איכה רבה ג יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · איכה רבה · ג · יד · >>


הוסף ביאור

יד. [עריכה]

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. ר' ביבא בר זבדאי ורבי תנחום בר חנילאי ורבי יאשיה נפקין לתעניתא. דרש רבי ביבא בר זבדאי ואמר: איפשר דליביה דבר נש נסיב מיניה וחזר עליה? אלא נשווי לבינן לגבי ידינן, ואחר כך אל אל בשמים. אם יש שרץ בידו של אדם, אפילו טובל בכל מימי בראשית, אינו טהור לעולם. השליך השרץ מידו, עלתה לו טבילה במ' סאה. דרש ר' תנחומא: (ד"ה ב' י"ב) ויכנעו שרי יהודה והמלך ויאמרו צדיק ה' וכתיב: וכראות ה' כי נכנעו, ויהי דבר ה' אל שמעיה לאמר: נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה, ולא תתך חמתי בירושלים ביד שישק. וכראות ה' כי "נתענו" אין כתיב כאן, אלא כי "נכנעו". דרש ר' יאשיה: (צפניה ב') התקוששו וקושו. נקשט עצמן ואחר כך נקשט אחרים. מבגין דאית הכא בר נש דאמר עלי לישן בישא קדם ר' יוחנן. אלא כל עמא לדינא. אמרון: הוה תמן ר' חייא ור' אמי ור' יוסי, קמון ונפקון להון. נחנו פשענו ומרינו רבנן דהתם אמרי: אית כרנכי מרירן בסימא דסימא חמיע. רבנן דהכא אמרין: אין דעובדין בישין למריהון קשין. ר' הונא בשם רב יוסף אמר: נחנו פשענו ומרינו כמדתנו, אתה לא סלחת כמדותיך. אמר רבי לוי: נחנו פשענו ומרינו, והחרבת מקדשיך.