אור ישראל/שערי אור/י

(ו) יראת העונש. אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל. בדרכי מוסריו. לא הלך בגדולות ונפלאות. ולא נשא מדברותיו על בחינות רמות. של דרכי יראת הרוממות ואהבת ה' ית"ש. כי אם אחז צדיק דרכו דרך הקדש ברובי מוסריו רק מן יראת העונש. כי היא ראשית דעת. והצעד הראשון לעבודתו ית"ש. להיות סר מרע ולעשות טוב. וכמש"כ אדמו"ר זצוק"ל באגרת המוסר ע"ש. ויסודתה בהררי קדש בדברי חז"ל. ששנו בפ"ג דאבות. הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו'. ולזה לימוד המוסר מיראת העונש. יועיל יותר לנפש האדם מכל צרי גלעד:

וכבר כתבנו למעלה. כי אחת מן הסיבות המונעים את האדם מלימוד המוסר. וחוסמת את דרכה. יען כי היסוד בה היא יראת העונש. דרכי החשבון מענינו אחריתו. יום פקידתו. מצע רפידתו. הדין והחשבון. עמק רפאים ובטן שאול. ובהשקפה ראשונה ההתבוננות בענינים האלה הם דרך תוגה ועצב. וכל ישע וחפץ האדם הוא. להסיר דאגה מלבבו, לחיות בשלוה. ולהיות תמיד שמח וטוב לב. וע"כ יטה את דרכו מני אורח לימוד הלזה. כי לא יחפוץ להעלות על לבבו מזכרון אחריתו כלל. לבל תבעתהו אימתה. ולא ירגיז את מנוחתו. כי יתעצב אל לבו:

והכי נפלא. כי הנה מלבד אשר האדם לא יתן אל לבו. להיות עמל לקנות דרכי היראה ופחד ענשו ית"ש. הנה עוד נפלא ביותר. כי גם המון הסיבות והמקרים ר"ל המתרגשות בעולם. המחרידות כל לב. ומרעידות כל נפש. אשר גם בלי אומר ודברים. הדעת נותן שיתפעל האדם מהם. ויתן מורך ופחד בלבבו ליראה את ה' ית"ש. ובכ"ז לא יעשה שום רושם בנפשו כלל. יען כי האדם בחפץ ורצון. ישתדל להשכיח מלבבו. ולהסיח דעתו מכל דבר שיוכל לעשות כוונים להעציבו:

וכן הננו רואים בחוש. כי אם יקרה ח"ו איזה מקרה פתאומית ר"ל. כדגים הנאחזים במצודה. בטבע האדם לחקור ולדרוש היטב. אם אמת נכון הדבר. ואם לא היה בזה איזה סיבה טבעית. וכאשר יתודע שום סיבה קלה אף ממציאות רחוק. שאפשר לתלות בזה ישבע רצון ויהיה לכסות עינים. כי ירגיע רוחו ותנוח דעתו בזה:

זאת תורת האדם וזה דרכו. אולם זהו הוללות גדולה וסכלות. וכבר נשא אדמו"ר זצוק"ל ע"ז את משלו. כי זה נדמה לאיש אשר מטבעו ירא מקולות וברקים. וכאשר ישמע קול רעם נורא בגלגל ויפחד פחד. יסתיר את עצמו תחת כרים וכסתות. ויאטום את אזניו משמוע. בחשבו כי על ידי כן לא יפגעהו רעה. כן מה בצע להיות עוצם עיניו מראות. ואזניו משמוע. ולבו מהשכיל. את הרעה אשר יקרה אותו באחרית הימים מפרי מעלליו. אחרי אשר אין מפלט ומנוס להנצל מזה. גם כי הפח נשבר הוא לא ימלט. כי אנה מרוח ה' ילך. ואנה מפניו יברח. וכמאמרם ז"ל בפ"ד דאבות. בע"כ אתה מת. ובע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממה"מ הקב"ה:

אכן הנה העיקר. אשר ינער האדם את חצנו מלימוד היראה והמוסר. פן תביאהו דרך עוצב. הוא אך דמיון כוזב. וכל זה הוא מאשר לא הסכין בלימוד הזה. אולם כאשר ירגיל א"ע ללמוד בספרי יראה ומוסר. אז ישכיל ויבין כי לא כן הדבר. ולשוא פָחד פַחד מכמה טעמים.

(א) כי לא לפי מושכל ראשון. אשר מיד כי יקרא האדם בספרי יראה ומוסר. יחם לבבו בקרבו. ויתפעל נפשו מיראת ה' ופחד ענשו ית"ש. וכל עמודי גוייתו יתפלצון. כי על ידי העבירות המטמטמת לבו של אדם. הלב נעשה כאבן וקשה כצור החלמיש. עד אשר גם כי יקרא בספרי מוסר. ומאמרי חז"ל הנוראים מיראת העונש. לא ירגיש אך מעט. ילמוד ולא יתעורר הרבה. רק ברבות הימים. ומים הרבה ישפוך על נפשו בלימוד המוסרי. אז ישאוף בקרבו רוח יראתו ית"ש. ויכנע לבבו הערל. ונפשו תתעורר לצאת מעמק עכור. אל פתח תקוה:

(ב) גם כאשר לימוד המוסר יעשה רושם בנפשו. ויהיה עמוס ביראת ה' ופחד ענשו ית"ש. גם אז לא יוסיף עצב עמה. ואדמו"ר זצוק"ל היה אומר על זה. כי איש חיל העובד בצבא. עמוס בעבודה רבה. וגם כאשר יחטא ואשם וישא עונו. כי גיוו יותן למכים אותו בשבט כדי רשעתו במספר. ובכ"ז לא ראינו אותו הולך קודר בעצבות סר וזעף. כי יקום מעל הארץ. וימחה את דמעתו מעיניו. וישוב מיד אל עבודתו ואל משאו. ויצהיל את פניו. יען כי חובת העבודה המוטלת עליו תמיד משא לעיפה. לא יתנהו להסיח דעת. ולחשוב מחשבות לא לעזר ולא להועיל. רק יתחזק להטיב את פעלו. בדבר אשר זדה עליו:

כן הדבר בעבודתנו את ה' ית"ש. כי כאשר ילמוד האדם ויקרא בספרי יראה ומוסר. ויתעורר לבבו ליראה את ה' ית"ש. וישכיל ויבין את העבודה הגדולה העמוסה עליו. לקיים את כל דברי התורה והמצוה. ולהלוך בדרכיו ית"ש. הנה היראה תגרש ממנו כל מחשבה. ותאלצהו להתגבר כארי. ולעבוד עבודת הבורא ית"ש בלי הרף:

(ג) כאשר ירגיל האדם את עצמו ללמוד בספרי יראה ומוסר. ואז יפקח אח עיניו. לראות גם השכר הגדול של עושי רצונו ית"ש. והטובה הצפונה לצדיקים. אשר לא ראתה עין כל נביא וחוזה. וע"כ כאשר ירכש לו יראת ה' ית"ש. ובהכרח יעשה רושם בנפשו. לשנות דרכו לטוב אם מעט ואם הרבה. ואז תהי להיפך. כי ישמח בחלקו ויגיל ברעדה. אשר נפקחו עיניו לדעת טוב ורע. ולראות את הנולד. והיראה תתן לו עוז ותעצומות. והשכר הגדול תסעדהו. והתקוה להטיב עוד את דרכו. ולמלט את נפשו מחשכת ערפל של עמקי שאול. לאור באור החיים ביקר ועדן נצח. תחליף את כחו. ורוח נכון תחדש בקרבו:

ובכ"ז האיש הירא ורך הלבב. ולא ירצה לגשת בראשונה אל ספרי המוסר מיראת העונש. הנה לפניו כר נרחב משאר מוסרים ותוכחות לשלוח ידו בעץ החיים. שכר מצוה מחיי עולם. וכן המוסרים מדרכי השכל. כמו מהשגחתו ית"ש על האדם בכל רגע שומרו וצילו. ורב טובו וחמלתו וחסדיו. והחסיד בעל חובת הלבבות. סידר על זה שני שערים. שער הבחינה ושער עבודת האלקים. וכל זה יספיק להאיר את עיני האדם. להבין ולהשכיל להתקרב לעבודתו ית"ש:

(ז) אל יפול לב האדם. בלמדו מוסר ואיננו מתפעל. ואין רושם בנפשו מוצאת לשנות דרכו. ידע נאמנה אם כי לא נגלה לעיני בשר הרושם. עיני השכל רואות. ברבות העתים. בריבוי הלימוד. מהתקבצות הרשימות הנעלמות. לאדם אחר יהפך. ותאותיו נאסרו לבל יפרצו הרבה. ויש אשר יבטלו. והנסיון יעיד בהשקפה קלה. על לומד המוסר אם מעט כו'. ביתר שאת יעלה על בני גילו. ברעיוניו וכל הנהגתו כל זה הוא מלשון אדמו"ר זצוק"ל במכתב:

(ח) אולם כאשר הפליג אדמו"ר זצוק"ל. לדבר חכמה ומוסר ביראת העונש. מענין עונש הרוחני. כי הוא נורא מאד מאד. ונעלה מעל כל ציור אנושי. וכמו אם נשקיף ע"י כלי המחזה. המגדלת כל דבר אלף אלפים פעמים ככה. על הכוכבים אשר נראים כנקודות קטנות. ועל ידי כלי המחזה יתראה לעינינו יותר גדולים. אכן באמת אין ערוך לגודלם. כי יש כוכבים אשר המה גדולים הרבה יותר מכדור הארץ. כן הדבר בענין עצם עונש הרוחני. אשר עם כל כוחות הציור. שיצייר האדם את גודל מרירות העונש. לא יגיע עד תכליתם כפי שהם נוראים באמת:

וע"כ היה אדמו"ר זצוק"ל אומר. כי בתור עסק. שוה וכדאי לפני האדם. לקבוע עתים כל ימיו. ללמוד שעה קלה בכל יום ספרי יראה ומוסר. כי גם הן הן גופי תורה. אף אם רק תשא פרי. כי במשך כל ימי חייו. יחדל מלעשות עון אחד. כי ימנע מלדבר לה"ר אחת או שאר דבור מדברים האסורים. או שעה אחת ביטול תורה וכדומה. וכמש"כ גם הגאון החסיד זצוק"ל באגרת עלים לתרופה מהפלגת העונש. וז"ל ועל כל דבור של הבל. צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתירים. אבל בדברים האסורים כגון לה"ר וליצנות כו'. על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד. ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דבור אחד ע"ש. ועכ"פ אם יקמץ אדם אף דבור אחד. ויחסר לו שעה אחת עונש בעולם הרוחני. יהיה הצלחה גדולה שאין כמותה בעוה"ז. ובכן הנה עסק טוב וכדאי לפני האדם. ללמוד כל ימיו שעה קלה ספרי מוסר. אף להמנע רק מעון אחת. ומה גם כי ע"י לימוד המוסר. בלי ספק כמה לה"ר יחדל מלדבר. כמה ליצנות כמה דברים בטילים יקמץ. כמה שעות יוסיף בלימוד התורה וכדומה: