אילת השחר (מלבי"ם)/כלל קפא
מכללי המליצה שלא ימצא עוות וסירוס בלשון, כי גם בלשון המשנה מקפידינן שלא יהיה הלשון מסורס כמ"ש בסוטה (דף יד:) מעלהו ומקטירו בכלי שרת. בכלי שרת מקטיר להו?! אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו. וכן בכמה מקומות. ועל כן בכל מקום שפירשוהו המפרשים שהכתוב מסורס פירשוהו חז"ל באופן שיהיו הדברים מסודרים.
- וזה אם שפירשוהו בדרך הפשט כפי הסדר הכתוב. כמו במה שנאמר "אשר צוה לתת להם ביום משחו", שלהרמב"ן הכתוב מסורס ולפירוש חז"ל היה הציוי שלא ינתן להם עד יום המשיחה ( צו ס' קס[1]. וכן עוד אחרי ס' עז, אמור ס' סד )
- או שבארו בדרך הדרוש כוונה שניה שלפיה הכתוב מסודר. כמו במלה שבאה שלא במקומה יבארו הדבר כמו שכתוב בלא סירוס. כגון במלה השייכה אל נושא המאמר וראויה לבוא סמוכה לו ונעתקה ונכתבה אחר הנשוא -- יבארוה כאילו היא מן נשוא המאמר.
- כמו שדרשו ( ויקרא ס' ב ). וכן במה שנאמר "אדם כי יקריב מכם" שראוי "אדם מכם כי יקריב", פירשו אדם המקריב יהיה מכם, לא מומר. ( ויקרא ס' יא ) ושם בתורה אור הבאתי כאלה רבות.
- וכן במ"ש "וזבחו זבחי שלמים לה' אותם", שחשבו הרד"ק במכלול עם הסריסים, דרשוהו חז"ל ( אחרי ס' צח ).
- או שיחלקו המאמר לשנים. כמו במה שכתוב "אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לפני השם" ( ויקרא ס' כז. וכן שם סימן קו[2] ).
- וגם בדרכים אחרים חקרו ודרשו והשיבו הכתוב כמשפטו ( ויקרא ס' פא, וסימן רח, וסימן שכ . וצו ס' עז[3] . מצורע ס' כ . ובכמה מקומות )