אור נערב/חלק ו
חלק ו - בהקדמות הצריכות אל המתחילים בחכמה זו שערי ספר הפרדס
[עריכה]פרק ראשון
[עריכה](שער א׳) ראשונה צריך שידע שהבורא אין סוף אחד ואין לו שני, והוא סבת הסבות ועלות העלות. ולא אחד כאחד המנוי, כי לא ישיגהו חלוף ושנוי ותאר ורבוי, אלא היא מלה לקוחה על צד המשל והדמיון, עם היות כי האחד המנוי הוא עומד בעצמו, והוא תחלת כל מספר, וכל המספר בו בכח, והוא בכל מספר במעשה.
ואמרם אחד לבורא יתברך הוא בזה הצד להיות הבורא יתברך בכל הדברים במעשה וכל הדברים בו בכח, והוא התחלה וסבה לכל דבר. ומזה הדרך יחסו לבורא יתברך היותו אחד בלתי משתנה בתוספות וחסרון כמו האחד, והיותו מחויב המציאות כמו שהאחד הכרחי במספר, כי לא נמצא מספר זולתו והוא אינו מספר, ובהתבטל האחד יתבטל המספר, ובהתבטל המספר לא יתבטל האחד לבטולו, וזה כח האחד.
הוא הדין הבורא יתברך, הוא הפועל ובורא הכל ומקיים המציאות, ובהתבטל הפעולה לא יתבטל הפועל, עם היותו בלתי צריך לאחד מהם, ובהתבטל המציאות לא יתבטל הוא בבטולו, עם היותו בלתי צריך למקום והיותו עומד בעצמו, ובזה הסכימו כל העוסקים בחכמה האלהית: ב׳ צריך שידע שהאין סוף המציא והאציל ספירותיו שבהם פעולתיו, והם עשרה מאמרות שהוא פועל בהם, והם לו ככלים אל הפעולות הנמשכות ממנו בעולם הנבדל ולמטה, והנה באמת מציאותו ועצמותו מתפשט בהם כאשר נאריך.
והנה ספירות אלו הם עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה, שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, שכן גזרה חכמתו יתברך. והוא יודע שהתכלית המכוון באצילותם חייב המספר השלם הזה, שלא יושג אלינו בפחות ויתר כלל.
ולא יתיחס זה אל המדות בלבד אלא גם אל הדברים הנמשכים מהם, כלם כלולים מעשר, וגם המדות בעצמם כללותם עשר מעשר, ואין להוסיף ולא לגרוע ח״ו. ואף אם נאמר כלולים משש קצוות וארבע מדות וכיוצא, הכונה אל היותם מתגלות בסוד ארבעה או כיוצא, אבל כללותם לעולם עשר. והטעם האמתי המפורסם בארו דוד המלך ע״ה באמרו, רבות עשית עתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ותנן התם, שלשה כתרים הם, וידוע היות הכתרים מיוחדים, לנשיא, ולכהן גדול, ולמלך. ולעלוי יראתם הוצרכנו בהנהגת האומה, לסגן, ומשנה, ואב בית דין. ותחתיהם שלשה עדרי צאן צבאות ישראל, והן, משמרות כהונה, ושרי החילים הרודים בעם, והסנהדרין. וכלם עיניהם ולבם לכתר שם טוב קהלת יעקב, העולה היא למעלה בסיועם של אלה, לפאר ליוצרם עך כל מה שברא, כי זה כל האדם. הנה הראיתיך בעיניך צורך המספר השלם הזה, מגיד מראשית אחרית: ג׳ צריך שידע שאל המדות האלה להם שמות שאינם נמחקים, והם: אהי״ה – כתר, י״ה – חכמה, יהו״ה בנקודת אלהים – בינה, א״ל – חסד, אלהי״ם – גבורה, יהו״ה – ת״ת, צבאו״ת – נצח והוד, שד״י או א״ל ח״י – יסוד, אדנ״י – מלכות: והשמות הם הספירות, ואין הענין שיהיו שמות מיוחסות לספירות ח״ו, אלא השמות הם הספירות, והספירות והשמות הם שמות האין סוף כפי פעולותיו. ובכל מקום שיתואר בו שם הוי״ה כמו שנזכיר לפנינו, יהיו עשר שמות אלה מגלים פרטי ההוי״ה ההיא וכללותיה, כי קוצו של יו״ד הרומז לכתר עליון, ושם אינו נהגה, הנה אנחנו נקראהו בשם אהי״ה. והיו״ד עצמה בכל מקום שהיא שמה העצמי י״ה, וכן כלם. וזה לנו יחוד נפלא, כי השבח וההודאה והתפלה והיחודים שאנו עושים על ידי השמות הנהגים האלה, יחשוב השומע שהם בספירה אחת בלבד או שתים ח״ו, כפי הוראות האזכרות הפרטיות, ואינו אלא יחוד כל העשר ספירות והעשר הויו״ת שנזכיר בפרק ה׳, בהגלות נגלות בפינו ובלבבנו אותה האזכרה הפרטית המשמשת לאותו האבר המיוחד שבכל העשר הויו״ת. נמצא כלל צריך לפרט ופרט צריך לכלל בכח היחוד האמתי, והוא פלא: (שער ג׳) ד׳. צריך שידע שאין האין סוף הכתר כאשר חשבו רבים, אלא האין סוף סבה אל הכתר והכתר עלול מהאין סוף שהוא עלת העלות. וגם צריך שידע שהאין סוף הוא סבה ראשונה אל כל הנמצאים שאין סבה למעלה ממנה, והכתר מסובב ראשון ממנה, ומהכתר נמשך השתלשלות שאר העלולים. ובזה לא יכחיש היות הכתר ממנין הספירות כאשר חשבו רבים אלא הוא במנין העשר, וזה בערך הנאצלים עצמם, אמנם בבחינת כללות הנאצלים מעשר אין הכתר מתגלה בהם לרוממותו אלא הם נכללות מהדעת במקום הכתר: ה׳. צריך שידע שאין הדעת הנזכר ספירה בפני עצמה ח״ו, אלא היא בחינת שש קצוות המתמצעים למעלה בספירות הראשונות, והוא סוד וא״ו הנסתרת בכתר וחכמה ובינה, ועל ידי הדעת הנזכר יסוד החכמה והבינה כאשר יתבאר, והוא מציאות הספירות הנאצלות למטה, לא ספירה בפני עצמה כאשר חשבו רבים: (שער ד) ו׳. צריך שידע שהאין סוף מלך מלכי המלכים, לא יצדק אמרנו בו לא יתברך, ולא יתפאר, ולא ישתבח, וכיוצא, מפני שאינו מתברך מזולתו ולא משתבח ולא מתפאר, אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמחיה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה, מקרני ראמים עד בצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כנודע, והיה הוא נעלם בפשיטותו הקדוש והטהור, לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור, כי אפילו כתר שהוא תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור באות ונקודה, כל שכן וקל וחומר המאציל מלך מלכי המלכים, ובו אין אנו יכולין לצייר ולא לדבר ולא לחייב לא דין ולא רחמים, לא רוגז ולא כעס, לא שינוי ולא גבול, לא שינה ולא הילוך, ולא שום מדה מהמדות לא אז קודם האצילות ולא עתה אחר האצילות.
אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת הכל האציל האין סוף האצילות הדק, הם עשר ספירות צוריות מחשביות, שהם מעצמותו מתיחדות בו, והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמות, ומתלבשות בעשר ספירות הנקובות בשמות, והם ככלים אל העצמיות הנזכרות. ובהם הדין והרחמים והפעולות הנזכרות אשר לא ניחסם אל האין סוף. ולא בהם ממש, אלא על ידי התלבשם בבריאה יצירה ועשיה כאשר נבאר עוד ב״ה: (שער ה) ז׳, צריך שידע עוד כי קודם אצילות המדות הנזכרות היו המדות נעלמות בו תכלית העלם ויחוד שלא יצדק בהם ציור ונקודה כלל אלא הם מתאחדות בו, ואחר כך האציל ממנו נקודה אחת אצילות אחת והיא הכתר, והיא נקראת אין לרוב דקותה ואדיקותה במקורה שלא ישפט בו היש, וממנה נאצלה בגלוי שני נקודה שנית והיא החכמה, ונקראת יש שהיא תחלת הגלוי תחלת הישות, והיא נקראת י״ש מאי״ן. ומפני שהיא תחלת הישות לא יש בעצם, הוצרך אל נקודה שלישית אל גלוי הנמצאות, והיא הבינה, והיא גלוי הנמצאות. והחכמה ראשית ההויה, והבינה סוף ההויה, כי תחלת המצא ההויות מהחכמה הנקראת ראשית, וסוף העלמם ביובל העליון כנודע.
והנה משלש אלה נמצאו שש קצוות ההנהגה שהם מחסד ולמטה, והם, ראשונה חסד מחכמה, ואחר כך נאצלה הגבורה מהבינה, ואחר כך נאצלה ת״ת מהכתר. וכל גלוי שלש אלה על ידי הבינה, אלא שעיקר שרשם מחכמה וכתר, כל אחד משרשו. והנה בתוך שלשה אלו היו נעלמות הנצח וההוד והיסוד, ואחר אצילות וגלוי השלשה הנזכרות נתגלה מחסד נצח ומגבורה הוד ומת״ת יסוד. אמנם אצילות המלכות עם שש קצוות יתבאר במקום אחר בס״ד.
ונמצא לפי זה סדר האצילות באחד משלשה דרכים וכלם אמת, או זה אחר זה, כתר חכמה בינה גדולה כו׳ עד מלכות. או כתר ת״ת יסוד מלכות נקודה אחת, וממנה מתפשטים עד סוף המלכות, וחכמה חסד נצח נקודה שנית ומתפשטים עד נצח, ובינה גבורה הוד נקודה שלישית ומתפשטים עד הוד. או כתר חכמה בינה, ואחר כך חסד גבורה ת״ת, ואחרי כן נצח הוד יסוד, ומלכות כלל הכל, ובזה נכלל הפרק הזה בס״ד:
פרק שני
[עריכה](שער ו׳) ח׳, צריך שידע עוד כי הסדר היותר מפורסם ומוסכם בין המקובלים לציור הספירות הוא, כח״ב כעין סגולתא, ותחתיהן גדולה גבורה ת״ת כעין סגול, ועוד נצח הוד יסוד סגול שני, ומלכות תחתיהם באמצע.
ואמנם בטעם הענין בזה הוא כי הכתר סבה ועלה אל החכמה והבינה יחד ולכן יצטייר על שתיהן. וכן הבינה לה גם כן עלה שנית והיא החכמה ולכן תקדם החכמה אל הבינה, ונמצאת הבינה למטה משתיהם. ואמנם החכמה שרש אל החסד, והכתר שרש אל הרחמים, והבינה שרש אל הדין, ודרך זה תדין בכלן: ט׳ צריך עוד שידע היות הכתר בחכמה, והחכמה בבינה, והבינה בחסד, והחסד בגבורה, וגבורה בת״ת, ות״ת בנצח, ונצח בהוד, והוד ביסוד, ויסוד במלכות. וכן המלכות ביסוד, ויסוד בהוד, והוד בנצח, ונצח בת״ת, ות״ת בגבורה, וגבורה בחסד, וחסד בבינה, ובינה בחכמה, וחכמה בכתר. וטעם זה, כי העליונים צריכים לתחתונים והתחתונים צריכים לעליונים, ולכן כח התחתון בעליון וכח העליון בתחתון, ואין סוף כלם צריכין לו והוא אינו צריך לשום אחד מהם: י׳, צריך עוד שידע כי הספירות האלה אינם בעלי מקום ח״ו, עם היות שנצייר להם צורה לשכך האזן, אלא האמת הוא כי האין סוף מקום לספירותיו, והכתר מקום לתשע ספירות והחכמה מקום לשמנה, והבינה מקום לשבע, וכן כלם. והמלכות מקום לבריאה, והבריאה מקום ליצירה, והיצירה מקום לעשיה עד הגיע הדבר אל נקודת הארץ שהיא בתוך גלגל יסוד המים, ויסוד המים בתוך גלגל יסוד הרוח, ויסוד הרוח בתוך גלגל האש, וארבעה יסודות אלו בתוך הגלגלים. וכן כל עלול מוקף מעלתו, עד סיום המדרגות: (שער ז׳) י״א, צריך שידע עוד כי לספירות אלו יחסו להם צנורות. והכוונה בזה, סדר קו הארת הספירה הראשונה במקבלת, וסדר קו הארת המקבלת במשפעת לקבל ממנה, והנה שתוף שתי בחינות האורות האלה יקרא צנורות. אמנם הצנורות למיניהם אין מספר, ובסוגיהם אלה, אחד מכתר לחכמה, ואחד מכתר לבינה, ואחד מכתר לת״ת, הם שלשה. ואחד מחכמה לבינה, ואחד מחכמה לחסד, ואחד מחכמה לגבורה, ואחד מחכמה לת״ת, הם ארבעה. ואחד מבינה לחסד, ואחד מבינה לגבורה, ואחד מבינה לת״ת, הם שלשה. ואחד מחסד לנצח, ואחד מחסד לגבורה, ואחד מחסד לת״ת, הם שלשה. ואחד מגבורה להוד, ואחד מגבורה לת״ת הם שנים. ואחד מת״ת לנצח, ואחד מת״ת להוד, ואחד מת״ת ליסוד, הרי שלשה. ואחד מנצח להוד, ואחד מנצח ליסוד, הם שנים. ואחד מהוד ליסוד, ואחד מן היסוד למלכות. והמלכות אין לה קבלה אלא מן היסוד לבד ועל ידו תקבל מכלם, וזולתו אין לה קבלה משום אחד מהן, ואין אחת מן המדות יכולה להשפיע לתחתונים זולתה, שהיא עיקר התחתונים להנהגתם. אלה הם הצנורות הכוללים, ובפרט להם בחינות יעלו לאין מספר ותכלית: (שער ח) י״ב, עוד צריך שידע שהספירות יש להם כח לפעול פעולות הפכיות, פעמים בדין ופעמים ברחמים, ולעולם כלן מסכימות אל הפעולות, כי לא תפעול אחת מהן פעולה אם לא על ידי כלן וזה בהסכמתן יחד על ידי המלכות.
ומבא אל ענין זה הוא במה שהן כלולות כל אחת מעשרה, אמנם להם כללות מתגלה פעמים משלש, והם, חסד דין ורחמים. ופעמים מארבע, והם, שלש הנ״ל ואחת כלולה מכלם, והוא סוד יסוד העפר הכולל שלש יסודות, האש, והמים, והרוח. ופעמים מחמשה, והם סוד, חסד, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, ופעמים מששה והם שש קצוות. ופעמים משבע והם מחסד ועד המלכות. ופעמים משמנה עם הבינה. ופעמים מעשר מכתר ולמטה, או מחכמה ולמטה, ודעת משלים המנין, כדפירשנו. וענין כללות זה אינו כללות סתם אשר אליהם, כי לא יפחת מעשר לעולם, אמנם הכוונה יוכללו כלם בשלש, או בארבע, וכן יתראו במדה ההיא בהארה וגלוי: י״ג, צריך עוד שידע בענין הכתר מה שפירשו הקדמונים כי בו תר״ך עמודי אור, ואין ספק שהם משתלשלים תר״ך אלו זה מזה כדמיון עלה ועלול, וכלם בעלול ראשון ומדה זו רחמים ולא ישפט בה דין כלל. וכן החכמה גם כן רחמים, וכן הבינה. ועם היות הבינה רחמים עם כל זה דינין מתערין מינה, כדפירש בזהר (זהר ח״א קנא. ח״ג י, טו, צט. קיח, רסב), ועיקרה רחמים וממנה התעוררות הדין בסוד שרש הגבורה שבה, ויש בה שרש הרחמים והחסד, כנודע: י״ד, צריך עוד שידע כי מוצא הדין מלמעלה ברצון המאציל, אמנם הוא נעלם כהעלם המדות כלם בכתר ואין סוף ומיוחדות שם, ולא ישפט בהם שם מדות, וכן פעולת הדין נעלמת בשלש ראשונות ולא ישפט בו דין עד מקום גלויו שבגבורה: ט״ו, צריך עוד שידע כי קשר הספירות ויחודם עם היותם זו דין וזו רחמים, הוא על ידי היות החסד כלולה מגבורה ושאר המדות, וכן הגבורה כלולה מחסד ושאר המדות, נמצאת הגבורה נקשרת בחסד באחד משני פנים, האחד בגבורה שבחסד, דהיינו גבורה בגבורה, ועל ידי כך הם מסכימות אל פעולה אחת. וכן השנית היא על ידי חסד שבגבורה כי חסד נקשרת בחסד, ועל ידי כך הם מסכימות אל פעולה אחת. וכן ת״ת נקשרת עם שתיהם בשתי פנים הנזכרות מפאת חסד וגבורה שבת״ת, ומפאת ת״ת שבחסד וגבורה: ט״ז, עוד צריך שידע כי אם היות שהקדמנו שאין דין בשלש עליונות, ונשללת גם הבינה מהדין כדפירשנו, עם כל זה דין הגבורה תלוי בבינה, אם הבינה מוסיפה בה ומשפיעה דין היא פועלת, כי הענף נוטה אחר המקור, ואם הבינה אינה משפעת בגבורה הדין, אין בה כח לפעול. והשתא ניחא מאי דפירשו רבנן, דבבתי גואי איכא עציבו המיוחס אל הלב, ובשאר האברים שהם בתי בראי ליכא: י״ז, צריך עוד שידע כי שלשה ראשונות חשובות כאחת, והענין כי אל המדות שלש בחינות באחדותם, האחד, בערך האחדות הנמסר אל כל מאמין, שלא יפריד ולא יחשוב רבוי ח״ו, אלא כל האצילות אחדות שלימה, ומה שנאמר בו פרוד וקצוץ, הוא בערכנו לא בערכם ח״ו. אמנם קצוץ זה אשר בערך השפע הנשפע אלינו, הוא באחד משני מינים, אם שפע השנפע סתם ורוב ברכה לא יסתלק לעולם משלשה ראשונות, אלא שלשתם חשובות כאחת ולא איסתלק שפעם לעולם, וזה יקרא ריעות. אבל הזווג הוא שפע הבא ע״י יסוד זכר ונקבה, דהיינו הנמצא אל החכמה והבינה שהם אבא ואימא עלאין, או בת״ת ומלכות אבא ואימא תתאין, שהוא סוד יחודם כדמיון יחוד זכר ונקבה, מה שאי אפשר לצייר בדעת האנושי.
וזה ענין גדול ובו שפע נפלא בהויות ונשמות, ויחוד זה בערך אלינו יפסק גם בשלשה ראשונות בעונות, ובידינו לתקנו ולהמשיכו וליחדם כראוי, ובזה נכלל הפרק הזה:
פרק שלישי
[עריכה]י״ח, עוד צריך שידע כי אין ראוי למעיין לחקור בשלש ראשונות במהותם, מפני שהם שכל וחכמה ובינה, ואין ראוי לחקור במהות העצם הנעלם הממציא כל נמצא, ולהיות שהוא ורצונו וחכמתו ובינתו אחד, והם מדות צודקות בעצמותו אין ראוי לחקור. אמנם מחסד וגבורה ולמטה גם אם נחקור בהם אין עון, כי הם מדות נאצלות לנהל התחתונים, והמרבה לחקור בהם הרי זה זריז ונשכר. ועל כזה נאמר שלח תשלח את האם שהיא בינה, ואת הבנים תקח לך לחקור ולדרוש, וכן כי שאל נא לימים ראשונים: י״ט, צריך עוד שידע כי פעולות החסד הם רבות, אך נזכור מה שיאות הנה אל המעיין. א׳, חסד כשמה, להועיל לאדם ולהטיבו, עוד לבטל כח החצונים המקטרגים ומקנטרים לאדם. ומפעולות המדה הזו גם כל הדברים שהם בלובן כמו האבנים שגוונם לבן שסגולתם לחסד. ומפעולותיה האהבה, ועם היות התעוררות האהבה מן השמאל עם כל זה עיקרה ותכליתה בימין, כדכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ומפעולותיה להמשיך האדם לחכמה, וזה בכח החכמה אשר עליה מימין. ומפעולותיה, לכלול עמה הגבורה לפעול דין שיש בו חסד במקצת, כענין טביעת המצריים בים. ויש במדה זו ע״ב גשרים, והרמז אליהם ע״ב שמות שבפסוקי ויס״ע ויב״א וי״ט: כ׳, צריך עוד שידע כי מפעולות הגבורה הם הדין החזק כשמה ממש, והיא רצועה ליסר בני האדם, וממנה נמשכים כל החצונים המקטרגים והמשטינים. ומפעולותיה כל הדברים שהם בסוד האדמימות והחום כאש, וכח האבנים שבהם גוון אדום, וסגולתם להטיל אימה על הבריות. וגם מן המדה הזאת מתעוררת האהבה כדפירשנו. והעושר גם כן נשפע מן המדה הזו בסיוע הבינה שעליה. וגם המזון נשפע מן המדה הזו, והעד שלחן בצפון. וגם כל שמיעת תפלה וצעקה הם על ידי המדה הזו, אמת שהוא בסיוע הבינה: כ״א, צריך עוד שידע כי מפעולות הת״ת הפאר וההדר, ושמה יעיד על זה. והטעם, כי ההדר והיופי הוא מורכב מהלובן והאודם, כאמרו דודי צח ואדום. וכן כל העניינים שיורכבו מהאודם והלובן והאש והמים והחמימות והלחות והדין והחסד הם בסוד מדה זו. וכן גוון הירוק כחלמון ביצה באבנים היקרות, כלם מושפעות ממנה ובכחה סגולתם. וגם בה תלויה התורה והעסק בה. וגם הבנים להם תלייה במדות העליונות ומקומם האמתי במדה זו. וגם המן היה יורד להם לישראל מתוך מדה זו. וגם בה ענין השפעת הנשמות בסוד יחוד המדה הזו במדת המלכות, והוא ענין נמצא במדות אלו וגם בחכמה ובבינה מה שלא נמצא כן לכל שאר המדות: כ״ב, בענין היחוד הזה הנזכר, צריך שידע המעיין כי לא ימצא אלא בחכמה ובינה שהם מכונים איש ואשה אבא ואימא. וכמו שהיחוד והזיווג הגשמי לא ימצא בין הזכר והנקבה אם לא על ידי אמצעי שהוא ברית המעור, כן למעלה יתיחדו שתי מדות אלו על ידי סוד הדעת הקדום שהוא מתמצע בין אבא ואימא, ומציאותו בנתיב לא ידעו עיט. והנמצא מן היחוד הזה הוא קיום הספירות וחדושם, שהם מתחדשות תמיד על ידי שרשם השקוע בעמקי הבינה והחכמה. וגם ימשך אל סוד הנשמה אשר מבינה, וזה יתבאר בתקונים בס״ד. וגם ימשך העטרה אשר מעטרת האם אל הבנים בעת חתונתם, כדכתיב צאינה וראינה בנות ציון כו׳. ואולם כל יחוד צריך התעוררות תחתון, והתעוררות הבינה הוא מהמלכות כדפירש הרשב״י ע״ה: כ״ג, דרך הייחוד הזה ימצא בת״ת ובמלכות, והם זכר ונקבה חתן וכלתו, אבא ואימא תתאי בר וברתא לעלאי, מלכא ומלכתא מלכא ומטרוניתא, קב״ה ושכינתיה, מלך בהיכלו. כל זה משל אל הענין הזה הנזכר ואולם זווגם צריך התעוררות מנשמתם של צדיקים מעולם התחתון.
והנה אל היחוד הזה יתלוו אליו בחינות קודמות, והם בחינת החבוק, והיינו על ידי החסד והגבורה, והסוד נרמז בפסוק שמאלו תחת לראשי, ירצה כי יושפע שפע החסד בתפארת ויתיחד עמו. ואחרי כן ימשך הת״ת אל הגבורה ויתיחד עמה, הרי החתן מיוחד בשתי זרועותיו. אחר כך יקבל הכלה בזרועו השמאלי ויתפשט הגבורה אל המלכות וישפיעה. ואחרי כן ימשך אליה שפע החסד שהוא זרוע ימין, ונמצא שמאל למטה וימין מחבק מלמעלה, והיינו סוד שמאלו כו׳.
עוד יתלוה אליו בחינת הנשוק, והנשיקה אין ספק שהוא דבקותא דרוחא ברוחא, דהיינו סוד יחוד מציאות פנימיות המדות אורם זה בזה, והוא בסוד הפה דהיינו מציאות המלכות שבת״ת וכן במלכות, ודבר זה ארוך ובאורו באדרא.
