אי האלמוגים/פרק 4

רוברט מייקל בלנטיין
אי האלמוגים
פרק רביעי
	פרק חמישי←

עכשיו ישבנו על סלע והתחלנו לבחון את רכושנו האישי. כשהגענו לחוף לאחר שנחרבנו, חבריי לקחו חלק מבגדיהם ופרשו אותם בשמש להתייבש; שכן למרות הסערה השתוללה בעוז, לא היה ענן בודד בשמים הבהירים. הם גם הפשיטו את רוב הבגדים הרטובים שלי ופרשו אותם גם על הסלעים. לאחר שחידשנו את בגדינו, חיפשנו עכשיו בכיסינו את מלוא תשומת לבנו, והנחנו את תוכנם על אבן שטוחה לפנינו: וכעת, כשהמוח שלנו היה מלא חיים למצבנו, לא היתה לנו שום חרדה שהפכנו את הכיסים המרובים שלנו החוצה, כדי ששום דבר לא יברח מאיתנו. כאשר הכל נאסף יחד, מצאנו כי הסחורה שלנו בעולם היו החפצים הבאים:

ראשית, אולר קטן עם להב יחיד, שבור בערך באמצע וחלוד מאוד, מלבד שיש שניים או שלושה חריצים על הקצה שלו. (פיטרקין אמר על כך, בנעימות הרגילה שלו, שזה יעשה בשביל מסורים וגם סכין, וזה היה יתרון גדול.) שנית, תיק ישן של עיפרון של כסף גרמני, בלי שום יתרון. שלישית, חתיכת חוט-שוט שאורכה כשישה מטרים. רביעית, מחט של מפרש בגודל קטן. חמישית, טלסקופ של ספינה, שהיה לי במקרה בידי, בזמן שהספינה פגעה, ואשר אני נצמדתי אליה בחוזקה כל הזמן שהייתי במים; אכן, בקושי הוציא אותו ג'ק מאחיזתי כששכבתי על החוף. אני לא מבין למה שמרתי על הטלסקופ הזה. אומרים שאדם טובע ייאחז בקש. אולי היתה זו איזו הרגשה כזאת בי, כי לא ידעתי שהיא נמצאת בידי כשהיינו הרוסים. עם זאת, היה לנו קצת תענוג שיש לנו את זה עכשיו - אם כי לא ראינו שזה יכול להיות לנו הרבה שימוש, כמו זכוכית בקצה הקטן נשבר לרסיסים. החפץ השישי שלנו היתה טבעת פליז שג'ק לבש תמיד על אצבעו הקטנה. מעולם לא הבנתי למה הוא לבש את זה; כי ג'ק לא היה לשווא על הופעתו, ולא נראה שהוא דואג לקישוטים מכל סוג שהוא. פטרקין אמר, "זה היה לזיכרונה של הנערה שהשאיר מאחוריו! "אבל מכיוון שלא דיבר על הנערה הזאת לאיש מאיתנו, אני נוטה לחשוב שפטרקין מתלוצץ או טועה. בנוסף לחפצים אלה, היה לנו קצת טינדר ואת הבגדים על הגב שלנו. אלה האחרונים היו כדלקמן:

לכל אחד מאיתנו היה זוג מכנסיים קנדיים עבים וזוג נעליים עבות של מלחים. ג'ק לבש חולצת פלנל אדומה, ז'קט כחול, ומכנסיים אדומים של קילמרנוק או מכנסי לילה, מלבד זוג גרביים מחורצים, וממחטה של ​​כיס עם 16 תצלומי דיוקן של הלורד נלסון שהודפסו עליה ושקית איגוד באמצע. פטרקין לבש חולצת פשתן מפוספסת - שאותה לבש מחוץ למכנסיו וחגורה סביב מותניו, אחרי צורת הטוניקה - וכובע קש שחור ועגול. לא היה לו ז'קט, לאחר שזרק אותו ממש לפני שהוטלנו לים; אבל זה לא היה כל כך הרבה, כי האקלים של האי הוכיח להיות מאוד מתון - כל כך הרבה, אכן, כי ג'ק ואני לעתים קרובות העדיפו ללכת על בלי המעילים שלנו. פטרקין היה גם זוג גרבי כותנה לבנים וממחטה כחולה עם כתמים לבנים על כל זה. התלבושת שלי היתה מורכבת מחולצת פלנל כחולה, מעיל כחול, כובע שחור וזוג גרביים מחורצים, מלבד הנעליים ומכנסי הקנבס שכבר הוזכרו. זה כל מה שהיה לנו, וחוץ מכל הדברים האלה לא היה לנו שום דבר אחר; אבל כשחשבנו על הסכנה שממנה נמלטנו, וכמה גרוע היה יכול להיות שהספינה פגעה על השונית במשך הלילה, חשנו תודה רבה לנו שיש לנו כל כך הרבה, אם כי אני חייב להודות , לפעמים היינו רוצים שיהיה לנו קצת יותר.

בעוד אנחנו בוחנים את הדברים האלה ומדברים עליהם, ג'ק התחיל פתאום וקרא:

"המשוט! שכחנו את המשוט! "

"מה זה יעזור לנו? "אמר פיטרקין. "יש מספיק עצים על האי כדי לעשות אלף משוטים."

"איי, בחור, "ענה ג'ק. "אבל בסוף זה יש קצת ברזל חישוק, וזה עשוי להיות לנו להרבה שימוש".

"נכון מאוד, "אמרתי; "בוא נלך להביא אותו." וכך כולנו שלושתנו קמנו ונחפזנו אל החוף. עדיין הרגשתי חלשה מאבדן הדם, כך שהחברים שלי החלו לעזוב אותי בקרוב; אבל ג'ק קלט את זה, ובטבע הטוב הרגיל שלו, חזר לעזור לי. זו היתה הפעם הראשונה שנראיתי טוב אלי מאז הנחיתה, שכן המקום שבו הונחתי היה מכוסה בשיחים עבים, שכמעט הסתירו את הארץ מעינינו. כאשר יצאנו עכשיו מבין אלה והלכנו יחד בחוף החולי, השפלתי את עיני, ולבי באמת זהר בתוכי, ורוחי התרוממה אל הסיכוי היפהפה שראיתי מכל עבר. הסופה נפסקה פתאום, כאילו היא התפוצצה בזעם עד שזינקה על הספינה שלנו על הסלעים, ולא היה לה מה לעשות אחרי שהשלימה זאת. האי שעליו עמדנו היה הררי, ומכוסה כמעט בכל מקום עם העצים היפים והצבועים ביותר, השיחים והשיחים, שאף אחד מהם לא הכרתי את שמותיהם באותה עת - מלבד, למעשה, את עצי הדקל של הקקאו, אשר מיד זיהיתי את התמונות הרבות שראיתי בהן לפני שעזבתי את הבית. חוף חולי של לובן מסנוור ניצב על החוף הירוק-בוהק, ועליה נפל אדווה עדינה של הים. הדבר האחרון הפתיע אותי מאוד, שכן נזכרתי שבבית היה הים נופל על גדותיו הענקיות על החוף זמן רב לאחר שככה סערה. אבל כשהטילתי את מבטי אל הים, התבהרה. במרחק קילומטר וחצי מהחוף ראיתי את חוטי האוקיאנוס הגדולים מתגלגלים כמו קיר ירוק, ונופלים בשאגה ארוכה ורמה על שונית אלמוגים נמוכה, שם הם מקציפים לתוך קצף לבן ונזרקים בענני רסס. הרסס הזה טס לפעמים גבוה מדי, ופה ושם נוצרת קשת יפה בין הטיפות הנופלות. אחר כך מצאנו ששונית האלמוגים הזאת התפשטה סביב האי, ויצרה לה שובר גלים טבעי. מעבר לכך, הים התרומם וזרק באלימות מן ההשפעות של הסערה; אבל בין השונית לבין החוף היה שקט ורגוע כאגם.

לבי נמלא עונג רב יותר מכפי שיכולתי להביע למראה כל כך הרבה חפצים מפוארים, והמחשבות שלי פנו פתאום להתבוננות הבורא מכולם. אני מזכיר זאת בשמחה רבה יותר, כי באותו זמן אני מתבייש לומר, לעתים רחוקות חשבתי על הבורא שלי, אף על פי שהייתי כל הזמן מוקף ביצירותיו היפות והנפלאות ביותר.הבחנתי, מתוך הבעת פניה של ידידי, שגם הוא נהנה מן השמחה המרהיבה, שהיתה נעימה לנו עוד יותר אחרי המסע הארוך שלנו על הים המלוח. הרוח היתה קרה וקריה. אבל כאן זה היה עדין להפליא, וכשנשף נשפך מן האדמה הוא היה עמוס בבושם היפה ביותר שאפשר לדמיין. בעודנו מביטים כך נבהלנו מפיו של ה"חוזה" הרם מפיטרקין, וכשצפינו אל שפת הים ראינו אותו מתרוצץ וקופץ כמו קוף, ותמיד ומשך את כל כוחו במשהו ששכב על החוף.

"איזה בחור מוזר הוא, בטוח! "אמר ג'ק, לקח אותי בזרועי ומיהר קדימה. "בוא, הבה נמהר לראות מה זה".

"הנה זה, בנים - הזדרזו! בוא איתי! בדיוק מה שאנחנו רוצים! "קרא פיטרקין כשהתקרבנו, עדיין מושך בכל כוחו. "שיעור ראשון; רק את הכרטיס מאוד! "

אני צריך בקושי לומר לקוראים שלי שחברי פיטרקין נהג להשתמש במשפטים יוצאי דופן וייחודיים מאוד. ואני חופשי להודות שלא הבנתי היטב את משמעותם של אחדים מהם - למשל, "כרטיס-הכבוד", אבל אני סבור שחובתי לספר את כל מה שקשור להרפתקאותי, תוך התייחסות קפדנית לאמיתות עד כמה שזכרוני משרת אותי, כך אני כותב, במידת האפשר, את המילים המדויקות שחברי דיברו. לעתים קרובות שאלתי את פיטרקין להסביר למה הוא מתכוון ב"קלף", אבל הוא תמיד ענה לי על ידי צחוק. עם זאת, על ידי התבוננות בהזדמנויות שבהן הוא השתמש בו, הבנתי שזה אומר להראות שמשהו טוב או בר מזל.

כשהתקרבנו מצאנו כי פיטרקין ניסה לשווא להוציא את הגרזן מן המשוט שבתוכו ייזכר ג'ק בעודו מתאמץ לחתוך את החבל שבתוכו הוא הסתבך בחרטום האונייה. למזלינו נשאר הגרזן מהיר במשוט, ואפילו עכשיו לא היה בכוחו של פיטרקין להוציא אותו מן החתך.

"אה, זה באמת הון! "קרא ג'ק, ובמקביל נתן לגרזן מפתח ברגים ששלף אותו מן העץ הקשה. "כמה זה בר מזל! זה יהיה בעל ערך רב יותר ממאה סכינים, והקצה די חדש וחד ".

"אני אענה על קשיחות הידית, מכל מקום! "קרא פיטרקין. "זרועותי כמעט משוכות מהארובות. אבל לראות כאן, המזל שלנו הוא נהדר. יש ברזל על הלהב." הוא הצביע על פיסת חישוק בשעה שדיבר, שנלכד סביב להב המשוט כדי למנוע את התפצלותו.

זה היה גם גילוי בר מזל. ג'ק ירד על ברכיו, ובקצה הגרזן החל בזהירות לכפות את הציפורניים. אבל כשהחזיקו מעמד בתקיפות, והמבצע פישל את הגרזן שלנו, נשאנו את המשוט איתנו אל המקום שבו השארנו את שאר חפצינו, מתוך כוונה לשרוף את העץ מן הברזל בשעה נוחה יותר.

"עכשיו, בחורים, "אמר ג'ק אחרי שהנחנו אותו על האבן שהכילה את כל שלנו, "אני מציע שנלך אל זנב האי, שם פגעה הספינה, שנמצאת במרחק של רק רבע קילומטר ; ולראות אם משהו אחר נזרק לחוף. אני לא מצפה לשום דבר, אבל זה טוב לראות. כאשר נחזור הנה זה יהיה הזמן לאכול ארוחת ערב ולהכין את המיטות שלנו. "

"מוסכם! "קרא פיטרקין ואני, כאילו היינו מסכימים לכל הצעה שג'ק עשה; שכן, מלבד היותו מבוגר וחזק הרבה יותר משנינו, הוא היה בחור חכם מאוד, ואני חושב שהייתי גורם לאנשים מבוגרים הרבה יותר ממנו לבחור אותו למנהיג שלהם, בייחוד אם הם היו צריכים להוביל אותם על מפעל מודגש.

עכשיו, כאשר מיהרנו לאורך החוף הלבן, שהבהיק באור כה עז בקרני השמש השוקעת שעינינו היו מסונוורות מאוד מבוהקו, עלה פתאום בראשו של פיטרקין, שלא היה לנו מה לאכול מלבד גרגרי הבר שגדלו בשפע לרגלינו.

"מה נעשה, ג'ק? "אמר במבט עגמומי. "אולי הם רעילים!"

"אין פחד, "ענה ג'ק בביטחון. "שמתי לב שכמה מהם אינם דומים לחלק מהגרגרים שגדלים על גבעות הילידים שלנו. חוץ מזה, ראיתי אחת או שתיים ציפורים מוזרות אוכלות אותן רק לפני כמה דקות, ומה שלא יהרוג את הציפורים לא יהרוג אותנו. אבל תסתכל למעלה, פיטרקין, "המשיך ג'ק והצביע על ראש מסועף של כף קקאו. "יש לנו אגוזים בכל השלבים".

"אז הנה יש! "קרא פיטרקין, שהיה בעל אופי לא-מתבונן, היה שקוע מדי בדברים אחרים כדי להבחין במשהו כה גבוה מעל ראשו כפרי עץ דקל. אבל אילו פגמים היו בידי חברי הצעיר, לא היה אפשר להאשים אותו בשל חוסר פעילות או רוחות של בעלי חיים. ואכן, האגוזים בקושי הצביעו לו כאשר הוא זינק במעלה הגבעול הגבוה של העץ כמו סנאי, וכעבור כמה דקות חזר עם שלושה אגוזים, כל אחד מהם גדול כמו אגרוף של גבר.

"כדאי שתשמור אותם עד שנחזור, "אמר ג'ק. "תן לנו לסיים את העבודה שלנו לפני האכילה."

"ובכן, קפטן; קדימה! "קרא פיטרקין ודחף את האגוזים לכיס מכנסיו. "למעשה, אני לא רוצה לאכול עכשיו. אבל הייתי נותן עסקה טובה למשקה. הו, שיכולתי למצוא מעיין! אבל אני לא רואה את הסימן הקטן ביותר למקום אחד. אני אומר, ג 'ק, איך זה קורה שאתה נראה עד הכל? כבר סיפרת לנו את שמותיהם של חצי תריסר עצים, ובכל זאת אתה אומר שמעולם לא היית בדרום-הים.

"אני לא מסתדר עם הכול, פיטרקין, כפי שתגלה זמן רב, "ענה ג'ק בחיוך: "אבל אני הייתי קורא נהדר של ספרי מסעות והרפתקאות כל חיי, וזה העמיד אותי על הרבה דברים שאתה, אולי, לא מכיר".

"הו, ג'ק, זה הכול! אם תתחיל לשים הכול כדי לזכות בספרי ספרים, אני אאבד את דעתי עלייך, "קרא פיטרקין במבט של בוז. "ראיתי הרבה אנשים שתמיד התעסקו בספרים, וכשהם באו לנסות לעשות משהו, הם לא היו יותר טובים מבבונים!

"אתה צודק לגמרי, "השיב ג'ק. "וראיתי הרבה בחורים, שמעולם לא התבוננו בספרים, שלא ידעו דבר על שום דבר חוץ מהדברים שראו בפועל, ומעט מאוד ידעו על כך. ואכן, כמה מהם היו בורים כל כך שהם לא ידעו כי אגוזי הקקאו גדלו על עצי קקאו! "

לא יכולתי להימנע מלצחוק על הנזיפה הזאת, כי היתה בזה הרבה אמת לגבי בורותו של פיטרקין.

"המממ! אולי אתה צודק, "ענה פיטרקין. "אבל לא הייתי מעניק איש לאיש ספרים אם אין לו שום דבר אחר".

"גם אני לא, "אמר ג'ק. "אבל זה לא סיבה שאתה צריך להריץ ספרים למטה, או לחשוב פחות ממני על שקראתי אותם. נניח, עכשיו, פיטרקין, שרצית לבנות ספינה, ואני הייתי נותן לך תיאור ארוך ומיידי של הדרך לעשות את זה, זה לא יועיל מאוד?

"אין ספק, "אמר פיטרקין וצחק.

"ואני מניח שהייתי כותב את החשבון במכתב במקום להגיד לך מילים, האם זה היה מועיל פחות? "שאלתי.

- טוב - לא, אולי לא.

"ובכן, נניח שהייתי מדפיס אותו ושולח אותו אליך בצורת ספר, האם זה לא יהיה טוב ומועיל כמו תמיד?

"הו, טרח! ג'ק, אתה פילוסוף, וזה יותר גרוע מכל דבר אחר! "קרא פיטרקין במבט של זוועה מעושה.

"טוב מאוד, פיטרקין, נראה, "החזיר ג'ק את גופו, ונעצר מתחת לצלו של עץ קקאו. "אמרת שאתה צמא רק לפני רגע. עכשיו לקפוץ את העץ ולהביא אגוז - לא אחד בשל; להביא ירוק, לא אחד. "

פיטרקין נראה מופתע, אבל כשראה את ג'ק ברצינות, ציית.

"עכשיו חתוך לו חור באולר שלך וטפח אותו לפיך, זקן, "אמר ג'ק.

פטרקין עשה כפי שכוונו, ושנינו פרצנו בצחוק בלתי נשלט על השינויים שחלפו מיד על פניו הבעותיים. ברגע שהניח את האגוז על פיו, השליך את ראשו לאחור כדי לתפוס מה יצא ממנו, מעיניו נפקחו לגודל רגיל פי שניים בתדהמה, בעוד גרונו נע בחוזקה במעשה הבליעה. ואז, חיוך ומבט של תענוג עז מפנים את פניו, אלא, למעשה, את הפה, אשר, בהיותו תקוע היטב בחור באום, לא היה יכול לקחת חלק בביטוי; אבל הוא השתדל לפצות על כך על ידי קריצה לנו יתר על המידה עם העין הימנית שלו. לבסוף עצר, ונשם נשימה ארוכה, קרא:

"נקטר! צוף מושלם! - אני אומר, ג'ק, אתה בריטי - הברנש הטוב ביותר שפגשתי בחיי - רק הטעם הזה! "אמר, פונה אלי ומחזיק את האגוז בפי. מיד שתיתי, ובוודאי הייתי מופתע מאוד מן הנוזל המענג שזרם בשפע בגרוני. זה היה מגניב מאוד, והיה לו טעם מתוק, מעורבב עם חומצה; למעשה, זה היה הדבר הכי טוב לימונדה שטעמתי אי פעם, והיה אסיר תודה ומרענן. הושטתי את האגוז לג'ק, שלאחר הטעימה אמר, "עכשיו, פיטרקין, אתה לא מאמין! מעולם לא ראיתי או טעמתי אגוז קקאו בחיי, אלא אלה שנמכרו בחנויות בבית; אבל קראתי פעם כי אגוזים ירוקים מכילים את הדברים האלה; ואתה רואה שזה נכון ".

"ובכן, להתפלל, "שאל פיטרקין, "איזה מין'חומר' יש אגוז בשל?

"קרנל חלול, "ענה ג'ק, "עם נוזל כמו חלב; אבל זה לא מספק צמא כל כך טוב כמו רעב. זה אוכל בריא מאוד, אני מאמין. "

"בשר ושתיה על אותו עץ! "קרא פיטרקין. "כביסה בים, לינה על הקרקע - והכל בחינם! בנים יקרים, אנחנו מוכנים לכל החיים! זה בטח גן-העדן-הימים! "ופיטרקין השליך את כובע הקש שלו באוויר ורץ לאורך החוף, מזמזם כמו משוגע בשמחה.

לאחר מכן מצאנו, עם זאת, כי האיים היפים האלה היו מאוד שונה פרדייז בהרבה דברים. אבל יותר מזה במקום הנכון.

עכשיו הגענו לנקודה של סלעים שעליהם פגעה האונייה, אך לא מצאנו מאמר אחד, אם כי חיפשנו בקפידה בין סלעי האלמוגים, שבמקום זה נעלמו כל כך עד שכמעט הצטרפו אל השונית שהקיפה את האי. בדיוק כפי שעמדנו לחזור, עם זאת, ראינו משהו שחור צף במפרץ קטן שנמלט תצפית שלנו. רצנו קדימה, משכנו אותו מן המים, ומצאנו שהוא מגף עור ארוך, עבה, כמו דייגים בבית ללבוש; ועוד כמה צעדים הלאה, הרמנו את הבחור. מיד זיהינו את אלה כאילו היינו שייכים לקפטן שלנו, שכן הוא לבש אותם במשך כל הסערה כדי לשמור על רגליו מפני הגלים והתרסיסים שרחצו כל הזמן על הסיפונים שלנו. המחשבה הראשונה שלי כשראיתי אותם היתה שהקפטן היקר שלנו הוטבע; אבל ג'ק הניח את דעתי עוד רגע במנוחה בנקודה זו ואמר שאם הקברניט הוטבע במגפיים, ודאי יכבסו אותו לחוף, ושלא היה לו כל ספק מה הוא בעט בהם בים שיוכל לשחות ביתר קלות.

פטרקין לבש אותם מיד. אבל הם היו כל כך גדולים, שכמו שג'ק אמר, הם היו עושים גם בשביל מגפיים, מכנסיים, וגם אפוד. אני גם ניסיתי אותם; אבל למרות שהייתי מספיק זמן ברגליים בשבילם, הם היו גדולים מדי בשבילי. אז מסרנו אותם לג'ק, שהיה להוט לגרום לי לשמור אותם; אבל כשהתאימו לגפיו הגדולים ולרגליו כאילו נעשו למענו, לא הייתי שומע על כך, ולכן הסכים לבסוף להשתמש בהם. אני יכול להעיר, עם זאת, כי ג 'ק לא להשתמש בהם לעתים קרובות, כפי שהם היו כבדים מאוד.

זה התחיל להחשיך כשחזרנו למחנה שלנו. אז דחה את הביקור שלנו לראש הגבעה עד למחרת, והעסיקנו את האור שעוד נותר לנו בחיתוך כמות של ענפים ועלים רחבים של עץ שאיש מאתנו לא ידע את שמו. עם אלה הקמנו מעין מעקה כפרי, שבו התכוונו להעביר את הלילה. לא היה בכך צורך מוחלט, משום שאוויר האי שלנו היה כה עליז ומלאב, עד שיכולנו לישון טוב בלי כל מחסה: אבל לא היינו רגילים לישון כל כך באוויר הפתוח עד שלא ממש התענגנו על הרעיון לשכב בלי שום כיסוי עלינו. חוץ מזה, המקל שלנו היה מחסה אותנו מהלילות של הלילה או מהגשם, אם בכלל יקרה משהו. לאחר ששלחנו את הרצפה בעלים ועשב יבש, חשבנו על ארוחת הערב.

אבל עכשיו עלה בדעתנו, לראשונה, שאין לנו שום אמצעי להבעיר אש.

"עכשיו, יש לתקן! מה נעשה? "אמר פיטרקין, ושנינו הפנו את עינינו אל ג'ק, שתמיד הסתכלנו עליו בקשיים. ג'ק נראה קצת לא מבולבל.

"אין ספק, יש ספק, על החוף, "אמר. "אבל אין להם תועלת בכלל בלי פלדה. עם זאת, אנחנו חייבים לנסות. "אז הוא אומר, הוא הלך לחוף, וחזר בקרוב עם שני צבעים. על אחד מהם הוא הניח את הצנצנת, והתאמץ להצית אותה; אבל זה היה בקושי רב כי ניצוץ קטן מאוד הוכה מתוך הצבעים, ואת tinder, להיות חתיכת קשה, קשה, לא לתפוס. אחר-כך הוא ניסה את חישוק הברזל, שלא יכה כלל באש; ואחרי זה האחורי של הגרזן, ללא הצלחה טובה יותר. במשך כל המשפטים האלה ישב פיטרקין כשידיו בכיסיו, מביט במבט מלנכולי ביותר על חברינו, שפניו גדלות ואומללות יותר בכל כישלון רצוף.

"אוי, אלוהים! "הוא נאנח. "לא היה אכפת לי מכפתור לבישול המנצחים שלנו - אולי הם לא צריכים את זה - אבל זה כל כך עגום לאכול את ארוחת הערב שלך בחושך, והיה לנו יום הון כזה שחבל לגמור בו זה סגנון עגום. הו, יש לי את זה! "הוא צעק, מתרומם: "מרגל הזכוכית - הזכוכית הגדולה בסוף היא כוס בירה!

"אתה שוכח שאין לנו שמש, "אמרתי.

פיטרקין שתק. בזכרונה הפתאומי של הטלסקופ הוא התעלם לחלוטין מהיעדר השמש.

"אה, בחורים, יש לי את זה עכשיו! "קרא ג'ק, קם וחתך ענף מתוך שיח סמוך, שאותו הסיר מעליו. "אני זוכר שראיתי את זה פעם בבית. תני לי את חתיכת חוט הכבל." עם החבל והענף ג'ק החיש קידה. ואז הוא חתך חתיכה שאורכה כעשרה סנטימטרים מקצה ענף מת, שאותו הצביע על שני הקצוות. סביב זה הוא העביר את חוט הקשת, והניח קצה אחד על חזהו, שהיה מוגן מהנקודה על ידי שבב של עץ; את הנקודה האחרת הוא הניח כנגד פיסת הדליפה, ואז החל לראות בחוזקה את הקשת, בדיוק כמו נפח עושה עם התרגיל שלו בעוד משעמם חור חתיכת ברזל. בתוך שניות אחדות החל העשן לעשן; בתוך פחות מדקה עלה באש; ובתוך פחות מרבע שעה שתינו את הלימונדה שלנו ואכלנו אגוזי קקאו סביב אש שהיתה צולה כבשה שלמה, בעוד העשן, הלהבות והניצוצות התעופפו בין העלים הרחבים של עצי הדקל התלויים , ולטיל זוהר חם על הקשתות עלים שלנו.

באותו לילה השמים המוארים התבוננו מבעד לעצים המרשרשים בעדינות על מנוחתנו, והשאגה הרחוקה של הגלים על שונית האלמוגים היתה שיר הערש שלנו.