איכה רבה א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · איכה רבה · א · ב · >>

הוסף ביאור

ב. [עריכה]

"הָעִיר רַבָּתִי עָם" תני רבי שמואל: עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה ופלטיה עשרים וארבע מבואות וכל מבוי ומבוי עשרים וארבע שווקים ועל כל שוק ושוק עשרים וארבע שקקים ועל כל שקק ושקק עשרים וארבע חצרות ועל כל חצר וחצר עשרים וארבע בתים וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים תדע לך שכך הוא

סיפור :
אמר רבי אלעזר עובדא הוה בחד שיירא דהוה סליק לירושלים וטען מאוון גמלין טעונין פלפלין עבר להדי צור אשכח חד חייט דיתיב על פילי דמדינתא אמר ליה מה את טעין אמר ליה פלפלין אמר ליה לא יהבת לי לוקטא לוקטא אמר ליה לא אמר ליה לית לך מזבן אלא במדינתא אוחרי כיון דמטא בירושלים אשכח חד חייט דיתיב על תרע פילי א"ל מה את טעין אמר ליה קטע קטעך. אשכח חד חייט אוחרן א"ל מה את טעין אמר ליה תפור תפירך אמר ליה אימא לי אין יכילנא מזבין להון מוטב ואי לא אנא מייתינא לך ברנש דזבין כלהון ומה את טעין אמר ליה פלפלין נסביה ויהביה בחדא דרא ואחמין ליה כוריתא דדינרין. א"ל חמי הדא מוניטא אי נפק בארעך וסב מנהון. לצפרא נפק לטיילא בשוקא אשכחיה חד מן רחמוי דיליה א"ל מה את טעין אמר ליה פלפלין אמר ליה לית לך דיהבת לי במאה דינרין דאית לי אריסטוון יומא דין א"ל מאי אימא לך כבר זבינית ליה לגבי פלן אזל איהו לגביה א"ל אית לך פלפלין דזבנת תיהב לי קליל דאית לי אריסטוון א"ל מאי אימא לך כבר זבינית יתהון לחד חייט אימא אנא ליה והוא יהיב לך אזל ואשכחינון לההוא דיראתא דאיטם קמייתא נסבון מן אונקא דאיטם תנייתא נסבון מן פלג אונקא דאיטם תליתאי לא ארגשון כלל לקיים מה שנאמר "הָעִיר רַבָּתִי עָם".

מבקש את לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים? מן כהניא את ידע. רבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי: לכרי שהיה עומד והיו הכל באים לשערו ולא יכלו. היה שם פיקח אחד, אמר להם: אתם מבקשין לשערו - מתרומתו אתם עומדים עליו.

כך, מבקש אתה לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים - מכהניא את ידע! הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"א, ח): "ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף" ותנינן: פר קרב בעשרים וארבע ואיל באחד עשר (משנה יומא ב) הדא דאת אמר בבנין הראשון; אבל, בבנין השני:

סיפור :

פעם בקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אוכלוסין שבירושלים. "הפרישו לי כוליה אחת מכל פסח ופסח", אמר להם לכהנים. הפרישו לו ת"ר אלף זוגות של כוליות - כפלים כיוצאי מצרים! ואין לך כל פסח ופסח שלא היו מנויין עליו יותר מעשרה.

תני רבי חייא: אפילו ארבעים ואפילו חמישים. בר קפרא אמר: אפילו מאה. חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה
סיפור :
פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן והיה שם זקן אחד - רמסוהו. ואותו הפסח היו קורין "פסח מעוכין", על שם שמעכו את הזקן.

כיצד היו ישראל פרין ורבין? היה אדם משיא בנו בן י"ב שנה אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן י"ב שנה. לא היה מגיע לכ"ו שנים עד שהוא רואה בנים לבניו, לקיים מה שנאמר (תהלים קכח, ו): "וראה בנים לבניך שלום על ישראל".