איכה רבה ד טז
מחטאת נביאיה ר' יודן שאל לר' אחא: היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים? אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל . תמן כתיב: (ויקרא י"ז) ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר ברם הכא כתיב: (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו, לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר. וכל כך למה? להעלות חמה ולנקום נקם, נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עבירות עברו ישראל באותו היום: הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח. אמר להון: מאי האי? אמרו ליה: דם פרים וכבשים. אייתי פרים וכבשים ולא אידום, אייתי כל מיני דמים ולא אידום. אמר להון: אי אמריתו לי מוטב, ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא ולא אמרו ליה. והשתא דאמר להו לית, הכי אמרו ליה: מה נכסי מינך, נבייא כהנא הוה לן, והוה מוכיח לן לשום שמיא, קבילו לא קבילנא מיניה, אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה. אמר להון: אנא פייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח. שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח. אייתי פירחי כהונה שחט עלויה ולא נח. שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח. גחין עילויה אמר לו: זכריה: טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם? לאלתר נח. והרהר נבוזראדן הרשע תשובה, ואמר: ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך, כתיב בו: (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך אותו האיש שאיבד נפשות הרבה, על אחת כמה וכמה. מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו. על אותה שעה הוא אומר: מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים.