אין פשרות רק תורה/במדבר

פרשת במדבר

ה' מצווֶה למנות את עַם ישראל, חודש אחרי הקמת המשכן. ישנם פירושים שונים הבאים לבאר מה הצורך במניין הזה, לפי רש"י מתוך חיבתם של ישראל מונה אותם כל שעה, ברמב"ן ישנם עוד מספר הסברים, אחד מהם הוא כי לפי התוכנית המקורית, אנו עומדים תיכף להיכנס לארץ, וצריך לדעת כמה חיילים יש בכל שבט, על מנת לדעת איך להיערך למלחמת כיבוש הארץ.

המניין יְעַרך על ידי משה ואהרן וכן בשיתוף פעולה של נשיאי השבטים.

כמו כן, התורה מפרטת את סדר החנייה במדבר, ככה שכל שלושה שבטים חונים יחד מסביב לַמשכן ולשלושתם דגל בפני עצמו.

יהודה במזרח וסמוך לו יששכר וזבולון בני לאה, בדרום דגל ראובן ואתו שמעון וגד, באמצע יהיה אהל מועד, דגל אפרים בצד מערב ואתו מנשה ובנימין בני רחל, ובצד צפון שבט דן ואתו אשר ונפתלי.

בשוֹנֶה מהמניין של בני ישראל, הנמנים מגיל עשרים עד גיל שישים (על פי חז"ל ב"ב קכ"א) בני לוי נמנים בפני עצמם, פעם אחת מגיל חודש ובפעם השניה מגיל שלושים.

תפקיד בני לוי הוא בין השאר להוות שמירה על המקדש, שלא יתקרב אדם זר, והלווים בכך משמשים כנציגים של כל עַם ישראל בעבודת המקדש.

הואיל והלויים עובדים במשכן בִּמְקוֹם הבכורות (היה ראוי שהבכורות יעבדו במשכן, אלא שנפסלו בגלל חטא העגל) והואיל ומספר הבכורות היה מרובה ממספר הלויים, היה צריך שאותם הבכורות שאין כנגדם 'בן לוי', שיפדו את עצמם בחמשה שקלים, וכסף זה יגיע לאהרון ולבניו.

יש בשבט לוי שלוש משפחות, גרשון קהת ומררי, לכל משפחה יש תפקיד מסוים, תפקיד של בני קהת הוא לשאת/להרים את כלי המשכן בשעת המסעות, אחרי שהכהנים פִּרקו את המשכן ושֹמו על כל כלי את הכיסוי המתאים לו.

שאלות

מי הם תולדות אהרון ומשה (ג א וברש"י) ?
מה סכום כל הנמנים במניין של שבטי ישראל (ב ל"ב, ללא הלויים)?
מי השכנים של בני קהת, בחנייה סביב המשכן (ב' ט' וכן ג' כ"ט וברש"י) ?

תשובות

נמנו רק בני אהרון, ונקראו תולדות משה הואיל ולימד אותם תורה.
שש מאות ושלושת אלפים חמש מאות וחמישים.
שבט ראובן שכנים של משפחת קהת מדרום למשכן.

פרשת נשוא

בפרשתנו מופיע סיום פרוט עבודת משפחות הלויים, גרשון ומררי.

בני גרשון ממונים על יריעות המשכן ועל קלעי החצר, בני מררי אחראים על הקרשים בריחיו ואדניו.

התורה מצווה אותנו להרחיק מהמחנה את הטמאים: מצורע זב וטמא מת.

כמו כן התורה מפרטת שכל חטא המחייב בקרבן, יש לפני הבאתו להתוודות.

ובמקרה שאדם גזל את הגר והכחיש על כך וגם נשבע, ובינתיים נפטר הגר ואין לו יורשים, יש לו לשלם את הקרן והחומש לכהנים.

התורה מַנחה אותנו כיצד יש לטפל כאשר ישנה בעיה של חשש לבגידה בין בני הזוג. התורה מבטיחה שהנס ישמש כגורם מברר, כאשר האישה החשודה תשתה מהמים המיוחדים שנלקחו מהכיור ושבעזרתם מחקו את פרשת סוטה, אם האישה חטאה, המים ימיתו אותה בדרך ניסית.

התורה מפרטת את דיני הנזיר, שהנזירות מחייבת אותו בגידול שיער והוא אסור בכל היוצא מן הענבים ואין לו להיטמא למתים.

אם חלילה הוא נטמא במהלך תקופת הנזירות הוא צריך 'לאפֵּס מונה', וכאשר יסייים את תקופת הנזירות, יש לו להביא שלוש קרבנות ולגלח שיערו ואז יהיה חזרה כאיש מן השורה.

הכהנים מצווים לברך את בני ישראל ב'ברכת כהנים', המפורטת בפרשה, והפרשה מסתיימת בקרבנות הנשיאים לרגל חנוכת המשכן, כאשר היוזמה היא באה מלמטה, והקב"ה קובע את סדר ההקרבה כלומר מי יקריב ראשון ומי שני ומי שלישי וכן הלאה.

שאלות

מי מבני לוי לא נזקק לעגלות לשם עבודתו במשכן (ז ט) ?
מה יקרה למי שמעכב את המעשרות ואין נותנם ללווים (רש"י ה י) ?
מי נתן את העצה על קרבנות הנשיאים(רש"י ז י"ט)?

תשובות

בני קהת, הואיל והם נושאים בכתף ללא עזרת כלי תחבורה כלשהוא.
בסופו של דבר שדהו תתן רק עשירית ממה שהיתה רגילה לתת.
נשיא שבט יששכר נתנאל בן צוער.

פרשת בהעלתך

הפרשה מתחילה בדיני הדלקת המנורה, ממשיכה בפעולות שנעשו בלווים לקראת הכנסתם לעבודה. כמו כן, התורה מגדירה מה הגיל שבו הלויים מתחילים לעבוד.

בהמשך, התורה מספרת על קרבן פסח שעשו ישראל במדבר, ובפנייתם של אלו אשר היו טמאים ולא יכלו לעשות את קרבן פסח, ובתשובת משה, שיש להם הזדמנות שניה הנקראת פסח שני, שתחול חודש בדיוק לאחר הפסח הראשון.

התורה מספרת לנו, שעם ישראל יודע האם להתקפל ליציאה למסע או להפך לעצור ולַחנוֹת לפי הסימן של הענן, אם הוא עולה מעל האהל סימן שיש לנסוע ואם הוא עוצר, סימן שיש לחנות.

משה מצטווה להכין חצוצרות לשם מקרא העדה או הנשיאים או להודיע על תחילת תנועה.

בפרשתנו מספר משברים אמוניים והטיפול בהם: תלונות על המן, לשון הרע של מרים על משה, כמו כן ישנם עוד פורענויות הרמוזות בשתי הנוני"ם ההפוכות בתחילת עליית שישי.

שאלות

מה כוונת התורה באומרה ביחס למנורה, מקשה זהב (רש"י ז ד) ?
מאיזה גיל לוי רשאי לעבוד במשכן (פסוק וכן רש"י ח כ"ד)?
מה עונשו של המבטל קרבן פסח במזיד (ט י"ג)?

תשובות

שאין להתיך/לרתך את חלקי המנורה זה לזה, אלא כולה נעשית מגוש זהב אחד שמכה בכלי העבודה עד שמקבל את הצורה הרצויה.
בגיל עשרים וחמש מתחיל ללמוד את התפקיד, ורשאי לעבוד רק מגיל שלושים.
עונש כרת.

פרשת שלח

פרשתנו עוסקת בעיקר בסוגיית המרגלים, ובסופה ישנן מספר פרשיות נוספות.

עם ישראל שולח מרגלים במטרה לרגֶל את הארץ, בחזרתם הם מוציאים דיבה על הארץ, וכתוצאה מכך, עַם ישראל משתכנע שלא כדאי לעלות לארץ. העונש על קבלת גרסת המרגלים הוא שכל הדור היוצא ממצרים, לא יכנס לארץ, ורק הדור הבא, אלו שהיו פחות מגיל עשרים, יכנסו לארץ, בתום ארבעים שנות נדודים.

התורה לא פרטה האם המניע של שליחת מרגלים חיובי או שלילי. לפי רש"י עצם השליחה מבטאת חוסר אמון בה' בכך שהארץ אכן טוּבה, אחרי שה' כבר הבטיח שזו 'ארץ טובה ורחבה', ואילו לפי רמב"ן עצם השליחה במטרה לדעת איך להתארגן לכיבוש היא דבר חיובי ומתבקש, אלא שהמרגלים שינו כיוון ובמקום לעסוק בשאלה 'איך לכבוש' עברו לדיון 'האם לכבוש'. על כן ברגע שהביעו את עמדתם, שמן הנמנע לבוא לארץ, מכאן עלה הרוגז מצד כלב, וממילא מובן חרון אף ה'.

תפילת משה הואילה, שבמקום עונש של כליה, הוּמר העונש, לכך שאותו הדור כבר לא יראה את הארץ.

בהמשך הפרשה אנו קוראים על הדברים המלווים כל קרבן, הנקראים בלשון חז"ל 'נסכים' הבאים מן הצומח (מנחה) מן היין (נסך) ומן השמן.

כמו כן מצטווים במצוות חלה, המופרשת מכל עיסה וניתנת כמתנה לכהן.

יש בפרשתנו פרשיה הדנה בעונש על איסור עבודה זרה במזיד ובכפרה על חטא זה בשוגג. התורה מפרטת מה הדין ביחיד השוגג ומה הדין בציבור השוגגים.

רמב"ן מבאר את סמיכות הפרשיות בכך, שהחטא של עַם ישראל, בעקבות דברי המרגלים [שהיו מוכנים לחזור למצרים] חמוּר כערך עבירת עבודה זרה.

סיפורו של המקושש עצים ביום השבת, מופיע כאן, ולאחר שמשה נועץ בה', התברר שענשו הוא סקילה.

הפרשה מסתיימת במצוות ציצית, הניתנת בקצוות הבגד העשוי מארבע כנפות, ומטרתה להזכיר ליהודי בכל שעה, את ה' ואת מצוותיו.

שאלות

האם הרעיון של שליחת המרגלים, היה צווי אלוקי או שבא בעקבות דרישת בני ישראל (דברים א כ"ב ורש"י שם)?
מה עושה כלב בחברון (רש"י י"ג כ"ב)?
כיצד משה מנסה להסביר למעפילים שמהלך שלהם שָגוי (פרק י"ד מ"א-מ"ג) ?

תשובות

עם ישראל פנה למשה בבקשה לשלוח מרגלים, אלא שעשו זאת בצורה לא מכבדת.
כלב הולך לחברון להתפלל על קברי האבות, שלא יהיה נגרר אחרי דברי חבריו המרגלים.
זה נגד רצון ה', העמלקי והכנעני עלולים לפגוע בכם בארץ, כאשר אין ה' בעזרכם.

פרשת קורח

קורח עם מאתיים חמישים איש מתווכחים עם משה על המינויים שמינה את האנשים הקרובים אליו. קרח וחבריו רוצים לקחת את התפקידים החשובים שיש בעַם ישראל.

משה מציע כמבחן, לקחת מחתות ולשים בהם קטורת, כך שהאיש שה' בוחר בו, יתברר דרך אותו מבחן.

קרח מנסה להציג את הוויכוח כלגיטימי, כאשר הוא מציג את כל המינויים כמינויים אישיים, כאשר האמת היא שכל הבחירות הם בחירות אלוקיות.

קרח מצליח לגרוף אחריו את העדה במחלוקתו עם משה, וה' אומר למשה שברצונו לכלות את העדה. משה ואהרון אומרים 'האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?'

מכיוון שהוויכוח חוזר על עצמו, ה' נותן מספר סימנים כדי להנציח את הבחירה האלוקית באהרון ובניו. כל נשיא נותן את מטהו במשכן ורק משה של אהרון מתחיל לפרוח ולעלות ציצים ושקדים, וה' מצווה שהמטה יהיה מונח למשמרת לדורות במשכן.

בעקבות חטא קרח, קוראים שתי פרשיות: א. אהרון ובניו מצווים לשמור על המשכן, על מנת שלא יתקרב מי שלא ראוי. ב. ישנה רשימה של מתנות המגיעות לכהנים (ישנן 24 מתנות כהונה ורובן מפורטים כאן) אותם המתנות יחַזקו את מעמד הכהנים, ובכך יסירו את התהייה שהיתה בעַם ישראל, שאנשים קמו ואמרו : 'מי אמר שדווקא אתם ראויים להיות כהנים'.

שאלות

מי הצטרף לקרח, ומי נעלם בדרך (ט"ז א-ב)?
האם זקיפות קומה, היא דבר חיובי, ואצל מי פוגשים זאת (רש"י ט"ז כ"ז) ?
מהם הסימנים שהיו על מטה אהרן המעידים כי ה' בחר בו (י"ז כ"ג) ?
מדוע נסמכו מתנות כהונה לפרשת קרח (על פי רש"י י"ח ח)?

תשובות

דתן, אבירן, און, מאתיים חמישים איש נשיאי עדה. און בן פלת נעלם, לפי חז"ל (סנהדרין ק"ט:) אשתו הצילה אותו מהמחלוקת.
כאן פוגשים זאת באופן שלילי ביותר, אצל דתן ואבירן, שיצאו ניצבים- בקומה זקופה לחרף ולגדף.
הוציא פרח ציץ ושקדים.
כדי שלא יערערו עוד על הכהונה.

פרשת חוקת

הפרשה מתארת את אופן הכנת אפר פרה האדומה המשמש לטהרה מטומאת מת.

כמו כן התורה מפרטת את תהליך הטהרה מטומאת מת המתארכת למשך שבוע ימים.

הטהור עלול להיטמא מהמת, דרך מגע או בעצם היותו תחת אותה קורת גג, וזה מה שנקרא 'טומאת אהל'. מי שנטמא ולא עבר תהליך טהרה ונכנס למקדש, עונשו כרת.

כאן אנו מגיעים לשנת הארבעים, ופטירתה של מרים הצדקת גררה אחריה את הפסקת באר מרים, דבר שגרם לעם ישראל לבקשת מים בדרך חילופית. כאן משה מגיב בכעס על בקשת עַם ישראל, ופונה עליהם בכינוי גנאי 'שמעו נא המוֹרים' כלומר אתם ממרים/סרבנים, ובִּמקוֹם לדבר אל הסלע, כפי מה שה' הורה לו, הוא מכה אותו. אמנם מים יוצאים, אבל נגזר עליו ועל אהרן הכהן שלא להיכנס לארץ יחד עם עַם ישראל.

משה מבקש רשות ממלך אדום לעבור דרכו לארץ ישראל ונענה בשלילה, ועל כן עם ישראל נאלץ לעקוף את שטחי ארץ אדום.

אהרן הכהן נפרד מאתנו, גם הוא בפרשתנו, ו'כל בית ישראל' בוכים על סילוקו, שהרי היה דמות מאוד משמעותית בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

לפי חז"ל, בזכותו של אהרן זכינו לענני הכבוד המגִינים על עם ישראל, ועל כן בפטירתו של אהרן הסתלקו אותם העננים, מה שגרם לכנעני לחשוב שניתן לנצחַ את עַם ישראל. אבל לאחר שעם ישראל פונה לה' בתפילה, הכנעני נופל בידי חיילינו.

תלונה של עַם ישראל על אורך הדרך (כאמוּר לעיל, בגלל סירוב אדום לעבור דרכו) הביאה עלינו את הנחשים הנושכים בעַם. בזכות התשובה שעַם ישראל עושה, משה מתפלל, ה' אומר למשה להכין שרף ולשים אותו במקום גבוה, וכל הנשוּך שיביט כלפי מעלה, יתרפא מנשיכת הנחש.

הגויים מנסים בכל דרך למנוע את כניסתנו לארץ, ועל כן לפי חז"ל כאשר עַם ישראל עובר בנחל ארנון, האמוֹרי עמד למעלה על מנת לזרוק עלינו אבנים, אבל בדרך נס, האמורי נמחץ למוות, ועל כן באה שירת הבאר, הכתובה כאן.

עם ישראל מבקש מסיחון לעבור דרכו לַארץ, סיחון לא רק שמסרב אלא אף יוצא למלחמה נגדנו. הסיפור נגמר מאוד טוב, כי גם נצחנו אותו וגם לקחנו מידו את כל הערים שלו לרשותנו.

עוג מלך הבשן אף הוא יוצא למלחמה נגדנו, וסופו כסופו של סיחון.

שאלות

הזדקנתי ב38 שנה בפרשה אחת, למה הכוונה (רש"י כ א) ?
'וכי נחש ממית וכי נחש מחיֶה?' (משנה ראש השנה סוף פרק ג) על איזה נחש חז"ל דיברו?
האם משה תכנן רק לעבור דרך סיחון והלוא הוא אמורי וצריך לכבוש אותו (רמב"ן כ"א כ"א)?

תשובות

השבת אנו מדלגים מהשנה השניה ליציאת מצרים (פרשת פרה אדומה) לשנה הארבעים (פטירת מרים).
מתכוונים לכך, שמצד אחד נחש עלול לנשוך ולהמית, ומאידך ההבטה על נחש הנחושת שעשה משה, פועלת רפואה ממות לחיים ביחס לאנשים הנשוּכים.
משה תכנן לכבוש תחילה את עֶבֶר הירדן המערבי ורק אז לחזור ולכבוש את הצד המזרחי (ממלכת סיחון ועוג), אבל 'מְסבֵב הסיבות' גִלגֵל את המאורעות באופן אחר, שבתחילה כבש את סיחון ועוג ובכך הטיל עַם ישראל, את אימתו על כל עמי כנען.

פרשת בלק

החשש של מלך מואב שמא ישראל רק יעבור דרך ארצו ובכך יקלקל את היבול, גורם לו לחפש דרכים לחסום את עַם ישראל, כגון על ידי כך שבלעם יקלל (חלילה) את עם ישראל הנקרא גם 'עַם קרובו' של הקב"ה.

בפועַל, כל מה שתכנן בלעם לקלל, נהפך לברכות. מתוך הברכות שמוציא בלעם מפיו, אפשר מצד אחד לראות איך גוי שהוא בא מבחוץ יודע לנתח את סודם של ישראל ואת השורש הטהור והאיתן של העם. ומצד שני ניתן לראות את גודל רשעותו של בלעם שניסה לקלל, ולולי שה' התערב לו היתה חלילה יוצאת מפיו סוללה של קללות.

שלוש פעמים, מנסה בלעם למצוא שעת כושר לקלל, והקב"ה לא נתן לו את ההזדמנות לקלל באותם הימים, וזה בודאי שימש כהגנה על עם ישראל.

בסוף הפרשה נעשה ניסיון אחרון של אותם רשעים להפיל את ישראל, ואם לא הצליחו דרך הקללות, הם יצליחו דרך ההכשלה בזנות ובעבודה זרה. החטא מתפשט אף אצל ראשי העם, ועל כן רב חרון אף ה' בבניו. וכנגד, מעשה גבורתו של פנחס, בהריגת החוטאים הראשיים, הוא העוצר את המגפה בַּעַם.

שאלות

מי האנשים שבאו לבלעם כנציגים של בלק (כ"ב ז)?
לאילו חַיוֹת משוּל עם ישראל בפרשתנו?
אלו מברכות בלעם נכנסו לסידור ולמחזור?

תשובות

זקני מואב וזקני מדין.
לביא, אריה, ארי, ראם.
מה טובו אהליך יעקב, לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל....

פרשת פנחס

המעשה שעושה פנחס, הנובע מתוך קנאות ראויה, מציל את עַם ישראל ממגפה שיכלה להסתיים בממדי אסון יותר גדולים. הקב"ה משבח את קנאותו ודואג שעם ישראל ידע להעריך את מעשהו.

מניין עם ישראל המופיע כאן בשנה הארבעים, יכול להתפרש כמניין לפני כניסה לארץ, כדי שנדע מהו הסד"כ (סדר הכוחות) של הלוחמים.

בעקבות חטא שהחטיאו אותנו בנות מואב, מופיע כאן היחוס של בני ישראל למשפחת האב, וזה יכול להתפרש כגורם המסייע לעמוד מפני חטאים חמורים, כי הקשר המשפחתי ההדוּק מסייע לעמוד מפני 'יצר העריות'.

כאן נפגשים עם בקשת בנות צלפחד הרוצות לנחול את חלק אביהן בארץ, ובזכות שאלתם זכינו לקבל את דיני הירושה.

אחריותו הרַבָּה של משה רבנו לְצאן מַרעיתו, גורמת לו לבקש מה' שימָנֶה מנהיג שראוי לעמוד בנטל אחריו, וידע לכַוון את כל העם למרות השוני שבין אדם לאדם. יהושע, שלפי חז"ל היה אחראי לסַדֵר הספסלים בבית המדרש, זכה בתפקיד, ומשה מסמיך אותו וסומך ידיו עליו, ומשפיע עליו מטובו ב'מלוא חופניים'.

הפרשה מסתיימת בתיאור הקרבנות הקרֵבים על המזבח בימי חול ובימי מועד, כולל המנחות והנסכים המתלווים לקרבנות, 'תמידין כסדרן ומוספים כהלכתן'.

שאלות

מדוע היחוס של פנחס מגיע עד אהרון הכהן הסבא (רש"י כ"ה י"א)?
מדוע התורה עטפה כל שֵם ושֵם של משפחה באותיות ה"א וכן יו"ד, כגון 'לפלוא משפחת הפלואי' (רש"י כ"ו ה)?
האם ומתי הבת יורשת את אביה?

תשובות

כדי לומר שקנאותו נובעת מהשפעת אהרן סבו, שהיה אוהב שלום ורודף שלום.
לומר שהם בני אבותיהם, ושלא שלט שום מצרי בבת ישראל. אותיות הללו: יו"ד וה"א הם שֵם משמות ה', ושם זה טמוּן במילים איש ואשה.
אם היא בת בין בנים, אינה יורשת כלל, אך אם היא בת יחידה או שהיא בת בין בנות, חולקות ביניהם את כל הירושה.

פרשת מטות

הקב"ה מוסר דרך משה רבנו לראשי השבטים את ההלכות הקשורות לנדרים ושבועות. מצד אחד האזהרה היא שלא לזלזל בהתחייבויות הנובעות מהדיבור, ומאידך מהם הדרכים שבהם נוכל להתיר או להפר את הנדר, כלומר להסיר ממנו את מחויבותו.

עַם ישראל כעת מבצעַ את הציווי שהופיע לפני מספר פרשות, לצאת למלחמת נקמה נגד המדיינים על מעלליהם הרעים, במטרה לפגוע בעַם ישראל הן דרך קדושת המשפחה והן בנפילה בחטא עבודת הפעור.

אמנם המלחמה הצליחה ולא גבתה ממנוּ הרוגים, אבל מספר סוגיות מתבררות בחזרה מן המלחמה:

א. משה כועס על ההנהגה שבִ ּמְקוֹם לחסל את האויב, החליטה להביא בשבי את הנשים שחלקן החטיאו את הבנים שלנו.

ב. הכלים שלקחנו בשלל צריכים לעבור הכשרה הכוללת הגעלה וטבילת כלים.

ג. יש לטהר את כל מה שבא במגע עם מתים במלחמה.

בהמשך הפרשה בני גד ובני ראובן מודיעים למשה שהם מעדיפים להישאר ולנְחוֹל בעבר הירדן וליהנות מן אזורי המרעה המתאימים לריבוי הצאן שברשותם. משה רואה בבקשתם עבירה חמוּרה שיש בה שאריות מחטא המרגלים, כי הוא רואה כאן ניסיון להשתמט ממלחמה על ארץ ישראל הנמצאת מערבית לירדן. משה חושש שאמירה זוּ עלולה להיות מתפרשת כפחד לעמוד מוּל האויב, ופחד זה עלול גם לחלחל בכל חלקי העם. הם מצליחים להסביר למשה את המוכנוּת שלהם ללחום גם בחלק המערבי של הירדן, ובכך בקשתם מתקבלת.

שאלות

את מי בני ישראל הרגו 'על הדרך' כאשר הם מגיעים למדין ומאיזה סיבה הרגוהו (ל"א ח וברש"י) ?
כמה חיילים יצאו להילחם (ל"א ה)?
באיזה ביטוי משתמשים החיילים כאשר הם מתארים בפני משה את גודל הנס, שלא נפל שוּם חייל בַּקְרַבוֹת (ל"א מ"ט)?
כעת משה מגָלֶה לעַם ישראל, מי עמד מאחורי הרעיון להכשיל את חיילינו בזנות ובעבודה זרה, מי הוא זה (ל"א ט"ז)?

תשובות

את בלעם, כי הוא רצה להחליש את חיילינו.
12000.
ולא נפקד ממנוּ איש.
בלעם.

פרשת מסעי

עם ישראל עומד להיכנס לארץ, ומשה מתבקש לכתוב את כל ארבעים ושתיים המסעות שהיו בדרך לארץ.

כמו כן, כאן מופיע הציווי המפורש לכבוש את ארץ ישראל, ולייסד בה מדינה ריבונית בגבולות המפורטים בפרשה, כאשר אנו מוזהרים גם שלא להשאיר כאן אנשים שאינם מקבלים את מַרוּת ישראל.

חלוקת הארץ תתבצע בשיתוף הנשיאים של השבטים, שהם ישמשו כאפוטרופוסים לבני שבטם, לגדולים וליתומים הקטנים.

שבט לוי אמנם לא קיבל נחלה בארץ, אבל בני ישראל נצטוו לתת מנחלתם ערים לשבת, כאשר העיר משמשת למגורים ומסביבה שטחים למקנה ולשדות.

כמו כן התורה כאן מצווה אותנו על דיני רוצח בשגגה הגולֶה לעיר מקלט. הרוצח, לאחר ברור של בית הדין, שאכן הרצח היה בשגגה, יישאר שם עד מות הכהן הגדול.

בעקבות פנייתם של בני שבט יוסף, התורה מלמדת אותנו שכאשר יש בת יורשת נחלה, היא צריכה להינשא לאדם שהוא מאותו שבט, על מנת שלא תיסוב נחלה משבט לשבט. על פי חז"ל הגבלה זו לא נהגה אלא באותו הדור בלבד.

שאלות

מה קרה בראש חודש אב, שראוי להתאבל עליו (ל"ג ל"ח)?
איך התורה מתארת את העובדה המצערת, שהגויים הנשארים בארץ עלוּלים להזיק לנו (ל"ג נ"ה) ?
מה אשם הכהן הגדול שהתורה תלתה את שחרור הרוצח בפטירתו (רש"י ל"ה כ"ה) ?

תשובות

מיתת אהרון הכהן.
'לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה'.
לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו.