אלשיך על אסתר א ב

(ב - ג) והנה יתחמץ לב השומע ישמע כדבר הרע הזה, היתכן כי לא נעצב המלך אל לבו על אבדן מאה ושלש עשרה איפרכיות. על כן אמר ראה בעיניך כי כן הוא, כי הנה בימים ההם כשבת וכו'. כלומר בימים ההם שהוא בימים אשר לא השליטו ה' רק במאה עשרים ושבע מדינה הגדיל לעשות משתה ושמחה רבה מאוד. ובגלל הדבר הזה לא החל בזמן מסויים לומר בשנת שלש למלכו כשבת המלך וכו', ולא יאמר בימים ההם, על דבר כי באומרו בשנת שלש וכו' במה יודע אם היה טרם אבדן מאה ושלש עשרה מדינות או אחר כך. על כן נאמר בימים ההם. לומר בימים ההם שלא משל ממשל רב כאשר בתחלה רק על שבע וכו' כנזכר, היה מה שאומר לך בשנת שלש וכו' עשה משתה:

ולבל תאמר היתכן כי לא בינת אדם לו להרגיש חסרונו שיפליג עתה בשובע שמחות, כי הלא אשר פעל ועשה כדבר הזה הוא כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו. כי ראה כי נתישב מלכותו והיה בטוח יחיה בנותר ולא ימרדו בו, כי עם היותו יושב בשושן הבירה יהיה מלכותו בכל משלה ואין מכלים. וזהו על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, שהיה הכסא מתייחס אל מלכותו הנזכר עודנו בשושן הבירה מבלי יתפשט בו להטיל עליהם מוראו, על כן בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו:

ושמא תאמר ובמה יוודע עתה שלא ימרדו בו מלכי האיפרכיות הנותרים כראשונים. לזה אמר ושרי המדינות לפניו, כי חיל פרס ומדי, ושרי המדינות - הם מלכי האיפרכיות - באו לפניו איש ממקומו, להיות סרים אל משמעתו ולעבוד עבודתו: