אליהו רבא ד
מפני מה זכה משה למאור פנים בעולם הזה, מה שהקב״ה עתיד ליתן לצדיקים לעולם הבא?
מפני שעשה רצונו של הקב״ה ומתאנח על כבודו של הקב״ה ועל ישראל כל ימיו, היה מחמד ומתאוה ומצפה כדי שיהא שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים.
ומנין תדע לך?
כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם אמר הקב״ה למשה: ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב-י).
מיד היה לו פתחון פה למשה להשיב, שנאמר: ויחל משה את פני ה׳ אלוקיו ויאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמור וגו׳ זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו׳.
מיד היתה לו עניה שנאמר: וינחם ה׳ על הרעה וגו׳.
אמר משה לפני הקב״ה: רבונו של עולם, צדיק וחסיד אתה אלא מידת הדין מקטרג לפניך על כל באי עולם ועל כל מעשה ידיך שבראת בעולם. ארד מלפניך ואעשה בהם מידת הדין, אם כולם עבדו לעגל בלבב שלם ימותו כולם ביום אחד.
מיד ירד משה מלפני הקב״ה ויקח משה את העגל וגו׳ ויזר על פני המים וישק את בני ישראל וגו׳ ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אליי וגו׳ ויאמר להם כה אמר ה׳ אלוקי ישראל וגו׳ והרגו איש את אחיו וגו׳ ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש.
מעיד אני עלי שמיים וארץ שלא אמר הקב״ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה׳ אליי ולשום איש חרבו על ירכו ולהרוג איש את אחיו ורעהו וקרובו. והוא אמר כה אמר ה׳ אלוקי ישראל וגו׳.
אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו: אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו ורעהו וקרובו, יהיו ישראל דנים קל וחומר ויאמרו לי: לא כך לימדתנו רבינו סנהדרין שהרגו נפש אחד מישראל פעם בשבוע נקראת מחבלנית, מפני מה אתה הורג ג׳ אלפים ביום אחד.
לפיכך תלה בכבוד של מעלה ואמר: כה אמר ה׳ אלוקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו וגו׳
מה עניין של אחריו?
כיון שאמר בשם הקב״ה, מיד ויעשו בני לוי כדבר משה.
חזר משה הצדיק ועמד בתפילה לפני המקום ואמר לפניו: רבש״ע צדיק וחסיד אתה וכל מעשיך באמונה, וכי בשביל ג׳ אלפים שעבדו לעגל בלבב שלם ימותו ת״ר אלף מבני כ׳ שנה ולמעלה מלבד בני תשעה עשר וחמש עשרה ועשר ושתיים וא׳, וכמה גרים ועבדים שנותספו עליהם עד אין לדבר סוף. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב״ה ונתרצה עמהם.
משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שסרח לפניו בנו הבכור, תפסו בידו ונתנו לעבדו שר הבית ואמר לו: צא והרוג את זה ותן אותו לחיה ולכלבים .
מה עשה אותו העבד?
הוציאו מלפניו והניחו בבראי (מחוץ לבית המלך) והטמינו בבית אחר ובא העבד, ועמד לפני המלך לסוף שלושים יום כטוב לב המלך עליו. והיו עבדיו ובני ביתו מסובין לפניו וכשהיה נושא את עיניו ואינו רואה את בכורו היה מכניס יגון ואנחה בלבו, ואין כל בריה מכיר למה המלך מכניס יגון ואנחה בלבו אלא עבדו שר הבית. מיד רץ והעמידו לפניו מיד נטל המלך כתר היפה שהיה מונח לפניו ונתנו בראש עבדו שר הבית.
לזה נדמה משה הצדיק כיון שעמד בתפילה בארבעה וחמישה מקומות והציל את ישראל מן המיתה, כתר היפה שהיה מונח לישראל שיהא להם ולבניהם עד עולם בשביל התורה שקיבלו ואמרו נעשה ונשמע - אותו הכתר יהא מונח בראשו של משה לעולם שנאמר: וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה (שמות לד-לה).
ושמא תאמר הואיל ונכנס משה לבית עולמו שמא בטל ממנו אותו הכתר של מאור פנים?
תלמוד לומר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים. מה אור של מעלה קיים לעולם ולעולמי עולמים - כך מאור פניו של משה נכנס עמו לבית עולמו, שנאמר: ומשה בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים לד-ז).
ולא משה בלבד - אלא כל תלמיד חכם שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנתו ומת, באמת לא מת אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלוקיך (שמואל א כה-כט). מקיש התלמיד חכם הצדיק אל אלוקים - מה אלוקים יהי שמו הגדול מבורך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים - כך כל תלמיד חכם שעוסק בתורה כל ימיו ומת, הרי הוא בחיים ועדיין לא מת. והוא חי הוא לעולם ולעולמי עולמים.
והיכן היא נשמתו?
תחת כסא הכבוד.
מכאן אמרו, אל ירבה אדם בכי ומספד על מתו ולא יגון ואנחה אלא כשיעור שנתנו חכמים - ג׳ ימים לבכי ומספד ושבעה ימים לאבל. שלושים יום לתספורת ולגיהוץ ולשאר דברים אחרים. וכל הבוכה מכאן ואילך, כאילו חובל בעצמו והרי זה מתחייב בנפשו. שנאמר: אל תבכו למת ואל תנודו לו וגו׳ (ירמיה כב-י).
אמר הקב״ה: אין אתם מרחמים עליו יותר ממני.
כיצד?
אדם עושה מריבה עם חבירו הולך הוא אצלו לרצותו והוא אינו מתרצה לו עד שמקבץ לו בני אדם הרבה ואחר כך מתרצה לו. ואעפ״י שמתרצה לו יש לו מקצת קנאה בלבו. אבל אני איני כך, אם אדם עובר עבירה לפניי אם חוזר ועושה תשובה הרי אני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו. ואין אני זוכר לו אפילו מקצת עוונותיו, לכך נאמר: אל תבכו למת וגו׳.
בכו בכו להולך - זה שעבר עבירה ושנה בה ושילש בה, ולא חזר בו ולא עשה תשובה. אל אותו תבכו שנעקר מן העולם, שנאמר: כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו (שם).
ולא זה בלבד, אלא שכרו של משה צדיק שעמד בתפילה בארבעה וחמישה מקומות והציל את ישראל מן המיתה, העלה עליו הכתוב כאילו ברא אותם, לכך נאמר: ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה סג-יא׳).
וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב״ה ועל כבודם של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאווה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גלויות, מיד שורה רוח הקודש בקרבו. שנאמר: איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעיהו סג-יא).
מכאן אמרו, כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים, אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיה לו שומר - אלא הקב״ה בעצמו ומלאכי השרת עומדים סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרים אותו, שנאמר: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וגו׳ (תהילים קמט-ו).
חיים שלא בצער שלא ביצר הרע לימות בן דוד ולעולם הבא - כיצד?
עתיד הקב״ה לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו, ונותן הקב״ה לנשיהם ובניהם ובנותיהם ועבדיהם ואמהותיהם צורך בתיהם ורוח הקודש שורה עליהם, שנאמר: והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם וגו׳ וגם על העבדים ועל השפחות וגו׳ וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי (יואל ג א-ב). ואומר: נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אימרתי (ישעיהו לב-ט).
שלא ביצר הרע כיצד?
שנאמר: ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו-כו).
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם - אלו מעשים טובים.
והסירותי את לב האבן מבשרכם - זה יצר הרע.
ונתתי לכם לב בשר - זה יצר טוב לקיים כל דברי תורה שהם כפולים בכל מקום.
עשרה דברות נאמרו על הר סיני (שמות כ), י׳ דברות נאמרו בספר תוכחות שנאמר: אנוכי ה׳ אלוקיך וגו׳ (דברים ה).
ניזקין נאמרו לפני הר סיני, ניזקין נאמרו בספר תוכחות.
כי תקנה עבד עברי (שמות כא) נאמר לפני הר סיני, כי ימכר לך אחיך העברי (דברים טו), נאמר בספר תוכחות. וכן בכמה מקומות.
כלאים נאמר בהר סיני, כלאים נאמר בספר תוכחות.
לא תבשל גדי נאמר בהר סיני (שמות כג-לד), וכן בספר תוכחות (דברים יד) וכן בכמה מקומות.
סימני בהמה חיה ועוף נאמר בהר סיני (ויקרא יא), וכן נאמר סימני בהמה חיה ועוף בספר תוכחות (דברים יד).
וכל קרבנות ציבור ויחיד נאמרו לפני אוהל מועד בחורב, וכן כל קרבנות ציבור נאמרו לפני מיתתו של אהרון. הא למדת, לדברי תורה שהם כפולים בכל מקום.
אבל אתם אין אתם כן, אלא שאתם עושים אותם טחי תפל ואתם מלעיגים אתם על אותם דברים כאילו אין בהם ממש, שנאמר: והנם טחים אתו תפל (יחזקאל יג-י). אין אתם ועושים קיא צואה שאינה קיא צואה, אתמהה. כעניין שנאמר: קיא צואה בלי מקום (ישעיהו כח-ח).
צויתי אתכם בצאתכם ממצרים, צויתי אתכם בספר תוכחות. קִוִּיתִי אתכם ארבע מאות ושמונים שנה עד שלא נבנה הבית, חזרתי וקויתי אתכם ארבע מאות ועשר שנה משנבנה הבית, שנאמר: כי צו לצו קו לקו (שם-י) ולא מצאתי מכם קורת רוח מה שכר לכם לפניי.
משלו משל למה הדבר דומה -
למלך שכעס על עבדו וציוה עליו ונתנוהו בשלשלאות של ברזל והיו מושכים את השלשלת מאחריו, ומשליכים אותו על פניו ומבעטים בו בפניו ובפני מעיו, שנאמר: והיה להם דבר ה׳ צו לצו קו לקו וגו׳ (שם-יג).
וכן בכמה מקומות עשיתם דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים, ורחמים שלי מקדימים עמכם בכל יום תמיד, שנאמר: מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו (תהלים לה-י). ונאמר: כי שומע אל אביונים ה׳ וגו׳. ונאמר: פנה אל תפילת הערער (תהלים קב-יח). - אלו בני אדם שהם במידה בינונית.
בשני מידות הקב״ה נפרע על אחת - שבע. מהעכו״ם ושרים של עכו״ם, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה וגו׳ (ישעיהו כד-כא) אלו שבקשו לאבד אתכם מן העולם.
מידה שנית, מיצר הרע הקב״ה נפרע על אחת - שבע. על שהשטין אתכם ולא הרביתם תורה בעולם, שנאמר: ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו׳ והשטן עומד על ימינו לשטנו ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ וגו׳ ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך וגו׳ (זכריה ג א-ג).
מה שכרו מלפניי? (עונשו)
כשם שהוא שם את ארצי ונחלתי לארץ ציה ושממה כדי שלא ימצא הגוף והנשמה, זכות שתגבה עליה (לקיים הרבה מצוות התלויין בארץ, י״י). כך אני ארחיק אותו מעליכם ואדחה אותו אל ארץ ציה ושממה.
שנאמר: ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות (יואל ב-כ)
את פניו אל הים הקדמוני - זה מקדש ראשון שנתן בו עיניו והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו.
וסופו אל הים האחרון - זה מקדש שני שנתן עיניו בו והחריבו והרג התלמידי חכמים שבו.
ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות - מפני שהניח את כל האומות ובא ודבק בהם בישראל ומבקש להטותן מדברי תורה.