אין פשרות רק תורה/דברים

פרשת דברים

בחומש דברים משה רבנו חוזר על עיקרי התורה לפני הכניסה לַארץ, לַדוֹר הנכנס לארץ, וגם עוסק בדברי תוכחה לפני מותו.

הדברים שרואה משה לנכון להזכיר בפרשתנו הם מספר מאורעות שקרו במדבר, דרכם הוא גם מוכיח את בני ישראל:

א. בעקבות ריבוי המריבות הפנימיות, משה ראה לנכון לחלק את הנטל בין יותר דיינים, על ידי מינוי דיינים נוספים.

ב. שליחת המרגלים לשם ריגול הארץ, שהסתיים באופן טראגי בתגובה של אי רצון לעלות לארץ, בגלל הפחדות למיניהם. כתוצאה מכך אותו הדור לא זכה להיכנס לארץ.

ג. חטא המעפילים הנובע מרצון לבוא לארץ, ללא הלווי האלוקי של ארון הברית, המסתיים בכך שהגויים ששהו בארץ הכו בהם עד חורמה.

משה סוקר גם את כל המאורעות של שנת הארבעים, שהיו כרוכים בניסיון להיכנס לַארץ דרך שִטחַם של עמים אחרים. כולם התנגדו ועל כן עקפנו את ארצם, וביחס לשניים מהם, סיחון ועוג, נלחמנו ונצחנו אותם.

שאלות

באיזה תאריך התחיל משה לומר לעַם ישראל את חומש דברים (א,ג) ומתי לדעתכם הוא סיים?
באיזה הקשר הוזכרו הדבוֹרים בפרשה?
מה האורך של המיטה של עוג מלך הבשן (ג י"א)?
מהם שמותיו הנוספים של הר חרמון (ג, ט)?

תשובות

א' שבט, עד ז אדר שהוא יום פטירתו (37 יום).
בהקשר למעפילים, שהאמורי רדפו והכו בהם, 'כאשר תעשינה הדבורים'.
תשע אמות.
שֹריון, שניר.

פרשת ואתחנן

משה מזכיר את ריבוי תפילותיו להיכנס לארץ שנענו בשלילה, כמו כן הוא מזרז אותנו לדבוק בתורה.

בשני דברים באה לידי ביטוי הגדוּלה של עַם ישראל, בכוח התפילה (שהקב"ה קרוב לתפילותינו) ובכוח התורה (שיש לנו חוקים ומשפטים צדיקים).

משה גם מזהיר אותנו מספר פעמים שלא נשכח את מעמד הר סיני, ומציין בפנינו ששכחת ה' עלולה להיווצר משקיעה בחומריות, הבאה בעקבות הפגישה עם הטוּב הכלכלי של ארץ ישראל.

משה חוזר על מעמד הר סיני ועשרת הדברות, ומלמד אותנו קבלת עול מלכות שמיים של פרשה הראשונה של קריאת שמע.

בסוף הפרשה משה מזהיר אותנו מנישואי תערובת, העלולים לגרום שצאצאינו כבר לא יהיו יהודים או יתנהגו כגויים חלילה.

שאלות

ה' אומר למשה לעלות אל ראש הפסגה ולראות את הארץ, מה לדעתך המטרה של אותה הראייה?
האם הקב"ה מקבל את התשובה של עַם ישראל, כאשר המניע לתשובה הוא, הצרות הרבות הבאות בעקבות החטאים (ד כ"ח-ל"א) ?
מהו הדיבר החמישי בעשרת הדברות?
באילו מקומות אנו צריכים לרשום את נושא אהבת ה', ככה שלא נשכח זאת אף לרגע (ו ו-ט) ?

תשובות

אולי כדי שיראה שהמתנה שהקב"ה נותן לעַם ישראל, היא מתנה טובה.
כן, בשיא הגלות והסבל, גם אם נתפלל לה' מתוך צרות, היא ימָצֵא לנו.
כבד את אביך ואת אמך.
על הלב, על היד על הראש ועל המזוזה של הבית.

פרשת עקב

משה רבנו גם מחזק וגם מזהיר אותנו: א. בעקבות שמירת המצוות והדקדוק בהם, תהיה לנו ברכה גשמית בכל התחומים: ילודה, ריבוי בקר וצאן, בריאות איתנה, וניצחון האויבים. ב. שלא נגיע למצב של שכחת ה' העלול להיגרם בגלל ריבוי שפע כלכלי. ג. לא לפחד מהאויב הנמצא בארץ ישראל, כי 'ה' אלוקיך בקרבך, א-ל גדול ונורא'. ד. להשמיד את העבודה הזרה, ולא להתפתות לקחת את הזהב שממנה היא עשויה, לשימושנו. ה. כאשר נגיע להצלחות, נצטרך לומר, אמנם כוחי ועוצם ידי עשה לי את ההצלחה, אבל יש לזכור שה' הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל (על פי דרשות הר"ן י').

משה רבנו מסביר לעם ישראל, שקיום ההבטחה לחזור לארץ, אינו בזכות הצִדקות של העם, אלא בעיקר בגלל שתי סיבות אחרות: א. רִשעות עמֵי כנען. ב. קיום השבועה שנשבע ה' לאבותינו.

כדי שנבין שכל המהלך אינו בזכות צִדקוּתנו, משה רבנו מסַפֵּר על חטא העגל ומאריך בתיאורו, ומסַפֵּר על עוד חטאים שפקדוּ אותנו במדבר: שליחת המרגלים, תבערה, מסה וקברות התאווה.

משה רבנו מדגיש, שאת הניסים ואת הנהגת ה' ראינו בעיננו, ולא רק מכח שמיעת סיפורים, על כן עלינו להתחזק בשמירת המצוות, ובזכות כך נזכה לכבוש את ארץ ישראל.

טיבה של ארץ ישראל מתוארת פעמיים בפרשתנו, פעם ראשונה בהקשר למצוות ברכת המזון, כהודאה על היבול החקלאי המיוחד, שהארץ מגדלת את שבעת המינים, ובפעם השניה בהשוואה לארץ מצרים שְשַם משקים ממי הנילוס ואילו בארץ ישראל, בזכות הגשם. רש"י מדגיש שבמצרים צריך לטרוח לְדלוֹת מים על מנת להשקות, מהמקומות הנמוכים למקומות הגבוהים, ואילו בארצנו הגשם יורד ומרווה את הארץ, ללא טורח כלל. ברשב"ם ובמלבי"ם ישנו הסבר נוסף: במצרים גורל התושבים בנושא פרנסה אינו תלוי בירידת הגשם, על כן אין הם קרובים לה' בתפילה ובתשובה, כפי שיכול להיות כאן בארץ ישראל, שההתנהגות שלנו מיד משפיעה על ירידת הגשמים או מניעתם.

בפרשתנו נמצאת הפרשה השניה של קריאת שמע, המדגישה שבעקבות שמיעת המצוות יהיה לנו גשם ויבול, ואילו אם נסוּר מן הדרך ונעבוד אלוהים אחרים, דבר זה יגרור בתחִילה להפסקת הגשם והיבול, ובשלב השני זה יגרום לעזיבת הארץ. התורה מדגישה שגם אם נהיה בגלוּת חלילה, אנו מצווים להמשיך להניח תפילין ולקבוע מזוזות, כפי שרש"י מסביר, כדי שלא יהיו לנו חדשים כאשר נחזור הנה.

התורה מבטיחה לנו שבשמירת המצוות, יש אפשרות של הרחבת גבולות הארץ בריבונותנו, לא רק עד נהר פרת, אלא עד איפה שתדרוך כף רגלינו.

=== שאלות ===:

מה רש"י דורש מהמילה 'עקב' (ולא 'אִם') הכתובה בתחילת הפרשה?
כמה פעמים משה היה בהר סיני למשך ארבעים יום (רש"י י,י) ?
מדוע בחירת שבט לוי מופיעה בסמוך לחטא העגל (רש"י י, ח) ?

תשובות

מצוות קלות שאדם דש בעקביו, אם אותם נשמור אז מובטחות כל ההבטחות הטובות שבפרשה.
שלוש פעמים, הראשונה והאחרונה ברצון ואילו האמצעית בכעס (כלומר היה חרון אף ה' בגלל החטא).
כי בעקבות חטא העגל, בּוֹ בני לוי לא לקחו חלק, על כן עבודת המקדש עברה אליהם.

פרשת ראה

הפרשה עוסקת במגוון נושאים. דרישת מקום המקדש, ששם יקריבו הן את קרבנות הציבור והן את קרבנות היחיד. התורה רומזת על תקופת משכן שילה ועל תקופת המקדש בירושלים, כאשר ביניהם היו הבמות מותרות (במה-מזבח פרטי ליד הבית). בהמשך נקרא על מצוות מעשר שני, הנוהגת בשנים אבד"ה לשנות השמיטה, אותו הבעלים יאכלו בטהרה בירושלים, ורק אם ישנה מגבלה להביאו בעצמו לירושלים, ניתן לפדותו ולִצְרוֹך בכסף מאכלים בירושלים. התורה אומרת שמצווה זו מסוּגלת לחזק את ה'יראת שמיים' של הציבור.

בניגוד לתקופת המדבר, בה אין מושג של 'בשר חולין', אלא כל המעוניין לאכול בשר, יביא אותו בתור שלמים לַמשכן ויאכלנו בקדושה, כאשר ניכנס לארץ, ונהיה רחוקים מירושלים, יהיה מותר לאכול בשר חולין. בחולין ישנם מספר הוראות: א. לבצע שחיטה כשרה. ב. לא לאכול את הדם.

כמו כן התורה מזהירה אותנו שלא נציית לשוּם נביא האומר לעבוד עבודה זרה. גם אם יופיע אדם ויסית מישהו לעבוד עבודה זרה, אין לציית לו ואף נוציא אותו להורג על עצם ההסתה. אם עיר שלימה עובדת עבודה זרה, אמנם עונשם יותר קל מאדם פרטי (יחיד בסקילה ורבים בסייף) אבל ממונם חייב שריפה.

רשימת המאכלות הכשרות הנמצאת בפרשת שמיני, חוזרת על עצמה גם בפרשתנו.

ישנם כמה אזהרות הקשורות לענייני צדקה: א. להלוות למי שזקוק. ב. בסוף שנת השמיטה, כל החובות פוקעים. זה בוודאי עשוי לסייע לעניים להתחיל חיים חדשים עם נקודת זינוק חדשה (התורה מזהירה אותנו, שלא נִמַנע מלהלוות, על אף החשש שהחוב יפקע בסוף השמיטה). ג. לפתוח את ידינו לנזקקים לכך. ד. במצבים בהם יהודי או יהודיה נזקקו להימכר לעבדות, כאשר מגיע הזמן לשחרר אותם, יעשה זאת בשמחה, וגם יתן להם מענק שווה-כסף מכוּבד, בלב שלם.

הפרשה מסתיימת בפרשת הרגלים ומצוות השמחה בהם, כאשר התורה מדגישה שני דברים: א. לדאוג לכך שהפסח יחול תמיד באביב (בעזרת עיבור השנים) ב. רק בית המקדש ניתן לזבוח את הפסח.

ביחס לשמחת הרגל יש לזכור תמיד גם את המעגלים של עוני, כגון הגר היתום והאלמנה ולדאוג למילוי צרכיהם.

שאלות

מה כוונת התורה באומרה : 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם' (י"ב ד) על פי הפירוש השני ברש"י?
באיזה מקום עתיד להיבנות המקדש על פי רש"י (י"ב י"ד) ומה הדבר שעשה דוד בקניית המקום?
מדוע הקב"ה 'שולח לנו' נביא שקר? ואיך נהיה בטוחים שהוא לא צודק?

תשובות

אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה.
בשבטו של בנימין, כאשר הכסף שבו דוד קנה נגבה מכל השבטים.
כדי לנסות אותנו, עד כמה אנחנו באמת אוהבים את ה'. רמב"ן מבאר שכוונת הפסוקים לומר: איך נציית לנביא האומר שיש לעבוד ישות אחרת, אחרי שהקב"ה נגלה אלינו ביציאת מצרים, ויש לנו וודאות במציאותו!

פרשת שופטים

בפרשות הללו ישנם ריבוי של מצוות. אפרט:

א. הפרשה מתחילה במצוות מינוי שופטים ושוטרים, בכל מחוז ומחוז ובמיוחד בארץ ישראל, שצריך בית דין בכל עיר.

ב. התורה מפרטת מה עונשו/ה של יחיד/ה העובד/ת עבודה זרה, והיכן יש להוציאו/ה להורג.

ג. יש כאן מצוות מינוי מלך, וישנם הלכות מיוחדות למלך.

ד. מה מקבל הכהן מכל בהמת חולין ששוחטים.

ה. יש זכות לכהן או לוי המביא קרבן פרטי מִשלו, לעבוד למרות שאין זו משמרת שלו.

ו. ציווי להתרחק מהתעסקות בקסמים ומדרישה אל המתים, גם אם המטרה היא לדעת 'מה ילד יום', אבל התקשורת הנכונה כדי לדעת עתידות, תהיה דרך נביא ה'.

ז. ערי מקלט, מי גולה לְשָם.

ח. העונש של 'כאשר זמם לעשות לאחיו, כן יעשה לו' ביחס לעדים שהתברר שכלל לא היו בִּמקום האירוע שעליו העידו, מה שנקרא בלשון רבותינו: 'עדים זוממים'.

ט. דין כהן משוח המדבר עם החיילים, דברי חיזוק, לפני שיוצאים לקרב.

י. פרוּט מי האנשים החוזרים ממלחמת רשות, כלומר שאינם יוצאים להילחם.

יא. הוראות ביחס ליציאה למלחמה: קריאה לשלום, מה עושים עם האכלוסיה הנכבשת במלחמה, איסור השתחת עצי מאכל בעשיית מצור.

יב. דיני עגלה ערופה, כאשר נמצא חלל באדמה, ולא נודע מי הכהוּ.

שאלות

מהם ההשלכות הטובות מכך שהמלך מקיים את מצווות ה', שיהיה ספר תורה צמוּד לו (י"ז י"ט, 5 דברים) ?
אם לכהנים והלויים אין נחלה בארץ, מניין תבוא להם פרנסתם (4 === תשובות === על פי י"ח ב-ד)?
באיזה דרך יש לבחון את הנביא, האם הוא נביא אמת או לא (י"ח כ"א) ?

תשובות

קריאה תדיר בספר התורה, יראת ה' המביאה לשמירת התורה, הרחקה מגאווה, לא לסור מן המצוות (אף מצוות מדרבנן) , הארכת ימים על ממלכתו.
א. ה' הוא נחלתו. בנוסף הוא מקבל מתנות מהישראלים: ב. זרוע לחיים וקיבה מכל בהמת חולין. ג. תרומה, ד. ראשית הגז.
אם הוא מנבא עתידות, וההבטחות הטובות עליהן הוא מתנבא לא מתממשות, זה סימן שאינו נביא אמת.

פרשת כי תצא

הפרשה מתחילה בדיני יפת תואר, זו אישה היוצאת למלחמה וחייל ישראלי רואה אותה וחושק בה, התורה התירה אותה בתנאים מסוימים.

כהמשך לדיני ירושה (המופיעה בפרשת פנחס), הבכור מקבל פי שניים מהבן הפשוט, אף אם הוא נולד מאישה האסורה לבעלה.

בן שגודל באופן עקוּם עד כדי כך שגונב כסף מהוריו ובו קונה יין ובשר, נקרא 'בן סורר ומורה', דינו לצאת להורג בסקילה.

אם אדם חייב סקילה, יש לתלותו, אבל יש להורידו מהעץ לפני רדת החשיכה.

מצוות השבת אבידה, מבוּארת בפרשה, שכל עוד הבעלים לא התייאשו ממנה, יש מצוות השבה, ואם אין ידוע מי הבעלים, ישמור המוצא אותה עד שיעלה על זהותו של המאבד.

שילוח הקן היא מצווה המחייבת לְשַלֵחַ את האֵם לפני לקיחת הבנים, נראה שעיינה לרחם על האם הרובצת על האפרוחים או על הביצים.

בבניית בית, יש להציב מעקה כדי למנוע נפילת אדם מהגג, כמו כן יש להסיר כל דבר המסוּכן העלול לפגוע באדם כלשהוא.

מי שמוציא שֵם רע על כלה שלו ומעליל עליה שזינתה תחתיו, והתברר שהדברים לא נכונים, ראוי הוא לעונש ממוני על הוצאת הדיבה שלו, ולפעמים גם לעונשים יותר חמוּרים.

כאן ישנן דיני נואף ונואפת, מה העונש המגיעים לו ולה. כאן מפוּרטים מי האנשים האסוּרים בחיתוּן.

יש קדוּשה במחנה היוצא לקרב, והתורה מלמדת איך יש לשמור על הטהרה של המחנה.

יש בפרשה עוד הרבה מצוות:

דין אתנן האסור למזבח, איסור ריבית, החובה לקיים את הנדרים שאדם הוציא מפיו. דיני גירושין, איך גובים חוב מאדם שאין לו מה לתת, פירוט מתנות עניים, עונש מלקות לאדם שעובר על איסור 'לאו'. דיני יבום כאשר אדם נפטר ואין לו זרע, האח של הנפטר צריך לישא את האלמנה.

תשלום בושת בחובל בחברו, החובה להקפיד על משקולות מדויקים, מצוות זכירת עמלק.

שאלות

'כי תבוא בכרם רעך, ואכלת ענבים (כ"ג כ"ה) האם כל אחד רשאי לאכול (עיין רש"י) ?
מה יש לזכור ממה שעשה ה' למרים (כ"ד ט) ?
כיצד חז"ל מסבירים פסוק כ"ה ו בניגוד לפשט?

תשובות

רק לפועל מותר לאכול תוך כדי עבודתו.
יש לזכור שנענשה על כך שדיברה לשון הרע, ואם רצונך שלא ללקות בצרעת, אל תספר לשון הרע.
אין צורך לקרוא לבן הנולד מהיבום כשמו של הנפטר, אלא בא הפסוק ללמד ש'גדוֹל האחים הוא מייבם אותה'. וכן, שהאח המייבם הוא יורש את נכסי הנפטר. ורק באופן שהאישה בת ילודה, ישנה מצוות יבוּם.

פרשת כי תבוא

פרשתנו עוסקת במצוות ביכורים הנוהגת רק בארץ ישראל. יש בנוסף למצוות הבאת הביכורים גם חיוב מקרא ביכורים , שבה החקלאי מודה לה' על כל הטובה שעשה לעם ישראל.

מצוות 'וידוי מעשרות'. החקלאי המקיים את המצוות הקשורות לארץ, צריך להכריז לפני ה' מידי שלוש שנים, שהוא אכן קיים את המצוות הנוגעות לארץ (הצורך להכריז מהווה גם גורם מזרז לקיים את המצווה בהקפדה).

הקב"ה מבטיח שכתגובה לכך שאנו מאמירים אותו (מלשון אמיר- חשיבות) ככה גם הוא יאמיר אותנו.

בפרשה מצוות הקמת אבנים בכניסה לארץ, ורישום התורה עליהם בשבעים לשון. כמו כן, מצוות מעמד ברכות וקללות בשכם בהר גריזים ובהר עיבל.

בהמשך הפרשה אנו פוגשים עוד מצווה שקשורה לכניסה לארץ, משה מצווה את העם לכתוב בכניסה לארץ את התורה על אבנים באר היטב .

כנראה שיש צורך לחזק את עם ישראל בשמירת המצוות במיוחד לפני שהם פוגשים את העמים המקומיים , ועלולים ללמוד ממעשיהם הרעים .

בסוף הפרשה, ישנה פרשיה הנקראת בפי חז"ל 'ברכות וקללות שבמשנה תורה'. הברכות כוללות ברכה בילוּדה, שפע כלכלי, ניצחון במלחמה, מיצוי יכולתנו לחיות כעַם קדוש, מעמד חשוב גם לעיני הגויים.

הקללות כאן שונות מהקללות של ספר ויקרא, בכך שחסר החלק הסופי של הווידוי התשובה, והחזרה לארץ.

הברכות אורכן כ12 פסוקים, ואילו הקללות הרבה יותר ארוכות ואורכן 53 פסוקים.

אחד הדברים הגורמים לתוצאה של הקללות, העובדה שקיימנו את המצוות, אבל לא מתוך שמחה וטוּב לבב, כלשון הפסוק: 'תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל'. ישנו פירוש נוסף: לא רק שלא עבדת את ה', אלא גם עשית בשמחה.

הקללות כוללות: מארה בילוּדה ובמקנה, מחלות קשות, בצורת, מנוּסה במלחמה, חדירת האויב עמוּק לשטחנו, גלות ופיזור עם ישראל בגלות, עבדוּת לגויים, תופעות מחרידות הנולדות ממחסוֹר באוכל.

שאלות

בהודאה על הבאת ביכורים, (מה שחקלאי אומר בעת הבאת הביכורים) יש להזכיר מספר מאורעות הקשורים לתולדות עַם ישראל (3) מהם?
למי התורה רומזת בביטוי 'ארוּר האיש אשר לא יקים את דברי התורה' (כ"ז כ"ו) על פי רמב"ן?
האם הקב"ה שמח במפלתם של ישראל (רש"י כ"ח ס"ג) ?

תשובות

יעקב המתעמת עם לבן, ירידת אבותינו למצרים, והיציאה ממנה.
מי שיכול להקים עוּלה של תורה, אלא שאינו מוציא את זה לפוֹעַל.
הוא אינו שֹש אבל משיש את האויב.

פרשת ניצבים

משה רבנו אומר לעַם ישראל שהם עוברים היום בברית לפני ה'. עניין הברית כבר הופיע בפרשה הקודמת, אבל בפרשתנו מתחדשים שני דברים: א. המעמד הזה לעבור בברית מהווה זקיפות קומה לכל העוברים, ועל כן כתוב ביטוי 'אתם ניצבים היום'. ב. הברית של פרשתנו כוללת גם ערֵבוּת על הזולת, כמאמר חז"ל 'כל ישראל ערֵבים זה בזה' (על פי אור החיים הק').

התורה גם מתארת את העלוּל לקרות, אם אנשים או אדם מסוים יחשבו לעשות ככל העולה על רוּחַם וללכת בשרירוּת לבם, כי אז יֶעְשַן חרון אף ה', והדבר יביא אסון ועונש קוליקטיבי על האומה ועל הארץ.

בפרשה זו מתואר גם מה יהיה באחרית הימים, אחרי כל צרות הגלות. יש לשים לב שהדברים מתוארים כתהליך שיש בו התקדמות מַתמדת, שלב אחר שלב.

בתחילה ישנה התעוררות בארצות האויב לשוב, ואז בא שלב של קיבוץ גלויות, הגורר מילת הלב, כלומר הקב"ה פועל לריכוך ותיקון הלב שלנו שנהייה קשה בעקבות שהותנו בארצות נכַר תחת השפעה של הגויים. גם זוכים שכל הקללות שהיו מוּפנות כלפינו, כעת מתהפכות על אויבנו, ואז זוכים גם לברכה גשמית בממדים עצוּמים, ולבסוף אנו קוראים על התעלות רוחנית כזו, בַּה עֹּם ישראל זוכה לקיים את התורה במדרגה של עבודת ה' מתוך אהבה.

מיד אחרי זה אנו קוראים על 'כי המצווה הזאת', זו מצוות התשובה לפי רמב"ן, ואילו לפי רש"י מדובר על מצוות תלמוד תורה, שהיא לא כל כך קשה להשגה, 'לא מעבר ליֹם היא' אלא 'בפיך ובלבבך לעשותו' (אולי אחרי שחוזרים לארץ, למקומנו הטבעי, אז גם המצוות הם יותר 'בנות השגה').

הפרשה מסיימת בכך שלמרות כל הברכה שישנה בקיום התורה, והקללה שיש בהתרחקות מהתורה, סוף סוף הבחירה בטוב תלויה רק בנו, ועל כן משה אומר לעּם ישראל: 'ובחרת בחיים', ומשה מנמֵק את דבריו בביטוי 'כי הוא חייך ואורך ימיך', כלומר קיום התורה הוא הדבר המתאים והטבעי לנו ביותר כפי מה שטבעי לכל בעל חיים לנשום לשם קיומו.

שאלות

מי האנשים העוברים בברית (7) ?
איך התורה מתארת תופעה שלילית העלולה להתפתח (כ"ט י"ז)?
מדוע יש נקודות על המילים 'לנו ולבנינו עד עולם' (רש"י כ"ט כ"ח) ?

תשובות

ראשי שבטיכם, זקניכם, שוטריכם, כל איש ישראל, טפכם, נשיכם, גרך.
'שורש פורה ראש ולענה'.
אמנם ישנה עַרֵבוּת על העבירות הנעשות בגלוי, ואף נענשים על כך, אבל זה מתחיל רק מהשעה בה יעברו ישראל את הירדן.

פרשת וילך

משה בפרשה זו נפרד מעַם ישראל, ומזרז אותם במצוות כיבוש הארץ.

בנוסף לכך, משה מזרז את יהושע בתפקידו החדש, בו הוא עתיד לכבוש ולחלֵק את הארץ, משה מדגיש באוזני יהושע, שיש לדעת שהקב"ה אִתנו בכל התהליך ועל כן אין סיבה לפחֵד, כי ה' 'לא יַרפֹךָ ולא יעזבךָּ'.

משה כותב ספר תורה ומוֹסר אותו לבני שבט לוי, ומוֹרה להם להניח אותו בצמוד לארון הברית אותו הם נושאים.

בפרשתנו מתחדשת מצוות 'הַקְהֵל', בה המלך קורא בַּספר התורה במעמד כל עַם ישראל, אחת לשבע שנים בחג הסוכות בבית המקדש. רמב"ם מבאר שמעמד זה הוא כעין שִחזוּר מתן תורה (חגיגה ג ה) וכמו כן יש בכך הכרזה של המלך שהדבר המנחה את הנהגת המלך בַּארץ, הוא התורה.

ישנה כאן כעין מסירת השרביט, בה ה' מתגלה באותה שעה גם למשה וגם ליהושע, ואומר לכל אחד דברים מסוימים שהוא צריך לשומעם. למשה הקב"ה אומר, שבֵּעתיד עַם ישראל יעזבו את התורה, וכתוצאה מכך, יהיה הֵסתר פַּנים גדול, שבעקבותיו עַם ישראל יתעורר לשוב בעקבות הקשיים שיבואו עליו, ובזכות הקריאה בשירה שנקרא עליה בפרשה הבאה.

הקב"ה מחזֵק את יהושע בתפקידו החדש, ועל פי חז"ל (רש"י בפסוק ל"א ז וכן בתלמוד סנהדרין ח.) ה' מדגיש ליהושע (בניגוד לגישה שמשה המליץ לו) שיש למנהיג לתפוס פיקוד לבדו על הדור, ולא ישתף בהנהגה עוד ראשים, כי 'דַבָּר אחד לדור, ואין שני דַבָּרִים לדור'.

סיום הפרשה הוא הקדמה לשירת האזינו, משה מדגיש שרצונו לומר להם את השירה, משתי סיבות: א. זו עדוּת שמה שיקרה להם, כבר נאמר מראש, אם כן יש כאן כעין התראה. ב. בזכות הלימוד בשירה, שהיא לעולם 'לא תִשָכַח מִפִּי זרעו', עוד ישובו בתשובה.

שאלות

האם משה ביום מותו נחלש פיזית, ומה המשמעות של דבריו: 'לא אוכל עוד לצאת ולבוא' (ל"א ב)?
מה קרה ביום שמשה נתן ספר התורה לבני לוי (על פי רש"י לעיל כ"ט ג)?
מדוע יש להביא למעמד הקהל גם את הטף, וכי הם מסוּגלים להבין את דברי התורה (רש"י ל"א י"ב) ?

תשובות

משה היה חזק ביום מותו, אלא הואיל וההנהגה ניטלה ממנו ועברה ליהושע, על כן השתמש בביטוי הנ"ל, כלומר מעכשיו ניטלה ממני הרשות להמשיך להנהיג אתכם.
כל ישראל התלוננו, על כך שכביכול משה משליט את בני שבטו על התורה, כאשר באמת כל העם כולו עמד בהר סיני, ולא רק שבט לוי. משה שמח על התגובה הזו של העם, ועל כך הגיב: 'היום הזה נהיית לעם...'. כלומר כאשר אתה בא ודורש מעצמך את חלקך בתורה, בזה אתה מגלה את הבגרות שלך, שאתה רוצה מרצונך בתורה.
לתת שכר למביאיהם.

פרשת האזינו

פרשה שלנו היא שירה המקפלת בתוכה את כל ההיסטוריה של עַמנו. מצד אחד היא מתארת, ב'סגנון שִירִי', את ההשגחה המיוחדת של ה' עלינו, מעת היותנו במצרים ויציאתנו למדבר, ומאידך היא מתארת את תכונת השכחה שעַם ישראל נהג בה, כאילו הוא שכח את ה', מרוב ברכה גשמית, הם הגיעו למצב בו שוכחים את הקב"ה.

התגובה האלוקית לשכחת ה', היא כעס, הסתרת פנים, וענישה קשה לעם ישראל. הכעס נעצר, לא בזכות מדרגתנו הרוחנית, אלא בגלל שה' לא רוצה שהגויים יחשבו ש'ידם עשתה זו'.

עַם ישראל לא מסיק שכל מה שקורה אתו, בפורענויות, זה בגלל מעשיו הרעים. לבסוף, ה' מנחם על עמו, כאשר הוא רואה שאיננו יכולים לעמוד ברוב הקושי, ובסוף ה' מנתקם מכל הגויים שפגעו בעַם ישראל במהלך ההיסטוריה.

ראיתי לנכון לצטט את דברי הרמב"ן על שירה זו, שכל מילה בדבריו שווה זהב: ו'הנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה (כלומר הבטחת הגאולה שבסופה, לא מותנית בכך שנעשה תשובה) רק היא שטר עדוּת שנעשה הרעות ונוכל ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתינו למען שמו.

אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחם של מינין (נוצרים-שחושבים שנגזר עלינו רדיפות והרג, ובחירת ה' בנו לדעתם כבר פסקה)... שהיא כוללת כל העתידות למו ואם היא קטנה בְּדִבור (כלומר מספר המילים שלה קטן) כי ביאר להם ענייניה הרבים. ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים, שהגיד מראשית אחרית כן היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוקים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום' עד כאן.

ה' מצווה את משה לעלות אל הר נבו, כי שם הוא יסתלק מן העולם, על כך שמעלו בה', הוא ואחיו בחטא מי מריבה.

שאלות

בפסוק :'ה לה' תגמלו זאת, עַם נבל ולא חכם' על פי התרגום, מה פרוש הביטוי 'נבל'?

איפה יש רמז בפרשה לכך שהחיבור לאדמת ארץ ישראל, הוא משמש גם כגורם לכפרת עוונות?

רבותינו אמרו (ראש השנה ל"א.) שהעליות לתורה בשבת האזינו הם לפי הסימן 'הזי"ו ל"ך'. האם ידוע לך מה פענוח של ראשי תיבות הללו?

תשובות

כך התרגום: 'עַמָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא, וְלָא חֲכִימוּ' , עַם שקיבל תורה ולא החכימו.
'הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ', עצם החיבור לאדמת הארץ, מהווה גורם כפרה.
יש בכך שתי דעות: א. רש"י : האזינו, זכור, ירכיבהו, וירא ה', לולי כעס, כי ידין. ב. רמב"ם (תפילה י"ג ה) האזינו, זכור ימות עולם, ירכיבהו, וירא ה', לו חכמו, כי אשא.

פרשת וזאת הברכה

זאת הפרשה שנוהג עַם ישראל לקרוא בשמחה תורה, כי בה מסיימים את הסבב של קריאת התורה מידי שנה בשנה.

בפרשה זו משה נקרא 'איש האלוקים' לפי רוב מעלתו וגודל מדרגתו שזכה לה, מתוך עמל במשך כל ימי חייו.

משה רבנו מברך את כל השבטים, כל אחד לפי עניינו.

שמונה הפסוקים האחרונים שבתורה, משה כותב בהם את פטירתו ואת קבורתו. לפי חז"ל משה כתב את הפסוקים הללו ב'דמע'. בין הדברים הכתובים, ישנם ביטויים המתארים את גדולתו של משה: ' וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ.

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל'.

שאלות

מדוע משה מזכיר את המקומות סיני שעיר ופארן בתחילת הפרשה?
כיצד משה מתאר את מסירות הנפש של שבט לוי, בחטא העגל (ל"ג ט)?
כמה ימים בכו את מותו של משה רבנו (ל"ד ח) ?

תשובות

לספר שהקב"ה סיבב אצל אומות העולם לפני נתינת התורה לישראל, להציע להם לקבל את התורה, והם סרבו (על פי המהר"ל עניין השאלה הוא משל בלבד, ובא לחדד שטבעם של הגויים אינו מתאים לתורה).
'הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ' (הם דנו את החוטאים בעגל, ללא נשיאת פנים כלפי מי שחטא, אף אם הם קרובי משפחתם משבטים אחרים).
שלושים יום.

פרשת כי תבוא

פרשתנו עוסקת במצוות ביכורים שנוהגת רק בארץ ישראל. יש בנוסף למצוות הבאת הביכורים גם מצוות מקרא ביכורים , שבה החקלאי מודה לה' על כל הטובה שעשה לעם ישראל .

בהמשך הפרשה אנו פוגשים עוד מצווה שקשורה לכניסה לארץ .

משה מצווה את העם לכתוב בכניסה לארץ את התורה על אבנים באר היטב .

כנראה שיש צורך לחזק את עם ישראל בשמירת המצוות במיוחד לפני שהם פוגשים את העמים המקומיים , ועלולים ללמוד ממעשיהם הרעים .

כאשר היינו במדבר לא היה כמעט קשר עם עמים זרים, אבל כאן בארץ אנו בהכרח נהיה במגע עם הגויים, על כן משה מזהיר הרבה פעמים על שמירת התורה. כמו כן ה' מצווה אותם לקיים מעמד ברכות וקללות על הר גריזים והר עיבל, כדי להרתיע את העַם, שמי שיעבור על אותן האזהרות תהיה עליו קללה, ולהיפך מי שמקיים את התורה יהיה בכלל הברכות.

שאלות

מניין למדו שאין מביאים ביכורים, אלא משבעת המינים?
מי עמד בין הר גריזים והר עיבל?
מי עמד על הר גריזים ומי על הר עיבל?
מה מצווה עם ישראל לעשות ביום בו עוברים את הירדן?
מה החשש הקיים כאשר אנו עומדים להיכנס לארץ ישראל?
מה ההבדל בין קיום המצוות בארץ לבין קיום המצוות במדבר?

תשובות

כתוב 'מראשית פרי האדמה' וחז"ל למדו מראשית ולא כל ראשית, שרק משבעת המינים יש להביא ביכורים.
הלווים הכוהנים והארון עמדו באמצע.
ששה שבטים על הר גריזים וששה על הר עיבל.
לכתוב את התורה על אבנים גדולות שסדו אותם בסיד, ויש לכתוב את דברי התורה 'באר היטב'.
חשש גדול ישנו שמא נתבולל או שמא נלמד מהמעשים הרעים של עמי כנען.
בחו"ל קיום המצוות הוא בתור תרגילים, אבל בארץ ישראל, הקיום הוא אמֵיתי הרבה יותר.