אזהרות לרס"ג
האזהרות של רבינו רב סעדיה גאון.
מתוך: קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים, ברלין תרט"ז, מעמ' 93 והלאה
- [ראו גם פיוט אזהרות נוסף של רס"ג בדף: ספר המצוות לרס"ג.]
פתיחה
[עריכה]| אֱלֹהִים | אצל יום הלזה מימים ימימה |
| בל יתחרוהו רבי כל יום והאימימה | |
| שיר | גתית ענתה בו ותשר ימימה |
| דורשתי למגן תורת יי תמימה. | |
| בא"י מגן אברהם. | |
| בְּצֵאתְךָ | המלתה שיקי רשף למנה |
| ונלאתה כלכלם נטיעת נאמנה | |
| ישקני | זו קצותם ענתה מאמנה |
| חשורת טל תחי עדות יי נאמנה. | |
| בא"י מחיה המתים. | |
| לִפְנֵי | טוחי בפיתום וחקותי ששרים |
| יצוא יצא מושיעי והושיעי בכושרים | |
| לריח | כרכמי בשמים ושיי תשרים |
| לבה ניחוח לקדשו פקודי יי ישרים. |
ונקדישך ונעריצך וגו' אתה בחרתנו אלי (עד) ושני תמידים כהלכתם. תם יקול (אז יאמר) ונאמר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך.
| עַמְּךָ | אצלת בסעדך |
| בוגדיהם ריקם במעדך | |
| משכני | גבנון הוד מעטיו בהעדך |
| דרך עקבותיך בצעדך. | |
| בְּצַעְדְּךָ | הור ומתקה וחשמון |
| וילדי חנן ותילון ושימון | |
| שחורה | זכותה תארה ככפרת גשמון |
| חרות חירות כנחלה בישימון. | |
| בִּישִׁימוֹן | טפחתה ותרב לשום בך כסלה |
| יהרה אז ושבה לכסלה | |
| אל | כגמולה תד סלה |
| לך הוסגלה חבל סלה. | |
| סֶלָה | מקדמי ארץ |
| נקבת שמה בדת בחרץ | |
| הגידה | ספר חו נא סדר זכרוניה בערץ |
| עוד ותרוממנה לרשת ארץ. | |
| אֶרֶץ | פתרוס ההיו בה כנכרים |
| צלחו ותהי למו כמכורים | |
| אם | קרבתי תחפצון לזכורים |
| ראשית דגן הבו ביום הביכורים. | |
| רָעָשָׁה | שחקת גובה ותחלוש |
| שנאיך בבואם לפלוש | |
| לסוסתי | תרתה מחנס תלוש |
| תופפת חגג פעמים שלוש |
ככתוב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל.
| אַף | אורח לחופש | אקו לדולי מכפש |
| בלבי אל יהי טפש | בחוכי אל יהי עפש | |
| נאוו | גאוותיך משות מרפש | גומדי לך רצפת פשפש |
| די החכימי לנופש | משיבת נפש. | |
| שמים | הטופחימו צפיתי | הוללתי זולתו ודפתי |
| וחן ערכי יפיתי | וכמשלש עשרה נפתי | |
| תורי | זמר קרסתי ושפתי | זהב שירי עלימו חפתי |
| חשתי הגות ולא רפיתי | מחכימת פתי. | |
| נטפו | טוחי זיע עולב | טפסת חן בבואי ללבלב |
| ימסוך פי צוף וחלב | יכין לו מחשבות לב | |
| עד | כמעט חקה אלב | כתובת בשרד לשלב |
| לאדם מערכי לב | ומה' משמחי לב. | |
| מפני | מורא עוטה זינים | מגתי ועליזי פנים |
| נחפזתי מאנשי הבינים | נצבים נגדי במחנים | |
| צרור | סוחרה למגינים | סבאת זכי יינים |
| עודני מתוק האור וטוב לעינים | מאירת עינים. | |
| אלהים | פדני מחיל ורעד | פלטני ולא אמעד |
| צעדי הכן מבעד | צאתי בכל צעד | |
| אשכל | קנמוני מצעד | קטרה לו בעמעד |
| רשיונתך עם בני אלעד | ה' עומדת לעד. | |
| זה | שוקד למלאות בחסדיו | שאלת אחד עבדיו |
| שפר אמריו במדיו | שנוניו מנת מדיו | |
| תכונתי לו לבדיו | תתי בהתיצבי נגדיו | |
| תחבולות פיפיות חדיו ירגילני | צדקו יחדיו. |
ככתוב תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ונאמר ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר (לי) בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמוע כלמודים. ונאמר ה' אלהים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי. ונאמר רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר. ונאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. ונאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ונאמר ברוך אתה ה' למדני חקיך. ונאמר טוב אתה ומטיב למדני חקיך. ונאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי.
אזהרות
[עריכה]- שם, עמ' 106 והלאה
| אנכי | אש אוכלה וניחרת מכל הנהרות |
| ודברו כאש ונוצציה הרבה מצות בכל דבור זוהרות | |
| בחכמתו כוללת בעשרת דברות שש מאות ושלש עשרה מצות להורות | |
| אמרות ה' אמרות טהורות. | |
| סיני | גדילים תעש למענהו לזכור מצות שדי |
| ואות וטוטפות ומזוזות ושלוש תפלות למדי | |
| הִנָּךְ | דוברות בכל יום השכם והערב ה' אחד ואתם עדי |
| למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי. | |
| מפני | האדון ירא ואהבתהו וקדש שמו בכל הלך |
| והצנע לכת ואל תנסהו וברכת שובע וימי הלל אל תשלך | |
| הִנְּךָ | ולהעלות עניו ואחרי רבים תלך |
| אמונה אמן ברב עם הדרת מלך. | |
| אלהים | זיהר קחת תרומה נטות לו אוהל שאנן |
| הארון והשולחן והמנורה והמזבחות פז ומוצהב ירונן | |
| קורות | חושב פרוכת וכפורת כבודך בין שני כרוביה להענן |
| כמראה הקשת אשר יהיה בענן. | |
| אלהי | טופחו ליקר בקרשי שטה ויריעות שש לאמץ |
| ויריעות האהל ושני מפרשימו ושני מסכים לדלות מגומץ | |
| אני | יותדת שפריר החצר וכיור לרחצת יד ורגל משמץ |
| ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ. | |
| ישראל | כתוב שבטימו באבני אפוד וגם בטורי חושן לבאר |
| כתונת ומעיל ומכנסים ומצנפת וציץ על מצח לתאר | |
| כשושנה | למגבעות שש ואבנט שבעת ימים ילבשום מכהני פאר |
| וקורא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר. | |
| גשם | מים כבירים אם דלקוך חצוצרות על הצר ברפסדו |
| ולמסע ולריע קרבנות ומזבח בלי מעלות ליסדו | |
| כתפוח | נאה שואל באורים הבה תמים ויורנו בחסדו |
| כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו. | |
| נדבות | שאו מנחה סולת ומאפה ומחבת ומרחשת וגרשׂ קלוי אש |
| מהשבית ברית מלח ובל להקטיר דבש ושאור מבאיש | |
| הביאני | ערוך עולת בקר וצאן ועוף שלמי צאן ובקר להאש |
| רבים מבקשים פני מושל ומה' (נשפט) [משפט] איש. | |
| תניף | פנימי חלב ותרים דשן ועצי אור תבערה |
| שמן משחת קודש וקטורת סמים ואחת בשנה בקרני פנימי להערה | |
| סמכוני | צאלי קודש הלולי ובקע לגולגולת לא נעדרה |
| כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה. | |
| אלהים | קידש מזבח אדמה ואבן מסע מבלתי סקודה |
| מוצא שפתיך הקימה בפצותך נדבה שקודה | |
| שמאלו | רמה וימינו לרום ותחת ויעד בכם עלי שירה עקודה |
| ומה תעשו ליום פקודה. | |
| נחלתך | שחררת מצוען יצאתה לילה ללילה מגידים |
| לכן בפיאה פרט ולקט פיאור שכחה ועוללות לך מכבדים | |
| השבעתי | תחכמונת דבור ראשון כללתי בו שמונים נרבדים |
| אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. | |
| לא יהיה לך | תמונת כל סמל בל תעבוד ותשתחווה בכל צד |
| בל תפנו אילימו ותזכירו שמם כי אם להרס ולקרס ולרצָד | |
| שבר תשבר מצבותם וגדע משכיותם ממצד | |
| כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד. | |
| ונלאה | רעך ונמכר למו גאולה תהיה לו |
| בל תכרות למו ברית וכל משמשם מטמא מאילו | |
| קול | קחת פסיליהם בעיניך וצפויהם כשקץ לנוולו |
| תזרם כמו דוה צא תאמר לו. | |
| אתה | צנח מעבוד למולֶך וקוסמים ועוננים כפלשתים |
| ולהכרית מנחשים ומכשפים ודורשי אליל וחוקרים מתים | |
| דומה | פיתום המצפצפים ומהגים אוב וידעוני להתים |
| הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים. | |
| כוננתה | עלי תוקף עמך אורחותיך לנדו |
| בל יקיפו וישחיתו ויקרחו ולקעקע יצמדו | |
| עתה | שרט מהתגודד ולחתונתם אל תתחמדו |
| כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו. | |
| חיתך | נקה מכל מומם והזכותה אך להבר |
| חוצה למחניך טמאי קושי ואל תבש פה מיד בן נכר משאת בר | |
| כי | מעצי יער בל תטע אשרה ומתנבא בשם אליל להדבר |
| כי נטה אל אל יד ואל שדי יתגבר. | |
| ישבו | לחם שערים והפילו חללים בקרץ |
| באי האהל וכליו יתחטאו וכל כלי פתוח בפרץ | |
| הנצנים | כרות עצימו לשרוף פרה ולטהר באש ובמים בערץ |
| ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. | |
| בה | יטמא השרץ במגע כל כלי ואדם פקוד |
| ומשקה ותנור וכירים וזרע זרוע במים שקוד | |
| התאנה | טנאותיה וכל אוכל ולשבור כל חרש הסקוד |
| ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. | |
| תכין | חדרה למקריך ומשוכבת חיקכם בפעליכם |
| וזרמה הנוגעת בכלי ונוגע ונושא נבלה בגעליכם | |
| יונת | זהרו בזב ומגעותיו ובהטהרו הבו שעליכם |
| רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם. | |
| בטובתך | ובחסדך הפרשתנו מנדה וחובקה ומגעותיה מאחיזתי |
| וזבה תומגעותיה הדרת עד טהרה והקריבה בפריזתי | |
| אחזו | הזהרתי עמי והטהרו כי בתוכם שכנתי אחוזתי |
| בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי. | |
| לעני | דופק יתאפקון רחמיך וחנותה לגירו ונשמתה |
| ובמרחבי אהלות תהג ומי נדה כדי הזיה בהגשמתה | |
| דודי | גזר לעבד ינצל אליך בעזך כי נחשמתה |
| אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמתה. | |
| אלהים | ביעתני בהר חמד בדשניו אל קנוא במחצבותי |
| אף ששים מצוות כלל בו ונבהלו מפחדו מקצבותי | |
| עד | אמרו חנון אני אז נחתי ונתכוונו יצבותי |
| ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצוותי. | |
| לא תשא | את גאון השם הנכבד והנורא על כל אלהים |
| בל תחללו ותקננו אכן תחלל לבלהים | |
| בבטאך לעשות ושלא לעשות אל תניא אומר כמלהים | |
| אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. | |
| ה' | גליון חרט על עד ושומע אלה באזניו |
| שומר חנם ונשא שכר והשוכר זולתי השואל כי לשלם דיניו | |
| על | דוחק מהם ונשבע לשוא לשקר אשלח מגלה עפה במעוניו |
| ולנה בתוך ביתו וכִלַתוּ ואת עציו ואת אבניו. | |
| נתן | הוד לשרי אלפים ומאות בהתהלכי בישימון דוהב |
| ושתי סנהדריות בארץ הדר שופטים ושוטרים צוהב | |
| אקומה | ואעלה ללמוד דת הנפלא ושח אורר שופט ונשיא רוהב |
| ועוז מלך משפט אהב. | |
| אמר | זכה ורדפה צדק ומקחת שחד תחדל |
| בל תעשו עול ותטו משפט כי בוחן אני עד שערה ועד בדל | |
| מצאוני | חזו ונאמו לא תכירו פנים צוה לכם אל המגודל |
| אשר לא ישא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל. | |
| המבשרות | טועני ארון עזי לדרככם בכל יום אכשיר |
| גם אתם הודו עלי בכורה והתודו עלי מעשר להעשיר | |
| כמעט | יחש לוי בקול רם ונוגני בקודש להישיר |
| וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר. | |
| צבא | כקרבו אלי מלחמת יאמץ לב העם מלהסדק |
| ישוב בונה ונוטע ומארש ורך הלבב במערכת לא יבדק | |
| השבעת | לקצין לכתוב לו פתשגן אך למוד ילמד לצדק |
| בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק: | |
| רב | מהיר יקרא ספר במועד שמיטת עדני |
| אל תוסףְּ על דבריו השמר ממחוק שם בתודוני | |
| מי | נחלת ישמע דברי חוזי ואל אל נביאי שקר מפחדוני |
| מה לתבן את הבר נאום ה'. | |
| מלכי | סבא ושבא יחלו פניכם בדברכם שלום זה לזה מנלם |
| אל תשנאו אחד את אחד שקר חמס חנם ריקם נכלם | |
| הנה | ערכתי לכם לא תקום ולא תטור בגלוי ונעלם |
| כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. | |
| צבאות | פסו מלפניכם אל תקללום כי חרשים המה בקטוב |
| נמהרה עצתם אל תשגום כעוורים המה לחטוב | |
| כולם | צחנו אל תחברום הוכיחום הנחת ובחיך רטוב |
| ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. | |
| ידודון | קהלותיכם מן השָׂם עלילות ולעונש ולמוסר יושלך |
| אל תכחשו איש בעמיתו כחש הגבר חלף והלך | |
| אפריון | רכיל אל יהי בו ושמע דברי אל מחוללָךְ |
| אל תאמר אשלמה רעה קוה לה' ויושע לך. | |
| ידודון | שבעים לאומים בכתב על אבנים ספר דת ופירושיו |
| כי הנה ראוהו בעינימו ולא האזינו מדרשיו | |
| עמודיו | תיכן ארבעים ושמונה מצוות בדיבור שלישי משלישיו |
| כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא. | |
| זכור | תענוגי שביעי לשבות אתה ועבדיךובהמתך ממעבד |
| בל יצוא תצא תחומך כי צנצנת זכר למשנהו הוזבד | |
| שני תמידי חוק כל יום כפלם בו ועירוב להתכבד | |
| וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. | |
| ונְוַת | רגש בפסח חירותה לקדש ראשון ושביעי נקדח |
| מוספיו והעומר וקרבנו ומשם ונלאה שבועות כאקדח | |
| צאינה | קמולי טומאה ורחקה הנה נתן אל פסח שני למובדח[1] |
| וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. | |
| בית | צלי אש ומצות באכלם לנכרי וערל בל יערכון |
| משבור עצם ומהוציא חוצה וישביתו שאור וישליכון | |
| הנָךְ | פסוחה במוף בסף ובמשקופות ובחגרון חלץ יצאתם ותדרכון |
| ולעתיד כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון. | |
| תחלק | ערך לחם הפנים זך למאור ובכור מרוקם |
| משחוט פסח על חמץ ומהלינו מלאתך ודמעך בל תעקם | |
| שיניך | סוגו טומאה וחוגו שלוש ולא יראו פני ריקם |
| כן יהיה הדבר אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. | |
| שלל | ניחלתיך ביום הביכורים לקדשו ובמוספיו לעלצו |
| ושתי הלחם וקרבניהם ועולת חודש בחדשו לאמצו | |
| כחוט | משי אעדה בניך בקדשם יום תקע ובהודעם למלכם לרצו |
| וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו. | |
| אם | לא הבינותם יום העשור לקדשו ולהתענות בו לאל |
| מוספיו וכל עבודתו על סדר וידוי לכפר על ישראל | |
| כמגדל | כתם פז הנה חכמיכם יעברו מתכונת חגיו כהואל |
| יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. | |
| תשכבון | יומם ולילה בסכות לראשון ושמיני תקראו קדשָי |
| במאגודת לולב להלל את שמי וכל שבעה לנסך מים על אשי | |
| שני | טפסרי על שמונת הימים כל יום לבדו מצוה לקרבני שי |
| אני צויתי למקודשי. | |
| בין | חלצון שגר בהמתך בל יקרב משמיני אחורנית |
| פן תעזוב את הלוי וערוך נר חנוכה עד שמינית | |
| עד | זאת זכרון בספר ונוסף חוק עלי תכנית |
| לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. | |
| שפתים | והפרודים תשמט בשביעית ספיחיה ונזיריה לא תגדור |
| ושנת החמישים יובל להשמט תעבירו שופר בה לשרור | |
| כולך | הוצגת לחפש בה עבדים והמוכר שדה לרעהו מצרור |
| והיתה לו עד שנת הדרור. | |
| כנפי | דיר ארצכם בהרחיבי ערי מגרש למשרתי להזבד |
| יצאתם לצבא קדשו מחניכם וביד וביתד מהאבד | |
| אתי | גרתה במקדש יראהו שמעה זאת העובד |
| לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד. | |
| יונה | בת נדיב קבלה כל אלה שדי לה בחדשהו |
| אף שבעים וחמש חרז במצות שבת כל מחלליו לדושהו | |
| לבבתיני | אלוה השיבה ויתן עליה מזיו הדר קידושהו |
| על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. | |
| כבד | אומניך יראימו חמש מצוות קיימו בך ושמחו |
| מילה ופריעה ופדיון ולמד דת ומלאכת וחופה הצליחו | |
| בהמולכם ימולו אתכם יליד בית ומקנת כסף וינוחו | |
| והברית אשר כרת אתכם לא תשכחו. | |
| נחפה | גנזי הקדש מבכור מקניך ופדה פטר חמור וערפהו בנידונַי |
| מכה הוריו ומקללם להשמד מעל פני יסדונַי | |
| מה | דמי קן אם תשלחהו? כי אורך ימים וטוב תתי בלמדונַי |
| זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'. | |
| בכסף | הרחק מִכַּר הורתך בשמרה טומאת זכר וטהרתו נכתם |
| וטומאת נקבה וטהרתה כפלים קרבן עשיר ועני נעתם | |
| נופת | וצוף ענדם בחיימו; גועו – האבל נא על אסיפתם |
| הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם. | |
| ואברותיה | זיהרתי לגמול חסד ובל תאמץ לב ותקפוץ אוברות |
| עזוב תעזוב הקם תקים הענק תעניק העבט תעביט בו לפאורות | |
| גן | חכמת קן זקן הדרהו, לַמָּךְ אחיך החזק בו למאורות |
| נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. | |
| בירקרק | טכס פקודי ישראל לויהם לכבדימו תת תִמוֹרֶת |
| דגלים ומשמרות לויה ופרשת מסע הנאמרת | |
| שלחיך | יִסָּפְרו גברימו ומשאם וארון בכתף עלימו מחמורת |
| וסביבות בית האלהים ילינו כי עליהם משמרת. | |
| חרוץ | כטהרתי לטהרם מעשרים וחמש עד חמשים להדריכה |
| הכהנים מפרוע ומפרום בל ישכרו להבדיל ולהורות הלכה | |
| נרד | להפיח מלואימו ומטוחמאת נפש אותם לחשכה |
| כי יומם ולילה עליהם במלאכה. | |
| בפרש | מטעמיו כהני ילידי ביתי עמו חנויים |
| בתו הנשאת לזר בל תאכל עם הגויים | |
| מעון | נכדו בהמשחו נצח מרב כוחיו בקר וערב לשמי אתויים |
| כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות ושמי נורא בגוים. | |
| שדי | שם לו משלמיו חזה ושוק ומשפט זובחים וגוזזים כמדובר |
| ותרומה ותרומת המעשר חלק כחלק לבד ממכר הפרבר | |
| עורי | עורכת נדר לרצון אביך ואישך ואף הנודר ישאל לחכמי סבר |
| מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. | |
| מלכים | פרשתי להם תורת המנחה ואשם ותודה ושלמי אפניך |
| ותורת חטאת ואוכל הנוגע בה ובגד וחרש ונחושת בספניך | |
| באתי | צפיחי מנחות לידע מחלקותם ולהרחק כל מום רע מלפניך |
| ונאמתה הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. | |
| בה | קרצו ראשית עריסות ובשר קדש בהטמאו לשרוף תפריד |
| סדר נחלות פי שנים וכל בת יורשת בל תהי לשריד | |
| אני | רצפתי לפניכם ארץ חלוקה בגורל להוריד |
| מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד. | |
| תשלג | שרבי חקתך הרחבה כי בה שבעים ושבע בגדלך |
| והודעת בה שכר עבדיך, אם ככה למכבד אבותיו קל וחומר לך | |
| פשטתי | תבונתי להאמין בך תחשבה לו צדקה במלולך |
| למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. | |
| לא תרצח | תבנית הדרי אשר ארבעים יום רקמתי יִשובוֹ |
| ראה צרת נפשו בהתחננו ואל תתאכזר וכנכרי תַחְשבוֹ | |
| שופך דם האדם באדם דמו ישפך בקרבו | |
| אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. | |
| בצלמון | רבו מתים ונגפו אשה הרה לשלם תחת נפש ותחת אבר הנגור |
| ןהחובל ברעהו לשפטו תקום לא יתן תחתם סגור | |
| דודים | קצבת למכה עבד כנעני יום או יומים ובל יגור |
| כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור. | |
| הר | צאת עשן בצוותך על תם ומועד ודמי עבדים להאמית |
| ונזק וחצי נזק בנוגף כורה בור והשיח והמית | |
| קמתי | פצירה פים ללטוש לחותר ולאור מכה בסתר עמית |
| מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. | |
| אלהים | עצד בלחומו מחללי עונג ושוחט ומעלה חוץ ההראל |
| ולשרוף בת כהן בזנותה ועשה זמה בישראל | |
| פתחתי | סמי שמני וקטרתי רוקחם ומריחם ונותנם לזר להתאל |
| כי עבר את ברית ה' וכי עשה נבלה בישראל. | |
| הר | נוה קדשי יומת הזר בקרבו לגָאֵל |
| גם מברך שם ועובד זר וגונב נפש ואין ידו לאל | |
| מצאוני | מוחצת מסית ונביאי שקר ולחנוק עושה בזדון על חכמי אל |
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל. | |
| בשן | לבנון וכל מהלככם קראו שלום ראשונה ושניה |
| צרתם על קריה נשגבה אל תשחיתו עץ פרי וגפן פוריה | |
| השבעתי | כל מקנאי לשמי פגוע בבת אל נכר זדויה |
| כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה. | |
| הר | ישימון צעדתם ונחשלתם מחו זכר מזַנֶבכם ובוזה |
| לתלות המגדפים יומם ובל תלין נבלתם לילה בהעזה | |
| מה | טובה סוקלי הזונה בית אב והנמצאת בשדה בל תרזה |
| כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. | |
| גבנונים | חלל בהמצא בם עגלה לערוף בהברך |
| לא יומתו אבות על בנים ואל תחבול מסעדי אוכל בערך | |
| דודי | זוית הניס הורג שגג ונאם תכין לך הדרך |
| טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. | |
| הר | וסביביו אם לא רחק איש וחדל לפסוח יכרת בה |
| אף בן סורר ומורה אף האוכל תבואה בטבלה ועצבה | |
| ראשו | הניאה עיר הנדחת חרוב והחרם והלהיבה |
| מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה. | |
| בשן | דרוש לך מברושיו מעקה וקוץ כף מבישת עמיתך |
| הלקה ארבעים ליסרה על עוברי על לאוי תורתך | |
| עיניו | גבהו עליך אל תעמוד על דמי אחיך בן יולדתך |
| אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. | |
| למה | בכיתי עתה בשביי בהתבלע עצמותי ברצח |
| כי זכור זכרתי הודי והדרי ביום עמידת חורב ושמעי פצח | |
| לחייו | אהלות ומור הפיחו לו הנה בשמם בבגדות לנצח |
| כי ספון חמישים מצוות ריתק בכלל לא תרצח. | |
| לא תנאף | אשת לא לך ולבך אל ישט אל מנהגיה |
| שטתה תחת אלוף נעוריה במי המרים לצרוף סיגיה | |
| בודקים אותך המים כבדקם לה בהרוגיה | |
| כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. | |
| תרצדון | גזרת אם ואשת אב ואשת דוד ואחות בעלילים |
| בתך ובת בתך ובת בנך וכהנה מאשתך גלילים | |
| ידיו | דימו להזירני מחותנת ואמה וחמותה בפלילים |
| כי היא זימה והוא עוון פלילים. | |
| הרים | הגבוהים התפרקו בהנתן ממרום דת נאמנה |
| לאסור אחיות הורינו ואחות אשה וכלה תכונה | |
| שוקיו | ויסעף פורה בא על מאורשה מכונה |
| כשחוק לכסיל עשות זימה וחכמה לאיש תבונה. | |
| גבנונים | זעו ונאסרה אשת אח וחלוצה ליבום בה כהוכנף |
| וחמש עשרה פוטרות צרות עשו פרי ונשאו ענף | |
| חכו | חק למגרש לכתוב ספר ואם יצאה מביתו לאחר בהתאנָף |
| הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף. | |
| ההר | טינר המכהן גרושה וחללה זונה ממנו נגרעים |
| וגם אלמנה מכהן גדול ונדות מכל אדם נמנעים | |
| אנה | ימצאו רובעי בהמה ושוכבי זכר ברגם מבולעים |
| שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים. | |
| חמד | כנוס יפת תואר יגיירנה אל תתעמרו בם ותפרוצו |
| ממזר ופצוע וכרות עמוני ומואבי מכם החיצו | |
| דודי | לשלשה דורות הכשיר מצרי ואדומי אם יקובצו |
| בזר עמים קרבות יחפצו. | |
| אלהים | מנע מעטה אשה מגבר וכן הוא מכל זוני למרביתם |
| וגם קדש וקדשה אל יהי בארץ בל יתחללו קדושים מקדושתם | |
| אני | נצטויתי עריות בכתב ושניות על פה במשנה חוקתם |
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. | |
| לשבתו | ששתי על כני במיטב הארץ |
| כי אתנן זונה ומחיר כלב יחוצו חוצה מארמון ערץ | |
| יפה | עצתו באסרו סריס כי מבראשית ברא כל להַפְרֵץ |
| לחיות זרע על פני כל הארץ. | |
| אף | פותתה עלמה או נתפשה למוהר ולקנס צו צורֶךָ |
| אל תחלל צאצאיך בנוער קדש עריך וכפריך | |
| הסבי | צועה את נחרפת לאיש ונטוש את רוע יצרֶךָ |
| שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בְּאֵרֶךָ. | |
| ה' | קדושי חופה חקק בכסף ובשטר ובביאה לנגוד |
| ואספתה אלי בית הנקה לא בטורח ולא בנדוד תגוד | |
| שיניך | רחשו שאר כסות ועונה למגד בם עזרתך מגוד |
| ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל תבגוד. | |
| ישכון | של בלבב כל איש אשר מחוקים האלה הָשְאַף |
| תעלוזנה כליות שומרימו עוז כראם תיעף | |
| כפלח | תבערת אש פלחם אלוה לא ייגע ולא ייעף |
| ויאסוף חמשים ושמונה מצוות בתוך לא תנאף. | |
| לא תגנוב | תשומת יד רע ופעולת שכיר עדיך תתפוצץ |
| פן בכפל וארבעה וחמשה ובממכרת עבד תרוצץ | |
| שמוט משאתך חבולה תשיב ובחקי נשך אל תתלוצץ | |
| ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. | |
| לנצח | רע לא ימכר בשביעית יצא ובניו לרבו רתוקים |
| רק באהבו אדניו ירצע עד יובל ועד חוקים | |
| ששים | קבלו ליעד עבריה לפדותה או להוציאה ואל תהי לרחוקים |
| כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. | |
| רכב | צמד ברחמך והלוות אח אל תהי לו כנושה ותקפידנו |
| המבעה וההבער ישלם מיטב לא תונו ולא תענון דך לחרדנו | |
| אחת | פיארה חיפש שן ועין אף אתה מיוסרך אל תעבידנו |
| אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. | |
| אלהים | עבוט צוה מקחת מבית ולהשיב אבידה ותועה רעומה |
| פועליכם אל יתנו אל כלי ואל יניפו חרמש בקמה | |
| מי | שם תבל כולה הלא אני צדק מאזניך ומשקלותיך ואיפה נעומה |
| תועבת ה' אוצרות רשע ואיפת רזון זעומה. | |
| רבותים | נזר בסין הוכתרו מערוכי מבן עשרים וששים וחמש וחודש |
| בל תעריכו בהמת טהור וטמאה לפדות ותמורה לקדש | |
| אל | מקדיש ביתו ואחוזתו ומקנתו לכל אחת חקותה וחמישיתו להקדש |
| מוקש אדם ילע קודש. | |
| אלפי | למטות חלוצי מדון בשובם להרים מכס לשדי |
| וכל חרם לבל יגאל ופרשת נסכים למלאת ידי | |
| לא | כל מעשר הארץ ומקניה תקבעוני הביאוהו טרף למשרתי ידידי |
| אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והרקותי לכם ברכה עד בלי די. | |
| שנאן | יעצתי להקדיש מבוכרים ונשיאת קדשים אלי שער |
| ומעשר שני להעלות לבחירתי גם פדה יפדה ברבות הדרך ויער | |
| שובי | טרפי צמח שלישית תת לעני עשור המשוער |
| אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. | |
| ה׳ | חקק לגוזל הגר תתו לכהן אז בשובו |
| ואם לא קרוב בעל האבדה תאספה עד דָרשוֹ וקצבוֹ | |
| מה | זה רוחך סרה מסיג גבול רֵעַ בקרבו |
| בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. | |
| בם | ובזרעם תתי חק גאולת ממכר דרוש ידרשוה |
| בתי החצרים כשדי הארץ ועיר חומה עד שנה יפרישוה | |
| שררך | היא טבור ערי הלויים למדוה אף בגולה אל תגרשוה |
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. | |
| סיני | דלוק דלק מאימתך והוא היה אות לדורות הנפעמים |
| מתי אחז הודך בציון כמו ראיתיהו קדם ברעמים | |
| שני | גבירי קושט הזהירוני שמרו ועשו אמרים נעימים |
| כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. | |
| בקדש | בדברו נמשלו הדברים כתרשיש בגלי ים לטוב כתוב |
| כל גל גדול כמה גלים קטנים לתנוב | |
| צוארך | אפדתי דברותי בתוך כל דבור כמה מצוות לענוב |
| הרי חמשים ותשע מצוות שבוצים במצות לא תגנוב. | |
| לא תענה | אליל ומרמות ותוך ותתן דופי באחיך בערמה |
| בשני עדים תחרוץ משפט ואל תשת רשע עד בתרמה | |
| בראשונה העד יטה ידו כן בחנו אל ידו רמה | |
| יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה. | |
| עלית | גבהי אולם המשפט העמד דברך על עקרו |
| עד זומם לגמלו כמחשבתו אשר חשב להמית אח ולדקרו | |
| ראשך | דרישות וחקירות יגל אל תחפזו מן הראשון בדברו |
| צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו. | |
| למרום | המלשין שתפיהו לא תשא שמע שואב מלולים |
| לכן ינוגע בעור הבשר מיד ובהרת להסגיר פעמים או בפשיונה להכלים | |
| מה | וסת יועיל מוציא שם רע כי יצטרע בשאתי עד פרחה בכולו להשלים |
| נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים. | |
| שבית | זאת דת דע כי אתרה בעבדי טרם מכה בו אקשרנה |
| תחילה בביתו להסגיר ולטהר גם לחלוץ ולנתוץ אחשדנה | |
| זאת | חז ולא שב נגעו בגדיו להסגיר ולכבס לקרוע ולשרוף יישרנה |
| כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה. | |
| שבי | טחבוהו אלה ולא שב בוהק לטהר בו יגבר |
| חוקי שחין ומכוה להכות בם בפשיון למתעבר | |
| אמרתי | יסגר בנתק פעמים וירא פשיונו אולי ישוב ויתעבר |
| הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. | |
| לקחת | כל אלה החוטא אל תייאש כי עיניו בך תצפינה |
| ואם בפרע ופרם ומעטה שפם בדירת ערשך ומחנותיך תשפינה | |
| חכך | לא תכלא מהתחנן הנה טהרות לעשיר ודל תניפנה |
| כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. | |
| מתנות | מעל במו גבר יביא אשם ודאי ויתנשא |
| ואשם תלוי ללא יודע וכחש בעמיתו חומש ואדם יכסה | |
| אני | נתתי כופר בתוספת חומש לאוכל קודש שוגג ולא כמנסה |
| להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה. | |
| באדם | שררה למשיח וחק כפרו וכל עדת ישראל בהשאה |
| ושעיר חטאת על עבודת נכר ושעיר הנשיא אם שגג מהשתאה | |
| לכה | ערוך שי על פשע רצה אל להזיכך ולנאה |
| כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. | |
| ואף | פיחז במצות לא תעשה כשבה או שעירה יביא לזבולים |
| והנעלם ממנו כל פועל אף כן יביא לזבולים | |
| נשכימה | צור לשבח כי חס על דל לתורים ובני יונה ועשירית במחדלים |
| יודע צדיק דין דלים. | |
| סוררים | קירות לבי היו קדם בשכחי כל אלה מלבקש |
| ועתה במה אקדם ואכף ואפדה מיד נוקש | |
| הדודאים | ריחם הפיחו בכתבך דת על לבם וברותה אלקש |
| בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. | |
| לשכן | שתלו עדן באורך שומרי פקודיך בחקר |
| נחל גפרית בוערה בוזי חקיך ומחללי יקר | |
| מי | תוקע בפטיש ומפוצץ סלע אף כן דברך לכמה פצעים יחקר |
| הגם הלום חמשים ושתי מצוות נמצאו בכלל עדי שקר. | |
| לא תחמוד | סחר רעך הונו ועזבוניו אף מכל מאכל |
| אשר אסר לך אל תבוסת שמונה עשרה טריפות ונבלות ובשר בחלב מתגאל | |
| שחיטת גוי וחֵלב ודם אותו ואת בנו וגיד הנשה כהואל | |
| דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל. | |
| יה | עריסת חמץ אסר בפסח נא ומבושל בזבחיו ממכסות |
| ריחק פיגול ונותר וכל יטמא בל יאכל קדשים כנוסות | |
| אנהגך | קרב נא אלי מתאותך הזהר פן תשיאך בלעסות |
| תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות. | |
| אלהים | ינקי בדשן בשר התאוה ופקדי כיסוי דמים אחויים |
| ציווני מאכול על הדם ומעשר באבל וטומאה ולמתים אתויים | |
| שמאלו | פרשה דת הלכות שחיטה אל תתעלם ממנו בהגויים |
| מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. | |
| ברוך | דובר אמת בלבבו להזיר מטומאה ותגלחת וגפן גווייתו |
| על טומאתו להקריב שי אף כן על טהרתו | |
| השבעתי | סגנים להנזיר מקדשים ורש מחסום את עגלתו |
| יודע צדיק נפש בהמתו. | |
| ה' | בחיתו יער נתן לי מופת פרסה וגרה להבין |
| נתן כלל בעוף וכרעים בשרצים וכל הולך על גחון ועל ארבע חגבין | |
| מי | מדגים סנפיר וקשקשת החכמתי אתכם כל אלה להלבין |
| אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. | |
| יום | ניפת עומר הותר החדש וחטאת פנימה מאכול נמנעים |
| לא תרביע ותזרע ותלבש כלאים הערילה עצים נטועים | |
| שימני | כל אלה אשר אמרתי לך אל תחמדם ולנפשך אנעים |
| חמד רשע מצוד רעים. | |
| יום | יתשיר כהן לא תאכל ואבר מן החי וכלאי הכרם רחקם |
| יין נסך אך דמי שור וחמור לחרוש אל תקם | |
| מים | טבעו עמי וחשכו פימו מאכול כל נאסר בך בהחשקם |
| ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. | |
| יעמס | וישא כהן פקודיו ואל יקרב במומו את קרבניו |
| חניטים אם יבוכרו לאיש מעבוד ומגזוז בתבוניו | |
| אחות | זהב וכסף אל ירב מלכה סוסים ונשים בחביוניו |
| למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. | |
| לנו | ספנת בתוך עשרת הדברות שש מאות ושלש עשרה מצוות חוק מודעיך |
| ומי יכיל ויבין בחכמתך ומי ימלל בינותיך ומדעיך | |
| אם | הגות חמשים וארבע חרוזות בכלל חמוד ליודעיך |
| כנגדם שש מאות ושלש עשרה אותיות מ"אנכי" ועד "אשר לרעך". | |
| האל | פקדני שאל אביך ויגדך ואם תשמעוה הקימותה מדעתי |
| דהרת הנביאים לא לעולם יחיו הן אנכי ידעתי | |
| אני | גיבורים נושקי קשת בררתי לך בכל דור ודור הודעתי |
| הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. | |
| ישועתנו | בראשית היתה בך באחרית ממנו אל תתעלם |
| צויתנו זכרו תורת משה עבדי חקיה ומשפטיה לעולם | |
| כרם | אשל זכור ה' אהבתם וחסדי נעורימו כנאמך להועילם |
| וזכרתי אני את בריתי אותך כימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם. | |
| סלה | ממשלתי אוברה |
| נוגתי בחמד עת הוברה | |
| כרמי | שכתה בעדי מקול הברה |
| ערכי אז הרצת מצות ה' ברה | |
| בא"י המחזיר שכינתו לציון. | |
| היושבת | פנימה לנהורה |
| צאנן יצלצל עוד מבהורה | |
| השמיעני | קול נעשה כאז לזהורה |
| רננו בטוב בכל שאט יראת ה' טהורה | |
| ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות. | |
| ברח | שואף שוררי להמת |
| שובה והשיבנו מכל עמת | |
| בשמים
תפיחנו כי אפס צמת | |
| תכללה בחסד ושלום משפט ה' אמת | |
| בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. |
הערות
[עריכה]- ^ לענ"ד צ"ל למונדח.