אליהו רבא כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו׳ (שמות כג-ג).

ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהם בישראל יותר מבכל מעשה ידיו, וקנה אותם קנין גמור וקרא אותם בנים ועבדים לשמו.

בוא וראה מה נאמר בהם בישראל לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ וגו׳ ולקחתי אתכם לי לעם וגו׳ והבאתי אתכם אל הארץ וגו׳ (שמות ו ו-ח). יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שלא תתנני ביד שליח לעולם.

מה כתיב מקודם?

בחודש השלישי וגו׳ (שמות יט-א).

ואחריו מה כתיב?

ואלה המשפטים (שמות כא-א).

ואחריו מה כתיב?

הנה אנוכי שולח מלאך וגו׳.

משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שבא בסוסים ובפרשים ובחילות הרבה, כיון ששמעו עבדיו ובני ביתו - נזדעזעו ופחדו ורעדו וחרדו חרדה גדולה, והמלך היה חכם ופיקח ובעל בינה ומחשבה.

מה עשה?

בא וישב במדינה סמוך לביתו ואמר לשרים והדוכסים שלו כמה בעלי בתים יש להם - תנו להם כך וכך חיטים ושעורים לאכילה וצמר ופשתים להלבישם.

כמה עניים יש בהם כמה סומים ופסחים וחרשים יש בהם - תנו להם כך וכך חיטים ושעורים לאכילה וצמר ופשתים להלבישם.

כמה נערים וקטנים וכמה זקנים וזקנות יש בהם - תנו להם כך וכך חיטים ושעורים לאכילה וצמר ופשתים להלבישם. מיד נחו עבדיו ובני ביתו מן הפחד והחרדה. כך כשנגלה הקב״ה ליתן התורה לישראל לא נגלה עליהם אלא במצרים וארבעים ושניים אלפים רבבות מלאכים, שנאמר: רכב אלוקים ריבותיים אלפי שנאן (תהילים סח-יח). ונאמר אלו-ה מתימן יבוא וגו׳ (חבקוק ג-ג).

אף כשבא הקב״ה ושכן על הר סיני, היו עמו עשרים ושניים אלף מלאכים ממונים על ישראל ונוטלים כל אחד ואחד מישראל שנים עשר מיל, שנאמר: כנשר יעיר קנו וגו׳ יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דברים לב-יא).

וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל את התורה באותה שעה נזדעזעו ורעדו ופחדו וחרדו חרדה גדולה, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וגו׳ ויחרד כל העם אשר במחנה וגו׳ (שמות יט-טז). ואומר: וכל העם רואים את הקולות וגו׳ וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות (שם כ יד-טו).

כיון שראה משה את ישראל שהיו מתייראים כשהיה נגלה עליהם הקב״ה והיה מדבר עמהם, אמר להם משה - אל תיראו, שנאמר: ויאמר משה אל העם אל תיראו כי בעבור נסות אתכם בא האלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וגו׳ (שם שם-טז). פייסן משה תחילה לישראל ואחר כך ערך עליהם נזיקין וכל מידות הדין, דכתיב אח״כ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

כי תקנה עבד עברי וגו׳ עד ורצע אדוניו את אזנו וגו׳ (שמות כא א-ו)

אוי להם לרשעים שבשביל מעשיהם המקולקלים ודברים שאינם ראויים שהם עושים הם מביאים את עצמם לידי פסול והם עניים עד יום מותם. והלא הדברים הם קל וחומר ומה אם הרשעים שנמכרים בגניבתם אומר הכתובה העניק תעניק לו מצאנו וגו׳ ולא יקשה בעיניך בשלחך אותו חופשי וגו׳ (דברים טו יד ו- יח). צדיקים עולם שעושים רצונו של מקום בכל יום על אחת כמה וכמה.

משלו משל למה הדבר דומה - למלך שהיה לו פלטרין גדולים והדלת נעולה שאין אדם יכול לכנוס בהם. והיה זיז יוצא ממנה והיו עליו תאנים וענבים וכל מיני מגדים כולם, וזיז אחר סמוך לו יוצא ממנה והיה עליו אכילה ושתיה וכל מיני מזונות וסיפוקים כולם. וכל העם העומדים חוץ מפלטרין של מלך באים ועוברים ושבים שם.

מה הן אומרים?

מן הזיז שהוא יוצא מן הפלטרין של מלך אתה תוכל לידע מה יש בתוכה, כך מן היסורים של הצדיקים בעולם הזה אתה למד מידת פורענותם של הרשעים בגיהנום. אך משולחן של רשעים בעולם הזה אתה למד מתן שכרם של הצדיקים לעולם הבא, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳ (תהילים לא-כ). ואומר: ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה וגו׳ (ישעיהו סד-ג).


פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני זקן אחד ואמר לי: וכי יש עכו״ם לימות בן דוד?

אמרתי לו: כל הגוים וכל הממלכות שעינו אותם את ישראל ולחצו אותם יהיו רואים בשמחתם של ישראל ויצטערו ויכעסו בלבבם ואח״כ הם הולכים לעפרם ושוב אינם חוזרים לעולם, שנאמר: רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס תאות רשעים תאבד וגו׳ (תהילים קיב-י). ואומר: והנחתם שמכם לשבועה לבחירי וגו׳ (ישעיהו סה-טו). וכל הגוים אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם יהיו רואים בשמחתם של ישראל והויין איכרים וכורמים לישראל, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם ואתם כוהני ה׳ תקראו וגו׳ (ישעיהו סא ה-ו).

ואומר: ולעבדיו יקרא שם אחר (שם סה-טו). - אלו כשרים שבישראל לימות בן דוד.

עד שאני עומד ומדבר עם הזקן הזה בא אצלי תלמיד אחד שאינו בקי בהלכה, ואמר לי: עוסק אני בדברי תורה ומחמד ומתאוה ומצפה אני אם תורה תבוא אלי - ואין תורה באה אליי.

אמרתי לו: בני, לא זוכה האיש לדברי תורה אלא אם כן מוסר נפשו למיתה עליה לכבוד שמים, כשור הזה שמכניסים אותו לעול והוא מוסר עצמו על כבוד בעליו לעובדו, שנאמר: ורב תבואות בכח שור (משלי יד-ד).

מה הבריות אומרים?

שרוב תבואתה של התורה בכח השור.

ואומר: לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון (שם טז-א). ואומר: העניים והאביונים מבקשים מים ואין וגו׳ אני ה׳ אענם (ישעיהו מא-יז).

אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על מה שאמרת שאתה מקבל את פושעי ישראל בתשובה. שאפילו הגדיל אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ועשה תשובה הריני עמו ברחמים ואקבל את תשובתו. ואפילו עומד אדם ומחרף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה אתה הקב״ה מוחל לו על כולם, שנאמר: אז תפקחנה עיני עוורים ואזני חרשים תפתחנה אז ידלג כאיל פיסח ותרון לשון אילם (שם לה ה-ו).

ואין חרש אילם ופיסח אלא מי שהוא חסר דעת בתורה וחסר מעשים טובים שהרי נאמר: כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה (שם).