אצעקה במר ליבי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אהבה / רבי יוסף אבן ששת[עריכה]

  אֶצְעֲקָה בְּמַר לִבִּי / "אוֹהֲבִי, זְנַחְתַּנִי!"
     אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי / "לָמָּה שְׁכַחְתַּנִי?"

   בֵּן בְּכוֹר קְרָאתַנִי, / לִכְבוֹדְךָ בְּרָאתַנִי,
   חֶסֶד מְשַׁכְתַּנִי, / מִנֹּף גְּאַלְתַּנִי.
מַה לְּךָ שְׂנֵאתַנִי / אַחֲרֵי פְדִיתַנִי;
לֹא לְךָ לְקַחְתַּנִי
        אוֹהֲבִי, אֲהָהּ לִי, / אֵיךְ הֶעֱבַדְתַּנִי !

   נָע וְנָד אֲנִי מֻשְׁלָךְ / מִמְּךָ וּמִשֶּׁלָּךְ,
   וּזְמָן יְקָר הָלַךְ / אַחֲרֵי זְמָן מָשְלָךְ
וִימֵי עֱזוּז גָּדְלָךְ. / עַבְדִּי, אֲהָהּ, מָלַךְ –
   וַהֲלֹא לְעֶבֶד לָךְ
        אוֹהֲבִי, אֲהָהּ לִי, / בִּלְבַד יְצַרְתַּנִי !

   שַׁחוּ בְנוֹת שִׁירִי, / חִלֵּל זְמָן שָׂרִי,
וַיֶּחֱזַק צִירִי / מֵאֵין לְלֵב צֹרִי.
אֶבְכֶּה בְהִמָּכְרִי / חִנָּם אֱלֵי צָרִי,
כַּאְשֶׁר לְךָ נָכְרִי
   אוֹהֲבִי, אֲהָהּ לִי, / אָבִי חֲשַׁבְתַּנִי !

   שִׂיחִי לְךָ שַׂחְתִּי, / נִגְעִי וְתוֹכַחְתִּי
   אֶצְעַק : אֲהָהּ, שַׁחְתִּי, / סַפְתִּי וְנִסַּחְתִּי,
נַדְתִּי וְנִדַּחְתִּי, / נַחְתִּי וְלֹא נַחְתִּי
    בַּשְּׁבִי וְנִשְׁכַּחְתִּי,
     אוֹהֲבִי, אֲהָהּ לִי, / כִּי אִם זְנַחְתַּנִי!

   תָּנִיף כְּיָם נִדְבַת / יָד, כּוֹנֲנָה טוֹבַת
   מָשׂוֹשׂ אֲשֶׁר שָׁבַת, / יוֹם תַּעֲלֶה שִׁכְבַת
טַל לַעֲזֹר מְשִׁיבַת / נֶפֶשׁ, וְתִפְדֶּה בַת-
נָדִיב כְּמוֹ אַהְבַת / עוֹלָם אֲהַבְתַּנִי !

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).