אז בקום הצר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אָז בְּקוּם הַצַּר לְבַלַּע עַם זוּ הוֹאֵל

בָּא בַגִּבּוֹרִים לָצוּר עַל אֲרִיאֵל

גָּזַר עַל כָּל עַם לְהַשְׁמִיד עוֹבְדֵי אֵל

וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל


דִּמּוּ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל עֲדַת קְדוֹשֶׁיךָ

הָמוּ לִסְחוֹף בְּרִכְבָּם פָּרָשֶׁיךָ

וַיַּעֲלוּ לְהַחֲרִיב נְוֵה מִקְדָּשֶׁיךָ

טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ


זָכְרוּ נְבוּאוֹת עַל יְדֵי זְכַרְיָה אֵל צִוָּן

חֲנֵפִים אָחֲזוּ דְרָכָיו בִּמְכֻוָן

טָהוֹר אִמְרוֹתָיו כָּהֹגֶן שִׁוָּן:

"וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן"


יָזְמוּ לְהַדִּיחַם בְּעֶזְרַת צוּר אֱמוּנָה אֹמֶן

כְּבָשׁוּם וַיִּהְיוּ עַל פְּנֵי אֶרֶץ כְּדֹמֶן

לֹא מָצְאוּ מִכָּל שְׁמָנִים אֲשֶׁר כֹּהֵן זִמֵּן

בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן


מְצָאָהוּ בְחוֹתָם כֹּהֵן לִגְדֻלָּה נִמְסָר

נֵר לַיְלָה אֶחָד הָיָה בוֹ – וְיֶחְסָר

שָׂם בּוֹ בְּרָכָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר

צַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסָר


עָרְכוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים כַּהֲלָכָה

פָּצְחוּ רִנָּה לִמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה

צוּר הַמַּקְדִים לְמַכָּה אֲרוּכָה

שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה


קִיְּמוּ הַיָּמִים כְּחֹק אַדִּיר וְנָאוֹר

רְחִישַׁת הַלֵּל וְאוֹתוֹ לְבָאֵר בָּאֹר

שְׁמֹנַת יָמִים תָּמִיד הוֹלֵךְ וָאוֹר

שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר


תְּנָה מַרְפֵּא לִמְזֹרִי וְאַחֲרִית לִיגוֹנַי

שׁוֹבֵב גּוֹלַי אֶל עָרֵי אַרְמוֹנַי

הָאֵר אָפְלִי וְאָז אֶקְרָא לְעֵין כָּל מוֹנַי:

"רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי"