אנומה אליש - הלוח הראשון
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
הטקסט תורגם מאנגלית במקור מהאתר World History Encyclopedia (תורגם על ידי אקסינו)
שימו לב: התרגום הוא לעברית מודרנית, וייתכן כי משפטים רבים גם עוותו בעקבות תהליך התרגום מאכדית לאנגלית ומאנגלית לעברית מודרנית
מתי שגן העדן שמעל לא התקיים, ומתי שכדור הארץ שמתחת לא נוצר, היה את אבזו, הראשון בסדר, מוליד הכל, והיה את דמיורג טיא-מט, אשר הולידה את כולם. הם התערבבו יחדיו כמים, בטרם היה הדשא ולפני שנוצרו הקנים - בטרם קיומם של האלים, כשטרם נקבעו גורלות, האלים נוצרו מתוך תוכם; לה(מו) ולאה(אמו) נוצרו. בזמן שהתפתחו וגדלו, אנשר וקישר נוצרו, והתחזקו אף יותר מדור האלים הקודם. הם חיו זמן רב, כפול מגילאי דור האלים הקודם. בנם אנו היה שידוך לאבותיו. אנו היה שווה לאנשר, אביו. לאנו היה בן בשם נודימוד, שהיה שווה לו. נודימוד היה האלוף בין אבותיו. הוא היה חכם מאוד, בעל אבחנה וחוזק. הוא היה הרבה יותר חזק מהילד של אביו, אנשר. בין האלים והאחים שלו, לא היה אף אחד שהתשווה לרמותיו. האחים האלוהיים התאספו יחדיו. הרעש שהם יצרו הפריע לטיא-מט, וגרם לה לערעור. הם עיצבנו את טיא-מט, וריקודיהם גרמו לפחד באנדורונה. אבזו לא השתיקם, וטי-מאט השתתקה גם בנוכחותם. אף על פי שנוכחותם ערערה אותה, היא לא רצתה לפגוע ברגשותיהם. ואז אבזו, יוצר האלים הגדולים, זימן את הווזיר שלו מומו ודיבר איתו. "מומו, יועצי הנאמן והסודי, בוא ניגש לטיא-מט". הם הלכו וישבו אל מול טיא-מט, וכאשר שוחחו על האלים וילדיהם אבזו אמר, לטיא-מט, "אני לא מרוצה מההתנהגות שלהם, ואינני מסוגל למצוא מנוחה במהלך היום ולא מסוגל לישון במהלך הלילה. אני אשמיד את דרך חייהם, כך שנוכל למצוא שלום ומנוחה". כאשר טיא-מט שמעה זאת, היא כעסה וזעקה אל בן זוגה. היא צעקה וזעקה בכעס, התאבלה על הרוע, "איך נשמיד את פרי יצירתנו? למרות שהתנהגותם מטרידה אותנו, הבה נטיל עליהם כללי משמעת בעדינות." מומו דיברה עם עורך דינו של אבזו - בתור ווזיר לא נאמן, הוא ייעץ למנהיגיו - "תשמיד את דרך החיים המופקרת הזאת, אבי, כך שתוכל למצוא זמן שינה בשעות הלילה!". אבזו היה מרוצה מעצותיו של מומו, ופניו אורו בשמחה. הוא היה שמח בגלל שהוא תיכנן משהו רע נגד ילדיו, האלים. מומו חיבקה את גרונו של אבזו, ישבה על ברכיו ונישקה אותו. הם זיממו רוע נגד האלים בסתר. תכנונם באותה הפגישה, הודלפה אל האלים, בניהם של אבזו, וכאשר האלים שמעו זאת, הם היו מודאגים. הם היו כה מזועזעים שהם ישבו בשקט ובשתיקה. אך אאה, שהיה ידוע בידע שלו ובמיומנותו, הבין את רוח הדברים. הוא ידע הכל והבין את ההונאה. אז הוא יצר לחש חזק ומקיף. הוא ביצע את זה במיומנותו, בכוחו העליון, בלחש הטהור שלו. הוא קרא את הלחש והטיל אותו על המים. הוא הכניס את אבזו לשינה עמוקה ואבזו נרדם. הוא הטיל את השינה על אבזו ומומו, יועצו, השתוקק ורטט ובקושי הצליח לנשום. ואז הוא שבר את גדיו של אבזו, שבר את כתרו, ולקח אל עצמו את תהילתו. הוא רצח את אבזו וכלא את מומו, הונה אותו. אאה לקח את מקומו של אבזו, והחזיק את מומו עם חבל בידו. לאחר שאאה הביס את אויביו והשיג עליהם ניצחון, הוא נח בשקט בחדרו וקרא לחדר "אבזו", שם הקים לעצמו מקדשים. לאחר מכן החל להתגורר בחדר, שם התגוררו הוא ורעייתו דמקינה בהדר. בחדר הגורלות, חדר הארכיטיפים, החכם מבין האלים, בי-ו, נוצר. מרדוק נולד באבזו, מרדוק נולד במימיו של אבזו. אה היה אביו ודמקינה הייתה אימו. הוא מצץ מהפיטמות של אלוהיו, ואחותו גידלה אותו באימה ופחד. דמותו התפתחה היטב, ומבט עיניו היה מסנוור. הוא גדל מהר, והוא היה אדיר מההתחלה. אנו, מוליד אביו, ראה אותו, והוא התמוגג וחייך; ליבו התמלא בשמחה. אנו הפך אותו למושלם, והאלוהות שלו הייתה יוצאת דופן. הוא נעשה גבוה מאוד, והצטיין מאוד. חבריו היו נפלאים באופן שלמוח הרגיל קשה לתפוס. היו לו ארבע עיניים וארבע אוזניים, ולהבות עלו כשהוא הזיז את שפתיו. ארבע אוזניו גדלו ועיניו קלטו הכל. איבריו היו מתעלים, והוא היה מאוד גברי וחזק.