אלשיך על תהלים יח מב

(מב) ושמא תאמר אולי יקראו אל ה' ויענם, על כי עדיין לא נתמלאה סאתם, הנה גם אין להם סעד מזה, כי הלא לא יקראו אל ה' מתחלה כמאמינים בו יתברך בעצם, כי אם אחר שישועו ואין מושיע שהוא את אלהיהם, ויראו כי אין מושיע, אז יבאו וישועו אל ה', ועל כן ולא ענם, כי כל כך הוא ודאי שלא יענם אחר שהחלו באלהיהם, שאני אומר ולא ענם כאילו הוא דבר שכבר עבר:  והנה עדיין היה מקום למצוא טענה להאריך לעמלק עד לעתיד ולא לכלותם מעתה, והוא על ידי מה שיאריך להם הוא יתברך והמה בשררתם, יאכלו כל צד זכות או דבר טוב אשר עשו בעולם הזה, עד יבושת כל לחות חיותם, ויהיו כגבשושית צרור ארץ היבש, שאדם יפרר וזורה לרוח ויעבור והנה איננו, ככה יהיו לעתיד כל העמלקים, כדבר שנאמר (דניאל ב לד) עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת כו' באדין דקו כחדה כו' והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא אשתכח להון כו', הנה כי על ידי הכאת מלך המשיח בהם יזרם הוא יתברך ורוח מאתו ישאם כעור מן אדרי קיט אשר לא יראו ולא ימצאו בעולם, ואם כן היה נראה כי טוב הדבר להניחם עד הזמן שתכלה לחות איזה זכות וישארו כעור דק ויבש שרוח מאת ה' ישאם ויתבערו מן העולם, ולא כן אם יכלום מעתה, שעדיין יש להם לחות - מה, באופן שלא ישאם רוח סערת ה' וינוח לנו בסלוקם, כי אם יהיו מושלכים בחוצות פגרים מתים ויהיו דראון לכל בשר, וגם זה לא יום אחד ולא יומים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום, כי אם כמה שנים עד כלות כל העמלקים בארצותם לגויהם, וזה טוב לישראל ולא שיהיו חוצותם מלאות נבלות:

<< · אלשיך על תהלים · יח מב · >>