אליהו זוטא ח
<< · אליהו זוטא · ח · >>
במידות הללו שמח הקב״ה כנגד עושה טובה, וכועס הוא כנגד עושה רעה.
ומנין תדע לך שכן הוא?
צא ולמד מדרך ארץ, כי האדם עד שלא נשא אשה ועד שלא היה לו בנים, אז דעתו יפה עליו ואין לו יגון ואנחה בלבו ויש לו קורת רוח בביתו. אבל לאחר שנשא אשה ויש לו בנים, אז אין דעתו יפה עליו ויש לו יגון ואנחה בלבו ואין לו קורת רוח בביתו משום שבניו הם מכעיסים אותו תמיד בדרכיהם ובמעשיהם ובמעלליהם הרעים. כמו כן עשו בני אדם לפני הקב״ה למרוד כנגד עיניו, כי עד שלא ברא הקב״ה את האדם על הארץ אז היתה דעתו יפה עליו כביכול. אבל לאחר שברא בני אדם הכעיסו להקב״ה במעלליהם ובדרכיהם הרעים כבנים שקצרו דעת אביהם בדרכיהם ובמעלליהם הרעים, אז הכניס כביכול יגון ואנחה בלבבו ואין לו קורת רוח בכל העולם.
תדע לך שכן הוא, כי שלוש מאות שנה עבדו ישראל ע״א בימי שפוט השופטים עד שמסר הקב״ה את ישראל ביד כושן רשעתיים ובידי יבין מלך חצור וכן בידי שאר עובדי כוכבים. וכשחזרו ישראל ועשו תשובה, מיד חזר הקב״ה וגאל את ישראל מידיהם.
וכן עבדו ישראל עכו״ם בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, וכן מדור לדור היו מוסיפים לחטוא בעכו״ם עד שמסר הקב״ה את ישראל בידי העובדי כוכבים, שנאמר: ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלוקי ארם ואת אלוקי צידון ואת אלוקי מואב ואת אלוקי בני עמון ואת אלוקי פלשתים ויעזבו את ה׳ ולא עבדוהו ויחר אף ה׳ בישראל וימכרם ביד פלישתים וביד בני עמון וירעצו וירוצצו את בני ישראל וגו׳ (שופטים י; ו-ח). וכשחזרו ועשו תשובה, מיד חזר הקב״ה וקיבל את תשובתם וגאל את ישראל מידי אותם העובדי כוכבים שהיו מסורים בידיהם משום שאין הקב״ה יכול לסבול צרת ישראל אם עשו תשובה. ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, שנאמר: ויזעקו בני ישראל אל ה׳ לאמור חטאנו לך וכי עזבנו את אלוקינו ונעבוד את הבעלים (שם שם;י).
וכן ניאצו והכעיסו ישראל את בוראם ועבדו עבודת כוכבים שלוש מאות ותשעים שנה בימי הבית הראשון.
ומנין תדע לך שכן הוא?
שהרי בודאי ארבע מאות ועשר שנים ישבו ישראל בבית הראשון, צא מהם עשרים שנה שלא עבדו מלכי יהודה וישראל עבודת כוכבים נשתיירו מהם שלוש מאות ותשעים שנה שעבדו מלכי ישראל ומלכי יהודה ע״א. וכל נביא ונביא שהיה מדבר עם ישראל והיה מוכיח אותם שיחזרו בתשובה, לא היו רוצים בטובתו של הנביא אלא היו אומרים לו: אי אפשי בנבואתך ואין אנו רוצים בנבואתך.
ומנין תדע לך שכן הוא?
שהרי אחאב מלך ישראל שאל את אליהו התשבי ואמר לו: כתוב בתורתך, השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה וגו׳ (דברים יא;טז) ואנו עובדים ע״א ואין הגשמים נעצרים, אלא בוא וראה כמה טובות באו לידי, שנאמר: ואחאב בן עומרי מלך על ישראל וגו׳ ויעש הרע בעיני ה׳ מכל אשר לפניו וגו׳ ויקם מזבח לבעל וגו׳ בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה׳ אשר דיבר ביד יהושע בן נון (מ״א טז; כט-לד).
מיד נתמלא אליהו חמה גדולה על אחאב, ואמר לו: ריקה מאסת את מי שברא את כל העולם כולו לכבודו ואת מי שנתן את התורה לכבודו, חייך שאין אני דן אותך אלא מתוך דבריך. שנאמר: ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה׳ אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (שם יז;יא).
מיד נטל אליהו מפתח של מטר והלך לו והיה רעב גדול, עד שאמר הקב״ה לאליהו: לך הראה אל אחאב ואתנה מטר. ולא עוד, אלא שעמד הקב״ה ודחפו לאליהו למקום שביקשו אבותיהם של ישראל רחמים על בניהם, שנאמר: וישכב ויישן תחת רותם אחד והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכול ויבט והנה מראשתיו עוגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב וישב מלאך ה׳ שנית ויגע בו ויאמר קום אכול כי רב ממך הדרך ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוקים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר ה׳ אליו ויאמר לו מה לך פה אליהו (שם יט; ה-ט).
וכשאמר הקב״ה לאליהו: מה לך פה אליהו (שם שם;ט). היה לו לאליהו שיאמר לפני הקב״ה, ריבונו של עולם, בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בעולם. ולא די שלא אמר כן, אלא אמר: קנוא קינאתי לה׳ אלוקי צבאות (שם;י). מיד התחיל הקב״ה לדבר עם אליהו דברי תנחומים, ואמר לו: כשנגליתי ליתן תורה לישראל לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת שהם רוצים בטובתם של ישראל, שנאמר: ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה׳ והנה ה׳ עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה׳ לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳ ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה (שם;יא).
מה עשה הקב״ה?
המתין לו לאליהו שלוש שעות, ועדיין הוא היה עומד בדבריו הראשונים ואמר עוד פעם שנית: קנוא קינאתי לה׳ אלוקי צבאות (שם-יד).
באותה שעה אמר הקב״ה לאליהו: לך שוב לדרכך מדברה דמשק ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך (שם טו-טז). ומה שיש בדעתך שכל ישראל חייב כליה, אין אני אוכל לעשות.