איכה רבה א נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · איכה רבה · א · נב · >>


הוסף ביאור

נב. [עריכה]

פרשה ציון בידיה כתיב: (ירמיה ט') מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה. מי אמר הפסוק הזה? אם תאמר ירמיה, אפשר לו שלא לאכול? אפשר לו שלא לישן? אלא מי אמרו? מי שאין לפניו לא אכילה ולא שינה. דכתיב (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר: כתיב: (בראשית א') ויאמר אלהים יקוו המים. אמר הקדוש ברוך הוא: יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהן. ר' חגי בשם ר' יצחק אמר: משל למלך שבנה לו פלטירין והושיב בהן דיורין אלמים, ובכל יום ויום היו משכימין ושואלין בשלום המלך, ומקלסין אותו ברמיזה ובאצבע. אמר המלך: ומה אלו שהן אלמים כך מקלסין אותי, אם היו פקחין על אחת כמה וכמה. מה עשה? הושיב בהן דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין של מלך, ואמרו: אין זו פלטין אלא שלנו. באותה שעה אמר המלך: תחזור פלטין לכמות שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו עולה, אלא מן המים, הדא הוא דכתיב: (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים. ומה היו אומרים? אדיר במרום ה'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: ומה אם אלו, שאין להם לא פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור, כך מקלסין אותי, לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה. וכיון שברא בני אדם, עמדו דור אנוש ודור המבול ומרדו בו. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: יחזור העולם לכמות שהיה. שנאמר: (בראשית ז') ויהי הגשם על הארץ. רבי יהודה בר' סימון אמר: לאחד שהיה לו מקל וצנית. עמד וסיגל [=התעשר], וקנה לו צאן, ונכנסו זאבין ובקעום. אמר אותו הרועה, אחזור לאותו מקל ולאותה צנית. כך רועה זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (תהלים פ') רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה. צאן, אלו ישראל. שנאמר: (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי. נכנסו זאבין לתוך עדרו ובקעום, אלו השונאים שנכנסו לבית המקדש. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: מי יתן ראשי מים. כתיב: (תהלים מ"ב) אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי עולה לירושלם ודרכים מתוקנים ועכשיו בשך, שנאמר: (הושע ב') לכן הנני שך את דרכך בסירים. דבר אחר: אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי, ועכשיו תלויה לשמש. אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה בצלו של הקדוש ברוך הוא, ועכשיו בצלן של מלכיות. אלה אזכרה וגו' אספסיאנוס קיסר הושיב שומרים, רחוק מפומעים י"ח מיל, והיו שואלים לעולי רגלים ואומרים להם: למי אתם? והיו אומרים להם: אספסיאני, טרכיני, אדרייני. אמר רבי ברכיה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי בהשכמה, שהיו אומרים: קומו ונעלה ציון. ובדרכים היו אומרים: (תהלים קכ"ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית מה היו אומרים? (שם ק"נ) הללויה הללו אל בקדשו. בעזרה היו אומרים: (שם) כל הנשמה תהלל יה. ועכשיו אדדם דמומה, סלקא דמומה נחתא. אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הקדוש ברוך הוא, כמאן דאמר: (תהלים מב) בקול רנה ותודה. ועכשיו, בכיה סלקא בכיה נחתא. אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה המוניות המוניות של חגיגה, כמאן דאמר: המון חוגג. אמר רבי לוי: כהדין געגעא דלא פסיק, לא ביממא ולא בליליא, ועכשיו טמשא סלקין וטמשא נחתין. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו' דבר אחר: פרשה ציון בידיה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: למלך שהיה לו בן הוי מחי ליה, ואמר חטית הוה מחי ליה, ואמר חטית וסיכלת ועוד הוה מחי ליה, עד דפשט עשר אצבעוי קודמוי. כך הקדוש ברוך הוא, הוה מייסר לירושלם והות אמרה: חטית עד פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה. אמר רבי לוי: כל מקום שנאמר "אין" הוה לה, (בראשית י"א) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, והוה לה, דכתיב: (שם כ"א) וה' פקד את שרה. ודכוותה (שמואל א' א') ולחנה אין ילדים, הוה לה. דכתיב כי פקד ה' את חנה. ודכוותה: (ירמיה ל') ציון היא דורש אין לה , והוה לה. דכתיב (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל. אף כאן אין מנחם לה והוה לה דכתיב: (שם נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם. צוה ה' ליעקב סביביו צריו. כגון: חלמיש לנוה, קסטרא לחיפה, סוסיתא לטבריה, יריחו לנועדן, לוד לאונו, היתה ירושלים לנדה ביניהם, לריחוק היתה.