אליהו זוטא כא
<< · אליהו זוטא · כא · >>
אמרו לו תלמידיו לר׳ אליעזר: רבינו אמור לנו באיזה אור אנו שמחים, באורו של הקב״ה או באורו של ירושלים?
ואמר להם רבי אליעזר: באורו של הקב״ה, שנאמר: א׳ל ה׳ ויאר לנו (תהילים קיח; כז).
ואמרו לו: והלא נאמר, קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס; א).
ואמר להם ר׳ אליעזר: זהו מה שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהילים לו; י).
כנגד מי אמר דוד המקרא הזה?
לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, שהיא אומרת לפני הקב״ה: רבש״ע בשביל מקור חיים זה שהיה עמך קודם כל מעשה בראשית אני מאירה באורך לעתיד לבוא.
ואין מקור חיים אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג; יח).
ומהו באורך נראה אור?
אלא, זהו האור שברא הקב״ה ביום ראשון ושימש בו העולם שלושה ימים קודם שנבראו המאורות ביום רביעי. וכיון שנבראו המאורות ביום רביעי,שנאמר: ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים (בראשית א; טז). מיד עמד הקב״ה וגנז לאותו אור הראשון.
ולמה גנזו הקב״ה?
לפי שעתידים העובדי כוכבים מכחישי התורה להכעיס לפניו, לכן אמר הקב״ה: לא יזכו אותם הרשעים להשתמש באור זה, אלא ישתמשו באור החמה והלבנה שהם עתידים להיבטל. אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו הצדיקים שהם בני העולם הבא וישתמשו בו לעתיד, שנאמר: וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל (שם שם; ד). כיון שהאור ראה שהקב״ה גנז אותו בשביל הצדיקים, מיד שמח האור שמחה גדולה, שנאמר: אור צדיקים ישמח (משלי יג; ט).
באותה שעה אמר האור לפני הקב״ה: רבש״ע אע״פ שנמנעתי מישראל הכשרים בעולם הזה ואני עתיד להאיר להם בעולם הבא אפילו הכי, אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא עליי.
ובשעה שיאמר הקב״ה לציון קומי אורי כי בא אורך יאמר לפניו: רבש״ע עמוד אתה בראש ואני עומדת אחריך.
ואומר לה הקב״ה: יפה אמרת. שנאמר: עתה אקום יאמר ה׳ (ישעיהו לג; י).
ובמה היא שמחה?
בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה, שנאמר: שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך חי אני נאום ה׳ כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים כככלה (ישעיהו מט; יח).
באותה שעה מביא הקב״ה את אליהו ובן דוד וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרון בידיהם, ונקבצים כל ישראל בפניהם. והשכינה לפניהם והנביאים מאחוריהם והתורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכים אותם אל עמק יהושפט ונקבצים כל העמים שם, שנאמר: וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פיזרו בגוים ואת ארצי חילקו, ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו (יואל ד; ב-ג).
באותה שעה מביא הקב״ה את אליליהם של עובדי כוכבים ונותן בהם רוח ונשמה, ואומר הקב״ה: יעברו כל אומה ואומה היא ופסל שלה על הגשר של גיהנום - ואז יעברו כולם.
וכיון שמגיעים לתוכה יהיה לפניהם כמו חוט ונופלים לתוך גיהנום האלילים ועובדיהם. וכיון שמגיעים לתוך גיהנום הם ופסיליהם, ורואים ישראל את כל העובדי כוכבים ופסיליהם בתוך הגיהנום - מיד מתייראים ישראל, ואומרים לפני הקב״ה: רבונו של עולם, שמא כשם שעשית עם אלו כך תעשה עמנו?
ואומר להם הקב״ה: מי אתם?
ואומרים לפניו: אנחנו עמך ונחלתך ישראל.
ואומר להם הקב״ה: מי מעיד עליכם?
ואומרים ישראל להקב״ה: אבינו אברהם יעיד עלינו.
מיד קורא הקב״ה לאברהם, ואומר לו: מעיד אתה עליהם שהם עמי ואני אלוקיהם?
ויאמר לפניו: רבש״ע, לא כך אמרת לי, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי? (בראשית טו; יד).
ועוד אומר להם הקב״ה: מי מעיד עוד יותר עליכם?
ואמרו לפניו: אבינו יצחק יעיד עלינו.
מיד קורא ליצחק ואומר לו: מעיד אתה עליהם שהם עמי ואני אלוקיהם?
ואומר לפניו: רבש״ע, לא כך אמרת לי, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל? (שם כו; ג).
ועוד אומר להם: ומי ומי מעיד עוד יותר עליכם?
ואמרו לפניו: יעקב אבינו יעיד עלינו.
מיד קורא ליעקב ואומר לו: מעיד אתה עליהם שהם עמי ואני אלוקיהם?
ואומר לפניו: רבש״ע, לא אמרת להם לי יהיה לך אלוקים אחרים על פניי (שמות כ; ג). - והם אמרו לפניך בכל יום שני פעמים שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד? (דברים ו; ד).
באותה שעה עובר הקב״ה לפניהם וישראל עמו אחריו, שנאמר: ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם (מיכה ב; יג). באותה שעה מביא הקב״ה את התורה ומניחה בחיקו, ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו. ואומר גבריאל לפני הקב״ה: רבש״ע, אם הוא רצונך יבואו כל העכו״ם ויראו בטובתם של ישראל. ואומר לו הקב״ה: גבריאל לא יבואו לראות, כי כן אמר ישעיהו הנביא: ה׳ רמה ידך בל יחזיון (ישעיהו כו; יא).
ואמר גבריאל לפניו: רבש״ע, לא כמו שאמר ישעיהו אלא יבואו ויראו ויבושו, שנאמר: יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם (שם).
ואף כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה: רבש״ע, יבואו ויראו ויבושו, שנאמר: ותרא אויבתי ותכסה בושה (מיכה ז; י).
באותה שעה פותחת גיהנום את פיה ויוצאים כל העכו״ם ממנה ורואים בטובתם של ישראל ונופלים על פניהם, ואומרים: כמה נאה אדון זה וכמה נאה אומה זו שהקב״ה אוהב אותם ביותר, שנאמר: אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלוקיו (תהילים קמד; טו).
ויאמרו העובדי כוכבים לפני הקב״ה: רבש״ע, מה נשתנה אומה זו מכל עמי קדם שאהבת אותם ביותר?
ואומר להם הקב״ה: שוטים שבעולם, אתם ידעתם אותי והנחתם אותי והשתחויתם לעבודת אלילים שלכם ולא בטחתם בי, אבל ישראל קידשו את שמי שני פעמים בכל יום ובטחו בי לכן אני נותן להם שכר טוב.
מיד מתביישים כל העכו״ם ושבים לתוך הגיהנום, שנאמר: ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלוקים (תהילים ט; יח). והקב״ה והצדיקים ילכו לגן עדן ומשתחווים הצדיקים לקב״ה ויושבים הצדיקים שם בגן עדן . והקב״ה יהא יושב בראש הצדיקים ומביא הקב״ה אותו האור שהיה גנוז לצדיקים ומוסיף עליו שלוש מאות וארבעים ושלושה פעמים.
ואמרו ישראל לפני הקב״ה: רבש״ע, לזה האור היינו מצפים, שנאמר: צמאה נפשי לאלוקים וגו׳ אבוא ואראה פני אלוקים (שם מב; ג).
ואומר להם הקב״ה: עכשיו ראיתם פניי.
ואומרים ישראל לפני הקב״ה: רבש״ע, כיון שעכשיו אתה מאיר לנו באורך אם כן חושך זה מה הוא?
ואומר להם הקב״ה: החושך הזה יכסה לבני עמלק ולבני ישמעאל, שנאמר: כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועלייך יזרח ה׳ וכבודו עלייך יראה (ישעיהו ס; ב).
וכן אתה מוצא בגאולת מצרים שהיו ישראל נתונים באורה והמצרים באפילה, שנאמר: ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י; כב-כג). ונאמר: ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה בעמוד אש (שם יד; כ).
ויהי הענן והחושך - למצרים.
ויאר את הלילה בעמוד אש - לישראל.
ואחר כך יאמר הקב״ה לישראל: בניי, עכשיו בואו וקבלו ממני כוס של תנחומים.
ואומרים ישראל לפניו: רבש״ע, בתחילה כעסת עלינו והוצאתנו מתוך ביתך והגליתנו לבין העכו״ם ועכשיו באת לפייס אותנו?
ויאמר להם הקב״ה לישראל: אמשול לכם משל למה הדבר דומה - לאדם שנשא את בת אחותו, פעם אחת כעס עליה והוציאה מביתו. לאחר ימים הוא בא לפייס אותה, ואמרה לו: מתחילה כעסת עליי והוצאתני מביתך ועכשיו אתה בא לפייסני?
ואמר לה: שמא תאמרי בלבבך שמיום שיצאת מביתי אני נכנסתי לביתי? אלא אף אני לא נכנסתי לביתי.
כך אמר הקב״ה לישראל: בניי, מיום שהחרבתי את ביתי של מטה לא עליתי וישבתי בביתי של מעלה ואם אין אתם מאמינים תנו את ידיכם על ראשי ותראו שהוא מלא טל, שנאמר: שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה (שה״ש ה; ב). ואז יהא מלביש הקב״ה את ציון עוזה בשכר עוזי וזמרת י׳ה שאמרו ישראל על הים, שנאמר: עורי עורי לבשי עוזך ציון.