וענין תועלת היחוד הזה רב למאד, וממנו ימשכו נשמות זכר מצד הזכר ונקבה מצד הנקבה. והנה יתלוה אל הייחוד הזה הנצח וההוד והן תרין ביעין דדכורא והיסוד שהוא סוד הברית ועל ידי היחוד: כ״ד, הנה פירשתי שתי יחודים אל ארבע מדות אלו. הנה היחודים האלה יתבארו בשתי שמות שתי פעמים, והם, אבא יהו״ה, אימא אהי״ה, ויחודם יחד יעשה שם זה, יאההויה״ה, וזהו סוד יחוד חכמה ובינה זה אל הימין וזו אל השמאל. ולהם שלשה מקומות אל הזווג, בסוד אורם המתפשט דרך הספירות מלמעלה למטה, והם בכתר וסוד הדעת יחד, וכן למטה בת״ת, וכן למטה ביסוד: ובדרך זה גם אל המלכות, והם, ברא יהו״ה, ברתא אדנ״י, ויחודם יחד יעשה שם זה, יאהדונה״י. ולהם שלש מקומות אל היחוד בסוד אורם המתפשט דרך הספירות ממטה למעלה, והם, ביסוד, ובת״ת, ובדעת. ובמלכות ארבעה שמות אלו יחד כזה, יא״י, אה״ה, הדוינ״ה, הה״י, וזה מורה על יחוד שלשה אורות ימין ושמאל ואמצע בין בעליה בין בירידה: כ״ה, הנצח וההוד והיסוד, פעולתם קרובה לפעולת הת״ת והגדולה והגבורה מפני שהם יונקים, נצח מן חסד ויסוד מת״ת והוד מגבורה, אלא שישתתף עם יניקתם גם שפע הת״ת עם שתיהם, ושפע החסד והגבורה עם היסוד, ולזה הוא נדון פעמים ימיני פעמים שמאלי. עוד שלשתם ישתתפו אל הזווג הנזכר עד שיכנו להם תרין ביעין דדכורא והאמה, לכן פעולתם יחד לבשל זרע הזכר והנקבה, ויקראו שחקים ששוחקין מן לצדיק וצדק ולהם יחד שם אחד שלא יפרד והוא שם צבאות: כ״ו, הספירות יבחנו כלם בשתי בחינות, האחת יחלקו לשלש שלש, והם, ראשונה, כתר וחכמה ובינה. שנית, חסד וגבורה ות״ת. שלישית, נצח הוד יסוד, ומלכות כולל הכל. והבחינה השנית, שלשה ימיניות והם, חכמה חסד נצח, ושלשה שמאליות והם, בינה גבורה הוד, ושלשה אמצעיות והם, כתר ת״ת יסוד, ומלכות כולל הכל. וגם ראוי לומר שיהיה הכתר למעלה כדמות המלכות, ודעת אמצעי במקום כתר, וזה יתבאר בספר פרדס:
פרק רביעי
[עריכה](שער ט׳) כ״ז, עוד צריך שידע כי יש הכרעה בין שתי הקצוות, ר״ל בין החסד והדין, וההכרעה היא הרחמים. והנה הקצוות בשלשה מקומות והכרעת בשלשתם גם כן. והנה המחלוקת האחד הוא בין הנצח וההוד, והמכריע הוא היסוד. והמחלוקת השנית הוא החסד והגבורה, והמכריע הוא הת״ת. והמחלוקת השלישית הוא החכמה והבינה, והמכריע הת״ת בסוד הדעת. ואין הכונה שיהיו החכמה והבינה חסד ודין ממש אלא הוא בסוד דינין דמתערין מבינה, ולכן דעת דמתער מכתר הוא מכריע. וענין הכרעה הזאת היות האמצעי משתוה אל שתי הקצוות ומתווך ביניהם שלום: (שער י׳), כ״ח, עוד צריך שידע כי המדות יחסו להם גוונים על שם פעולתם, כי הגוונים יורו על פעולות כענין הלובן על הרחמים והאודם אל הדין וכיוצא כמפורסם. ואל הכתר יש שאמר שאין לו גוון כלל, ויש שאמר שיצדק בו גוון הלובן בתכלית לבנוניתו, ויש שפירש בו גוון שחור. ושלשה גוונים אלו הם נגד שלש בחינות שבו, האחת בחינתו עם המאציל, ובערכו הוא שחור. השני בחינת עצמו, שהוא בלתי מתגלה אל הנאצלים ולזה לא ישפט בו גוון. השלישי בחינת השפעתו הרחמים בשאר הספירות, והוא סוד הלובן: ואולם במיני גוון החשך הם שלש, האחד, חשך ממש להעדר האור הנמצא פעמים רבות בזוהר. והשנית, להורות על העלם האור ובלתי היותו נתפס כחשך הזה כאמרו, "ישת חשך סתרו ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים". השלישית, להורות על בחינת הנקבות ההוא שהוא שחור נקבה לחוור. ושלש בחינות אלו הם בכתר, האחד העלם אורו, השנית העדר אורו נגד מאצילו, השלישית יש בו צד הנקבות כאשר יתבאר: כ״ט, עוד צריך שידע שגוון החכמה הוא גוון ראש לכל הגוונים כעין שהיא ראש לכל הפעולות ופתיחת הגוונים מחכמה, ולכך גוונה התכלת שהיא ראש לפתיחת הגוון מהשחרות והשחור נפתח בתכלת. ויש שפירש שגוונה הספיר, שהיא ראש לכל הגוונים, והוא קרוב לגוון התכלת. וגוון הבינה הוא הירוק כעשבים, והטעם שגוון זה כולל גוון האודם והלובן ושתופם יחד שהוא גדולה גבורה ת״ת, וכולל גם כן גוון תכלת שהוא מחכמה, והיינו שתוף כל מדות אלו יחד בבינה: ל׳, גוון חסד גוון הלובן, ולא לובן מלובן ככתר אלא לבן קרוב אל התכלת והוא גוון הכסף. הגבורה לה שלש גוונים והם, אחד גוון השחרות והיינו מצד בחינתה אל הגיהנם המשחיר פניהם של בריות. שני, גוון האודם שהוא הדין הטוב המשמח אלהים ואדם לעורר הזווג. שלישי, גוון התכלת היא נגד הדין הנמשך דרך הקדושה אל המלכות. עוד גוון רביעי, גוון הזהב הוא משותף בין הבינה והגבורה בסוד היין המשמח הנמשך אל הגבורה מהבינה: גוון הת״ת למעלה יחסו לו הספיר בפשיטת הדעת, ובבחינתו הנגלית בהכרעה הוא כולל חוון וסומק והיינו הירוק כחלמון ביצה באמת. והנה הת״ת כולל גוון החסד והגבורה באחד משנים, או למעלה מהם בסוד הדעת הכולל אותם בשרשם, או בבחינתה למטה והיינו תערובת האודם והלובן. ועוד לו גוון ארגמן שהוא כלל חמש גוונים, והם סוד, אוריא״ל רפא״ל גבריא״ל מיכא״ל נוריא״ל: ל״א, הנצ״ח אודם נוטה אל הלובן שרובה רחמים מפני נטייתו לצד החסד. הו״ד לובן נוטה אל האודם שרובו דין מפני נטייתו לצד הגבורה. יסו״ד בו גוון תערובת הלובן הנוטה אל האודם והאודם הנוטה אל הלובן. ויש שפירשו גוון ספיריי שמקבל כל גווני הספירות, ויש שפירשו מפני טעם זה גוון כלול מכל הגוונים: מלכו״ת היא כוללת כל גוון, ולפעמים לה גוון השחרות ולפעמים גוון התכלת שחור מצד החצונים תכלת להכסות מהם. וגוונה גם כן שש וארגמן. ואלו גווני בחינותיה, אבל עיקר גוונה מצד אור הת״ת ולה גוון אור לבן, דהיינו ירח מאיר משמש. ולה גם כן גוון ירוק והיא בחינה בין הלבן מצד הת״ת ובין תכלת מצד הגבורה, והיינו בעלות עמוד השחר שהיא בין גבורה לת״ת: ל״ב, עוד צריך לדעת כי עיקר גווני אלו אל המדות במלכות כשם שעיקר פעולותיה בה, וזהו ששם יהו״ה אין בו גוון כלל ועיקר הגוונים הם בשם אדנ״י, אמנם האור מלמעלה שמראה גוון העששית שהיא מלכות למטה, והיינו סוד האור יהו״ה והעששית שבה הגוונים אדנ״י: (שער י״א) ל״ג, צריך עוד שידע שיש למעלה בכתר מציאות כל הספירות, הם הנקראות אל המקובלים עשר צחצחות, והם כלולות בשלושה כשם שהספירות נכללות בחסד דין ורחמים, והם העלם הענפים בשרשם שהם, נצח בחסד, וחסד בחכמה. וכן הוד בגבורה, וגבורה בבינה. וכן מלכות ויסוד עם הת״ת, וכלם בכתר. והם סוד כח״ב שבכתר. והם נקראות אור קדמו״ן, אור מצוחצח, ואור צ״ח, על סדר אור חוזר, דעת ובינה והשכל. והמזכירים אותם קדמון צח ומצוחצח, הם כתר חכמה ובינה. והשגת הספירות בצחצחות אלו נעלם ונשגב למאד, ואלו שורש אל שרשי הספירות שהם כתר חכמה בינה. ושלש אלו נמצאים במלכות גם כן מפני שהיא דפוס העליונות: (שער י״ב), ל״ד, גם אל החכמה מציאיות וענינים נקראים נתיבות והם ל״ב, ומציאותם עשר ספירות יחד וי״ב גבולי אלכסון, ושבע מדות להנהגה מיוחדת שיש להן, ושלשה ראשונות עליונות להנהגה משובחת ממנה. ואל הנתיבות האלה שמות מונחים ידועים ומבוארים, וכנגדם ל״ב אלהים שבפרשת בראשית, ועל ידם חותם בראשית: (שער י״ג), ל״ה, גם אל הבינה מציאיות נקראים שערים והם חמשים, וכנגדם חמשים פעמים נזכר בתורה יציאת מצרים. וענינם מציאות שבע ספירות שבע פעמים שהם מ״ט, ובינה עצמה משלמת ענין החמישים. וכן חמש ספירות כלולות מעשר הם חמשים, ויתרחב עניינם בספר פרדס. ולהיות הבינה שרש אל המדות, לכן נדרשו בה שבע מדות בכללותם: (שער י״ד), ל״ו, עוד צריך לדעת כי אין דברי הקדושה והרוחניות כעין מעשה בני אדם השפלים הפחותים, כי מעשה בני אדם בהיות פועל ועושה פעולה מן הפעולות אז הגשם ההוא המצוייר קונה הצורה הנרצית, ובהכרח תאבד צורתו ותכונתו הקודמת אליו ויתחלף ממציאות אל מציאות, והמציאות הקודם אל החומר ההוא לא יזכר עוד.
ואין כן ענין הספירות וכל הדברים המתמצאים מהם, שמציאותם הקודם לא יחסר, אלא יתמצאו ממציאות אל מציאות. המשל בזה, בהיות הספירות נעלמות בכתר היו כלם נמצאות שם, וגם אחר אצילותם נשאר מציאותם שם שלא יחסר ולא ישתנה. וכן אל בחינת אצילותם מחכמה, וכן אל כל ענינם וכן אל המדות עצמם מציאות על זה הדרך, מתחלפים ומתרבים לאין תכלית, ומזה יקיש המעיין והרחבנו ביאורו בספר פרדס.
ועל דרך זה אל המדות מציאות עשר ושבע וחמש ושש וארבע ושלש, והכל סוד ענין ואור מתחלף לפי ענינו, שלא ישתוה מציאותם בהיותם שש יחד אל היותם חמש וכיוצא, ולזה לכל מדה בחינת היותה כלולה מששה אינה ממש בחינת היותה כלולה משבעה, וכן מעשר שזה מציאות אחר וזה מציאות אחר. וכן מציאות אחת יש לה מצד חכמה ומציאות שני מצד בינה, ובזה נכלל הפרק הזה:
פרק חמישי
[עריכה](שער ט״ו), ל״ז, כמו שאור הספירות מתפשט ומתאצל ממעלה למטה בדרך אור ישר, כתר, חכמה, בינה, גדולה, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כן האור אחרי רדתו אל מצב מעמדו חוזר ומתפשט ממטה למעלה כתר במלכות, וחכמה ביסוד, ובינה בהוד, וחסד בנצח, וגבורה בת״ת, ות״ת בגבורה, ונצח בחסד, והוד בבינה, ויסוד בחכמה, ומלכות בכתר. וזה סוד אור חוזר ממטה למעלה והוא סוד אור מהופך שמכה במראה וחוזר אל מקור. וענין זה ימצא גם בחכמה עם המלכות, בסוד ההנהגה המיוחדת לתשע מדות בעלוי הכתר. ומחסד עד היסוד בהנהגת השש קצוות לבד והמזגתם יחד, וממדה למדה צנור עולה ויורד. ובמדה עצמה קצתה ממטה למעלה וקצתה ממעלה למטה: (שער ט״ז), ל״ח, עוד צריך לדעת כי מציאות הנמצאות מאתו עד נקודה התחתונה נחלק לארבעה חלקים.
החלק האחד, חלק אצילות והם עשר ספירות נאצלות, ואור אין סוף מתפשט בהן. והחלק השני, מציאות כסא הכבוד, והוא הנקרא בריאה, ואור הספירות מתפשט בה והם הנקראות ספירות דבריאה, לא הכסא אלא האור שהיא מעשר ספירות, ואור אין סוף מתלבש בהם על ידי האור הנאצל. החלק השלישי, מציאות עשר כתות מלאכים שהם ההיכלות, ואור עשר ספירות מתפשט גם בהם על ידי אור עשר ספירות שבבריאה, וזה נקרא יצירה, ועל ידי ספירות המתפשטות בהם נקראות עשר ספירות דיצירה, ואור אין סוף מתלבש על ידי האור הנאצל. החלק הרביעי, הוא מציאות הרקיעים וכל עולם השפל הגשמי, והוא הנקרא עשיה והם עשר רקיעים ואור הספירות מתפשט בהם, והם נקראים עשר ספירות דעשיה, דהיינו התפשטות הקדושה בתוך החומר הגשמי שבה שליטת החיצונים, ואלו נקראות, אצילות בריאה יצירה עשיה וסימנם אבי״ע. והענין כי האצילות יתעלה על בריאה, והבריאה על היצירה, והיצירה על העשיה. ודארבעה מחלוקות אלו ימצאו באצילות ובבריאה וביצירה ובעשיה, מפני היות המדרגות יורדות מעלה לעלול: (שער י״ז), ל״ט, עוד צריך לדעת כי הנצח מששת ימי בראשית היתה יניקתו מצד הגבורה וההוד מצד החסד, בסוד המזגת המדות. ומאז גרם החטא ונתבלבלו הצנורות לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לתקן הפגם, עד שהצדיק יעקב אבינו את הדין על עצמו באמרו, "אם יבא עשו" – למטה ושרו למעלה לעורר דין, "אל המחנה האחת" – הוא ההוד נקבה שר צבאות, מחנה וצבא חד הוא, ומעתה לא מיבעיא שתש כח ההוד כנקבה, אלא "והכהו" – שהחליש כח הקומה בכללה הרמוזה בוא״ו שבשם אמת ליעקב ושחת רחמיו, "והיה המחנה הנשאר" – הוא הנצח מתחזק לפליטה לאחוז במדת החסד. וכן היה, כי נגע שרו של עשו בכף ירך יעקב ומיד נתהפך סדר היניקה, ושב ההוד מושפע מצד הגבורה, בסוד "והודי נהפך עלי למשחית". והנצח היה רופף, עד שבא דוד המלך ע״ה ותקנו בזמריו להיות יונק מצד החסד, וזהו סוד "נעימות בימינך נצח".
ומה מתוק מדבש עם ההקדמה הזאת מה שנמצא בקצת מדרשים שהיה מיכאל שר החסד הנוגע בכף ירך יעקב, כי הא והא איתא, אחרי שהחסד הסכים לדחות מדת ההוד מאצלו שלא יתמזג דינה. וכיון שהחסד נאחז יפה יפה ונקשר בימינא, הוד גם כן נקשר בשמאלא, להוכיח במישור מלכי יהודה וכל עם הארץ לכלה הפשע ולהתם חטאת, ולפי שעה בעת רצון זכה דוד המלך ע״ה ונעשה רצונו למזג המדות כימי עולם, בסוד "כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו" המבואר בזוהר (זהר ח״א דף קמח. ), וכן עתיד להתחדש ולהתמיד לימות המשיח: (שער י״ח), מ׳, עוד צריך לדעת כי המלכות והת״ת אצילותם מרום המעלות יחד. ותחלתם מחכמה, וזהו סוד, "דו פרצופין נבראו", אלא שבחכמה הם ו׳ על ד׳ כסדר מילואה של יו״ד שבשם. ומתאצלים ובאים בבינה ד׳ על ו׳, ובבינה על ידי חסד נפרדת המלכות מהתפארת, ונשארת המלכות בחכמה שבבינה, ומתאצל התפארת. ואחר כך ויבן ה׳ אלהים – בינה, את הצלע – מלכות, אשר לקח מן האדם – חכמה, ויביאה אל האדם – תפארת. ועדיין אין זה סוד המעוט אבל היתה המלכות למטה מהתפארת, שניהם יונקים הדין מן הגבורה מהבינה, וכן החסד מן הגדולה מהבינה, והתפארת מכרעת המלכות אל צד החסד שכן הוא מטה כלפי חסד, ואז היא קטרגה ואמרה אי אפשר כו׳, מפני שהיתה כונתה שתהיה המלכות פועלת הדין ות״ת פועלת החסד, ולא יכריע התפארת את המלכות לצד החסד, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך וגרעו אורה, ומה שהיתה במדרגה שביעית ירדה במדרגה עשירית, מפני מעוט זכותה: (שער י״ט), מ״א, עוד צריך לדעת כי עם היות השמות שאינם נמחקים רבים והם עשר שמות עשר ספירות, יש שם אחד הכולל עשר ספירות והוא שם בן ארבע יהו״ה. והכונה, י׳ בחכמה, ה׳ בבינה, ו׳ כולל שית ספירן, ה׳ בתראה מלכות. ואין סוף נעלם בכתר, ואתפשט נהוריה בארבע אתוון אלין, מיו״ד לה״א, ומה״א לוא״ו, ומוא״ו לה״א אחרונה. ואולם שם זה יתמלא בעשר אותיות לרמוז לזה והם, יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ונקודות השם גם כן יורה על עשר ספירות כזה, יהו״ה חולם כתר, על קמץ תפארת, שלש מכאן הם חכמה בינה חסד, ושלש מכאן הם נצח הוד יסוד, נקודת קמץ בגבורה, האותיות עצמם מלכות. ויתמלא לרמוז לסוד עשר גם ביודי״ן כזה, יו״ד ה״י וי״ו ה״י, ושם זה בחכמה שבכתר, ושם מלא אלפי״ן בחכמה ממש: ואולם אחר שהספירות כל אחת כלולה מעשר גם שם בן ארבע נמצא בכל אחת מהן והוא, יהו״ה כלו קמוץ – בכתר, יהו״ה כלו פתח – בחכמה, יהו״ה כלו בצירי – בבינה, יהו״ה כלו בסגול – בחסד, יהו״ה כלו בשבא – בגבורה, יהו״ה כלו בחולם – בתפארת, יהו״ה כלו בחירק – בנצח, יהו״ה כלו בשורק – בהוד, יהו״ה כלו בשורק – ביסוד, המלכות בשם אותיות פשוטות מפני שהיא כלולה מכלם ופועלת כפי השפעת כל ספירה וספירה עליה, ולפיכך נקודתה כפי יניקתה: (שער כ׳), מ״ב, יש היכלות ולבוש אל השמות האלו והם עשר שמות שאינם נמחקין. שם אל הכתר – אהי״ה, וזה מורה העלם אל הכתר ועתיד להגלות ולא נגלה כלל, ולכך שם זה נהגה באותיוו מפני שהגיונו מורה העלמו. ושם זה אל הכתר מצד הבינה שבו, ומצד חכמה שבו שמו שם בן ארבע, ומצד עצמו אין לו שם ונקודה: ואל החכמה – י״ה, ושם זה מורה על שתוף חכמה ובינה יחד. ושם הבינה – יהו״ה מורה על השפעת הדין והרחמים מן הבינה, וגם יורה על שנאצל ממנה התפארת הנקראת יהו״ה, והמלכות הנקראת אלהים: ושם החסד – א״ל, ושם זה יורה על התפשטות החסד מחכמה, וגם יורה בצורת האלף כלולות שלשה קוים בחסד, דהיינו חסד וגבורה בשני יודי״ן, ותפארת ו׳ שעורה דתרווייהו באמצע, וגם יורה היותה כוללת היחוד וגורמת אליו, כי הוי״ו תפארת, ומלכות ויסוד נכללים ביו״ד תתאה, ושלש ראשונות מאירים שם ביו״ד עילאה, ול׳ יורה על הבינה השופעת להדיא על הכל: ושם הגבורה – אלהים, ושם זה יורה על בינה הנקראת מ״י, עם שלשה אבות הנקראים אל״ה. וגם שם זה ימצא בגבורה ובבינה ובמלכות והכל רומז אל שלשה אלה מקומות הדין: ושם התפארת – יהו״ה, מורה רק באבותיך חש״ק, חול״ם שב״א קמ״ץ, וארבע אותיות יורה, על תרין עטרין דירית מאבא ואימא, דהיינו י׳ חכמה, ה׳ בינה, ושתיהם נכללות בוא״ו, והיא משפעת במלכות: ושם הנצח וההוד – צבאות, מורה שהם ממשיכים כח הזכר על ידי היסוד אל הנקבה. ואל היסוד – שד״י, מורה על היותו הספיק השפע אל הנקבה, וגם שעד היסוד הגיע האצילות וכאן אמר לעולמו די, כי המלכות למעלה ממנו כדפירשנו. ויש שיחסו לו שם א״ל ח״י ונתבאר בספר פרדס.
ואל המלכות שם – אדנ״י, מורה ענינים רבים ונתבארו שם. וארבע אותיות אלו לבוש אל ארבע אותיות השם בן ארבע כזה יאהדונה״י ובזה נכלל הפרק הזה:
פרק ששי
[עריכה](שער כ״א), מ״ג, עוד צריך לדעת כי יש שמות קדושים תחת אלו והם כמו כנויים אליהם. ויחסו אל הכתר שם ארארית״א. ואל החכמה כ״ב אותיות בשם י״ה כזה, אי״ה בי״ה כו׳. וזו אל שלשה ראשונות יחד כוז״ו במוכס״ז כוז״ו. ואל החסד שם ע״ב, והוא יוצא מפסוקי ויס״ע ויב״א וי״ט, ובו רי״ו אותיות, כמנין ארי״ה שבחסד. ואל הגבורה שם מ״ב, והוא היוצא מבראשית עד וב׳ של ובהו, מ״ב אותיות, והם שבע שמות כנגד שבע ספירות.
ואל התפארת שם של כ״ב היוצא מיברכך כו׳. ואל הנצח שם בן כ״ב אחר. ואל ההוד, שם היוצא מפסוק את ה׳ אלהיך תירא כו׳. ואל היסוד י״ב הויות של שם בן ארבע. ואל המלכות שם מטטרון. ובאור שמות אלו פירשתי בארוכה בספר פרדס: ואל הספירות עוד כנויים שהם לבוש אל השמות שאינם נמחקים, והם כנויים אל פעולות הספירות ועניינם, ולא כדרך הסכמת החכמים ודרך מקרה כאשר חשבו רבים, אלא מתיחסים אל הספירות לפי עניינם. ויתרבו הכנויים במדה אחת מטעם שפעמים תינק המדה ממה שלמעלה מפאת הדין ואז לה שם אחד, ופעמים תינק מהרחמים ולה שם אחר. המשל בזה, חכמה לה שם אחד מצד עצמה, ושם שני מצד השפעתה בחסד, ושם שלישי מצד קבלתה מהכתר, וישתנו השמות כפי קבלתה מבחינת הכתר, ותשתנה עוד כפי צד השפעתה בחסד, וכן על דרך זה לפי השתנות הבחינות: (שער כ״ב), מ״ד, עוד צריך לדעת כי יש ביכולת הצדיקים להיותם מרכבה אל המדות בסוד המשכת נשמתם ופעולתם בעולם הזה, ונטייתם אל אחד מהצדדים ואחת המדות, כענין אברהם איש החסד, ויצחק איש הגבורה, ויעקב בעל התפארת, ומשה בעל הנצח, ואהרן בעל ההוד. ועוד לדרך אחר, אהרן איש החסד, משה איש הדעת הנעלם בתפארת, יוסף בעל היסוד, וכן פלטי בן ליש, וכן בועז, וכן שלמה, יחס לשלמה בסוד הדעת במציאותו הכלול ביסוד, ורבים כאלה, ובו דוד בעל המלכות, וכן רוב המלכים הצדיקים, וענין זה הארכנו בספר פרדס בס״ד: ואולם האנשים המיוחדים אשר נקבו בשמות שהן מוסדי דור ודור בכללות קומת האצילות הם, אדם נח שם – חכמה בינה דעת. אברהם יצחק יעקב – חסד פחד תפארת. משה ואהרן פינחס ודוד – נצח הוד יסוד מלכות. וכלם בשרשי הנשמות אשר לאדם השלם באברי השכינה אם כל חי, דמתמן, מלכים, צדיקים, חוזים נביאים, אנשי אמת, גבורים, חסידים, נבונים, חכמים, ראשי אלפי ישראל: מ״ה, עוד צריך לדעת כי בתפארת י״ב גבולי אלכסון, והם גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול דרומית מזרחית, גבול דרומית מערבית הם ארבעה. עוד גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול צפונית מערבית, גבול צפונית מזרחית הם ארבעה. עוד גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית הם ארבעה, הם י״ב נגד י״ב אורות עליונות להם י״ב הויות, להם מרכבה י״ב שבטי ישראל. ובאור ענין זה בארוכה בספר פרדס בס״ד: