אלגיה (אורי ניסן גנסין)
לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –
עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה,
תּוֹר חֲלוֹמוֹת הָעֲלוּמִים,
תְּקוּפַת חַיַּי הַנִּפְלָאָה !
אֶל אֵל אֶחָד גְּדָל-עֲלִילָה,
עֵת כָּל חוּשַׁי בִּי כָּרָעוּ –
לוֹ הִתְפָּרְצָה שִׁירַת חַיַּי,
עֵינַי חוֹלְמוֹת לוֹ דָמָעוּ ...
יָמִים רַבִּים, יָמִים כְּבֵדִים
מִנִּי אָז עָלַי חָלָפוּ ;
עִם דִּמְעוֹתַי-חֲלוֹמוֹתַי
אֶל מְצוּלוֹת-עַד נִגְרָפוּ.
וַיִּתְפּוֹצֵץ אֵל מָעֻזִּי,
גְּאוֹן בַּחוּנַי, אוֹיָה, קָרַס ...
וַיִּשְׂתָּעֲרוּ אֱלִילִים
עֲלֵי נַפְשִׁי הַנִּסְעָרֶת ...
וֶאֱלִילִים בָּאֱלִילִים
תּוֹךְ לִבָּתִי הָאֻמְלָלָה –
עַל הַשָּׁלָל נִלְחָמוּ,
עַל נִשְׁמָתִי הַחֲלָלָה ...
לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –
עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה ;
לֹא מַאְפֵּלְיַת לֵיל תְּשׁוּפֵנִי, –
צִיַּת חַיַּי הַנּוֹרָאָה.
מאת אורי ניסן גנסין
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).