אין זאת, כי רבת צררתונו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אין זאת, כי רבת צררתונו/חיים נחמן ביאליק[עריכה]

מִשִּׁירֵי בַר-כּוֹכְבָא
 
 
אֵין זֹאת, כִּי רַבַּת צְרַרְתּוּנוּ,
אִם לְחַיְתוֹ טֶרֶף הֲפַכְתּוּנוּ,
וּבְאַכְזְרִיּוּת חֵמָה
אֶת-דִּמְכֶם נֵשְׁתְּ לֹא-נְרַחֵמָה,
אִם-נֵעוֹר כָּל-הַגּוֹי וַיָּקָּם
וַיֹּאמַר: נָקָם!
 
בִּמְצָרֵי שְׁאוֹל, בִּמְצוּקוֹת שַׁחַת,
זוּ הֲכִינוֹתֶם לְנַפְשֵׁנוּ,
גִּדַּלְתֶּם חַיָּה רָעָה אַחַת,
וַתְּחַיּוּ אוֹתָהּ בְּדָמֵנוּ.
זְמַן רַב בַּסּוּגַר דֹּם נֶאֱנָקָה,
וַחֲרוֹן אֵין אוֹנִים רִתַּח דָּמָהּ,
אַךְ-עַתָּה מֵעָצְמַת כְּאֵב נָהָקָה –
וְאוֹי לָכֶם בְּקוּם הַנְּקָמָה!
 
אַתֶּם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים,
אַתֶּם בְּסוּסִים וּבְשֶׁנְהַבִּים;
אִתָּנוּ מְתֵי מְעַט נוֹאָשִׁים –
אַךְ בָּנִים הֵמָּה לַמַּכַּבִּים!
צְבָאֵנוּ – קִנְאַת עָם קוֹמֵמָה,
וּבְשִׂנְאַת שְׁאוֹל לַקְּרָב נִהֵגָה,
וּבְרַק חַרְבֵּנוּ לָטְשָׁה חֵמָה,
וַתַּקְדֵּשׁ אֶתְכֶם לְיוֹם הֲרֵגָה.
 
הַכּוֹס מָלֵאָה! וּזְרֹעֵנוּ
אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם: "פֵּרַקְנוּהָ!"
נֶאֶדְרָה שֵׁנִית בַּחֲרוֹנֵנוּ,
אִזְּרַתְנוּ עֹז – וְלַאדֹנָי הַתְּשׁוּעָה!

תרנ"ט, ל"ג בעמר.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.