אליהו רבא טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים, ובא תלמיד אחד ושאל אותי דבר כמו בן שהוא שואל את אביו. ואמר לי: רבי, מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם, שרבו ימיהם והאריכו ימים ושנים?

אמרתי לו: בני, בשביל כך האריכו שנים, כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה.

מניין תדע לך שכך הוא?

צא למד מעשרה דורות ראשונים, אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח.

אדם בא לעולם, בא שת בנו אחריו. אמרו לו לשת: עבוד את אביך - היה זנו ומפרנסו ומכלכלו.

בא שת לעולם, בא אנוש בנו אחריו. אמרו לו לאנוש: עבוד את אביך - היה זנו ומפרנסו ומכלכלו.

אמרו לאנוש: עבוד את אבי אביך.

אמר להם: אין אני חייב בו.

בא אנוש לעולם, בא קינן בנו אחריו. אמרו לו לקינן: עבוד את אביך - היה זנו ומפרנסו ומכלכלו.

אמרו לו לקינן: עבוד את אבי אביך.

אמר להם קינן: אין אני חייב בו.

וכן עד נח. בא נח לעולם, אמרו לו: עבוד את אביך - היה זנו ומפרנסו ומכלכלו.

אמרו לו לנח: עבוד אבי אביך. קיבל עליו, והיה זן את אבי אביו וכל אבותיו שהיו באותה שעה. ולא עוד אלא היה יוצא וממחה בדברים כל אותם מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול. לפיכך בא הכתוב והגיד עליו לדורות שהוא היה צדיק, שנאמר: כי אותך ראיתי צדיק לפניי וגו׳ (בראשית ז-א).

מכאן אמרו, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. וכן במידה הזאת לכל משפחות האדמה בין לישראל בין לעכו״ם.

מכאן אמרו, ימי בחרותו של אדם מאה ועשרים שנה, ואחר כך בא לעולם הבא שמחה גדולה.

וכן אמרו, יום שמת אדם הראשון עשאוהו יום טוב ויום משתה ושמחה. וכן הייתה שמחה בעולם לשלושה דברים: למלאך המות, וליצר הרע, ולישיבת בית הכיסא.

ואמר לי: רבי, מפני מה אתה שמח במלאך המות?

אמרתי לו: בני, אלמלא מלאך המות, מה אנחנו עושין לאבינו שבשמים - צא למד מעשרה דורות הראשונים שהקב״ה השפיע להם טובה מעין העולם הבא, והם עמדו להחריב את כל העולם.

ואמר לי: רבי, מפני מה אתה שמח ביצר הרע?

אמרתי לו: בני, אלמלא יצא הרע לא היה כל אותו הכבוד לישראל.

מנין?

כשיעלו לירושלים ברגלים, שנאמר: שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳ (שמות כג-יז). כשם שאנו עתידים לעלות ולהשתחוות שלוש פעמים בשנה למלך מלכי המלכים הקב״ה, שנאמר: והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה׳ צבאו-ת ולחוג את חג הסוכות וגו׳ (זכריה יד-טז). וכשיהיו (אומות העולם) הולכים בדרך יאמרו איש אל אחיו: מה מנחה עלינו להעלות בידינו? והלא הכסף והזהב - שלו הוא. האבנים טובות ומרגליות - שלו הם. ומה מנחה עלינו להעלות בידינו?

מיד הולכין ומביאים את בני ישראל בכבוד גדול, שנאמר: והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳ בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים אמר ה׳ כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה׳ (ישעיהו סו-כ).

ואם ימצאו מבני ישראל בן שנה אחד או בן שתי שנים - השרות מניקות אותו.

ואם בן עשר שנים או בן חמישה עשר שנים - המלכים מגדלים אותם, שנאמר: כה אמר ה׳ אלוקים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו וגו׳ (ישעיהו מט כב-כג). וכשהם מהלכים בדרך יהיו מגפפים ומחבקים ומנשקים אותם ומלחכים עפר רגליהם, שנאמר: ועפר רגלייך ילחכו.

ואז יהיו כל ישראל צדיקים, והקב״ה נוטל יצר הרע מהם, ויבואו למקרא ולמשנה וללימוד דרך ארץ ולעשות רצון אביהן שבשמים.

אמר לי: רבי, ישיבת בית הכיסא מה עניין?

ואמרתי לו: בני, עתיד הקב״ה לפדות את ישראל מבין העכו״ם, ויביא להם ימות בן דוד והגאולה. ויהיו שלושה דברים הללו נטולים מהם לעולם, שנאמר: צרור המור דודי לי וגו׳ (שה״ש א יג). וכשאנו זוכרים שלושה דברים הללו אנו מברכים ומשבחים ומגדלים ומקדשים לאבינו שבשמים.

ואמר לי: רבי, כמה נביאים היו מתנבאים להם לישראל?

אמרתי לו: בני, ארבעים ושמונה נביאים היו מתנבאים לישראל.

ואמר לי: רבי, ומה נשתנה ארבעים ושמונה מארבעים וחמישה או מחמישים?

אמרתי לו: בני, כנגד ארבעים ושמונה ערי מקלט שניתנו ללוים.

ואמרו חכמים, שלא פחתו הנביאים כלום ממה שכתוב בתורה, ולא הוסיפו כלום על מה שכתוב בתורה - אלא כולם נכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת.

ולמה בית ישראל דומים בעולם הזה אצל אביהן שבשמים?

למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה. עמד ובנה בתים הרבה ופלטרין הרבה ומישרים (חדרים נאים) הרבה שאין להן סוף. העלה המלך דבר על דעתו, ואמר: אצרוף את בניי ואת עבדיי מי שהוא אוהבני וירא ממני, ומי שירא ממני ואינו אוהב אותי.

מה עשה המלך?

עמד ובנה מבוי שהוא ארבע אמות על ארבע אמות, ועשה בתוכו חצר שהוא ארבע על ארבע טפחים. ועושה בתוכו פשפש קטן שהוא יוצא למישרים גדולים להקביל מתוך הפשפש הקטן פניו של מלך, ובני המלך ועבדיו באים ועומדים בחצר ובמבוי.

וכך אמר להם הקב״ה לישראל: בניי, באתי אני להקביל פניכם, ואתם לא באתם להקביל פניי, שנאמר: היושבת בגנים וגו׳ (שה״ש ח-יג).

ואומר: הוציא עם עיור ועיניים יש וחרשים ואוזניים למו (ישעיהו מג-ח).

הוציא עם עיור ועיניים יש - אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצוות, ומרחיקין את עצמם מן הגזל ומן כל דבר מכוער.

וחרשים ואוזניים למו - אלו תלמידי חכמים שמסרו את עצמם למקרא למשנה להלכות ולאגדות - ועל אלו ואלו הוא אומר: לפקוח עיניים עיורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך (שם מב-ז).

ואמר לי: רבי, מה נשתנה ישעיה בן אמוץ מכל הנביאים שהוא היה מתנבא כל הטובות וכל הנחמות לישראל יותר מכל הנביאים?

אמרתי לו: בני, מפני שהוא היה מקבל עליו מלכות שמים בשמחה יותר מכל שאר הנביאים, שנאמר: ואשמע את קול ה׳ אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני (שם ו-ח). וכתיב בתריה - ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו ואומר עד מתי ה׳ ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב וגו׳ (שם ח-יא).

ועלה על דעתו של ישעיה שאין הקב״ה רוצה בתשובתם של ישראל?

חס ושלום.

משל למלך שהיה לו בן יחיד במדינה, שיגר לו שליח, ואמר לו לשליח: שחוט לבני שוורים הרבה וצאן, והאכיל לבני בשר הרבה והשקה לבני יין ישן הרבה. ותתעצל במלאכת השדה ובמלאכת בית השלחין.

וכל כך למה, כדי שלא יצא בן המלך עמך לעשות במלאכה, ויבוא אביו המלך ולא ימצא ממנו קורת רוח?

אלא המלך הקב״ה יודע שלא השיב ישעיה תשובה במקומה.

בודאי מי שאמר: פרזות תשב ירושלם מרוב אדם ובהמה בתוכה ואני אהיה לה נאום ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב ח-ט). וכן אמר: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובתיה (שם ח ד-ה). יאמר לישעיה, עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם וגו׳?

בודאי יהא אדם יודע לפני מי הוא עומד, ולפני מי הוא מדבר. וידע מה מדבר, וידע מה הוא הדבר שהוא מדבר, כשהוא עומד לפני מי שהוא גדול ממנו.

ושנו חכמים, אל תרצה את חבירך בשעת כעסו (משנה אבות ד-ח).

ואמר לי: רבי, בכמה שנים נתנבא ישעיה כל אותם הטובות והנחמות שהתנבא לישראל?

אמרתי לו: בני, אילו עשו ישראל תשובה, מחיבתם היה הקב״ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה. ועל אחת כמה וכמה שהיה מגפפם ומחבקם ומנשקם ומיישבם בחיקו לעולם ולעולמי עולמים.