אור ישראל/נתיבות אור

קצות דרכי אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל והילוכו בקדושה.

הנה לא אבא לספר פה מקורות ימי חיי אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל. וכל העתים אשר עברו עליו. בתור כותב תולדה. כי לא מצאתי בזה חפץ. רק אתנהלה לעטי לרגל המלאכה אשר לפני. להוציא לאור בעז"ה את קבוצת מכתביו הקדושים. ביראת ה' ולימוד המוסר. מצאתי עם לבבי להודיע מעט מהרבה. מגדולת חכמתו ויראתו צדקתו וחסידותו. ואת דרכו והילוכו בקדש. וכן כמה מדבריו הקדושים חכמה ומוסר. בדרכי ה' הישרים. למען ידעו הדורות כי ממקום קדוש יהלוך. מאת אביר הרועים גאון הגאונים צדיק חסיד ועניו קדוש ישראל זצוק"ל. גם כי גבהו דרכיו ועמקו מחשבותיו למעלה ולהשכיל בעבודת ה' ית"ש. על כן דרכיו ועלילותיו בקדש. יהיה לעינים לכל מבקשי רצון ה' ית"ש. ילמדו יראי ה' דרכו וילכו באורחותיו. ויהינו כל בית ישראל אחריו ללכת אורח משרים בדרך מוסרו הטוב. ולאחוז אף בקצה סנסני דרכיו מעשיו ומדותיו:

כבר כתבנו למעלה. כי בהיות אדמו"ר זצוק"ל עוד בטל ילדותו בעיר סאלאנט. ראשו לעב הגיע רעם גבורת שכלו ועוצם חכמתו ובינתו עלה למעלה ראש נורא מאוד. וכבר נתפרסם אז לגאון אדיר תפארת ישראל. והנה בימים ההם היה עוד דרכי הלימוד והעיון בסגנון אחר מכפי שהוא כעת. כי הנהוג היה לסלסל ולפלפל רק מיניה וביה בתוס' ומהרש"א. גם ספרי גאוני אשכנז אשר פתחו לנו שערי אורה בדרכי הלימוד לא היו אז מצוים כלל במדינתינו. וכאשר בקע כשחר אור ישראל האיר אור חדש על פני דרכי הלימוד והעיון בהלכה. כי החל להגיד חידושי תורה ופלפולים. לבלול כל הש"ס והתוס' כמרקחה בחריפות נורא מאוד. והראה נפלאות אשר גדולי הזמן השתוממו על המראה הגדולה הזאת:

והנה איזה שנים היתה אשתו עוסקת במו"מ להביא טרף לביתה. והוא ישב לבטח על התו"ע. אח"כ מאיזה סיבות נפסק פרנסתה. ואדמו"ר זצוק"ל היה עוד צעיר לימים. ואז נקרא מנכבדי ויקירי עיר ווילנא. לבא אליהם לשכון כבוד בתוכם. בתור ר"מ בישיבה. וכאשר אכף עליו ההכרח. ועול רבנות לא אבה לקבל ע"כ ניאות לבקשתם לקבל עליו המשרה הזאת. והגיד שם יום יום שיעורים נפלאים מאוד בחריפות עצום לתמהון לבב. ובמשך זמן לא רב העתיק מקום משכנו לפרור העיר זארעצא. אשר בבהמ"ד שם היה כנופיא של ת"ח גדולי ישראל. מבני העיר וממקומות אחרים. ולרגליו נתוספו עוד גדולי תורה. אשר רובם ישבו אח"כ כסאות למשפט בקהילות ישראל ויהיו לגאוני הדור. ואדמו"ר זצוק"ל הרביץ שם תורה לעדרים. והיה מגיד לפניהם שיעורים מידי יום ביום. שם פתח את אוצרו. והראה את כחו וידו החזקה בכל מקצועות דרכי הלימוד והעיון. הן בפלפול וחריפות ובדרכי הפשט. והן בעמק הלכה. וכן הורה דרכי הלימוד למעשה. והראה נפלאות להוציא פנינים דינים מחודשים:

ומגדולי העיר וחכמיה היו באים שם לפעמים לשמוע את חכמתו הגדולה. וכולם חרדו מפחד גדולתו והדר גאונו. כן היה שמעתתי' מבדרין בפומייהו דרבנן. כי בבתי מדרשות שבעיר. היו נושאים ונותנין בחידושי תורתו אשר יום יום יביע אומר. וסיפר לי איש אמונים כי פעם אחת נקרה לעיר ווילנא הגאון הגדול מוה' דוד לוריא זצוק"ל מביחאוו. והיה הולך לפעמים לשמוע תורתו של אדמו"ר זצוק"ל בשיעוריו אשר הגיד לפני הרבים. והפליג הפלגות גדולות מאוד על עומק שכלו וחריפותו של אדמו"ר זצוק"ל. אשר לא אובה להעלות על הנייר:

אמנם לספר פה מכל תוקף צדקתו וחסידותו. לא ידעתי ספורות לבא בגבורות. כי היה נורא על כל תהילות. רק אפס קצהו אערכה פה. והנה בדרך כלל אומר. כמו שהיה גאון עולם בחכמתו ותורתו. כן היה אור עולם בצדקתו וחסידותו:

