אלשיך על אסתר ד י
(י) "ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי וכו'". והנה המתרגם הרגיש כפל אומרו ותצוהו אל מרדכי, ואמר שצותה לו לאמר אל מרדכי בל יחרחר ריב עם המן. ועל מה שאמר אחר כך (פסוק יב) ויגידו למרדכי שמורה שאחרים הגידו ולא התך, כתב שהמן הרג את התך ונזדמנו מיכאל וגבריאל ויגידו למרדכי, והוא כמה דאת אמר ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י כ) שהוא גבריאל כמה דאת אמר והאיש גבריאל מועף ביעף (דניאל ט כא), כן אומר ויגידו הוא על גבריאל וחבירו, והם גם כן השיבו לאסתר וכן גם כן הוא דרך המדרש. ועל דרך הפשט אפשר באשר נדקדק כי אחר כך בהשיב אסתר אל השליח נאמר להשיב אל מרדכי ופה לא נאמר רק ותאמר וכו', אך הנה ראתה אסתר כי תשובתה זו היתה שלא כרצון מרדכי ותירא פן יחרה אפו, על כן בתחלה ותאמר אסתר להתך לא גמרה בלבה להשיב אמריה לו רק אמרה להתך בלבד לראות אם יטבו דבריה אלה בעיניו ויראו לו ראויות להשיב, וזהו ותאמר אסתר להתך ואחרי אומרה כן אליו גם שאין ספק שלא ישרו בעיניו ומה גם אם דניאל היה, על כן ותצוהו אל מרדכי כלומר ותצוהו ללכת אל מרדכי כי כל הנראה בעיניו יעשה אם תסתכן ואם תחדל ולא יגיד לו דבריה כי צוהו יעשה עיקר ממנו ויניח הענין מסור אליו, כי את מאמר מרדכי היא עושה כאשר היתה באמנה אתו. ומה שאמרה להתך הוא כל עבדי המלך וכו' וכאשר ציותה לו כן עשה התך שלא הגיד דבריה אל מרדכי כי אם שהנמצאים שם אשר שמעו את דבר המלכה הלכו ויגידו למרדכי את דברי אסתר: