אינטלגנציה לשבת מ
<< · אינטלגנציה לשבת · מ · >>
מהם מובנם של הקיצורים הבאים:
[עריכה]תפו"ז ? סמ"ל ? כ"ץ? סג"ל?
תפוז – תפוח זהב. סמל – סגן מחוץ למניין. כץ – כהן צדק. סגל – סגן לוי (משבט לוי).
"מאדאם דפיסיט" או "האוסטרית". מי נקראה בשם זה ? ומדוע?
[עריכה]מארי אנטואנט (1755 – 1793) אשתו של לואי ה- 16 מלך צרפת. זכורה בעיקר – בשל קלות דעתה ובזבזנותה (לכן נקראה "מאדאם דפיסיט=גרעון"). היא הייתה בתם של קיסר אוסטריה ואשתו (ולכן נקראה האוסטרית). מרי אנטואנט הייתה אטומה לחלוטין לבעיות תקציב וחסרת כל מושג על מצב הארץ ותושביה. לאחר שגברה המהפכה, הושמו המלך (לואי ה- 16 ) והמלכה במעצר בית. הם פנו בבקשת עזרה אל המלכים באירופה ובמיוחד לאחיה, קיסר אוסטריה, אולם הדבר לא הועיל ולאחר זמן מה הם נשפטו למיתה וראש שניהם נערף בגיליוטינה כמקובל באותה תקופה בצרפת. אגב, בניגוד למקובל , לא היא אמרה את המשפט המפורסם: "אם אין לחם תאכלו עוגות", אלא אחותה מריה קרולינה.(מלכת נאפולי).
"מאסטאבה". על מה מדובר?
[עריכה]"מאסטאבות" אלו מצבות קברים שהקימו המצרים הקדמונים, אשר היו עשויים מלבנים. אבל המעניין הוא שעם הכנסת האבן לשימוש בערך בשנת 3200 לפנה"ס, החלו לבנות מעל המאסטאבות בנייני ענק – הלא הם הפיראמידות. הפיראמידה הקדומה ביותר נבנתה בשביל המלך ג'וסר, בשנת 2613 לפנה"ס- דרומית לקהיר של היום. אגב, כל הפירמידות נבנו בצד המערבי של הנילוס, משום שלפי המצרים הקדמונים - שכנה ממלכת המתים במערב, מקום בו שוקעת השמש.
"מגנה כארטה" המגילה הגדולה. על איזו מגילה מדובר?
[עריכה]מדובר על מגילת זכויות האזרח הראשונה שהגבילה לראשונה את כוחו האבסולוטי של המלך באנגליה, נאמר בה: "...שום אדם חופשי לא ייאסר או ינושל מרכושו... אלא באמצעות משפט חוקי, בידי השווים לו במעלה לפי חוק הארץ..." זוהי ראשיתה של ממשלה קונסטיטוציונית (חוקתית) באנגליה הקובעת שגם המלך כפוף לחוק. נחתמה בין גו'ן "בלי ארץ" (אחיו של ריצ'ארד לב הארי) לבין ברוני אנגליה בשנת - 1215. ריצ'ארד לב –הארי מלך אנגליה יצא למסע צלב בשנת 1199 והפקיד את המלוכה בידי אחיו הצעיר גו'ן, שהסתבך במלחמות עם פיליפ השני מלך צרפת. ריצארד נפל בשבי היינריך הרביעי – "קיסר האימפריה הרומית הקדושה" ומלך אוסטריה. הם דרשו כסף רב לשחררו מהשבי וגו'ן מלך אנגליה רצה לגייס את הכסף מהברונים, כתוצאה מכך נוצר סכסוך בינו לבין הברונים שהתמרדו ודרשו כתב זכויות חתום בידי המלך וזו היא ה- "מגנא כרטא".
"מדינת אררט". היכן המדינה הזו? ומי ניסה להקימה?
[עריכה]מדינה יהודית בשם אררט – שרצה להקים יהודי אמריקאי בשם נח, מרדכי עמנואל (עיתונאי בעיר ניו יורק, 1785 – 1851). ב- 1825 קנה נח עמנואל כברת ארץ באי "גראנד" בנהר הניאגארה ליד העיר באפאלו שבארה"ב וקרא לה אררט. הוא קיווה להקים שם מדינה יהודית שהוא יהיה מושלה. ניסיון זה נכשל ומאמציו נתקבלו בלגלוג.
"...מוטב שימות עוד נוצרי, משימות עוד יהודי...". מי אמר משפט זה?
[עריכה]מדובר על היינריך היינה (חיים היינה) (1856-1797), משורר, הוגה דעות ופובליציסט יהודי גרמני. הוא היה הוגה דעות לוחם ותוקפני, בעל כושר ביטוי ושנון במיוחד. בעקבות כך, קמו לו שונאים רבים מהם בעלי יסוד אנטישמי. השפעתו על הספרות והשירה במערב היתה עצומה. בשלב מסוים המיר את דתו ללותרנית כפי שעשו יהודים רבים באותה תקופה, בראותם בכך "כרטיס כניסה" ל"תרבות האירופאית", לאחר מכן התחרט על כך והתבייש בכך. כששאלו אותו מדוע לא חזר ליהדות ענה: "...מוטב ימות עוד נוצרי , משימות עוד יהודי...". סולומון, דודו הבנקאי העשיר תמך בו וסיפק לו מחייה כל ימיו, אולם למרות זאת זכה ממנו לעקיצות רבות. דוגמה אחת היא: "..אמי שקודה הייתה לקרוא דברי שירה יפים ונולד לה בן משורר, אמו של דודי שקודה הייתה לקרוא ספרי שודדים ולכן נולד לה בן בנקאי". רבים העריצוהו ובהם ניטשה, מטרניך וביסמארק. לאחר מתיחות עם שלטונות גרמניה עקב ביקורתו המצליפה בכנסייה, עבר לפאריס שם נשא לאישה זבנית יפה ובורה שכינה אותה בשם הפיוטי מתילדה. הוא חלה בניוון שרירים והיה רתוק למיטתו או כפי שקרה לה "קבר הקברנים". בסוף ימיו העריץ את היהדות ובז ליהודים המתבוללים.
מוצאו מברטינרו. תרומתו למשנה דומה לתרומתו של רבי שלמה לתלמוד. במי מדובר?
[עריכה]מדובר ברבי עובדיה מברטנורא (1450 – 1516), רב והפרשן של המשנה, כפי שרבי שלמה יצחקי (רש"י) מפרש את הגמרא. מוצאו של רבי עובדיה מברטנורא הוא מן העיר ברטינרו שבצפון איטליה, שהה תקופה מסוימת בסיציליה ודרש בשבתות בפאלרמו. בשנת 1488 הגיע לירושלים והתקבל בחמימות ע"י הרב קולומבאנו שגם הוא הגיע מאיטליה. בירושלים סיים רבי עובדיה את פירושו על המשנה שנדפס בשנת 1549 בוונציה.
מוצארט אמר עליו "...יש לשים לב אליו: ביום מן הימים ירעיש את העולם..." על מי נאמרו דברים אלו?
[עריכה]מוצארט אמר דברים אלו על בטהובן, לודויג ואן (1770- 1827), לאחר שפגש בו בוינה בשנת 1787 ושמע את נגינתו. בטהובן נולד בבון אשר בגרמניה, הייתה לו ילדות קשה וכתוצאה מכך, למרות גאוניותו במוסיקה, הוא היה חסר נימוסים, חם מזג ועקשן. הוא היה גלמוד כל ימיו ובסוף ימיו כאשר הוא בוינה, אף איבד כליל את שמיעתו. היה זה אסון עבורו - אולם דווקא אז כתב אחדות מיצירותיו הנפלאות ביותר, הוא חיבר את המיסה סולמניס הגדולה, אופרה בשם פידליו ושירים שונים. המוסיקה שלו היתה חזקה יותר ורומנטית יותר מהמוסיקה של מוצארט והיידן לפניו.
מורנו הרב רבי לייב. במי מדובר?
[עריכה]מדובר במהר"ל (מורנו הרב רבי לייב) מפראג (1525 – 1609), מגדולי הרבנים בדורו, והוגה דעות ידוע. ידיעותיו הרבות לא הצטמצמו רק בשטח הדת אלא כללו שטחים חילוניים רבים. יהודים ולא רק יהודים העריכוהו במיוחד בשל ידיעותיו הרבות במתמטיקה ובאסטרונומיה. הוא כיהן כרבה של קהילת מורביה ופוזנן ולבסוף התמנה לרב הראשי לפראג שם חי עד מותו. הוא יסד את הישיבה של פראג. המהר"ל גם נפגש בשנת 1592 עם מלך בוהמיה - הקיסר רודולף השני, ושנים רבות לאחר מכן בשנת 1917 הוצב פסלו בפתח עיריית פראג כאות הערכה לדמותו והישגיו בכל התחומים. המהר"ל היה ידוע בעיקר בשל כתביו והתיאוריות הפילוסופיות שלו. מאז "ספר הכוזרי" לרבי יהודה הלוי, לא היה איש שהעלה כמוהו את ייחודו של העם היהודי, את חשיבות שליחותו וגורלו כרבי יהודה לייב. רבים סוברים, שזה סיפור חסר שחר שהמהר"ל היה יוצרו של הגולם מפראג.
מחבר "הכסף משנה". מיהו המחבר?
[עריכה]מדובר על "המחבר" רבי יוסף קארו (1488- 1575), מחבר ה"שולחן ערוך". נולד כנראה בטולדו אשר בספרד, לאחר גירוש ספרד התישבה משפחתו בטורקיה ורבי יוסף קארו חי שם 40 שנה. בן 48 נסע לא"י והשתקע בצפת ב- 1538 (בגיל 50). "השולחן ערוך" הפך לספר ההלכות המוסמך ביותר של האורתודוקסים, במיוחד לאחר שהרמ"א (רבי משה איסרליש) הוסיף עליו את הערותיו לגבי מנהגי האשכנזים. הוא גם חיבר את "הבית יוסף" – פירוש ל- "טור" של רבי יעקב בן-אשר. ה- "כסף משנה", נחשב לפירוש המוסמך של הרמב"ם. רבי יוסף קארו היה גם מקובל, הוא ניהל מעין יומן מיסטי השופך אור על המושגים והרעיונות שרווחו בקבלה בתקופתו. בכתביו הוא דן בגורלו של עם ישראל בגלות, ומטעים את האמונה שהאלוקים לא ייטוש את ישראל לעולם. הוא היה בקי בקבלה ושילב את רעיונותיה בפילוסופיה הכללית של היהדות. רבי יוסף קארו חיבר יותר מ- 14 ספרים.
מחבר "ספר ההלכות" מספרי היסוד של ספרות הפוסקים. במי מדובר?
[עריכה]מדובר ברבי יצחק אלפסי (1013- 1103) - הרי"ף. נולד בקלעת חמאד שבאלג'יריה לכן כינוהו בתחילה "הקלעי". למד תורה בישיבות החשובות שבקיירואן (כיום בתוניסיה), לאחר מכן עבר לעיר פס שבמרוקו ושם נתפרסם בגדולתו בתורה, עד כדי כך שנקרא "הגאון" למרות שחי בשלהי תקופת הגאונים. בגיל 75 נאלץ לנטוש את פס ולעבור לספרד עקב עלילות שהעלילו עליו לפני השלטונות. בספרד נתמנה לרב ולראש הישיבה בעיר אליסאנה. הוא ענה על שאלות רבות שהופנו אליו מרחבי העולם היהודי. עיקר פרסומו בא בעקבות חיבורו הגדול "ספר ההלכות". בספר זה רוכזו ההלכות הנוהגות בזמן הזה בצירוף פסקי הלכה מנוסחים ומוסברים בידי הרי"ף. ספר זה גם כונה "התלמוד הקטן" ונפוץ בכל קהילות ישראל. הרי"ף , הרמב"ם והרא"ש – נחשבים לשלושת עמודי ההלכה הגדולים בכל הדורות.
מחברם של "מלחמה ושלום" "ואנה קרנינה". במי מדובר?
[עריכה]מדובר בסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי (1910-1828), שחיבר את "מלחמה ושלום" ו- "אנה קרנינה". טולסטוי הוא מגדולי הסופרים בעולם, היה בן למשפחת אצילים עתיקה ובעלת נכסים, אולם הוא הטיף לרעיונות של סוציאליזם קיצוני הדוחה כל החזקה ברכוש. הוא הירבה ללמד את ילדי האיכרים והיה פאציפיסט מושבע וזאת לאחר שצורף על פי בקשתו לחיילים שלחמו בחזית במלחמת קרים, ובעקבות כך כתב את ספרו "סיפורי סבאטופול" שבו תיאר את חוויותיו ממלחמה זו. ספרו "מלחמה ושלום" מקיף תקופה של 10 שנים מקרב אוסטרליץ, שבו ניגף הצבא הרוסי מידי נפוליאון, ועד נצחון הרוסים על נפוליאון. ברומאן נפרשות קורותיהן של אחדות ממשפחות האצולה ותיאורים היסטוריים מחיי המדינאים והמצביאים בתקופה זו. ב"אנה קרנינה"- גיבורת הרומן אנה עוזבת את בעלה ובנה הקטן לטובת קצין צעיר אלקסיס ורונסקי כשהיא מנודה מהחברה, עד שאדישותו של ורונסקי ההולל כלפיה מביאה אותה לידי התאבדות. במקביל מתפתח סיפורו של לווין, גיבור הרומאן שחיי המשפחה המסורים שלו מעמידים מופת של מוסר וחברה כאחד. חייו של טולסטוי התנהלו בסתירות עמוקות. בהיותו בן 82, לא הצליח עוד לשאת את הסתירה שבחייו, עזב בחשאי את ביתו. לאחר ימים בודדים של נדודים חלה ומת.
"מי יפתור אותי מעונשו של כומר סורר זה? ארבעה אבירים ששמעו את ............. מבקש זאת, רכבו מיד ל.............והרגוהו".
[עריכה]במי מדובר? והיכן היה האירוע?
מדובר בתומאס בקט – הארכיבישוף של קנטרברי והמלך שאמר משפט זה היה הנרי השני מלך אנגליה בשנת 1170. היו אלו ימים סוערים של מריבות בין המלך והכנסיה והנרי השני רצה להשיב את סמכות המלך על הכנסייה. בשנת 1164 ניסח את תביעותיו במסמך שנקרא "הקונסטיטוציה של קלארנדון", ובקט שלמרות שבתחילה היה ידיד ויועץ למלך, כשנתמנה ארכיבישוף של קנטרברי – סירב לקבלן. בשנת 1170 יושבה המריבה בניהם ובקט שנמלט בינתיים לצרפת, חזר לאנגליה והחל מעניש את מתנגדיו. הדבר חרה למלך והוא קרא את המשפט דלעיל ובקט נרצח. למלך נסלח על חטאו, אולם הוא הלך יחף על קברו של בקט לקבלת מחילה. במשך ימי הביניים היה קבר זה יעדם של עולי רגל רבים באנגליה.
"מיטוזיס". מה זה?
[עריכה]מיטוזיס – הוא תהליך חלוקת התאים. למעשה זוהי צורת הרבייה הפשוטה ביותר – בה מתחלק התא לשני תאים חדשים, הדומים בכל לתא "האם". מספר הכרומוזומים בתא "הבת" זהה למספרם בתא "האם".
"...מימות רבי (רבי יהודה הנשיא) עד רב........ לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד". על איזה רב נאמר משפט זה?
[עריכה]משפט זה נאמר על רב אשי, מגדולי יהדות בבל וראש ישיבת סורא, שהניח את היסוד לעריכה הסופית של התלמוד הבבלי, נולד בשנת 335 לסה"נ. בימיו חזרה ישיבת סורא למעלתה כמקבילה לישיבת לפומבדיתא. הוא קבע במתיא מחסיא (הקרובה לסורא) את חגיגת שבת הרגל (הייתה נוהגת כל שנה, בשבת השלישית אחרי שמחת תורה). בשבת זו היו באים אישי הציבור לברך את ראשי הגולה וגם חכמי פומבדיתא היו מגיעים לשם. נוהג זה החזיק מעמד כ- 200 שנה. בימיו גם התפתחו מאוד "ירחי הכלה" - אלו שני חודשים, אלול ואדר, שבהם מתקבצים יהודים רבים לשמוע דרשותיהם של החכמים. מספר הבאים היה כה רב עד שרב אשי אמר על הנוכרים אנשי המקום שהם "אבירי לב" (משמע, אטומי לב) שרואים כבוד התורה פעמיים בשנה ואין אף אחד מהם מתגייר.
"מלחמת בני האור ובני החושך". מהו הרעיון ? ובאיזו מגילה מדובר על כך?
[עריכה]זהו רעיון דתי שהתגלה "במגילות קומראן" בשנת 1947. במגילות אלו מתוארת מלחמת בני האור בבני החושך – שבה יביסו בני האור את בני החושך אחרי קרב זה ישלוט "אור הצדק" בעולם כולו. 7 מגילות נמצאו ע"י רועה עזים בדואי בחרב'ת קומראן – צוקים הנשקפים מעל אזור צפון מערב ים המלח, שם התקיים ישוב יהודי משנת 130 לפנה"ס עד שהושמד בידי הרומאים בשנת 60-70 לס"ה. הייתה זו כת דתית שהתבדלה מהחיים היהודיים בימי בית שני. אנשי הכת עברו למקום צחיח זה בעקבות מנהיגם "מורה צדק". אותה כת, שמרה את מצוות התורה, הקפידה על טהרה, התרחקות מההמון הטמא. אנשיה נשאו בסבל הרדיפות על קידוש השם. קבלת חברים: כללה מועמדות ומבחן של שנתיים, ואח"כ הצטרפות לחברה קיבוצית. המגילות מוצגות כיום בהיכל הספר - במוזיאון ישראל
"מלך האזיקים". על מי מדובר?
[עריכה]מדובר על הודיני הארי (1926-1874) הבדרן והקוסם הגדול. הוא כונה "מלך האזיקים" משום שהצטיין בהשתחררות מאזיקים. המעניין שמדובר ביהודי בשם אריך וייס, שאביו היה רב עני שהיגר מהונגריה ללונדון, לאחר מות האב נעשה אריך למפרנס המשפחה בהופעותיו כקוסם, אז גם החל לקרוא לעצמו "הודיני". הודיני למד באופן מעמיק את מנגנוני מרבית המנעולים וגילה שהם פשוטים ביותר, כמו כן גילה שרק אנשים מעטים מסוגלים לקשור קשרים שקשה להתירם וכן שאפשר לפתוח אזיקים אם מטיחים אותם בקיר בדרך מסוימת. הוא ניצל ידע זה ומעולם לא הצליחו בהופעותיו לקשרו כך שלא יוכל להשתחרר. מעשי להטוטים אלו דרשו זריזות, כושר גופני ושליטה עצמית מושלמת. הודיני הצליח מאוד בשנות העשרים בארה"ב. הוא מת מחבטה בקיבתו בעת הופעה, לאחר שמבקר בהופעה הכה אותו חבטה עזה בבטנו לפני שהודיני הצליח לייצב את שריריו.
מלך השמש. על מי מדובר?
[עריכה]מלך צרפת לואי ה- 14 (1638- 1715). הוא מלך בצרפת תקופה ארוכה יחסית והיא זכורה עד היום כסמל "המונרכיה האבסולוטית". לואי ה- 14 כונה "מלך השמש" בגלל יוקרתו הגדולה, פאר חצרו וגבהות הליכותיו – הכל סבב סביבו. הוא בנה את ארמון ורסאיי הידוע. ידע להיות מקסים ורב חסד והרשים את צרפת ואירופה כולה בטקסי המלכות המפוארים ובחיי החצר העשירים והמורכבים. בסופו של דבר עקב הפאר והמותרות ועקב מלחמות ממושכות שבהם היה עסוק (הושיב את נכדו על כס המלוכה בספרד) – הוא גרם לדילול קופת המדינה ולמדינה מדורדרת.
מספר סיפורים ידוע. במי מדובר?
[עריכה]מדובר בברון במינכהאוזן (1720-1797), אשר שמו המלא הוא קארל פרידריך היירונימוס מינכהאוזן. מדובר באיש אצולה גרמני, חייל וצייד ידוע, שירת כקצין בצבא רוסיה והשתתף במלחמותיה כנגד טורקיה. בשנת 1760 חזר מינכהאוזן לאחוזתו שבסביבות האנובר והחל מתפרסם בזכות סיפורי הרפתקאות שהיה מספר לידידיו, את קורותיו במלחמות ובמסעות השונים, בהם היה משלב סיפורי בדים וגוזמות מופלגות. קובץ סיפורים אלו נדפס בגרמניה והוא קרוי "סיפורי הבארון מינכהאוזן". בספר ישנם גם מאורעות דמיוניים כגון: עלייה לירח על גבי ענף של צמח אפונה הגדל במהירות עצומה, או טיסה לצורך ריגול ע"ג כדור של תותח, או בעל נחיריים ההודף אחורה את ציי האוייב.
מפקד מבצר מצדה. במי מדובר?
[עריכה]מדובר באלעזר בן יאיר (המאה הראשונה לספירה) שהיה ראש הסיקריים (קיצונים), הוא תפס את מבצר מצדה בתחילת מלחמת היהודים ברומאים ופיקד עליו, מול המצור שהטילו עליו הרומאים, משנת 66 ועד לנפילתו בשנת 73. המקור לאשר אירע במצדה הוא יוסף בן מתיתיהו (יוסיפוס פלאביוס), המתאר את אלעזר בן יאיר כאמיץ לב במיוחד ומייחס לו את הנאום הארוך והנלהב – שבו קרא לנצורים במבצר, לא ליפול חי בידי הרומאים. כאלף נפשות היו במצדה מהם שרדו רק שתי נשים וחמישה ילדים, השאר החליטו לשים קץ לחיי ילדיהם ונשותיהם ואח"כ שמו קץ לנפשם.
מפקד "צבא ההצלה". על מי מדובר?
[עריכה]מדובר על פאוזי קאווקג'י. עסקן צבאי ומדיני – יליד טריפולי שבלבנון. בין השנים 1925- 1927 השתתף במרד הדרוזי בסוריה ונידון למוות ע"י הצרפתים. ב- 1936 עמד בראש מתנדבים שבאו לעזור לכנופיות הערביות כנגד הבריטים. אחר כך נמלט מא"י והשתתף במרד ראשיד עלי אל כילאני בעירק ועם דיכוי המרד ברח לגרמניה – שם נתמנה לראש אחד המשרדים הערביים. בשנת 1948 מינתה אותו הליגה הערבית למפקד "צבא ההצלה" (צבא הישע) - כוח של מתנדבים מארצות ערב שהתארגן בסוריה במטרה לסייע ללוחמים הערבים בארץ ישראל. הכוח שלו פעל בעיקר בצפון הארץ וניסה לכבוש את טירת צבי, משמר העמק ורמת יוחנן. באוקטובר 1948 בעת מבצע חירם, הוכה "צבא ההצלה" וקאווקג'י נמלט ללבנון עם שרידי צבא, שם מת ב-1976.
מצביא גדול שייסד עיר וקרא את שמה כשמו. במי מדובר ומה שמה של העיר שייסד?
[עריכה]מדובר באלכסנדר מוקדון (356-323 לפנה"ס), שנקרא גם אלכסנדר הגדול מלך מוקדון, עלה לכסא המלוכה בהיותו בן 20 בלבד (לאחר שאביו פיליפ השני נרצח) וב- 12 שנות שלטונו כבש ממלכות רבות ולא הובס בקרב מעולם. לאחר שכבש את מצרים, ייסד בשפך הנילוס עיר וקראה על שמו: אלכסנדריה. הוא היה יפה תואר, חסון, אמיץ לב ובעל כושר מנהיגות יחודי. בד"כ התנהג בנדיבות לעמים שכבש ולא ניסה לכפות עליהם פולחן אלים זרים להם. את חינוכו הוא קיבל מאריסטו - הפילוסוף היווני הדגול. לאחר שהשתלט על כל יוון, המשיך והשתלט על סוריה, ארץ ישראל ומצרים, והחליט להמשיך ולהשתלט גם על האימפריה הגדולה דאז – האימפריה הפרסית. מספר פעמים הביס אלכסנדר מוקדון את הפרסים, אולם הקרב המכריע נערך בגאוגאמלה (קרב גאוגאמלה) שבצפון עיראק, הוא נלחם שם בצבא הפרסי הענק שמנה כמיליון חיילים בפיקודו של דריווש מלך פרס. בקרב זה הכריעו חיילי מוקדון את הצבא הפרסי הענק וזאת בזכות היותם מאומנים היטב ומונהגים ע"י אלכסנדר מוקדון שהחדיר בהם אומץ לב ורוח קרב עד שעלה בידם להביס את הצבא הפרסי הענק. מלך פרס, דריווש, נמלט לעבר הודו ונרצח שם. עתה סרה כל האימפריה הפרסית למרותו של אלכסנדר מוקדון. אך בכך לא תמו שאיפותיו והוא החליט לכבוש גם את הודו ואף התקדם לעברה וכבר היה בדרכו לצלוח את נהר הגאנגס ולכבוש את פנים הודו, אלא שחייליו המוקדונים כבר היו תשושים לגמרי וסרבו להמשיך ואלכסנדר נאלץ לחזור עמם מערבה. הוא שב לבבל (דרום עיראק) שאותה תיכנן להפוך לבירת האימפריה, אך בטרם עלה בידו הדבר חלה ומת שם. בהיותו על ערש הדווי, ביקשו חייליו לעבור על יד מיטתו ולהיפרד אישית ממלכם הנערץ. לאחר מותו נחלקה האימפריה הגדולה. לא היה איש שיכול היה להיכנס "לנעליו הענקיות". ככל הידוע יחסיו עם היהודים היו טובים.
"משיח ה' ". למי הכוונה?
[עריכה]הכוונה לכורש השני – המכונה גם כורש הגדול. מלך פרס משנת 529 עד 559 לפנה"ס, אשר שלט מנהר האינדוס (הודו) עד הים האיגאי. כורש זכה לכינוי "משיח ה' " ע"י הנביא ישעיהו (פרק מ"ה, פסוקים א'-ו'). בשנת 538 הצהיר כורש את הצהרתו המפורסמת, שבה קרא ליהודים לשוב ולעלות לירושלים ולהקים את בית המקדש (ראה בספר עזרא פרק א', פסוקים א'-ד'). בסה"כ עלו כ-50,000 עולים ובכך נפתחה תקופת בית שני.