אין פשרות רק תורה/בראשית

פרשת בראשית

בריאת העולם מתוארת בפרשה, כפי מה שהשיר אומר: 'מה ברא ה' ביום הראשון', ו'מה ברא ה' ביום השני' עד שמגיעים ליום השבת שבו ה' שבת ממלאכה. התורה מתארת גם את בריאת אדם הראשון שהצטווה לא לאכול מעץ הדעת, וכאשר נוצרה ממנו האישה, הנחש מצליח לפתות אותה לאכול ממה שנאסר, והיא נותנת גם לאישהּ. בעקבות זאת, הם מגורשים מגן עדן, וכל מי שהשתתף בחטא זה, מקבל את עונשו, הנחש קוּלל בקללת ארור, ושילך על גחונו, האישה תסבול במהלך ההיריון והלידה, והאדם יוכל להוציא יבול מהאדמה בעמל וביזע רב.

הבנים של אדם ואשתו חווה הם קין והבל, הם יוזמים הקרבת קרבן לה', וכאשר קרבנו של קין לא מתקבל על ידי ה', בִּמקוֹם להתמודד עם הסיבה לדחייה, הוא בוחר להרוג את אחיו הבל. קין מקבל עונש שכלל את הביטוי 'נע ונד תהיה בארץ' וה' יקח את נקמתו ממנו לאחר מספר דורות, ובהמשך נולד לאדם וחוה עוד בן ששמו שת, שממנו האנושות תמשיך.

התורה מגוֹללת את סיפור עשרה הדורות שמאדם הראשון עד להופעתו של נוח. מצד אחד בדורו של נוח ישנה הדרדרות מוסרית נוראה, ומאידך אישיותו של נוח מאוד חיובית, עד כדי כך שכאשר הוא נולד, נקרא בשם הזה מפני ש'זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו' (רש"י מציין שכאשר נולד הארץ הפסיקה הקללה ש'קוץ ודרדר תצמיח לך', והתחילה להוציא חיטה בִּמקום קוצים), ואף התורה מעידה עליו ש'נוח מצא חן בעיני ה' '.

שאלות

1. מה הקושי שיש ביטוי הנאמר בבריאת האדם 'נעשֶה אדם' (א כ"ו וברש"י בדיבור השני) וכיצד חז"ל למדונו להסתכל על כך?
2. הביטוי 'ויכולו' הנאמר בהקשר לשבת, איך ניתן לפרשו על פי הפשט ועל פי התרגום? 'ויכל אלוקים ביום השביעי' מה קשה בו, ואיך רש"י הסביר אותו?
3. ביחס לשבת נאמר 'וישבות ביום השביעי' וכן נאמר 'ויברך אלוקים את יום השביעי', מה כל ביטוי בא לבטא לפי רש"י?

תשובות

1. הקושי: כביכול שיש כמה שותפים לבריאת האדם חלילה. הסבר שרש"י מביא: הקב"ה כתב כך, כדי ללמד אותנו דרך ארץ, שיהיה הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן'.
2. הביטוי 'ויכולו' לפי הפשט עניינו סיום, אבל התרגום מסביר מלשון שכלול (כמו כלילת יופי).
   מה שנאמר 'ויכל אלוקים ביום השביעי', היה נראה שהקב"ה סיים רק בשבת עצמה, וזה סותר עם הציווי לשבות בשבת. רש"י מיישב בשני אופנים: א. הקב"ה יודע לכוון לסיים ביום השביעי ללא עשיית מלאכה בשבת עצמה. ב. היה חסר בבריאת העולם את המנוחה, וזה מה שברא ביום השביעי, 'באה שבת באה מנוחה'.
3. קדשו שלא ירד מן ביום השבת, וברכו שירד ביום שישי מנה כפולה. קדושה לפי רש"י רומז על מניעה ואילו ברכה מוֹרֶה על תוספת.

פרשת נוח

הקב"ה מחליט לִמְחוֹת את היקום בגלל השחיתות אליה הגיעה הבריאה , אבל משאיר את נוח ומשפחתו בחיים על מנת שהיקום ימשיך דרכם.

נוח מצטווה להכין תיבה שבה תהיה נציגות זוגית של כל בעלי החיים, שבה ישהו בתקופה בה ה' יביא מַבּוּל על כדור הארץ.

הגֶשֶם יורד על הארץ, כאשר נוח אחראי לזון את כל הנמצאים בתיבה, וברגע שנוח מקבל תמונה שאכן נגמר המבול הוא יוצא מהתיבה ומקריב קרבן לה' על ההצלה. ה' מבטיח שלא יביא עוד מבול על הארץ, וכמו כן מתיר לצאצאי נוח לאכול בשר בעלי חיים, מה שלא הוּתר עד עתה לאדם הראשון.

התעסקות של נוח עם נטיעת הגפן ושתיית היין שהכין ממנה, גורמת לו לנפילה לשכרות שבמהלכה הוא מתפשט מבגדיו. בנו חם מזלזל בו, בעקבות כך אותו הבן חם ונכדו כנען מקוּללים, ואילו בניו שֵם ויפת מתברכים על זהירותם בשמירת כבוד האב.

במהלך הדורות שבין נוח לאברם, צַץ הרעיון להקים מִגדל גבוה שבזכותו האנושות לא תתפזר אנה ואנה על פני כל הארץ. הקב"ה בראותו את כוונת האנשים ומעשיהם, גורם לבלבול בשפה שלהם, שבזכות כך הם מתפזרים 'על פני כל הארץ'.

הפרשה מסתיימת בהופעתו של אברם הבן של תרח, שהוא אח של נחור והרן, כאשר הם מחליטים לנדוד מאוּר כַּשדים כאשר פניהם מוּעדות לכיוון ארץ כנען.

שאלות

1. כמה זוגות של בעלי חיים נכנסו לתיבה (ז ב ורש"י) והסבר מדוע (ח כ)!
2. מה תפקיד הקשת (ט י"ג-י"ז) ?
3. איפה כתוּבה רשימה של שבעים אומות העולם?

תשובות

1. שבעה זוגות מהבהמות הטהורות, וזוג מכל הבהמות שאינן טהורות. רש"י מסביר שלקח יותר טהורות כדי שיוכל להקריב מהם בצאתו מן התיבה.
2. להזכיר את הברית שה' הבטיח לא למחות יותר את היקום. רש"י מסביר שכאשר יהיו מספיק סיבות למחות שוב את היקום בגלל חטאים, תופיע הקשת להזכיר את ההבטחה של ה' הנ"ל.
3. בפרק י' מופיעים כל צאצאי נוח הנולדים אחרי המבול, ואם נספור אותם נגיע למספר שבעים.

פרשת לך לך

ה' פונה לאברם ומצווה אותו ללכת לארץ ישראל, ומבטיח לו זרע, ונותן לו ברכה. אברם מיד מקיים את הציווי ונלווים אליו אשתו ואחיינו לוט וגם 'כל הנפש אשר עשו בחרן', על פי חז"ל אלו התלמידים שאברם ושרי חינכו לאמונה.

אברם מגיע לשכם, שם הוא בונה מזבח לה' כהוקרה על הבטחת הזרע והארץ. משם ממשיך אברהם דרומה ובדרכו 'קורא בשם ה' '.

בגלל הרעב בארץ, מחליט בצער רב לרדת מצריימה, וכאשר אשתו נחטפת לפרעה בגלל יופייה, הקב"ה שולח נגעים גדולים לפרעה ולבני ביתו. אברם חוזר לארץ משופע בנכסים שקיבל מפרעה.

בגלל מתח בין רועי אברם לבין רועי, לוט אברם מציע להיפרד, ולוט בוחר לגור בסדום מקום שמצד אחד משוּפע בברכה גשמית, ומאידך אנשים שם חַטָאִים לה' מאוד.

בגלל מלחמה שיש בין מלכי בבל עם מלכי סדום לוט, נופל לשבי ונלקח הרחק מכאן לדמשק. אברם עם חניכיו מתגייס למשימה בה הוא משחרר את לוט מהשבי יחד עם כל שבויי סדום. אברם מסרב לקבל טובות הנאה ממלך סדום כתמורה על המעשה שעשה, בטענה 'ולא תאמר אני העשרתי את אברם'.

ה' מתגלה לאברם ומבטיח לו זרע, ואף אומר לו שזרעו יהיה ככוכבים. כדי לחזק את ההבטחה, ה' כורת ברית הנקראת 'ברית בין הבתרים' בה מצד אחד אומר לאברם שזרעו יהיה בגלות ארבע מאות שנה, ומאידך מבטיח לו שהדור הרביעי כבר ישובו לארץ ישראל.

העיכוב בהריון של שרי אשת אברם, גורם ששרי מוסרת לאברם את שפחתה הָגָר לשם הולדת בנים, ואכן הגר הרה לאברם, דבר הגורם להגר לזלזל בגבירתה שרי. שרי מענה אותה ועל כן היא בורחת ממנה. המלאך מתגלה אל הגר ומוֹרה לה לשוּב לשרי, ובנוסף מבטיח לה תולדות מבנה שייוולד ושיקרֵא ישמעאל.

בסוף הפרשה ה' שוב כורת ברית עִם אברם, ומְשָנֶה את שמו לאברהם. באותו מעמד ה' מבטיח לאברהם הבטחות גדולות בתחום הזרע והארץ, וכמו כן ה' מצווה אותו על מצוות ברית המילה.

אברהם מקבל הוראה לשָנות את שְמה של שרי לשרה, ובנוסף הוא מקבל הבטחה שייוולד לו ממנה בן שייקרא יצחק. אברהם מקיים את מצוות המילה, והוא מל את עצמו ואת ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו.

שאלות

1. מה היה הוויכוח שגרם שיהיה ריב בין רועי אברם לבין רועי לוט (רש"י י"ג ז) ?
2. מה מלכי צדק מוציא לאברהם בחזרתו מהמלחמה נגד ארבעת המלכים?
3. מדוע שרי אומרת לאברם 'חמסי עליך' (ט"ו ה רש"י בפירושו השני) ?

תשובות

1. רועי לוט היו מרעים הבהמות בשדות פרטיות, בטענה שכל הארץ הובטחה לאברם, ורועי אברם טענו שהארץ מובטחת רק בעתיד לאברם ולא זכה בה עדיין.
2. לחם ויין.
3. כאשר היא רואה שהגר מזלזלת בה ואברם לא מעמיד אותה במקומה, על כך היא קובלת.

פרשת וירא

אברהם, למרות מצבו הבריאותי בגלל ברית המילה, לא נמנע מלקיים מצוות הכנסת אורחים, וכאשר אחד משלושה האורחים מבשֹר להם על לידת הבן, שרה צוחקת. האורחים ממשיכים בדרכם לסדום, וה' מודיע לאברהם על תכניתו להחריב את סדום, בגלל הנפילה המוסרית אליה הגיעו יושביה.

אברהם לא משלים עם הידיעה הזו, ועל כן מתפלל ומתמקח עם הקב"ה, שלא יחריב את העיר,

אלא שהצדיקים שבעיר יגנו על כל העיר. הקב"ה מוכן שלא להחריב אם יימצאו שם אפילו עשרה צדיקים, ולבסוף אף זה לא נמצא.

שני האורחים של אברהם שמתברר שהם מלאכים, באים לסדום במטרה מצד אחד להציל את לוט ומשפחתו ומצד שני להחריב את העיר. תושבי סדום 'לא שֹֹשֹֹים' מביאת האורחים ועל כן הם מנסים לפגוע בהם, ולוט מגן עליהם בגופו ואף מציע הצעה שאינה הגונה, כדי להגן על אורחיו.

לוט נס מן העיר עם אשתו ושתי בנותיו, שתי בנות נוספות נשואות שלא רצו לצאת ומן העיר נספו, ואף אשת לוט כאשר עשתה בניגוד להוראת המלאכים שלא להביט לאחור, היא נהפכת לנציב מלח.

בשעה שסדום ועמורה הופכות לכבשן של אש, ה' מציל את לוט מתוך ההפיכה, בזכות היותו קרוב משפחה של אברהם.

כאשר לוט נמלט למערה עם בנותיו, הן חושבות שכל העולם נחרב. על כן הן משתדלות להעמיד ממנו זרע, וכדי שלא יהיה מפוּקַח, הודות להשקייתו ביין. בן אחד הנולד ממעשים הללו שמו מואב והשני עמון.

אברהם מדרים, ושם שרה נלקחת על ידי אבימלך, וכאשר ה' נגלה לאבימלך בחלום הוא פוקד עליו להשיב את שרה לבעלה, ולבקש מאברהם להתפלל על אבימלך. אבימלך מבין את טעותו, בתחילה הוא מאשים את אברהם שלא גילה לו ששרה היא אשתו, וגם הוא מפצה על עגמת הנפש שגרם לו.

אברהם מתפלל לרפואת בית אבימלך, אחרי שנענשו כולם, שלא הצליחו לא להורות ולא ללדת, בעקבות חטיפת שרה.

שרה נפקדת כפי מה שה' הבטיח, ואברהם עושה משתה לכבוד הלידה. שרה מודאגת מההשפעה השלילית של ישמעאל על יצחק, על כן היא יוזמת את המהלך בו אברהם מגרש את הגר ואת בנה.

בכייתה של הגר וצערו של הילד, גוררים את התגלות המלאך המבשר שיהיה להם טוב, והגר עוברת למדבר פארן ולוקחת לבנה אישה מארץ מצרים.

אבימלך מצליח 'להוציא מאברהם' שיכרות עמו ברית, בה מבטיח אברהם שלא יפגע בצאצאיו של אבימלך, הודות לחסד שעשה כביכול אבימלך לאברהם.

ה' מנסה את אברהם, ומצווה אותו להעלות את יצחק לעולה. אברהם יוצא מביתו בדרך הלוקחת שלושה ימים, עד אשר ה' ייגלה לו איפה לבנות את המזבח. כאשר אברהם היה מוכן לעמוד בניסיון, בשלב הכמעט סופי, ה' מתגלה לו ואומר לו 'אל תשלח ידך אל הנער'. שני דברים באים בעקבות העמידה בניסיון: א. ה' אומר :'עתה ידעתי (אולי מלשון הודעתי כלפי חוץ) כי ירא אלוקים אתה'. ב. ה' מברך את זרע אברהם בריבוי ובניצחונות על האויב, ובכך שכל העמים מתברכים בזכות זרעו של אברהם.

שאלות

1. האם אברהם ידע שהאורחים הם מלאכים?
2. שרה צחקה וגם אברהם צחק, מדוע ה' מסתייג מצחוקה של שרה, ולא מצחוקו של אברהם? האם זה אותו צחוק? עיין בתרגום אונקלוס בשני המקומות (י"ז י"ז; י"ח י"ב) ?
3. איך לומדים מהפרשה ש'המתפלל על חבירו, והוא צריך לדבר, הוא נענה תחילה'?

תשובות

1. נראה שלא, על כן ביקש שירחצו את רגליהם, לפי חז"ל מאבק עבודה זרה, שהם משתחווים לאבק רגליהם.
2. ביחס לצחוקו של אברהם הוא מתרגם שהוא שמח (וחדי) ואילו ביחס לצחוקה של מרים הוא מתרגם שהיא כביכול מגכחת על הבשורה המשונָה (וגחיך).
3. אברהם היה צריך בעצמו לפקידה משרה אשתו, וכאשר הוא מתפלל על משפחת אבימלך שיילדו, אברהם נענה ממרוֹם, בכך ששרה עצמה נפקדת.

פרשת חיי שרה

שרה אמנו הולכת לעולמה ואברהם סופד לה, ומבקש מאנשי חברון לקבור אותה במערת המכפלה. מה שנראה במבט ראשון כמתנה, מתגלה כמקח יקר, והמערה נמכרת לו בארבע מאות שקל כסף.

אברהם דואג למצוא ליצחק בנו זיווג, על כן ממנֶה את עבדו למצוא לו אישה ממשפחתו בחרן. העבד מתפלל לה' שיצליח את דרכו, ואומר לעצמו שהנערה שיבקש ממנה להשקותו מים, והיא מעצמה תציע לו להשקות גם את גמליו, היא הנערה שמתאימה להיות כלה ליצחק. אכן הניסיון הצליח ורבקה שהיא קרובתו של אברהם, מיועדת להינשא ליצחק. העבד משכנע את קרוביה ש'ה' הִצליח הדבר' ושלא יעכבו את השידוך. אחים שלה מברכים אותה בדרכה החדשה ומאחלים לה 'היי לאלפי רבבה'.

כאשר רבקה חוזרת ארצה, היא רואה מרחוק את יצחק ומרוב התרגשות היא נופלת מהגמל. יצחק נושא את רבקה ורואה עד כמה נאים מעשיה כמו של אמו שרה, ובאהבתה מתנחם אחרי מות אִמו.

אברהם נושא את קטורה, שלפי חז"ל היא הגר, ונולדים לו ממנה עוד ששה בנים.

אברהם נפטר ונקבר במערת המכפלה ליד שרה אשתו, וה' מברך את יצחק, לפי רש"י יש בכך מימד של נחמת אבלים וכן של מסירת ברכת אברהם ליצחק.

שאלות

1. באיזה כינוי פונים תושבי חברון לאברהם ומה זה מלמד (כ"ג ו) ?
2. האם ישנם הבדלים בין הסיפור המסוּפר בתורה, לבין מה שהעבד מספר לקרוביה של רבקה (רש"י כ"ד כ"ג) ?
3. מה התנאי שמתנה אברהם אבינו עם העבד, שלא יעבור עליו (כ"ד ו), ומדוע העבד מעלה את החשש שמא הכלה לא תרצה לבוא אתו לארץ כנען (רש"י כ"ד ל"ט) ?

תשובות

1. 'נשיא אלוקים אתה בתוכנו', זה מבטא את ההערכה הגדולה שהיתה לבני כנען כלפי אברהם אבינו.
2. בסיפור עצמו, העבד נותן לנערה את התכשיטים ורק אחרי זה הוא שואל בת מי את, ואילו בסיפור הוא הופך את הסדר.
3. הוא מבקש שהכלה תבוא לכאן, ושלא ישיב את בנו יצחק לשם. על פי רש"י העבד היה מעוניין שיצחק ישא את בתו, על כן כתוב 'א(וּ)לי לא תלך האישה' בכתיב חסר, 'והיה מחזֵר למצוא עילה (תירוץ) שיאמר לו אברהם לפנוֹת אליו להשיאו בתו'.

פרשת תולדות

יצחק ורבקה נשוּאים זה לזה ולא זכו לילדים, בזכות ריבוי תפילה שלהם הם נענים וזוכים להריון . ההיריון קשה במיוחד, ובעקבות שאלת האֵם הקב"ה אומר לה, שיוולדו לה תאומים.

בלידה השני היוצא, אוחז בעקב אחיו, ועל כך נקרא שמו יעקב, ואילו הראשון בגלל ריבוי השיער שלו נקרא בשם עשו.

בגלל רעב בארץ, יצחק שוקל לרדת למצרים, אלא שהקב"ה מונע בעדו, על כן הוא מתיישב בגרר. שם, יצחק מציג את רבקה כאחותו, וכאשר מתגלית האמת שהיא אשתו, אומר לו אבימלך מלך פלשתים, מדוע העמדת אותי במכשול כי כמעט ולקחתיה לשכב עמה. ההצלחה מוּפלגת של יצחק בתחום החקלאי, גוררת אחריה קנאה של המקומיים, ועל כן הן משלחים אותו מן המקום.

במקום החדש הנקרא 'נחל גרר', יצחק חופר את הבארות שחפר אברהם ואותם הפלשתים סתמו, וכאשר הוא חופר בארות נוספים, רועי גרר רבים איתו עליהם. יצחק מעדיף לברוח ממריבה עד שחופר באר שלישית שעליה כבר לא רבים.

בעקבות ההצלחה המופלגת של יצחק, פתאום אבימלך מעוניין בכריתת ברית עם יצחק, ויצחק נענה לו, ונשבע לו על כך שלא יעשה לו רעה.

יצחק רוצה לברך את בניו לפני מותו וקורא לעשו על מנת שיכין עבורו מאכלים טעימים, שבעזרתם יברך אותו, רבקה שומעת על כך, ומסַדרת שיעקב יבוא בִּמקום עשו ויקבל את הברכות. כאשר יצחק שֹם לב למה שקרה, ראשית אומר על יעקב 'גם ברוּך יהיה' ובנוסף לכך הוא קורא ליעקב על מנת לתת לו את ברכת אברהם, שהיא ברכת הזרע וברכת הארץ.

יעקב נשלח על ידי הוריו ללבן לחרן, עד שירגע אחיו מכעסו.

הברכות שהובאו בפרשתנו, הנן ברכות המתחילות בביטוי: 'ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ' המוכרות לנו ומוזכרות בהלכות ברכת המוציא.

שאלות

1. מדוע עשו מוֹכר כל כך בקלוּת את הבכורה (כ"ה ל"ב וברש"י) ?
2. מה עושה יצחק עם הבורות שחפר אביו ופלשתים סתמו?
3. מה פירוש המילה 'תריד' הכתובה בסוף פרשת הברכות של יצחק : 'וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.?

תשובות

1. עשו הרגיש שהוא עומד למוּת על כן לא ראה צורך בבכורה, לפי רש"י הואיל והעבודה בבכורות ויש הרבה עונשי מיתה בכהנים עובדים במקדש, העדיף לוותר על כך.
2. הוא חוזר לחפור אותם, וקורא להם באותם שמות שקרא להם אביו.
3. 'תריד' מלשון צער, כאשר תצטער על כך שקיבל את הברכות, ויעקב לא ראוי לכך מצד מעשיו, אכן כבר לא תהיה תחת שליטתו.

פרשת ויצא

בפרשה זו מופיעה השתלשלות בניית משפחת יעקב, כאשר הוא נושא את נשיו ממשפחת לבן, המתגורר בחרן.

רציתי להדגיש נקודה אחת: לאה אשת יעקב קוראת לבן שלה הרביעי בשם יהודה. חז"ל מסבירים שכל ארבעת הנשים של יעקב ידעו שיוולדו שנים עשר בנים, וחשבו שכל אחת תזכה להוליד שלושה בנים.

כאשר ראתה לאה, שזכתה להוליד יותר מהמצוּפה, שהרי ילדה ליעקב בן רביעי, היא הודתה לקב"ה ועל כן קראה לבנה בשם יהודה.

יש ללמוד מכאן, שהיכולת להודות לקב"ה נובעת מההכרה, שכל מה שאנו מקבלים, הוא מעֵבֵר למה שמגיע לנו, ואז כל החיים שלנו נראים לנו כטובים ושמחים.

יעקב, לאחר שנים ארוכות של עבודה בבית לבן, מחליט לחזור לארץ ישראל עם נשיו וכל ילדיו. הדבר הזה, והאופן שהדברים נעשו, לא מוצאים חן בעיני חותנו לבן, ועל כן הוא רודף אחריו, אולי כדי להינקם ממנו, אבל הקב"ה מתגלה ללבן בלילה ומזהיר אותו שלא 'ידבר עם יעקב מטוב עד רע'.

שאלות

1. מדוע הוזכרה יציאתו של יעקב בפרשתנו (על פי רש"י כ"ח י בדיבור השני)?
2. כמה זמן חלף בין חתונה של יעקב עם לאה לחתונה שלו עם רחל (רש"י כ"ט כ"ז) ?
3. מדוע יוסף נקרא בשם זה (ל כ"ג- כ"ד) ?

תשובות

1. 'מלמד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה'.
2. שבוע ימים, כדי שלא לערבב שמחה בשמחה.
3. שתי סיבות: א. אסף אלוקים את חרפתי. ב. יוסיף לי ה' בן אחר.

פרשת וישלח

יעקב בחזרתו לארץ, חושש מתגובה שלילית של עשו, על כן הוא מכין את עצמו לגרוע מכל, ובמקביל הוא מתפלל לה' ושולח דורון להרגיע את עשו.

המפגש עם עשו, עובר 'כמעט בסדר', אבל ליעקב עוד מפגשים בפרשתנו:

התנהגות מחפירה של חשובי העיר שכם כלפי דינה, עוררה את כעסם של אחיה לוי ושמעון. התגובה של האחים נראית קשה מדי בעיני יעקב האב, אבל הקב"ה הפיל מורא על כל הערים שמסביב, ובכך הפריך את החשש של יעקב שיבואו אליו כולם נגדו למלחמה, בעקבות התנהגות בניו.

רחל כאשר יולדת את בנימין, היא נפטרת בלידה, ונקברת בדרכים, בבית לחם.

לאחר הרבה שנים של ניתוּק, יעקב פוגש את אביו יצחק בחברון, ויצחק נפטר לאחר מכן, ונקבר במערת המכפלה.

התורה מספרת על כל תולדות אדום, צאצאי עשו.

שאלות

1. מי משתמש בביטוי 'יש לי רב' ומי בביטוי 'יש לי כל'?
2. אלו מקומות בארץ ישראל נִקנוּ ב'כסף מלא'?
3. איך קוראת רחל לבן שלה הנולד בצאת נפשה, ואיך בנימין קורא לו (ל"ה י"ח)?

תשובות

1. עשו אומר 'יש לי רב' ואילו יעקב אומר 'יש לי כל'.
2. מערת המכפלה, על ידי אברהם, וכמו כן חלקת השדה הכתובה ביחס ל'שכם' בפרשתנו.
3. 'בן אוני' רש"י מפרש בן צערי, ואילו יעקב קורא לו בנימין, מלשון ימין, שזה הצד החזק.

פרשת וישב

יעקב, מסכת חייו, סיבוכים ומוּרכַּבוּת.

ההפליה שעושה יעקב בין בנו יוסף לשאר הבנים, יוצרת מתח רב ביניהם, החלומות שיוסף חולם על בני משפחתו, מוסיפה אש למדורה, בגלל שהחלומות מצביעים על יתרונו על שאר בני משפחתו.

כאשר האחים רועים את הצאן הַרחק מהבית, יעקב שולח את יוסף לראות מה שלום אחיו.

יוסף נענה בחיוב לבקשת האב, וכאשר הוא מוצא את אחיו, הם מתנכלים לו. לאחר מספר הצעות מתקבלת ההחלטה למכור אותו לעבד, ולספֵּר לאבא שחַיה רעה טרפה אותו. האבא לא מתנחם על פטירת בנו.

בינתיים יוסף מגיע למצרים ונמכר שם לעבד לפוטיפר.

באותו זמן במקום אחר בארץ ישראל, יהודה בונה משפחה ושניים מבניו מתים בגלל רוע מעשיהם. ההקשר הוא כך: הבן הראשון נפטר ללא ילדים וכאשר מתבקש הבן השני ליבם את האלמנה, הוא מסרב מסיבה של צרוּת עין. האלמנה תמר, מאוד רוצה להישאר קשורה למשפחה ועל כן היא עושה תכסיס על מנת להביא זרע מיהודה, והיא יולדת את התאומים פרץ וזרח.

במצרים, יש ליוסף הצלחה ניהולית וכלכלית מאוד גדולה. במקביל אשת אדונו מנסה לפתות אותו לעבירה, ואין יוסף מסכים לה, ובין היתר מנמק את סירובו בכך ש'איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים'. הסרבנות של יוסף 'עולָה לו ביוֹקר', והוא נִשלח לכלא בטענה שהוא ניסה לאנוס את אשת אדונו.

גם בהיותו בכלא, רואה יוסף ברכה במעשי ידיו, ועל כן הוא מקבל אמון מלא מ'שַֹר בית הסוהר'. שם בבית הסוהר, נקלעים שניים מהשַֹרים של פרעה, על חטא שכשלו בתפקידם. כאשר הם חולמים חלומות יוסף מציע לו את עזרתם, וכפי הפתרון שנתן ככה הדברים גם מתקיימים, שר המשקים חוזר לתפקידו ואילו שר האופים נתלה.

יוסף אומר משפט זה לשר המשקים: 'כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה'.

שאלות

1. מה דורש רש"י (ל"ז ב) על המילה הפותחת את הפרשה: 'וישב'?
2. איך יהודה משכנע את אחיו לא להרוג את יוסף, ומה הוא מציע כפתרון חילופי (ל"ז כ"ו) ?
3. האם תמר מעיזה לומר באופן מפורש ממי היא הרה, ומדוע (העזר ברש"י ל"ח כ"ה) ?

תשובות

1. 'ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף'.
2. מהו הרווח הממוני שיהיה לנו אם נהרוג אותו, עדיף למכור אותו לעבד, וככה ידינו לא תהיה בו.
3. לא, היא מעדיפה לצאת להורג בשריפה והעיקר שלא לבייש את יהודה ברבים.

פרשת מקץ

פרעה מלך מצרים חולם חלומות, ואין פותר אותם באופן שזה ירגיע אותו, על כן בהמלצתו של שר המשקים, יוסף מוּצא מהבּוֹר בּוֹ הוא כלוּא על מנת לפתור את החלומות לפרעה.

יוסף מסביר לפרעה שאנו עומדים לפני אירועים מאוד מטלטלים. שבע שנות של שפע חקלאי יבואו על ארץ מצרים, ולאחריהן תבואנה שבע שנות רעב, ואם נדע לשמֵר אוכל של שנות השפע, נוכל להתקיים בשנות הרעב.

פרעה מיד מזהה את יוסף כאיש הנבון שיוכל לפקֵד על המבצע, וממנה אותו כמשנה למלך.

הרעב מגיע גם לארץ ישראל, ולכן יעקב מצווה את בניו לקנות אוכל במצרים, ובבואם לשם משוּם מה, יוסף טוען כלפיהם שהם מרַגְלִים, וכדי לאמֵת את חפוּתם מפשע, הם מספרים לו את כל 'סודות המשפחה', ויוסף מחזיק את שמעון כבן ערובה, עד שיוכיחו לו שיש להם אח ויביאו אותו אליו.

ברגע אמת, האחים מדברים ביניהם, שכל מה שקורה איתם כעת, זהו עונש משמיים על מכירת יוסף, והם שבים הביתה ללא שמעון, ומוצאים בשֹקם את הכסף, אותו שִלמו ליוסף עבור התבואה.

הם מאוד מוטרדים מכל המאורעות הללו, וכאשר הם מספרים ליעקב על בקשתו של יוסף, הם נתקלים בהתנגדות מוֹחצת, מהחשש שגם לבנו השני מרחל, יקרה אסון בדרך.

כאשר נגמר האוכל, חייבים לרדת שוב למצרים, והצעתו של יהודה מתקבלת אצל יעקב, יהודה יקח את האחריות על בנימין, והם שבים מצרימה עם סכום כסף כפול (אחד כדי לקנות, ואחד כדי להחזיר את הכסף שחזר אליהם בקניה הראשונה).

האחים מוזמנים לסעוד עם יוסף, יוסף בראותו את אחִיו בנימין לא מצליח שלא לבכות, על כן נכנס לחדר פנימי על מנת להסתיר את הדמעות המתפרצות, ושוב הוא מעמיד פנים של מתנכר. האחים מאוד תמהים על כך שיוסף ידע להושיב אותם לפי סדר גילם. וכאשר הוא נפרד מהם, הוא נותן שתי הוראות לאחראי על ביתו, אחת לשים כסף כל איש בתיקו, והשנייה לשים את הגביע שלו בתיק של בנימין.

כאשר האחים מתרחקים ממצרים, יוסף שולח את המנכ"ל לרדוף אחריהם, והוא מספר להם על כך שנגנב הגביע. האחים אומרים שאם ימצֵא הגביע אצל אחד מהם, הוא ימות וכולם יהיו עבדים ליוסף. 'למרבה הפלא' הוא מוצא את הגביע אצל בנימין, ויוסף 'מקל בעונשם' בכך שרק הגנב ישאר להיות עבד, והשאר יחזרו לשלום לאביהם.

שאלות

1. מה פותרים חכמי פרעה לו, ומדוע פרעה לא מקבל את פתרון של חכמיו וחרטומיו (מ"א ח , ענו מסברא) ?
2. מהם שני החלומות של פרעה והאם הם זהים?
3. האם פרעה מבקש עצה מעשית מיוסף בעקבות החלומות, ואם לא, אז מדוע יוסף 'דוחף את עצמו'?
4. האם יעקב מנחש שיוסף עדיין בחיים (מ"ג י"ד ורש"י) ?

תשובות

1. שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר, הוא מאמין שאם יש חלום למלך, יש בו בוודאי עניין לכלל הממלכה ולא רק ענין פרטי.
2. שבע פרות רזות בולעות שבע פרות שמנות, שבע שיבולים דקות בולעות שבע שיבולים מלאות. רק ביחס לחלום הראשון נאמר 'ולא נודע כי באו אל קרבנה'.
3. לכאורה לא, אבל יוסף חושב שזה יהיה לתועלת שיציע פתרון מעצמו. (אולי הוא מבין שזה עצמו חלק מהפתרון, שהרי ישנם שני חלומות, ובאחד מהם לא נאמר 'ולא נודע כי באו אל קרבנה', זאת אומרת שבידינו תלוי הדבר אם שנות השבע יעלמו בזמן הרעב או לא. כי אם פרעה יקבוץ אוכל, אז יש קיום לשבע גם בשנות הרעב).
4. יעקב אומר 'ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, ושִילח לכם את אחיכם אחֵר ואת בנימין', אומר רש"י 'רוח הקודש נזרקה בו, לרַבּוֹת את יוסף'.

פרשת ויגש

המעמד בו בנימין צריך להישאר עבד ליוסף במצרים, בגלל הגניבה הנמצאת בכליו, לא נותנת מנוח ליהודה, האח שנכנס להיות עַרֵב עבורו מול האבא-יעקב. דבריו החוצבים של יהודה לעֶבֶר יוסף המשנה למלך, בהסבירו שהמצב המוּצע, מסַכֵּן את חייו של האבא יעקב, לא נותנים ברירה ליוסף, אלא להזדהות ולהתוודע לאחיו.

אנו קוראים על המפגש המחוּדש, כאשר כעת הם יודעים מי עומד מוּלם, וכתגובה לתדהמתם יוסף מנחם אותם, שה' סידר את הכל לטובה, ככה שיוכלו לשרוד את שנות הרעב, ליד יוסף, המשביר לכל הארץ.

יוסף נותן נאום של אמונה, שבסופו האחים מתבקשים להביא את האבא למצרים, בנימין ויוסף בוכים איש על צוואר רעהו.

כאשר יעקב שומע על כך שיוסף בחיים, הוא 'קם לתחיה', ויורד למצרים, לא לפני שמקבל אישור אלוקי לַמהלך, בבאר שבע.

התורה מגוללת את שמות הבאים למצרים, שבעים במספר, וכמו כן היא מתארת שיהודה נשלח כחלוץ 'להורות לפניו', לפי חז"ל לבנוֹת שם ישיבה. התורה מתארת את המפגש המרגֵש של יעקב ויוסף, לאחַר נתק שהיה ביניהם שנים ארוכות.

יוסף בוחר למגורי אחיו את ארץ גושן, מארגן פגישה בין יעקב לפרעה, וכן מכלכל את אחיו במצרים, וכמו כן הוא קונה את כל רכוש המצרים ואת אדמתם, תמורת האוכל שהוא מוכר להם.

שאלות

1. בן כמה יעקב בעומדו לפני פרעה (מ"ז ט) ?
2. מדוע עדיף לאחים להתיישב בארץ גושן דווקא (מ"ו ל"ד) ?
3. מה הפעולה שעושה יוסף לאחַר שקונה את אדמות מצרים, ומה כוונתו (מ"ז,כ"א רש"י שם) ?

תשובות

1. מאה שלושים.
2. כי הם רועי צאן, והמצריים מתעבים את רועי הצאן, על כן מעדיפים לשמור מרחק מהמרכז של מצרים.
3. הוא מעביר את התושבים ממקום למקום, והוא עושה זאת על מנת שלא יקראו לאחים שלו גוֹלים, כי הוא עושה כך שכולם גולים ממקומם.

פרשת ויחי

יעקב אבינו מרגיש שיום מותו קרֵב, על כן הוא מצווה ואף משביע את יוסף שלא לקבור אותו במצרים. כאשר יעקב ממש חולה, יוסף מביא את בניו לקבל ברכה מן הסבא, ובאותו מעמד יעקב קובע שבניו של יוסף, שהם אפרים ומנשה, ייחשבו כבניו, זאת אומרת שהם יהיו במניין השבטים, כראובן ושמעון.

יעקב בברכתו ובהנחת ידיו בשעה שמברך, מקדים את אפרים למנשה, למרות שמנשה הוא הגדול, יעקב מנמק התנהגות זו, כי אפרים יגדל ממנשה.

יעקב לפני מותו, מברך את בניו, לכל אחד ברכה מיוחדת לפי אופיו המיוחד, ולאחר מכן מברך את כולם בברכה כללית.

יעקב מצווה את בניו לקוברו בקבר אבותיו בחברון, ואכן לאחר פטירתו חונטים אותו ומעלים אותו בכבוד רב לקוברו במערת המכפלה.

לאחר שוב הבנים למצרים, כאשר האבא כבר איננו, הם חוששים שמא יוסף יתנקם מהם על המכירה, ועל כן הם בּוֹדים מלִבַּם, שיעקב כביכול נתן דרכם הוראה ליוסף לסלוח להם על עוון המכירה.

יוסף מבין שהדברים לא אמתיים, ועל אף שהיה מקום לכעוס על החשד שהם חושדים בו, הוא 'מתעלה על עצמו', ומסביר לאחים שיד ה' סובבה את ירידתם למצרים, והם אינם אלא שליחים כ'חומר ביד היוצר'.

גם יוסף הולך לעולמו בסוף הפרשה, ומשביע את אחיו לקוברו בארץ ישראל, והוא נפטר בן מאה ועשר שנים.

שאלות

1. מי מהשבטים משול לנחש ומדוע (מ"ט י"ז)?
2. מי מהשבטים משוּל לחמוֹר ומדוע (מ"ט מ"ד)?
3. איפה נמצא גורן האטד, מה עושים שם, וכמה זמן מתעכבים שם (נ',י') ?

תשובות

1. שבט דן, ובכך רומז למעשיו של שמשון הדומים לנחש הנושך את הסוס, והסוס נופל על רוכבו.
2. שבט יששכר, כי הוא לוקח על עצמו עול תורה ולא בוחל ממעמסה.
3. המקום נמצא בעֶבר הירדן, הם מתאבלים שם למשך שבעה ימים, וסופדים ליעקב 'הספד גדול'.