אתה גאלת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תוספת על פי א"ב לברכת גאל ישראל בהגדה של פסח מתקופת הגאונים, הנאמרת על ידי יהודי בבל ויהודי תימן

אתה גאלת את אבותינו ממצרים, ביד חזקה ובזרוע נטויה:
בהיות אבותינו בתוך ארץ מצרים, היו מעונים ומשועבדים תחת יד פרעה מלך מצרים:
גם שם פרו ורבו כעפר הארץ, וכארזי לבנון גבהו בקומה:
דבר פרעה למחות את שמם, ולאבד זכרם מקרב תבל:
הוא ועמו בעצה אחת היו, ויתחכמו סוד על זרע ישראל:
וימררו את חייהם בפרך, ובתשניק גדול קצרה רוחם:
זרע ישורון אנחה לבשו, כי יד איוב גברה עליהם:
חי וקים שמע בקולם, מלך מלכי המלכים האזין להם:
טוב וישר מהם גדל, משה ידיד בחזון השלח:
יחד הראם באותות שדי, ובמיני נגעים שנשפטו בני חם:
כל בכוריהם לטבח מסר, וראשית בטנם לדבר גדול הסגיר:
לכן נפלה צעקה גדולה במצרים, בכי ומספד בכל חוצותיה:
מעבדות לחרות יצאו ידידים, ואין כושל במספר שבטים:
ניהגם בטובו צור עולמים, והגיעם לים סוף ברחמים רבים:
סגר הים בהמון גליו, ושונא רודף בהמון חילו:
עיניהם נשאו למרום, לבקש רחמים מאביר יעקב:
פיהם פתחו גאולי ה', לשבח למלכם על רוב נפלאותיו:
צלל רכבו באויבי עמו, והשליך שונאיהם בתוך מי מצולה:
קרע ה' את מי ים סוף, לקיים שבועה שנשבע לאברהם אבינו:
ראו ידידים בפגרי שונאיהם, שהם מוטלים על שפת הים:
שירה וזמרה ודברי הלל, אמר משה לפני קונהו:
תהלה ותפארת ודברי תושבחות, אמרו פדויים לפני גואלם: