אור ישראל/שערי אור/ט

(ב) אופני תועלת הלימוד והוא לימוד המוסר בהתפעלות – אדמו"ר זצוק"ל בחכמתו שינה את פני לימוד המוסר. וילבש אותה צורה אחרת. ותחת אשר מלפנים. גם מי שלמד לפעמים איזה ספרי מוסר. היה סגנון הלימוד הזה. בטעם ובנגון לימוד גמ' ופוסקים. או בעיון והבטה לבד. אולם אדמו"ר זצוק"ל הורה בינה ודעת. כי פרי התועלת מלימוד המוסר הוא לשני פנים. א' הוא הידיעה וההשכלה בחכמת היראה. לידע דרך ה' ית"ש. להבין ולהשכיל בדרכי עבודתו. כי היא חכמה רבה ועמוקה. וכמש"כ הן יראת ה' היא חכמה. ואמרו חז"ל בשבת דף ל"א הן אחת ע"ש. וכמו שהאריך בזה החסיד בס' מסילת ישרים בהקדמה ע"ש. הב' היא ההתעוררות. אשר ע"י הלימוד בספרי מוסר. יחם לבבו ויתפעל נפשו ויכנע רוחו. ויתעורר בקרבו יראת ה' ית"ש:

והנה לשלימות הידיעה. אין הבדל באיזה אופן וענין שילמוד. וגם העיון לבד טוב. אולם לתכלית קניית היראה. להתעורר ע"י הלימוד ליראה את ה' ית"ש. הנה בסגנון הלימוד כנ"ל. עדיין רחקה ישועה. להביא יראת ה' אל קרבו. ולעשות רושם בלבבו. כי בידיעה לבד לא יוסר האדם. כי כלל הדברים מיראת ה' ופחד ענשו ית"ש. לא נעלם ממנו הידיעה גם קודם הלימוד. ובכ"ז יראת ה' רחוקה מכליותיו. וכמאמרם ז"ל בשבת דף ל"א. מאי דכתיב זה דרכם כסל למו יודעין כו'. שמא תאמר שכחה היא מהן כו':

ולזאת לתכלית קניית היראה. נחוץ שתהיה סגנון הלימוד בספרי מוסר. בהתפעלות הנפש. בלב נכון, בקול עצב. בשפתים דולקים. להרחיב את הרעיון בציורי חושי. כי כח הציור מועיל מאוד למוסר. לעורר הנפש ברגשת האברים. למשוך בקרבה דברים הנודעים מעונשי הגויה והנפש. כאשר אנחנו רואים בכח כלי שיר וקול זמרה. אשר יתפעל נפש האדם ויתעורר רוחו הן לשמחה הן לעצב. כן כאשר יקרא האדם מאמרי חז"ל וספרי מוסר. המלהיבים הלבבות ביראת ה' ית"ש. בקול תוגה ועצב. והתפעלות הנפש. אז יחם לבבו בקרבו. ויסתער ויתרגש נפשו. ויתפעלו כל חושיו. עד אשר הדברים יכו שורש במשכיות לבבו פנימה. להביא יראת ה' אל קרבו. ומה גם אם לפעמים תביאהו לימוד המוסר בהתפעלות אל הבכי. ועיניו ירדו פלגי מים. ויתן דמעיו כטל חרמון. אז רוח חדשה יותן בו. ותבא יראת ה' כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

(ג) ועל כן טוב לחזור מאמר מיראה ומוסר כמה פעמים. וביחוד כאשר יגיע לאיזה מאמר חז"ל. או שאר דברי מוסר. אשר ירגיש בנפשו כי יתפעל מזה. ויחדור לתוך חדרי לבבו. יחזור וישנה עליו בהתפעלות. כמה וכמה פעמים. עד אשר יהיה חרות על לוח לבבו. ולטוטפות בין עיניו. ואז גם בלכתו בחוץ. ובשכבו על משכבו. יצלל המאמר הזה לתוך אזניו כפעמון. ולא ימוש מזכרונו:

ואדמו"ר הגה"ח זצוק"ל בעצמו. היה לומד ספרי מוסר. בהתפעלות רב ועצום. ובקול נעים מאוד מעורר עצב. ולפעמים היה חוזר על מאמר אחד בהתפעלות. כמה וכמה פעמים. וכל השומע קולו נמס לבבו ויהי למים. וגם לעת זקנותו וזקני ת"ח כ"ז שמזקינים כו'. והאיש קדוש ונורא. וכמעט התפשט נפשו מגשמיותו. בכ"ז לא חדל מללמוד ולהגות בספרי מוסר. בהתפעלות עצומה מאוד. ולפעמים היה בוכה בכי רב:

(ד) כאשר החסידים מחברי ספרי יראה. אספו וקבצו כל מאמרי מוסר מיראה בכלל. וכן המתייחסים לכל מדה ומדה בפרט. לזאת את המדה אשר ירגיש אדם בנפשו כי נשחתה אצלו ביותר. ישים עליה עין ולב לגהות מזורה. לחזור בהתפעלות מאמרי יראה ומוסר. השייכים למדה זו בפרט עד אשר שב ורפא לו, וכן גם במדותיו הרצויות. אם יגיע לו לפעמים איזה נסיון. אשר צריך לכבוש את יצרו. יחיש מפלט לו מסערת היצר. בלימוד המוסר המתייחס לפרט זה. עד אשר יכבוש המלחמה. אולם לימוד המוסר השייכים ליראת ה' בכלל. לחשוב חשבונו של עולם. ע"ז צריך לחזור ולשנות עליהם תמיד:

(ה) לימוד המוסרי חובה על האדם. לקבוע עתים סדורות לזה. ללמוד בהתפעלות הנפש. בלי הפסק זמן גדול בין הלימודים. זאת היא כמעט סיבה טבעית. אשר לימוד המוסרי איננה פועל לפעמים פעולתה הנדרשת. מסיבת הפסקות זמן ארוך. בלי התעוררת קטנה ביניהם. כן יש גם סיבה רוחנית. היא העבירות המטמטמת לבו של אדם. והיה לאבן חלילה. רפואתה העקרית לימוד התורה וגם התפלה בהכנעה ועל ידי זה ירך לבבו. להתפעל מדברי תוכחת יראה ומוסר:

האדם הטרוד בעסקיו. ומחלתו רבה ועתותיו קצרה ומה גם תורתו. קבעת עתים לתורה. היא הראשונה לפניו. לזאת לכה"פ ללמוד בשבת קדש ספרי מוסר בהתפעלות הנפש. וגם ללמוד איזה פעמים בשבוע שעה קלה ספרי מוסר. כמעט גם איזה מינוטין למען לא יתבטלו הרשימות הנולדות. מאורך הזמן מש"ק לש"ק: