אור נערב/הקדמות

אור נערב · הקדמות · >>

הקדמת ר' משה באסולה

אמר הצעיר משה בסולה עלי לשבח אל החכם כמהר' גדליה בן הרב המחבר זצ"ל כי שמר ברית אחים ואהבתו הקדומה בארץ הצבי תוב"ב עקד שהביאני אל הדר תורתו והעמידני על ימינו לעזרו לסמכו ולתמכו להרים מכשול מדרך הספר הנכבד הלז והחוט המשולש עמנו ה"ה הישיש ונעלה רבי ישראל עושה חיל ברב עוז ותעצומות במלאכת הדפוס לשם שמים ובאמונה באופן כי בטחנו בחסד אל יהיה מוגה כהלכתו כפי' סדר עבודת יום הכפורים וכל שלו ושחיתה לא ישתכח ביה.

וליודעים ינעם ועליהם תבא ברכת שמים מעל: ואלה הדברים אשר דבר משה בסולה בראותו החבור ומעלתו ואת יקר תפארת גדולתו: כל ישראל יש להם חלק בעולם הנשמות החשובות חצובות מתחת כסא עושה ארץ בכחו ובתבונתו נטה שמים. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לטהר רעיונים ולשית בטחות חכמה לאור באור החיים ונעלמה מעיני כל חי. עד עת בא החכם בנו יצ"ו והוציא חמה ממקומה להאיר לארץ ולדרים באור חברוהו שרים. קראוהו נדיבי העם טעמו וראו מתקו וערכו. וכל איש ישאנו בחשקו בחיקו: וזה חלקי מכל עמלי. להביא תשורת שירת מהללי.

לכו נא זמירי רנני ושירי להלל לפאר לעושה מאורים: ונטע בחכמה שלחיו בפרדס והאיר באור זה למרפא בשרים: מתוקן ויפה כשוהם וישפה ונערב לכל פה בצוף ה-דבורים: והיה במטמון ונסתר להמון: בארץ צבי היא בחדרי חדרים: עדי קם גדליה ואמר יהי אור כחום צח עלי אור וגלה סתרים: עודני אל לבי מדבר. ואוסיף לחבר: קחה דוד אור נערב כמוצא שלל רב: לאיש גדל ורב כאריה ברחובות: ובו תמצא סודות מדובר נכבדות: במסבת מדות ותקון מחשבות: וסוד כתר עליון וחכמה רום חביון: ובינה באפריון רחוקות וקרובות: גדולה בימינא גבורה בה דינא: כהר מור ולבונה וחומות נשגבות: ומדת תפארת באמצע נקשרת: ונצח אוגרת לשובב בנתיבות: והוד ויסוד גילה למלכות הכלה: וחוזרות חלילה ועל מלאת יושבות: בתוכו כל עושר ובו כושר יושר: למספר העשר בריאות גם טובות:

הקדמת ר' גדליה קורדואירו

אמר הצעיר גדליה בן לא"א כמהור"ר משה קורדואירו זצ"ל, מאז הפלא ה' חסיד לו זאת הקדוש אבא מרי והקריב אליו להגדיל תורה להפליא תושיה בחכמת הרזים, ראינו צדקתו עומדת לעד להלהיב לבות המעיינים ונפקחו עיניהם בהקדמותיו האלהיות, לא זזו מחבתן עד שזכו לנעור כפיהם מתמוך בחכמות המחקריות אשר דרכם חשך וחלקלקות, וצדיקים ישמחו יעלצו בחכמת האמת להתהלך לפני אלקים באור החיים.

ומעתה הקונטריס הזה שהוא סלת נקיה מנופה בנפת הרב אבא מרי בעצמו ובכבודו בקצור ההקדמות שנתבארו בארוכה בספר פרדס רמונים אשר לו, ועם פרקים נוספים בתחלתו להבין ולהורות תועלת החכמה והכרח למודה, ראיתי היותו מצוי ביד רבים נכבדי ארץ בשגם יודע אני כי לא עשה לו הרב מהדורא מספקת כאשר היה עם לבבו, ויראתי פן יקרהו כמקרה פירוש תפלת ר"ה כי גונב מעמדי ומי שהדפיסו בלי רשותי לא ירד לסוף דעת הרב המחבר, ולא די שלא תקן מה שנמצא בגנבתו מטעות סופר אלא שהשמיט וגרע, ואני מובטח ברחמי שמים שאזכה לתקן המעוות ב"ה.

והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא, כי אחרי שהרב אבא מרי ז"ל הסביר פנים שלא נאמר בברכת קדושת ה' של ימים נוראים רק ג', ובכן כדעת החכם החסיד אחי אמי הרשב"א הלוי זצ"ל הכריע אחר כך לומר ג"כ ובכן יתקדש וכו' כפי הנוסח המפורסם, שכן מצא לו סמוכות במאמר מהזוהר, וגם זה מן ההשמטות שראוי להגיה בפירוש התפלה הנז'.

וכאשר חשקה נפשי להתחיל בהגהת הקונטרס המעולה הזה, ומצאתי את החכם השלם הרמ"ע מפאנו נר"ו בכל בית אבי נאמן הוא, אשר אהב לכתוב לו רובי תורותיו בהם דבק מאד לאהבה, וכבר קדם וזכה בו להגיהו ולהעמידו על מכונו מסכים בכל חלקיו עם מה שנתברר לו מכוונת הרב בשאר החבורים הנחמדים מזהב ומפז רב, וכמשפט הזה עשה והצליח ג"כ לביאור סדר עבודת יום הכפורים אשר פירש הרב בדרכי הסוד, ואחזה אנכי אשית לבי לכל פרטי התקונים והנאוני, קורא אני עליהם שפתים ישק משיב דברים נכוחים, לכן שמח לבי ויגל כבודי והסכמתי לזכות בהם את הרבים, והיה ראשיתנו מצער אולי יחנן ה' ואחריתנו ישגא מאד על דבר כבוד שמו ויהי נועם ה' אלדינו עלינו.

אכי"ר:

הקדמת המגיה

אמר המגיה, מחנה אלקים זה דור דורשיו ישמח בעושיו כמחולת מחנים. ראו עינינו כן תמהו עולים מן הארץ לנטוע שמים וכצאת השמש בצהרים אור נגה עליהם. פתח דבריהם יאיר ויזהיר מחזה שדי להקדש למדי אל גנזי רזי תורה ערוכה ושמורה ממעונות אריות מהררי נמרים מעולפת ספירים במסתרים מפני גוה כל היום דוה מזבח רשעים תועבה. ואף גם זאת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי ישרים דרכי ה'. ישפוט עניי עם ישפות שלום. וכי ידבר חילים יגבר. אל עמו ואל חסידיו.

הלא חכמה תקרא לשרידי במספר שמות לשמור מזמות תעלומות חכמה. רוממות אל בגרונם שובע שמחות נעימות בימינם. וידרכו לשונם עט סופר מהיר. דגמיר וסביר מבין פתאים העם נדהם ההולכים בחשך צרוף בכור עוני ורוב עבודה אחוז בחבלי בוז הוללות ושכלות בגלות החל הזה כרום זלות לבני אדם נבער מדעת מעת לטעת עץ החיים בתוך הגן.

כי מדברי נרגן מראשית דגן יצא חוח בין אחים הפריא וחטאת קסם מרי כעת במרום תמריא יודע ה' ימי תמימים ודרך צדיקים מקים מעפר ארץ וים רחוקים כל הנפש לבית יעקב והמה מחושקים שוקקים לשמוע את דבר ה' והדברים עתיקים. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כי מראש צורים אראנו וממצדיקי הרבים אשורנו. הוצק חן בשפתותם שושנים מימיהם נאמנים ממעין גנים באר מים חיים. וכיונים אל ארובותיהם שתו בשמים פיהם קוראים אל ה' והוא יענם זה יאמר לה' אני ענני במרחב כי לא שכב לבי בלילה אף רוחי בקרבי וזה יכתוב ידו לה' ממה שקדמהו סיני ועל עורות גדיי עזים שמו אותותם אשר כתבו להורותם לדורותם ברית עולם.

וגבוה ממרחק חקה חקק וחלק מחכמתו ליראיו יאירו ברקיו משפטיו וחקיו לפקוח עינים עורות שמימיהם לא ראו מאורות לסמוך נופלים ותעלולים תעו כמדבר מאנוש נעו. החרשים שמעו והפסחים ירוצו ולא ייגעו והעורים הביטו לראות במראות הצובאות נמושות ולקוטות עם ראשי המטות הנה וילדיהון כעם ככהן כמוחזק כראוי הכל צפוי והרשות נתונה לראש פנה לכו נא הגברים עשות ספרים מספרים כבוד אל לבית ישראל כי כל העדה באהבה יונק עם איש שיבה והאספסוף התאוו תאוה לתורה ולתעודה גמול ידו הדה.

ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות יעץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרים להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברים שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משאגת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדים. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן, וסם חיים הם למוצאיהם על כל מוצא פי ה' הנותן ליראיו נס להתנוסס מפני קושט סלה. הירא את דבר ה' כל שכן שיוסיף אהבה אימה ויראה וענוה ידאג מחטאתיו ויצר לו שמא יוסיף על חטאתו פשע לשגות מאמרי דעת אלקים קדושים פן ישים אשם נפשו אחת דתו וחבל נחלתו להפשט ונתוח וכליל לאשים. יחזק במוסר לאסור אסר על מה שלא שמע מרבותיו פלס מעגלותיו וארשת שפתיו כי יפול הנופל ומי יקימנו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר אשר חלק לנסות בם אוילים מדרך עשאם.

איכה יועם להם לבדם נר מצוה ותורה אור אשר תאור הצבועים הללו כי כחציר מהרה ימלו בשגגת למוד עולה זדון שאול ואבדון חמת תנינים וראש פתנים ובאחת יבערו ויכסלו אחרי ההבל ויהבלו להוציא משפט מעוקל ולהביא לידי מעשה מקולקל. סורו נא מעל אהלי איש נרדם עיר פרא אדם כסיל ובער רעהו ביער מאיש שוגה ומפתי.

הלא אמרתי אליכם איתם ונקיתי. כי יהיה חובש משתמש בבת קול מתעשר ואין כל מתנשא לאמר גמרא גמור ואם איש עני הוא בעבוטו שוכב ורוכב על חמור מתפאר בחכמה הנעלמה ושאונה ועלז בה וכל רוח אין בקרבו. והחי יתן אל לבו כי בתחבולות נעשה מלחמה בקל וחומר וגזרה שוה בחבילות של משנה ממדבר מתנה. ומי גבר יחיה אם יהיה כסוס כפרד אין הבין חקי האלקים עשין ולאוין מגיד דבריו בשמרם עקב רב להשלמת מצותן מן המובחר.

מחר יעשה ה' צדקות פרזונו למשרתיו עושי רצונו על כל כבוד חופה יפרוס מפה לסעודת לויתן בחצר גינת ביתן וכל אחד נכוה מחוי קידה מזמור לתודה על זכות חברו בהלו נרו תוכו כברו כאשר הוא שם. ושמחת עולם על ראשם איש יחד פני רעהו. כל פעל ה' למענהו יחלצהו ויכבדהו יפיץ ענן אורו לראש צדיקי של עלם ועליו יציץ נזרו.

זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה שבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובים.

אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילים יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברים שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ.

שמעוני אחי ועמי ולאומי אלי האזיני. הבינו פתאים רוזנים הקשיבו הזהרו בדבריכם ויהי אלקים עמכם. ואם ת"ח במחזה כאילים מנגחים מנצחים זה את זה. לא לכם ולנו לאמר זכור ושמור שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. הלא לאלקים פתרונים האמונים עלי פשר דבר לא לזרות ולא להבר. הלא צבא לאנוש עלי ארץ ועדות ה' נאמנה נודעת לאזן שמעת. היושבת בגנים חברים מקשיבים בקרב חכמים תלין.

אם רוח המושל לכל כושל והמה מתנבאים יקימון מלי בקמים עלי הגם שאול בנביאים. זאת תענה ומי אביהם. אחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואני בתומי לשופטי אתחנן. ידין את כל דברי האגרת הזאת לכף זכות במהות ואיכות. אם לא מדאגה מדבר נפשי שמתני מזכיר ומזהיר. משכילי עמי נדיב. חביב אדם שנברא בצלם אלם צדק ידבר משרים ישפוט. כי לא גבה לבי כל חושי בי ולא רמו עיני מפני אלקים זה סיני. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. את המלך ה' צבאות. כי ראתה שפחה וצדקה ממני. ונקלותי עוד מזאת ושפלתי מארץ אדבר לכבוד אלקינו שוכן בציון. והוא רחום יכפר עון.