אלשיך על אסתר ב י

(י) ושמא תאמר כי מה שהיה לה השנוי לטוב הוא כי לא נודע כי מישראל היא האומללים ונבזים בעיניהם, כי אילו ידעו אדרבה היתה לבוז בעיניהם, כי על כן עשתה בחכמה שלא הגידה את עמה ואת מולדתה לבל יבזוה שכנותיה והגי סריסה. לזה אמר לא כן הדבר כי אם מה שלא הגידה אסתר את עמה וכו' לא מפני הכבוד שלא תהיה לבוז בעיניהן כי אם על כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד, שאם לא כן גם כי היתה מגדת את עמה ואת מולדתה יכבדוה עם עז באשר ה' אתה, ותשא חסד לפניו מאתו יתברך כאמור: