באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שלח
(א) ל' הרמב"ם ריש פי"ג מה"ש מפורש בפ"ז דב"מ דף פח ע"ב:
(ב) משנה שם דף צא ע"ב וברייתא שם דף צב ע"א וכתב ה"ה ונחלקו המפרשים אם זה מדין תורה או מפני התקנה וכולי ומדברי רבינו נראה שהיא דבר תורה:
(ג) שם בברייתא
(ד) שם דין ב' משנה בפ"ה דב"ק דף נד ע"ב
(ה) כתב ה"ה גם זה מבואר שם (בפ"ז דב"מ ריש דף פ"ט)
(ו) שם בעיא דאיפשטא שם דף צ ע"ב:
(ז) מחלוקת ר' יוחנן ור"ל שם סוף דף צ' ופסק כר' יוחנן וכן בהלכות וכתב ה"ה וכבר הקשו המפרשים ז"ל ממ"ש (בפ"ג דשבועות דף כא ע"א) כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם אלמא דעקימת שפתיו לא הויא מעשה וכ"פ הרב ז"ל בפי"ט מהלכות סנהדרין והעיקר מ"ש כאן דעקימת שפתי' דחסימ' הוי מעשה מפני שדבורו בא לכלל מעשה שעל ידי דבורו הוא נחסמת וכו' ע"כ וכן כתבו התוספת שם:
(ח) שם דין ג' בברייתא שם דף נא ע"א:
(ט) מימרא דרב פפא שם והיא לתת טעם למה לוקה ומשלם והוא לפי שאין חייב המלקות והתשלומין באין לו כאחת
(י) שם ד"ג ברייתא שם דף צ' ע"א
(כ) שם בברייתא וכתב ה"ה ופרש"י הבעלים שאמרו חסום פרתי ודוש בה תבוא' שלך אין עליו עבירות בל תחסום ע"כ ולאו דוקא תבואה שלך דאפילו בתבואה של ישראל אינו עובר בלאו
(ל) שם בעיא דלא איפשטא ופסק לאיסורא ונלענ"ד שדעתו כדעת הרא"ש שהביא הטור שאפילו א"ל חסום ודוש בה תבואתך איכא איסורא ומטעם שכתבו התוס' שם
(מ) כל הני הם בעיות שם ע"ב ולא איפשטו ופסק לחומרא
(נ) וכ"כ התוספ' בשם גירסת הספרים משום דאינה מנחת כ"כ מלאכול בשבילו
(ס) בעיא דאיפשטא שם דף צ' ע"א
(ע) שם ד"ד כתב ה"ה ל' ברייתא שם סוף דף פט פרות המרכסות בתבואה ובהשגות א"א הוא מפר' כלומר עוברות התבוא' לקצר דרך הליכתן למקום אחר וכו' ע"כ ועיקר הפי' כדברי רבינו מל' והרכסים לבקע' והרמב"ן ז"ל מסייעו מהירושלמי פרק ט"ו דתרומות תני בדישו ולא בדרכו
(פ) הוא כפרש"י ותוספת שם וכן כתב הראב"ד בשם המפרשים
(צ) כן הוא ל' הטור ושם בברייתא אבל לענ"ד לא אמרו תקון זה שם אלא כשהיא דשה בתרומ' ומעשר אבל בחולין הוא מניחה לאכול וכן הרמב"ם שם לא העתיקו אלא לענין תרומה ומעשר ואפשר דשאני הכא דנפיש הזיקא דקלופות
(ק) ל' הטור ברייתא שם ד"צ ע"א (☜והא דכ' המחבר בסימן של"ז סי"ט שלא ירעיב ויסגף עצמו הפועל וכו' התם שאני שעיקר המזונות שלו שיש לו כח מהן אינו מהכרם והלכך אסור להרעיב נפשו משא"כ בבהמה דעיקר אכילתה ושביעתה הוא מהתבואה שבא לדרוש בה וחוזרת לכחה סמ"ע)