אינטלגנציה לשבת פ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אינטלגנציה לשבת · פ · >>

"פאוסט". על מה ועל מי מדובר?[עריכה]

מדובר על ספר שהפך לאחת מיצירות המופת של הספרות העולמית, הספר נכתב ע"י גיתה (1749 - 1832), יליד העיר פראנקפורט, גדול סופרי ומשוררי גרמניה, אשר כתב יצירות מופת בשירה, דרמה ועסק אף בציור ובמדע.

את הדראמה הגדולה שלו "פאוסט" על שני חלקיה כתב כחודשיים לפני מותו. הספר מתאר את סיפור חייו האגדי של קוסם ומכשף בן המאה ה- 16 שלפי האמונה העממית מכר את נשמתו לשטן – תמורת חוכמה ודעת החובקים את העולם כולו ותמורת השלטון בתבל ומלואה.

אך "פאוסט" של גיתה, כמוהו כמחברו, הוא למעשה דמותו של האדם בן התרבות המערבית החותר כל ימיו להשיג את הבלתי אפשרי.

"פאסקיס" בלאטינית ו"פאשיו" באיטלקית. מי היה הדוצ'ה?[עריכה]

הדוצ'ה = המנהיג - הוא מוסוליני בניטו (1945-1883), היה שליטה של איטליה במשך יותר מ-20 שנה.

ראשון הדיקטאטורים הפאשיסטיים שקמו באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. תפס את השילטון בהפיכה מדינית ב- 1922, היה שותפו של היטלר במלחמת העולם השנייה ולבסוף הוצא להורג בידי בני ארצו.

בתחילת דרכו היה סוציאליסט והיה אף לעורך העיתון הסוציאליסטי הרשמי "אוואנטי" (קדימה) והתנגד להצטרפות איטליה למלחמת העולם הראשונה. אולם במשך הזמן שינה את דעתו מהקצה לקצה והחל להפיץ את תורתו הלאומנית עד שהמפלגה הסוציאליסטית האיטלקית הוציאה אותו משורותיה.

מוסוליני נהיה אנטי סוציאליסט קיצוני, הקים את מפלגתו "אגודת הלוחמים" ואימץ את סמל הסמכות שהיו נושאים הליטורים ברומא העתיקה: אגודת זרדים וגרזן בתוכה "פאקסיס" בלאטינית ו"פאשיו" באיטלקית ומכאן השם "פאשיזם".

בתקופה שלאחר מכן ערכו נאמניו צעדות עם חולצות שחורות, והחלו שרים שירים לאומניים ומכים את מתנגדיהם. כוחם ומספרם של הפשיסטים הלך וגדל.

מוסוליני הקסים בהופעותיו את ההמונים.

ב- 1922 שילהב עצרת עם של 40,000 איש שהחלו לעלות על רומא, ואכן מוסוליני מונה לראשות הממשלה והצליח לייצב את השלטון גם באמצעות רצח מתנגדיו.

ביולי 1940 הצטרף למלחמה לטובת הגרמנים אשר גמלו לו כאשר חילצוהו ממקום מאסרו לאחר שפוטר ע"י המועצה הפשיסטית העליונה. בחסות הגרמנים הקים "ממשלת בובות" בצפון איטליה והוציא להורג את חברי המועצה שהצביעו נגדו.

עם התקדמות חילות הברית ניסה מוסוליני להימלט לאוסטריה יחד עם פילגשו קלארטה פטאצ'י, כשהוא מחופש לחיל גרמני, אך הפרטיזנים זיהו אותם והוציאו את שניהם להורג בירייה.

גופותיהם נתלו כשרגליהן למעלה באחת מכיכרות רומא כשההמונים צוהלים ומבזים אותם.

פילוסוף שיצא בראש משלחת יהודי אלכסנדריה לשכנע את קאליגולה. על מי מדובר?[עריכה]

מדובר בפילון האלכסנדרוני (20 לפנה"ס - 50 לסה"נ) הוגה דעות יהודי הליניסטי שמיזג בחיבוריו פילוסופיה יוונית עם השקפה דתית יהודית.

פילון היה בן למשפחה עשירה ומיוחסת בקהילה היהודית של אלכסנדריה. פילון הכיר את כתבי הקודש בתרגומם ליוונית וחיבר חיבורים על בריאת העולם, על חיי משה ועל המצוות.

כששלחה קהילת יהודי אלכסנדריה בשנת ה- 40 לסה"נ משלחת לרומא אל הקיסר קאליגולה להתלונן בפניו על הפרעות שערכו תושבי אלכסנדריה היוונים נגד היהודים ולהשיג ממנו את ביטול הגזירה להציב את פסליו בבתי הכנסת, נבחר פילון לעמוד בראשה.

את הויכוחים שהיו לו בפני הקיסר, עם משלחת של צוררי יהודים מאלכסנדריה, תיאר פילון בספרו "על המשלחת לגאיוס". המשלחת לא השיגה דבר מן הקיסר קאליגולה המטורף, אבל בשנת 41 נרצח קאליגולה ויורשו קלאודיוס ביטל את גזירותיו.

פילים היו הטנקים שלו. במי מדובר?[עריכה]

מדובר בחניבעל (247-183 לפנה"ס), גדול מצביאי קרתגו במאבקה עם רומי.

ההיסטוריונים הרומאים מספרים שאביו השביעו לנטור שנאת עולם לרומא, חניבעל השתלט על ספרד ועל חלקים שהיו קודם לכן בשליטת רומי, והרומאים הכריזו עליו מלחמה.

חניבעל לא המתין שהם יתקפו אותו אלא יצא לאיטליה בראש צבא של 40,000 איש ואיתו פילים ששימשו אותו גם כבהמות משא וגם ככלי מלחמה – בדומה לטנקים של ימינו, עם צבא זה ופילים בראשם חצה את הפירנאים, משם לצרפת ומשם חצה את האלפים המושלגים ובאביב שנת 218 הפתיע את הרומאים בעמק הפו שבצפון איטליה (החוקרים משערים שבמסע קשה זה איבד כ- 10,000 איש). חניבעל תקף והשמיד את כל חילות רומי שניסו לתקפו בתוך איטליה.

כך במשך 16 שנים הסתובב בתוך איטליה וניצח כמעט בכל קרב, במיוחד הוכו הרומאים קשות בקרב קאנה שם היו להם 80,000 איש מול 40,000 של חניבעל אולם הוא הנחיל לרומאים את התבוסה הקשה ביותר.

למרות זאת צבאו היה קטן מידי מכדי לכבוש את רומי העיר. הרומאים החלו לנקוט מולו מלחמת גרילה ואף תקפו בקרתגו עצמה ובקרב שם הנחילו לחניבעל תבוסה ראשונה.

בסופו של דבר הוא ברח מפניהם לאזור אסיה הקטנה, וגם שם לא צלח ידו במלחמות נגד רומי. סופו שבלע רעל שנשא בטבעתו בכדי לא ליפול בידי הרומאים.

"פלאביוס יוסיפוס". למי הכוונה?[עריכה]

מדובר בהיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו (38- 100 לסה"נ) הידוע גם בכינויו יוספוס פלאביוס. הכינוי פלאביוס ניתן לו, משום שאחרי מלחמת היהודים ברומאים - המרד הגדול וחורבן הבית השני השתקע יוסף ברומא וחי שם כבן חסותם של הקיסרים ממשפחת הפלאביים.

ברומא חיבר בשפה היוונית את ספרו בן שבעת החלקים "מלחמת היהודים". בספר, תיאור מפורט של התקופה, החל ממרד החשמונאים עד למרד הגדול וחורבן הבית.

הספר כתוב, במידה רבה, מנקודת ראות רומית, בכוונה למצוא חן בעיני הקיסרים ויוסף משתדל לחפות בו על מעשיו המפוקפקים מתקופת המלחמה, למרות זאת נחשב ספר זה כמקור היסטורי בעל ערך.

מלבד זאת כתב ספר נוסף "קדמוניות היהודים" המספר את תולדות עם ישראל עד שנת 66 לסה"נ – בספר זה הוא למעשה מספר לאומות העולם מהי היהדות ? בתקוה למנוע את שנאתם לעם ישראל.

כמו כן חיבר אוטוביוגרפיה, וספר בשם "נגד אפיון" – בו הגן על היהדות מפני התקפות שונאיה ומשמיציה.

"פרשנדתא". למי ניתן תואר זה?[עריכה]

תואר זה ניתן לרש"י - רבי שלמה בן יצחק שחי בשנים (1105-1040). רש"י נחשב לגדול פרשני המקרא והתלמוד. רש"י נולד ונפטר בעיר טרואה (טרויש) שבצרפת. בנעוריו יצא ללמוד תורה בגרמניה בישיבות המפורסמות וורמס ומינץ (ורמייזא ומגנצא). בהיותו בן 25 נתמנה לרב בטרואה ויסד שם ישיבה שנתפרסמה ומשכה אליה תלמידים רבים. ברבנות כיהן שלא על מנת לקבל פרס ולמחייתו עסק בכורמות ומסחר ביינות.

רש"י חיבר פירוש לכל ספרי המקרא (פרט לספרי עזרא, נחמיה ודברי הימים). הוא מרבה להסתמך על אונקלוס, ר' סעדיה הגאון ור' משה דרשן וכן על המדקדקים: מנחם בן סרוק ודונש בן לברט.

רש"י גם כתב פירוש לתלמוד ואת חלקו השלים נכדו הרשב"ם (בבא בתרא).

פירוש רש"י נזכר בתוספות בשם "קונטרס" שהוא שיבוש של המילה הלטינית "קומנטאריוס" שפירושה ה-פרוש (בה"א הידיעה). רש"י גם זכה לכינוי "פרשנדתא" שפירושו – הפרשן של התורה והתלמוד.

פירוש רש"י גם תורגם ללטינית ופרשנים נוצריים שאבו ממנו חומר רב, כך גם הושפע ממנו מרטין לותר (אבי הפרוטנסטאנטיות).

לרש"י היו רק שלוש בנות, שנישאו לחכמי תורה ידועים ולאחת נולדו שלשה בנים שנתפרסמו כגדולי תורה- הרשב"ם, הריב"ם, ורבי יעקב בן מאיר - הקרוי גם רבנו תם שעל התוספות.

הרבה אגדות נקשרו לרש"י. אחת מהם מספרת שכאשר רצה מפקד מסע הצלב הראשון גוטפריד מבויון לצאת לכבוש את א"י וירושלים, ניבא לו רש"י שיכבוש את ירושלים, ימלוך בה שלושה ימים, אך ביום הרביעי יובס בידי הישמעאלים, יברח ויגיע לצרפת חזרה עם שלושה סוסים בלבד. על נבואה זו רגז גוטפריד ואמר:

"...אם אכן אחזור עם ארבעה סוסים, אתן את בשרך לכלבים ואהרוג את כל יהודי צרפת...". 

הכל קרה כדברי רש"י אלא שגוטפריד חזר עם ארבעה סוסים, אולם משהגיע לשער העיר טרואה, נפלה אבן מהחומה והרגה את אחד הסוסים ובכך נתקיימה נבואתו של רש"י.