרא' מדברי הרב ז"ל שהגוזל את חבידו בעדים צריך להחזיר לו בעדים וכבר חלקו בזה חכמי הדורות (ומבואר בסוף סימן שס"א)
(ה) שם דט"ו וכתב ה"ה זה אינו מבואר מן הגמ' אכל הוא דין פשוט וכן זאת הבבא אמר החוטף:
(ו) שם דף ט"ז
(ז) ז"ל שם ודעתי נוטה שישבע היסת שהרי לא הודה לו כלום אלא אמר שלי חטפתי
(ח) שם די"ז
(ט) הראב"ד השיגו וכתב ואם טענת ב"ה אינה טענה היאך זה מחויב שבועה ולמה ישלם וכו' וה"ה כ' דעת הרב ז"ל שנשבעין בעד א' טענת שמא ולא על מודה מקצת אלא בטענת ודאי וזה של מודה מקצת הוא מוסכם ובזה נסתלק ההשגה
(י) שם די"א
(כ) כ' ה"ה מתקנת חכמים והוא בפ' שבועת הדיינים (שבועות דף מ' ע"ב)
(ל) פשוט ג"כ בהרבה מקומות פירוש שנאמר גזלן הוא וחשוד על השבועה
(מ) שם וכ' ה"ה מתוך המשנה (שם דף ח"ד ע"ב והסוגי' שם מתברר דין זה דקתני ראוהו דוקא דאיכא עדים ופשט הוא
(נ) וביאר שם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ונשבע בנקיט' חפץ וכ' ה"ה זה דבר מוסכם מן הגאונים שאפי' מי שבידו משכון שהוא נאמן עד כדי דמיו הרי זה נשבע בנק"ח כדין הנשבעין וניטלין ומבואר לעיל סי' ע"ב)