אליהו רבא כ
שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות (איכה ב-יט). מכאן אמרו, ישמור אדם על בניו ועל בני ביתו שלא יצא אחד מהם לדבר עבירה חס ושלום ולא לידי דבר מכוער, שנאמר: הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים לא-יב). ואומר: אספו עם קדשו קהל אספו עוללים ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וגו׳ (יואל ב-טז).
ואין זקנים אלא תלמידי חכמים, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו׳ (במדבר יא-טז).
ואין עוללים ויונקי שדיים אלא תינוקות של בית רבן, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהילים ח-ג).
ואין שדיים אלא תורה, שנאמר: למען תנקו ושבעתם משד תנחומיה וגו׳ (ישעיהו סו-יא).
מאי יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה?
זה הנשיא ואב בית דין.
מכאן אמרו, אפילו חכם כמשה רבינו וחסיד כאהרון לא יאמר הואיל ואני יושב במנוחה בביתי שלום עלייך נפשי. אלא יצא ויכנס עם הציבור בצער. ועליהם הוא אומר: יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה׳ ויאמרו חוסה ה׳ על עמך וגו׳ (יואל ב טז-יז). כשם שהקב״ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ירד משמי שמים העליונים ממקום כבודו וגדלו ושכן עם ישראל בצרת הגלות בשביל התורה שעשו.
מכאן אמרו, אפילו יש לו לאדם מאה בתים ומאה כרמים ומאה שדות יניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ולכל מקום שמחדשים בו תורה. שבשביל דבר זה יהא זוכה לכל מה שחפץ.
וכן דוד היה אומר: אם אתן שנת לעיני וגו׳ (תהילים קלב-ד). ומתוך כך היה דוד זוכה לדברים גדולים.
מכאן אמרו, מי שיש לו תלמיד חכם בתוך ביתו ויודע במדתו ומפרנסו עם בני ביתו - ברכה נכנסת לו בתוך מעשה ידיו לעולם.
שכן מצינו ביוסף שהיה בבית פוטיפר נאמר בו: ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף וגו׳ (בראשית לט-ה).
מכאן אמרו, ארבע תכיפות הם:
תכף לסמיכה - שחיטה. (תכף כשסמוך ידו על הקרבן ישחט אותו, ישועות יעקב).
תכף לגאולה - תפילה. (כי אחר שמזכיר ומעורר נפשו בבטחון ה׳ לכן ראוי תכף להתפלל וע״י זה יהיה בכוונה שלימה, מאורי אש).
תכף לנטילת ידיים - ברכה. (של מים אחרונים ברכת המזון, י״י).
תכף לתלמיד חכם - ברכה במעשה ידיו. (תכף שמהנה לתלמיד חכם יהיה הברכה שורה במעשה ידיו, מ״א).
(מסיים סוף הדברים מיואל שהביא לעיל, ישועות יעקב).
ויתפללו ויאמרו חוסה ה׳ על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלוקיהם, ה׳ חנון ורחום ומלא רחמים רבים שפתותיך דובבות מישרים שפתותיך דובבות בבינה ובדעת ובחכמה והשכל. כי אתה שומע תפילות עמך ישראל ברחמים כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה׳ אלוקינו בכל קראנו אליו ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת.
ועליהם אמר דוד: אנה ה׳ מלטה נפשי וגו׳ (תהילים קטז-ד).
ואף הקב״ה השיבו בתשובה, שנאמר: ויקנא ה׳ לארצו ויחמול על עמו, ויען ה׳ ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו. ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים.
וכל כך למה?
כדי שלא יצאו ישראל מבתיהם ויצאו בעיירות אחרות להביא בר ולחם ומזון לתוך בתיהם, לכך נאמר: חוסה ה׳ על עמך וגו׳ ויען ה׳ ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו. ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים.
וכל העכו״ם הנשארים בארץ לימות בן דוד יהיו הולכים לבתיהם ומביאים בר ולחם ומזון לבתיהם של ישראל ומעשרים את ישראל עושר גדול, שנאמר: ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ וגו׳ (מלאכי ג-יב). ואומר: ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם וגו׳ ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה׳ וגו׳ ולא יבשו עמי לעולם (יואל ב כה-כו).
אלו ארבע מיני אומות שנשתעבדו בהם בישראל (הארבה הילק והחסיל והגזם כנגד ד׳ גלויות, י״י).
וכל כך למה?
כדי שיהא להם שכר.
משלו משל למה הדבר דומה -
למלך שכעס על בנו ותפסו בידו והכניסו לבית רבו וקובל לרבו על בנו, ועמד רבו והכהו מכות גדולות לפני אביו.
ואמר לו רבו: בני אע״פ שהכתיך מכות גדולות אינן אלא קטנות לפניך לפי מעשיך, והמכות האלה הם לטובתיך כדי שתטיב מעשיך ויטיב לך אביך אח״כ על מעשיך הטובים.
כך ישראל, מתייסרים ביסורים גדולים על מעשיהם הרעים ואינם אלא יסורים קלים לפי מעשיהם. ולא עוד, אלא שהם מקבלים שכר על היסורים שלהם, לכך נאמר: ושלמתי לכם את השנים וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם.
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד ואמר לי: רבי, מפני מה חילק הקב״ה את עולמו לשני גוים ולשני ממלכות?
ואמרתי לו: כדי לשמור את ישראל.
משלו משל למה הדבר דומה -
לתינוקות של בית רבן משמר הרבה אותם שלא יצאו ויטבעו בנהר, וכדי שלא יבואו ויכו זה את זה, וכדי שלא תכה אותם החמה. כך הקב״ה משמר לישראל שלא יחטאו שלא יהיו כעולי מצרים, שנאמר: כה אמר ה׳ הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף וגו׳ (ירמיהו מז-ב).
וכל כך למה?
כדי לקדש שמו הגדול, שנאמר: ה׳ שופטנו ה׳ מחוקקנו ה׳ מלכנו הוא יושיענו (ישעיהו לג-כב). ואומר: ואכלתם אכול ושבוע וגו׳ (יואל ב-כו). ואין שבוע אלא תורה, שנאמר: צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג-כה). לכך נאמר: ואכלתם אכול ושבוע.
מאי כתיב בתריה?
והללתם את שם ה׳ אלוקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם.
מאי להפליא?
בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים בגיהנום.
מאי ולא יבושו עמי לעולם?
לפי שכל אחד ואחד לפי שכרו של אדם אחר בעולם.
לא גלגל הקב״ה להביא אברהם לעולם אלא בשכרו של שם שנתנבא ארבע מאות שנה על כל הארצות שבעולם ולא קבלו ממנו.
ולא גלגל הקב״ה והביא מלכות יוון בעולם אלא בשכרו של יפת שכיסה את ערות אביו.
ולא גלגל הקב״ה והביא מלכות אדם בעולם שהחריבו את בית המקדש והגלו את ישראל מארצם אלא בשכרו של עשו שהיה בוכה ומתאנח בשעה שבירך יצחק את יעקב אבינו.
ולא גלגל הקב״ה והביא סנחריב לעולם אלא בשכרו של אשור שהיה איש כשר ובו היה עצתו של אברהם אבינו.
ולא גלגל הקב״ה והביא נבוכדנצר לעולם אלא בשכרו של אויל מרודך בנו מפני שנהג כבוד לאביו שבשמים.
ולא גלגל הקב״ה והביא מלכות פרס ומדי לעולם אלא בשכרו של כורש שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהחריבו העכו״ם את בית המקדש.
ולא גלגל והביא הקב״ה והביא את המן לעולם אלא בשכרו של אגד שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורים ואמר אוי לי שמא יאבד זרעי לעולם מן העולם. לכך נאמר: ולא יבושו עמי לעולם.
ד״א ולא יבושו עמי לעולם אבינו שבשמים יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ששמו נח באהלינו ושמנו באוהלו אף על פי שהכל שלו והכל מעשה ידיו. ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שאלמלא כתבת לנו שלישים במועצות ודעת (תורה ונביאים וכתובים, רש״י). עשאוני חס ושלום כאדם אכזרי שכל דבריו באכזריות. (רצה לומר העכו״ם היו אומרים על הקב״ה שהוא אכזר עליהם שהם נידונים בגיהנום חינם, ישועות יעקב).
אבל מה עשית לנו בחכמתך ובתבונתך?
כתבת לנו שלישים במועצות ודעת, שנאמר: הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת וגו׳ (משלי כב-כ).
והודעתנו דור פלוני עשה כך טובה - וקנסת אותו לטובה.
ואדם פלוני עשה כך תורתך וכך עשה טובה - וקנסת עליו טובה.
ודור פלוני עשה כך רעה - וכך קנסת לו מיטה.
לכך נאמר: ולא יבושו עמי לעולם.