אי האלמוגים/פרק 2

רוברט מייקל בלנטיין
אי האלמוגים
פרק שני
	פרק שלישי←

היה זה יום בהיר, יפה, חם, כשהספינה שלנו פרשה את המפרש שלה אל הרוח והפליגה לאזורים בדרום. הו, איך הלב שלי היה מוקסם בהנאה כשהקשבתי למקהלה העליזה של המלחים בזמן שהם גררו את החבלים והרמו את העוגן! הקפטן צעק. הגברים רצים בצייתנות; האונייה האצילית התכופפה אל הרוח, והחוף נמוג בהדרגה מעיני; בעוד אני עומד ומביט, במין הרגשה שהכול כולו חלום מענג.

הדבר הראשון שנתפס בעיני כשונה מכל מה שראיתי עדיין במהלך הקריירה הקצרה שלי בים, היה הרמת העוגן על הסיפון והצלפתו בחוזקה בחבלים, כאילו התחלנו עכשיו לעלות לארץ לעולם לא יחייב את השירותים שלה יותר.

"הנה, אהובה! "קרא ג'ק זפת רחב כתפיים, נותן לעוגן טפיחה בידו לאחר הדיור הושלמה -" הנה, אהובה, קחי תנומה טובה עכשיו, כי אנחנו לא נבקש ממך לנשק את הבוץ עוד הרבה ימים! "

וכך זה היה. אותו עוגן לא "נשק את הבוץ" ימים רבים לאחר מכן; וכשזה קרה סוף סוף, זה היה בפעם האחרונה!

היו שם כמה בנים באונייה, אבל שניים מהם הצליחו להתחבב עלי במיוחד. ג'ק מרטין היה נער גבוה, חסון ורחב כתפיים, בן שמונה-עשרה, בעל פנים יפות, טובות, מרוצות. היה לו חינוך טוב, והוא היה פיקח ולבבי ואריה במעשיו, אבל מתון ושקט. ג'ק היה אהוב על כולם, והיה לי חיבה משונה בשבילי. בן לוויה אחר שלי היה פיטרקין גיי. הוא היה קטן, מהיר, מצחיק, שובב, ואחרי גיל ארבע-עשרה. אבל התעלולים של פיטרקין כמעט תמיד לא היו מזיקים, אלא שלא היה יכול להיות כל כך אהוב כמוהו.

"הלו, בחור! "קרא ג'ק מרטין ונתן לי טפיחה על השכם ביום שהצטרפתי לספינה, "בוא למטה ואני אראה לך את הדרגש שלך. אתה ואני נהיה שותפים. ואני חושב שאנחנו נהיה חברים טובים, כי אני אוהב את המראה שלך. "

ג'ק צדק. הוא ואני, ופיטרקין לאחר מכן, נהפכנו לחברים הטובים והמתוחכמים ביותר שזרקו אי פעם על הגלים הסוערים.

אספר מעט על החלק הראשון של המסע שלנו. היה לנו את הכמות הרגילה של מזג אוויר גס ורוגע; ראינו גם דגים מוזרים רבים מתגלגלים בים, ושמחתי מאוד יום אחד כשראיתי להקה של דגים מעופפים קופצת מן המים ודואה באוויר מטר מעל פני המים. הם נרדפו על ידי דולפינים, אשר רצו לאכול אותם; ודג מעופף אחד, באימתו, טס מעל האונייה, נתקע בחבלים ונפל על הסיפון. כנפיו היו רק סנפירים מוארכים; ומצאנו שלעולם לא יוכלו לטוס רחוק בכל פעם, ומעולם לא עלו לאוויר כמו ציפורים, אבל רפרפו על פני הים. ג'ק ואני אכלנו אותו לארוחת ערב, ומצאנו שזה טוב להפליא.

כשהתקרבנו לקייפ הורן, בקצה הדרומי של אמריקה, היה מזג האוויר קר מאוד וסוער, והמלחים החלו לספר סיפורים על הסערות הזועמות ועל הסכנות של קייפ איום זה.

"קייפ הורן, "אמר אחד מהם, "היא הכפלה הנוראה ביותר שאי פעם הכפלתי. אני כבר הפליגתי סביב זה פעמיים, ושתי הפעמים שבהן הספינה היתה'מכסה את המים'.

"הסתובבתי סביבוה פעם, "אמר אחר. "אותו זמן התפצלו המפרשים, והחבלים קפאו בבלוקים ולא עבדו, ואנחנו כולנו היינו אבודים כמעט לגמרי".

"ואני הקפתי אותו חמש פעמים, "צעק שלישי. "" בכל פעם משהו גרוע אחר! "

"ואני אף פעם לא הקפתי אותו, "קרא פיטרקין בקריצה חוצפנית בעיניו, "באותו זמן שבו יצאתי החוצה!".

אף על פי כן חלפנו על פני הקייפ המפחיד ללא מזג אוויר מחוספס, ובתוך שבועות אחדים לאחר מכן הפליגנו בעדינות, לפני רוח טרופית חמה, מעל האוקיינוס ​​השקט. כך המשכנו במסע שלנו - לפעמים מתרוצצים בשמחה לפני רוח בריאה. ובפעמים אחרות צף בשלווה על גל הזכוכית ומייצג את התושבים המעניינים של המעמקים, שכולם, אף על פי שהמלחים לא חשבו עליהם, היו מוזרים, מעניינים, ונהדרים מאוד בשבילי.

