אמונת חכמים (כ"י)/פרק עשרים וארבעה
ומעתה אין צורך להשיב למה שכתב הריב"ש בתשו' קנ"ז על כונת התפילה, זה לשונו: מי מכניס אותנו בכל זה, הלא טוב היה להתפלל סתם לשי"ת בכוונה והוא ידע באיזה דרך ישלים המבוקש, כמאמר הכתוב גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה עכ"ל. לפי שאם היה מעמיק בתוכיות החכמה, היה יודע מה מועיל כונתנו לקבלת תפילותינו ולהפקת רצוננו. ולזה כתב הרשב"א בתשו' סי' תכ"ג. באמת כי הכונה יסוד הכל, אבל הכונות רבות ונחלקות לכונות רבות זו לפנים מזו, כפי רבוי הידיעות וההשגות מן הקטן שבאישי' ועד מרע"ה, ולפי השגת כל א' וא' ימצא חן וכו', וח"ו למנוע מהתפלל כל מי שאינו יודע לכוין בכונות שמכוני' אליהם גדולי החכמים, ולא לרפות ידיהם, שאם אתה אומר כן נמצאו הקטני' והנשים ועמי הארצות נמנעי' מן התפילה ומן המצות, ולא אלו בלבד אלא כל המון ישראל זולתי אחד או שני' בדור וכו'. גם כי נתעוררת על מלת ברוך וכו'. כל זה ענין טוב מצד עצמו אלא שבמלת ברוך יש ענין פנימי יותר ויותר מזה עכ"ל.
והמתחיל בחכמה המאמין יסתכל במה שכתב הרמב"ם בהל' שגגות פ' י"א ז"ל, טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחילה ולא היה לה ידיעה בסוף, שעיר של יה"כ הנעשה בפנים, ויה"כ תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד, ושאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ביה"כ, ויום הכפורי' מכפרי', ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרי', ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כה"ג של יום הכפורי' מכפר אם היה המזיד מן הכהני', ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורי' מכפר, שנאמר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל עכ"ל.
ומכאן ילמוד שמה שאמרו שטעם קרבן כפרה הוא כדי שיתבונן החוטא שראוי לשחטו ולשרפו אבל נתן הקרבן תחתיו, אינו לפי שאפילו על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, הוצרכו שעירי הרגלים ושעירי ר"ח לכפר, ומי שלא ידע שחטא לא יתבונן כלל לפי שסבור הוא שלא חטא, עוד יסתכל שאם חוטא א' בטומאת מקדש וקדשיו במזיד, צותה התורה שיביא מדם השעיר בפנים ויעשה ח' הזאות בבית קדש הקדשי' ובהיכל, א' למעלה וז' למטה (שהרי השעיר עצמו הוא על אשר יש בה ידיעה בתחילה ולא בסוף) ובפירוש אמרה תורה וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתך טומאותם. הרי לך בבירור שלנקות הבה"מ מן הטומאות הללו, או נאמר לנקות מעון זה, צריכים הזאות הללו באופן זה, וחמורה כ"כ העבודה הזאת עד שפורשי' הכהני' אף מבין האולם והמזבח, אמנם אפילו המתעקש יודה שלא נצטוו בחנם כל אלו העבודות, וכיון שההזאה לבדה היא מכפרת ולא השעיר וכמו שכתבנו, מוכרחי' אנו לומר שההזאה הזאת עושה איזה מעשה או רושם או דבר אחר שלא נודע לבעלי הפשט, אמנם אם כדברי ריב"ש מה צורך לזה, יתפלל החוטא במזיד ויתכפר לו, ואם צריך איזה דבר, מה צורך לעשות ההזאות הללו, הלא טוב לנו להתפלל סתם והוא ידע באיזה דרך ישלים המבוקש, האמת הוא שמעשה התחתונים וכונתם גורם שיגולו רחמיו על מדותיו, ובזה נשיג מבוקשנו בנקלה, ואמנם איך יפה כחן של תחתוני' בזה, הוא דבר עמוק מסור לבעלי החכמה, (יעויינו דברי הרמ"ק בספר פרדס רמונים בשער הנשמה).