לבסוף הגענו לאיי האלמוגים באוקיינוס ​​השקט; ולעולם לא אשכח את התענוג שהבטתי בו - כשעברנו על פני החופים הלבנים, הטהורים, ועצי הדקל הירוקים, שנראו בוהקים ויפים בשמש. ולעתים קרובות היינו שלושתנו ארוך להיות דמיינים בנחת שאנחנו בהחלט צריכים למצוא שם אושר מושלם! המשאלה שלנו ניתנה מוקדם יותר ממה שציפינו.

לילה אחד, זמן קצר אחרי שנכנסנו לאזור הטרופי, פרצה סערה נוראה על ספינתנו. סופת הרוח הראשונה נשאה את שני התרנים שלנו, והותירה רק את המעמד הקדמי. אבל גם זה היה יותר ממספיק, כי לא העזנו להניף עליו מפרש. במשך חמישה ימים השתוללה הסערה בכל זעם. הכול נסחף מן הסיפון, למעט סירה קטנה אחת. המאיץ היה קשור אל ההגה שמא ירחץ אותו, וכולנו ויתרנו על אובדן. הקפטן אמר שאין לו מושג היכן אנו נמצאים, כיוון שנסחפנו הרחק מהמסלול שלנו: וחששנו מאוד שנמצא בין שוניות האלמוגים המסוכנות שהן כה רבות באוקיינוס ​​השקט. עם עלות השחר בבוקר השישי של הסופה ראינו אדמה לפנינו; זה היה אי מוקף בשונית אלמוגים, שעליה נשברו הגלים בזעם. היו שם מים רגועים בתוך השונית הזאת, אבל יכולנו לראות רק פתח צר אחד לתוכה. לפתיחה זו ניווטנו; אבל עד שהגענו אליו נשבר גל עצום על הירכתיים שלנו, קרע את ההגה לחלוטין, והשאיר אותנו לחסדי הרוחות והגלים.

"הכול נגמר עלינו עכשיו, בחורים! "אמר הקפטן לגברים. "תכינו את הסירה לשיגור; אנחנו נהיה על הסלעים תוך פחות מחצי שעה ".

הגברים צייתו בשתיקה קודרת, שכן הם חשו כי אין כמעט תקווה לסירה כה קטנה בים כזה.

"בואו, בחורים, "אמר ג'ק מרטין, בנימה רצינית, אלי ופטרקין, כשעמדנו על סיפון הרציף וחיכינו לגורלנו - "בואו, בנים! שלושתנו נצמד יחד. אתה רואה שזה בלתי אפשרי שהסירה הקטנה יכולה להגיע לחוף, צפוף עם גברים. זה יהיה בטוח להתרגז, אז אני מתכוון במקום לבטוח עצמי למשוט גדול. אני רואה דרך הטלסקופ כי הספינה תכה בזנב השונית, שם הגלים לפרוץ לתוך המים השקטים בפנים; כך שאם נצליח להיאחז במשוט עד שהוא ייסע מעל השוברות, אולי נוכל לזכות בחוף. מה דעתך? האם תצטרף אלי?"

הסכמנו בשמחה ללכת בעקבות ג'ק, שכן הוא נתן לנו השראה בביטחון - אף על פי שהצלחתי לראות, בנימת קולו העגומה, שיש לו מעט תקווה: ואכן, כשהסתכלתי על הגלים הלבנים שצלפו את השונית והצטברו על הסלעים, כאילו בחמת זעם, הרגשתי שיש רק צעד בינינו לבין המוות. לבי צנח בתוכי; אבל באותו רגע פנו מחשבותי לאמי האהובה, ונזכרתי במלים האלה, שהיו בין האחרונים שאמרה לי: "ראלף, ילדי היקר, תמיד תזכור, בשעה של סכנה, לחפש את אדונך ומושיעך. הוא לבדו מסוגל ומסוגל להציל את גופך ואת נשמתך." וכך חשתי נחמה רבה כשחשבתי על כך.

הספינה היתה עכשיו קרובה מאוד לסלעים. הגברים היו מוכנים עם הסירה, והקברניט שלידם נתן פקודות, כשנכנס אלינו גל אדיר. שלושתנו רצים לעבר הקשת כדי להיאחז במשוט שלנו, ובקושי הגענו אליו כשהגל נפל על הסיפון בהתרסקות כמו רעם. באותו רגע פגע הספינה; הקדמי נשבר קרוב לסיפון והלך על הצד, נושא את הסירה ואת הגברים יחד איתו. המשוט שלנו הסתבך עם הספינה הטרופה, וג'ק תפס גרזן כדי לחתוך אותו. אבל בגלל תנועת האונייה הוא החמיץ את החבל ופגע בגרזן עמוק לתוך המשוט. גל נוסף, לעומת זאת, שטף אותה מן הספינה הטרופה. כולנו תפסנו את זה, וברגע הבא היינו נאבקים בים הפראי. הדבר האחרון שראיתי היה הסירה המסתובבת בגלים, וכל המלחים נזרקו לתוך הגלים המקציפים. ואז נעשיתי בלתי-ניתן.

כשהתאוששתי מהכפפה מצאתי את עצמי שוכב על גדת עשב רך, תחת מחסה של סלע התלוי, עם פטרקין על ברכיו לצדי, רוחץ ברכות את רקותי במים, ומנסה לעצור את הדם שזרם מפצע במצח שלי.