כבר אמור עם הספר למעלה. כי בהיות אדמו"ר זצוק"ל עוד בטל ילדותו נתקרב אל הקדש. הוא כ"ק רבו הגאון החסיד האמיתי קדוש ה' מכובד אור עולם מרנא יוסף זונדיל זצוק"ל. המפורסם בפי כל בשמו הקדוש ר' זונדיל סאלאנטער. והגה"ח הנ"ל האציל עליו מרוחו מהוד צדקתו ודרכו בקדש. והעיר את לבבו ללימוד היראה והמוסר. וכאשר החל לתמוך אשוריו במעגלות רבו החסיד. לעסוק גם בזה. לבקש חכמה ומוסר יראת ה' וענות צדק. לקחהו לבבו והתפעל נפשו מאוד ביראת ה'. וכה היה הולך והוסיף אומץ ועוז. עד אשר רכש לו יראת שמים. בכל יתרון הכשר למעלה להפליא ראש. פחד הדין וחרדת המשפט ויראת העונש. היה לנגד עיניו תמיד. וכמש"כ אדמו"ר זצוק"ל באגרת המוסר. כי מה שאמרו חז"ל בסנהדרין דף ז'. לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו. לאו דוקא דיין דה"ה כל אדם להשמר מפגע רע מעבירות חמורות. רק אמרו דיין להיות עלול להכשל. והיראה הגדולה הזאת אשר קנה לו בכח לימוד המוסר. היתה נר לרגליו. ופנתה לפניו הדרך לעבודת ה' ית"ש. והביאתהו לידי כל המעלות והשלימות והמדות חמודות שבעולם:

בראשונה בימי עלומיו. כאשר נשאו לבבו לבקש רצון ה' ית"ש. העמיק בחכמת היראה להבין ולהשכיל בדרכי עבודת ד' ית"ש. למצוא את הדרך הנכוחה והמסילה הישרה שיבור לו בכל פרט. ראשית עבודתו בקדש היתה להיות עמל על לימוד תורה לשמה בבחינה נעלה. בחכמתו ראה ויוכח. כי בעקבות החפץ של לימוד לשמה. תוכל לצאת לפעמים משפט מעוקל. להתרפות התשוקה להיות עמל על יכולת הלימוד. לחדד השכל ולהתחכם הרבה. וגם שינוי בסדר דרכי הלימוד. לא כפי הסדר הנחוץ לכל אחד לפי ערכו להתפתחות כשרונותיו. ושניהם כאחד רפיון התשוקה ושינוי הסדר. יוכלו לסבב נזק רב להשתלמות החכמה. וע"כ היה אדמו"ר זצוק"ל מרחיב הדבור בזה מאוד לגדולי תלמידיו. להזהיר לבל יעבטון אורחותם. ולהראות כי יכולת הלימוד להתחכם ביותר. לקנות לב נבון לחדד השכל ולהיישירו. ולרכוש הבקיאות בכל מקצועות התורה. נחוץ גם לכל איש לעצמו לעבודת ה' ית"ש. וכל אשר יוסיף חכמה ודעת. כן יוכל להוסיף שלימות בדרכי עבודתו ית"ש:

וכן נתן אל לבו ע"ד דרך הפלפול והחידוד אשר כמה גאונים וחסידים מדורות הקודמים. הזהירו מאוד לנטות מדרך הזה. רק לחדש תורת אמת. ואדמו"ר זצוק"ל עמל ויגע בזה הרבה. לבקש מה הוא משפט תורת אמת. עד אשר הכריע בסוף להתיר להשתמש בפלפולים באין חשש. וכמש"כ בעצמו בהקדמה לס' התבונה. וע"ש שהאריך מתחילה בדברים מושכלים במשפטי תורת אמת. ואח"ז כתב וז"ל אחת היא אשר חכמי המוסר הרחיקוה מלבא בקהל ישראל היא הפלפול. ולדעתי נהפוך הדבר כו'. הב' היא אשר חזקה עלי יד הנסיון בילדותי. בהיותי אסור בלימוד המוסר ומשפטיה. גמרתי בדעתי לכוף את יצרי כו'. לעזוב לגמרי דבר הפלפול. ורק אל האמת יהיה מבטי כו'. בהליכתי במצב הלזו השקפתי בעין חודרת. כי התשוקה להראות כח שכלי פרצה גבול האמת ותתעה את שכלי להטות האמת אל חפצי. אז אמרתי טוב טוב לי להתיר לי באין חשש להשתמש בפלפולים. כאשר התירו חז"ל לחידודא למען יהיה שכלי חפשי כו' ע"ש:

כן בילדותו כאשר גבה לבו בדרכי ה'. ותוקף צדקתו כתועפת ראם, עלה בדעתו לאחוז דרך הפרישות, להיות נחבא אל הכלים בתור נסתר, לא לפרוש עצמו מדרכי העולם ומבני אדם, כי אם להסתיר חכמתו ומעשיו וכל דרכי הנהגתו מעין כל איש, שלא יכירו אותו בני אדם ולא ידעו ממהותו כלל, ולתור לו מקום לגור שמה שיוכל להגיע אל מטרתו, וכבר החל לעשות הכנה על זה, והנה כידוע ליו"ח הנה הדרך הפרישות הנפלאה הזאת, היא קרובה מאוד לפני מבקשי רצון ה' ית"ש, לקנות שלימות גדולה בעבודת ה' ית"ש, ולעלות במעלות רמות ונשגבות, גם בדרכי הרוחניות, ומה גם איש כמוהו עם תוקף חכמתו וגאונותו ויראתו הגדולה:

אולם לאשר כי בדרך הפרישות הזאת, יבצר מהאדם לעשות חיל בעד ה' ותורתו, לשחד מכחו להועיל גם לזולתו, להוציא יקר מזולל ולזכות את הרבים, ע"כ שם לבבו להעמיק בזה, עד אשר החליט כי לא זה הדרך חפץ ה', לאיש אשר חלק לו בחכמה, ויראת ה' מעוזו, ושאר רוח לו לפעול ישועה בעד תורת ה' ויראתו ית"ש, לישב בטח בדד ולהשקיף רק לזכות את עצמו, ומה גם לפי מצב הדור, המשכיל ביראת ה' אל ידום בעת הזאת, וכמו בתהלוכות חפצי עוה"ז, אשר חלילה לו להאדם להיות כל עמלו רק לפיו, כי עולם חסד יבנה, להשפיע מטובו גם לזולתו, ולהשכיל אל דל, וכמש"כ בהקדמה לס' נפש החיים, בשם הגה"ח מהר"ח זצוק"ל, שהיה דבריו תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות ע"ש, כן גם בדרך חיי עוה"ב אין לבקש לאסוף ולכנוס ענין כל אושר הרוחני רק לעצמו, ולומר שלום עליך נפשי, כ"א להרבות כבוד שמים, לחוס ולרחם גם על הבריות, להטות לבבם ליראה את ה' ולהלוך בדרכיו, ואז נחם ושב ממחשבתו, והחל לקבץ פעלים לתורה וליראה, ולזכות את הרבים:

וכ"כ היה חזק בדעתו זאת, עד אשר בהיות מכון שבתו בעיר ווילנא, קרה מקרה אשר הרגישו באיש אחד כי דרכו נסתרה, הוא היה עוסק במלאכת נסירת נסרים, אנשים הרגישו בו כי הוא לבוש בתפילין כל היום ושפתותיו מרחשין תמיד וכדומה, רבים התאוו תאוה להתחקות אחר צפונות האיש הלזה לידע מה טיבו, ובאו אצל אדמו"ר זצוק"ל, לבקש ממנו לקרוא אחר האיש הזה ולהודע ממנו תוכן ענינו, אדמו"ר זצוק"ל השיב להם בזה"ל, הנה האיש אשר הוא ברום המעלה בחכמה ויראת חטא, אינני מאמין אשר לעת כזאת יסתיר את עצמו, ויהיה נחבא אל הכלים לישב בדד ולדום, מבלי לדאוג גם בעד הדור, יוכל היות אשר הוא איש ת"ח וצדיק, עתה כאשר לא יכירו אותו בני אדם, והוא אמון מוצנע, ודבר אין לו עם איש, הנהו מאושר מאוד, כי עבודתו בסתר עליון, והנקל לו לעבוד את ה' ית"ש, עבודה תמה לשמה ולעסוק בתורה לשמה, עתה מה לנו לחקור ולדרוש ענינו, ולפרסם מהותו לרבים, ולשלול ממנו את הסגולה היקרה הזאת של עבודה ולימוד תורה לשמה:

עול הרבנות לא קבל עליו מימיו מטעמים כמוסים שהיה לו, אמנם לא הורה הדרך הזה לתלמידיו, הנה בדרך כלל החזיק כי דבר ההוראה בדורינו, הוא חיי יסוד דת התורה, וכן כתב באחד ממכתביו וז"ל, דבר העומד ברומו של עולם האמיתי, לתת לב לחזק מצב ההוראה בישראל אשר יסוד הדת נשען עליו, להורות לעם המעשה אשר יעשון, ודרך התורה אשר ילכו בה כו' עכ"ל, וכן בפרט היה מדריך לגדולי תלמידיו, לשום לב להשתלם בלימודים בדרכי ההוראה, להיות נכונים לעת מצוא:

אחדים מגדולי תלמידיו, אשר היתה ברוח דמיונם. כי יהיה לאל ידם. להבליג על כל עמל ותלאה. ולהקדיש ימיהם קדש לה' מבלי לקבל עליהם עול רבנות. שאלו לו על דבריו ועצתו. הזה תהיה תורה לשמה. ללמוד לתורת הרבנות:

אדמו"ר זצוק"ל ענה להם במתק שפתיו. אין לשמה גדול מזה. הן שגיתם בדמיונכם. אל תתעו עצמיכם בשוא נתעה. כי תוכלו לעמוד בנסיון. הן כאשר ידחק לכם חלילה השעה מהצטרכות הפרנסה לב"ב. כל עצתכם תתבלע. ואז לא די אשר ההכרח יביא אתכם לקבל עליכם עול ההוראה. הן גם אם לא תהיו עדיין שלמים ומתוקנים. למלאות כל דרכי ההוראה. לא יבצר מכם להכניס עצמכם בעול הזה של ההוראה. כי ההכרח שולט על הכל. וכאשר זה יהיה עכ"פ. נמצא כי מטרת הלימוד אינו לשם תורת הרבנות. רק כאשר זה יהיה בהכרח כנ"ל. בין אם יהיה מתוקן להוראה או לא. הנה הלימוד לדרכי הוראה תוכל להיות לשמה. למען אשר לעת מצוא. כי יאכף עליו ההכרח. לא יכשיל את הרבים חלילה. ויהיה בכלל מה שאמרו חז"ל בע"ז דף י"ט. כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ואין לשמה גדול מזה:

דרך עבודתו בקדש בחלק התורה שבין אדם למקום. הן בסור מרע והן בעשה טוב. היה בזהירות ובזריזות גדולה לקיים את כל דברי התורה. היה מרגלא בפומיה הכתוב אם תבקשנה ככסף כו' אז תבין יראת ד' וגו'. והיה אומר כי הכלל הוא להיות עבודת ה' ית"ש כפי תהלוכות עסקי תבל. והיה מראה כמה דוגמאות מדרכי העסק. להשתמש בהם לזהירות וזריזות בעבודת ה' ית"ש. פעם אחד שלח טעלעגראף מעיר מעמיל לווילנא לחתנו הגאון זצ"ל ביום י"ג ניסן ע"ד בדיקת חמץ בחדרו:

בקיום מ"ע של כזית מצה לצאת בו ידי מצוה בלילה הראשונה. היה מה שנ"ל חומרא בדבר השמירה. והיה איש אחד קוצר בידיו מעט שבלים לשם מצוה. ויבש ודש אותם ואחר הדישה היה מכניס אותם בתיבה קטנה. והיה מחזיקו בביתו בבית גנזיו. וקודם הפסח טחנו אותם ברחיים של יד ועשה מעט קמח. לצאת בו בלילה הראשונה ידי מצוה. וכמה יגיעות היה בזה. ולפעמים גם הוצאה רבה לפי ערכו. וראיתי במכתב אחד אשר כתב בהיותו מחוץ למדינה לאחד ממקורביו. ע"ד הכנת השמורה למצת מצוה. וז"ל הטהור. אבקש נא מכת"ר למחול לעשות המעט שמורה על ליל פסח בעדי כו'. אל יקמץ כלל בהוצאה הנדרש על זה. כי זהו אצלי כמו אתרוג אשר אין בה קימוץ עכ"ל. ובמכתב אחר משנה אחרת כתב בזה הלשון. אל יחוס על ההוצאה גם על איזה רו"כ. לא גרע מצות עשה דמצה ממ"ע דארבעה מינים עכ"ל הטהור:

שמירת פיו ולשונו מדברים אסורים כמו לה"ר כו'. היה בזהירות גדולה מאד. ואם כי היה דעתו מעורבת עם הבריות. בכ"ז היה נזהר ג"כ מדברים בטלים. פ"א הוכיח לאחד ממקורביו על עניני דבור פה. אמר לו בזה"ל על לה"ר לא תוכל לומר אלי טול קורה כו'. וכמדומה גם על דברים בטלים. ואם אדמו"ר זצוק"ל בענותנותו אמר כמדומה. בלי ספק שהיה נזהר בזה מאוד:

פ"א הסיח אדמו"ר עם איש אחד ממקורביו במילי דעלמא ובפנים שוחקות. תלמיד אחד יר"א שמע את תהלוכות הדבורים נדמה לו כשפת יתר. פ"א דבר התלמיד עם אדמו"ר על אודות גדר דברים בטלים. הרהיב בנפשו עוז לשאול את אדמו"ר. על משפט הדברים אשר דבר אז עם האיש. אדמו"ר בענותנותו לא הקפיד על שאלתו. והשיב לו זה האיש היה מר נפש מאוד. והיה גמ"ח גדול לשמח את נפשו העגומה. ולהסיח ממנו דאגתו ועצבונו. עתה במה אוכל להרנין את לבבו. האם לטכס עמו בעניני יראה ומוסר. הלא אך במתק שפתים מעניני התבל. ומזה נוכל לשפוט. כמה היה שוקל את דבריו בפלס ומאזני יראת ה':

עוד זכור אזכור. כי פ"א בטל ילדותי הלכתי עמו לשוח בשדה אחורי העיר. אנכי אשר מוראו היה עלי מאוד. ממורא רב כזה. לא דברתי עמו מעולם כעס אחד האדם. לשוחח עמו לספר לו ענינים. רק הייתי עושה אזני תמיד כאפרכסת לשמוע מתק דבריו ואמריו. אך היה לי אז איזה מטרה. ספרתי לו איזה סיפור מעניני התבל. כהתימי לדבר. שאל אותי האם היה לך איזה כונה במה שספרת לי. או בלא מתכוין. אנכי אך החילותי להגיד לו מטרתי. הפסיק אותי ולא אבה שמוע. אמר לי אינך צריך לתרץ את עצמך. מה נ"מ אלי אנכי רוצה רק להעיר אותך על אודות דברים בטלים:

הנה כאשר זכינו לראות את מראות ישראל. ולהתבונן תמיד על דרכיו ועלילותיו ותנועותיו. ע"כ לפי השערתינו לא הלך ד' אמות ברעיון בטל מתורה או יר"ש:

בדרכי המדות עמל ויגע הרבה מימי עלומיו. בכח חכמת המוסר. ובכח הלימוד וההרגל. עד אשר העלם למדרגה רמה מאוד. ותיקן כל כוחותיו ומדותיו. עד אשר כבש לפניו כל המדות טובות וחמודות להיות לו כטבע קיים:

חמדת הממון ותאות הכבוד. אשר היא כמצודה פרושה כמעט על כל החיים. היה מושלל מהם כמעט עד קצה האחרון. כאשר עול הרבנות לא קבל עליו מימיו. ע"כ התגלגל תמיד תחת דוחק ועוני. כל מחסור לא עצבו מימיו. מעולם לא נשמע ממנו שיהיה נשמט מפיו במרוצת דבריו. שום דבר ע"ד מצבו הגשמי:

בהיות משכן כבודו בעיר ווילנא התפרנס שם מהגדת שיעורים. ואחרי אשר ע"י סיבה הידוע ליו"ח. עזב את העיר והעתיק את אהלו לעיר קאוונא שמו עליו נכבדי הקהילה המשרה להיות מנהל עניני העיר. וקבל פרס בעד זה. ובאמצע שנותיו עזב המשרה הזאת. ואז היה מוכרח ליהנות משל אחרים. והיתה פרנסתו מושפעת אליו ע"י אחד מיח"ס מגדולי תלמידיו. ועל דבר זה הצטער אותו צדיק כל ימיו. כי מלבד אשר הוא החזיק בשיטת הרמב"ם פ"ד דאבות. שאין לת"ח ליהנות מכבוד תורתו. אך ביותר פחד וחרד לנפשו. פן העולם טועין בו והוא גזל בידו. וע"ז היה נאנח ומצטער תמיד:

פ"א נקרה לביתו רב אחד גדול ממתי סודו בעת האכילה. אמר לו אדמו"ר אולי ירצה כבודו לטעום דבר מה. יוכל לטעום כי הוא מאכל כשר. הרב שאל לו לפתור את חידתו. אדמו"ר השיב לו בצחות לשונו. אצלי יוכל להיות כי המאכל אינו כשר. כי הוא גזל בידי. אכן אנכי כבר קניתי בשינוי מעשה. ולפני כבודו הוא מאכל כשר:

בכל משך ימי חיי אשתו היתה פרנסת הכנסתו המצומצמת בא לידה. והוא לא ידע מאומה מכל אשר אתה וכמעט לא הביט בצורת מטבע. ולעת זקנותו כאשר מתה עליו אשתו. נמצא בעזבונה איזה סכום מעות אשר קמצה מעיסתה. ויען כי הוא היה נהנה משל אחרים. ע"כ לא נגע מזה אף פרוטה אחת וכן לא נתן מזה מאומה גם ליו"ח. ורק פזר אותם לצדקה:

אדמו"ר זצוק"ל לא קבל מתנה משום אדם. גם אח"כ בהיותו מוכרח ליהנות משל אחרים. הנה מלבד פרנסתו המצומצמת אשר הגיע ע"י אחד מיח"ס מתלמידיו כנ"ל. לא קבל שום מתנה. כאשר ידעתי מכמה מעשים. אשר כמה רצו לההנותו בסך מסוים ולא קבל בשום אופן. וגם אח"כ כאשר מתה עליו אשתו ונשאר יחידי. ולו רצה לשחד מכחו ולקבל. היה יכול לחיות ולהתפרנס בכבוד. אולם הוא צמצם א"ע במחייתו ומלבושיו בכל היכולת לקבל את הרע במיעוטו. שלא ליהנות הרבה משל אחרים:

ספר לי איש אמונים מעיר קעניגסבערג. כי באורף האחרון מימי חייו. בהיות אדמו"ר זצוק"ל בעיר ק"ב. נקרה לשם גביר אחד מקצה ארץ אשכנז. מן היראים והחרדים לדבר ה'. ובקר את כבוד אדמו"ר בביתו. כאשר התבונן על מעונו וסדר מחייתו בקש לההנות אותו במדה נפרזה. ואדמו"ר לא אבה שמוע ולא קבל בשום אופן. כאשר התפלל הגביר אח"כ בבית המדרש התבונן כי אדמו"ר מתעטף בטלית ישן נושן מאוד. בקש מאת מכיריו ומקורביו של אדמו"ר לדבר על לבו. כי לכה"פ יקבל מידו מתנה קטנה שרוצה לקנות עבורו טלית של מצוה חדש מן הטוב והמובחר. האיש הנ"ל אשר סיפר לי הדברים. הוא היה נכנס ויוצא תמיד בבית אדמו"ר. והוא הלך בשליחות מצוה הזאת. לכלכל ולטכס עם אדמו"ר על ככה. והרבה לדבר על לבו. כי הוא גם מצוה טלית נאה. במרוצת הדברים אמר לו האיש. גם אנכי הולך בטלית ישן. אם הזמין ה' לידי איזה ריוח. הייתי קונה לראשונה טלית נאה. אדמו"ר השיב לו בצחות. אם ה' אנה לידי איזה ריוח ג"כ הייתי קונה טלית נאה. סוף דבר לא קבל בשו"א:

גם במותו לא קרי אנפשיה. ועזבו לאחרים חילם. כעובדא דר"ל בגיטין דף מ"ז. שאמרו שם. כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא. קרי אנפשיה ועזבו לאחרים חילם ע"ש. והנה קבא דמוריקא הוא דבר מועט. וכמבואר בגיטין (דף י"ב.) כי קבא דמוריקא הוא מתנה מועטת. אולם אדמו"ר זצוק"ל לא הניח לבניו אף קבא דמוריקא. אף לא שום ספר. כי לא רצה ליהנות משל אחרים לקנות ספרים. והיה משתמש בספרים שאולים. ולא נשאר ממנו מאומה. כ"א טלית ישן נושן ותפיליו:

במדת הכבוד כמעט הגיע למדת ההשתוות שזכר החסיד בעל חובת הלבבות. להיות השבח והגנות שוה בעיניו. והוא אמר פעם אחד על עצמו. כי במדה זו יש לו דרך פיליסופית. להיות דרכי הכבוד נבזה בעיניו נמאס. ובכ"ז היה בורח מן הכבוד בכל היכולת. בשנים הראשונים אשר הפרזת התוארים. לא היה נפרץ כ"כ למרבה. היה לו למרות רוח אם השיג מכתב בתארים נעלים. והיה מסתיר אותם. ולא רצה להביט בהם. רק אח"כ כאשר נפרץ חזון התוארים במדה מרובה. שוב לא שם לב ע"ז:

בבוא אדם גדול לעיר. אשר אדמו"ר אבה לבקרהו בבית משכנו. לא הביט על נימוס הנהוג בעולם. כי האורח יקבל מתחילה פני התושב. אך זירז עצמו מיד לסור למעון האורח לחלק לו כבוד הראוי. וכן בגלל איזה ענין הנדרש לו. לא יבצר ממנו לסור לבית כל איש:

אנכי ראיתי בעיני בהיות אדמו"ר במקום אחד משך זמן. ונקרה לשם ג"כ אדם גדול נכבד לשמו. אדמו"ר היה צריך אליו בדבר איזה ענין מחפצי שמים. והלך לביתו איזה פעמים. הגדול הנ"ל מלבד אשר לא קבל פני אדמו"ר לראשונה. עוד לא נהג מדת ד"א לשוב לבקר את אדמו"ר במעונו. איזה נכבדי הקהילה. חרה להם מאוד בגלל הדבר הזה. כי חשבו זאת לפחיתות הכבוד. גם מה שהלך אליו אדמו"ר לראשונה. נכבד אחד לקח דברים עם אדמו"ר על דרכו זה. גם מה שהלך אליו לראשונה. ומה גם מדוע הלך אליו איזה פעמים. אחרי אשר לא שב לבקר אותו. אחר זה דבר אדמו"ר עמי ביחוד אודות זה ועל רוח בני האדם. ומדי דברו נתפעל מאוד מאוד. ואמר לי בשום אופן אינו נתפס במוחי להבין מה זה ענין. מי ילך לראשונה לקבל פנים. ואם ישוב לבקר אותי או לא. בעיני הוא כצחוק הנערים וביחוד כאשר אני צריך אליו באיזה ענין. וכה הרחיב לדבר בחכמה. ובהתפעלות רב ועצום. עד אשר נשתוממתי למראה התפעלותו הגדולה:

במדת הענוה הנה כגדולתו כן היתה ענותנותו. וכל דרכיו ודבריו ותנועותיו ביראת ה' וענות צדק. א"א להעלות על הכתב ולא יתואר בחרט אנוש. בבחינת עבודת ה' ית"ש. לא היה מחשיב א"ע למאומה. ובדרשותיו אשר דרש ביחוד לפני תלמידיו. כאשר זה היה דרכו להגיד באמצע בהתפעלות להעיר ולעורר הלבבות. הנה פלגי מים ירדו עיניו על מצבו הרוחני:

גם בחיצוניותו במלבושיו. לא הצטיין בהם כמנהג אנשי המעלה המצוינים בלבושיהם. כי היה הולך לבוש ככל המון בית ישראל וכאחד האדם. למען לא ימשוך עליו עין רואה. וע"כ בהיותו בדרך או במקום שאין מכירין אותו. וכאשר הוא בעצמו לא התודע מי הוא. לא היה מכר עליו כלל כי הוא איש מאנשי המעלה. ולא הרגישו בו בני אדם. זולת את אשר לא היה יכול להסתיר את אור פניו הטהור. אשר חכמתו ויראתו האירו פניו באור פני מלך חיים:

לעת זקנותו היה מכנה את עצמו בשם עני זקן. והיה מליצתו על לשונו מה לעני זקן לבקש מחמודות העולם. סיפר לי איש אמונים מעיר קעניגסבערג. כי בחלותו שמה את חליו האחרון. ותקפה עליו מחלתו. ורבים מיקירי ונכבדי הקהילה באו תמיד לבקרו. התבוננו כי בחדר אשר שוכב שמה. עומד מורה שעות גדול ודופק בחזקה מאוד. נועצו יחד להסיר המורה שעות מחדר הזה. להעמידו במקום אחר. אדמו"ר זצוק"ל שמע את אשר הם מתלחשים יחד. התרעם עליהם אמר להם מה תבקשו. איש עני זקן חולה. מה בכך אשר דופק מורה שעות באזניו. האם תאמרו עוד לרצף את פני החוץ בתבן וקש:

ידוע כי מיסודי דרכי הענוה הוא. שלילת מדת הקפדנות ומעביר על מדותיו וכמו שאמרו חז"ל בשבת דף ל"א ת"ר לעולם יהא אדם ענוותן כהלל. ואל יהא קפדן כשמאי ע"ש. וכן מבואר בסוטה דף מ'. דאמר ר' אבהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא. כיון דחזינא ליה לר' אבא דמן עכו. דאמר איהו חד טעמא. ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד. אמינא לאו ענותנא אנא. הרי מבואר כי מיסודי דרכי הענוה הוא שלא להקפיד כלל:

וע"כ אדמו"ר זצוק"ל עם גודל ענותנותו. היה מצטיין ג"כ במדה זו של שלילת הקפדנות ומעביר על מדותיו. למעלה להפליא מאד. כאשר ידענו מכמה מעשים נפלאים שקרה לו עם אנשים שהצירו לו. ודרכי הנהגתו עמהם. ועוד ביותר היה דרכו בקדש. אם אחד חטא כנגדו. שגמל לו איזה רעה. או ציער אותו. היה משתדל תומ"י לחפש מקום. אולי יוכל לעשות לו איזה טובה ולגמול אתו חסד. לשלם לו טובה תחת רעה. והיה אומר שהוא מ"ע מן התורה של הדבק במדותיו. וכמו שאמרו חז"ל בסוטה דף י"ד אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר כו'. אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה ע"ש. והנה כאשר נתבונן בדרכי מדותיו ית"ש. הנה כשאדם עובר עבירה גם בזו הרגע שממרה רצון ה' ית"ש. הקב"ה מטיב עמו ומשפיע לו חיים כי לולא השפעתו א"א להתקיים אפילו רגע אחת. וכן צריך האדם להתנהג במדה זו לנגד מי שמקניטו ומיצר לו. ואדמו"ר זצוק"ל התנהג במדה זו למעשה ילמדו ישרים דרכו:

פעם אחת אמר אדמו"ר זצוק"ל לפני תלמידיו עצה מושכלת למדת הקפדנות. להרגיל את עצמו להיות מעביר על מדותיו. להזניח מלבבו טינא ואיבה וקפידא למי שחטא לו. ואשר הוא בעצמו השתמש בתחבולה זו בימי עלומיו:

הנה בש"ס איתא בכמה מקומות אין לו עליו אלא תרעומות. כמו בב"מ בריש פ' השוכר את האומנין והטעו זה את זה. אין להם זה על זה אלא תרעומות. וכן שם בדף ע"ח ובדף נ"ב ע"ש. ולכאורה תמוה מה צריך להזכיר כלל מענין תרעומות. הו"ל לומר רק כי אין לו עליו תביעת ממון. כי תרעומות בודאי יהיה לו מעצמו:

אולם ביאור הדבר הוא. כי ענין תרעומות הוא קפידא וטינא בלב, והנה עבירות שבין אדם לחבירו, אם יחטא איש לאיש, אפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לרצות אותו ולפייסו, וכמבואר בגמ' יומא דף פ"ז, וכ"ז שלא פייסו הנה עפ"י דין רשאי להיות לו עליו תרעומות וקפידא, רק אם חבירו פייסו לא יהא המוחל אכזרי מלמחול, וכן אם יחטא איש לחבירו בדברים שבממון ע"י גרמא, אף כי גרמא בנזקין הוא פטור ואין לו עליו תביעת ממון, מ"מ רשאי להיות לו עליו תרעומות, אולם שיהיה לאדם על חבירו תרעומות וקפידא על חנם הוא עון גדול מאוד. ועכ"פ כמו שתביעת ממון הוא דין אם עפ"י משפטי התורה חייב לשלם. כמו כן תביעת תרעומות ג"כ הוא דין אם רשאי להיות לו עליו תרעומות עפ"י דין. זהו מה שאמרו חז"ל אין לו עליו אלא תרעומות. היינו כי אין לו עליו תביעת ממון אבל רשאי להיות לו עליו תרעומות. וזה שאמרו בב"מ שם אי דאמר בעה"ב בארבעה כו' תרעומות מאי עבידתיה ע"ש. והיינו דבכה"ג שאמר בעה"ב בארבעה. אינם רשאים להיות להם תרעומות:

והנה כמו בתביעת ממון. אם יהיה לו לאדם חוב ממון אצל חבירו. וימחול לו החוב. הנה מחילה א"צ קנין. ואם יתחרט אח"כ ויתבע ממנו את חובו. הרי הוא גזל גמור מאחר שכבר מחל לו את החוב. כמו כן אם יהיה לו על חבירו תביעה מאיזה חטא שחטא חבירו כנגדו. אשר עפ"י דין רשאי להיות לו עליו תרעומות וקפידא. אכן אם חבירו פייסו ומחל לו. הנה אם בכ"ז יהיה לו על חבירו קפידא וטינא בלב. הוא עון פלילי. שהוא תובע מחבירו מה שכבר מחל לו:

ע"כ זאת העצה היעוצה למדת הקפדנות. אם יחטא איש לאיש בדבור או במעשה. ימחול לו תיכף בפה מלא. ואם אח"כ יהיה לו בלבו עליו. יחשוב עם נפשו שהוא עון גדול. וכמו שיתבע חוב מעות מה שכבר מחל לו אשר מובן לכל כי הוא גזל גמור. כמו כן אם יקפיד על חבירו על איזה חטא שכבר מחל לו:

אדמו"ר זצוק"ל בהדר גאונו. חפש ומצא גנזי מטמונים במדותיו של הקב"ה. ודבק בהנה להלך אחריהם. ולדוגמא הנני לספר דבר נפלא פעם אחד נקרה לביתו רב גדול אחד ממכיריו ומיודעיו. ואחרי התרועעו יחד זמן מה. והרב הנ"ל נטל רשות לפטור ולילך. גם אדמו"ר זצוק"ל הכין את עצמו לילך מביתו. הרב הנ"ל ראה והתבונן כי אדמו"ר נושא בידו סכום כסף. מה זה בידכם שאל לו הרב. ענהו אדמו"ר. המעות שייכים לחכם אחד. ואני הולך למסור המעות לידו. הרב שאל לו כמתמיה מה לו למר להטריח בעצמו. הלא תוכלו לשלוח ע"י שליח. אדמו"ר ענהו לדעתי הנני מחויב לעשות זאת בעצמי מדין הש"ס. הרב אשר היה גיס ביה באדמו"ר. אמר לו בצחות אם היה ע"ז איזה דין בש"ס גם אנכי הייתי יודע. אדמו"ר השיב לו בבדיחותא. אולי בש"ס שלכם אין זה בנמצא. אבל בש"ס שלי כתוב כן. הרב הנ"ל הפציר בו לבאר את החדה הזאת:

אדמו"ר זצוק"ל ענהו. הנה חז"ל ביבמות דף ע"ח דרשו על הכתוב. ויהי רעב בימי דוד שלש שנים כו': ויבקש דוד את פני ה'. ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים כו'. אל שאול שלא נספד כהלכה. ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. ופריך בגמ' קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה. וקא תבע על אשר המית הגבעונים. ומשני אין דאמר ר"ל מאי דכתיב בקשו את ה' כו'. אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו. ופרש"י באשר משפטו במקום שדנים האדם שם מזכירין פועל צדקותיו ע"ש:

אנחנו רואים במדותיו של הקב"ה דבר נפלא. כי דוקא בעת שפוקד עון אדם עליו. אז מזכיר גם פועל צדקותיו. והנה ממיתת שאול שהוא תחילת מלכותו של דוד המלך ע"ה. עד סוף ימי דוד לא תבע הקב"ה מישראל. מה שלא נספד שאול כהלכה. רק כאשר עלה רצון מלפניו ית"ש. לפקוד עון שאול על אשר המית את הגבעונים. הזכיר גם פועל צדקותיו. ותבע מה שלא נספד כהלכה:

וזה הדבר. אנכי תובע מהחכם הנ"ל. דבר אחד מה שלדעתי אינו עושה כשורה. וכאשר מצוה להדבק במדותיו ית"ש. לזאת כאשר אנכי תובע ממנו את עונו. עלי להזכיר גם את תורתו. ולתת לו יתרת הכבוד הזה. אף כי בעת אחר לא הייתי עושה כן. אך עתה אמצא לי לחובה לעשות זאת. כי באשר משפטו שם פעלו:

עתה נתבונן מה גבהו דרכיו. ומה עמקו מחשבותיו ביראת ה'. למצוא המדה החמודה הזאת במדותיו ית"ש. ואחר זה למשול ברוחו להדבק במדה זו. ולהתנהג כן למעשה. ובמנהג העולם אנחנו רואים. כי מי שיש לו תרעומות על חבירו בעד איזה עון. אם הוא בדבר שנוגע אליו או אף שנוגע לשמים. כל תורתו וצדקותיו לא תזכרנה עוד:

ובדרך מליצה הנני אומר. כי יש מהפכין את המדה הזאת. היינו באשר פעלו שם משפטו. כדומה אחד יש לו תרעומות על חבירו בעד איזה חטא ועון. וכאשר יהיה נדרש לעשות לו טובה ולהזכיר שבחו. אז יפקוד עליו עונו. למנוע ממנו את הטוב מכל וכל או לקמץ בשבחו. כי באשר פעלו שם משפטו: דרכי תהלוכתו והנהגתו. בחלק התורה שבין אדם לחבירו. היה בתכלית הזהירות והזריזות למעלה להשכיל להפליא מאוד. הן בסור מרע והן בעשה טוב. כל דרכיו היה שוקל בפלס ומאזני משפט. בחלק חושן משפט. כמו בחלק או"ח ויור"ד. והוא הראה נפלאות כמה דוגמאות. עפ"י משפט התורה. איך האדם נכשל בקל בעון גזל ומילי דנזיקין והדברים עתיקין:

הנה כאשר אדמו"ר זצוק"ל נתן לפעמים כתב מליצה לאיזה עני. ואח"כ באו אנשים והלשינו עליו. כי האיש הזה אינו שוה לתת לו כתב. כי אינו נוהג כשורה ואין דרכיו מתוקנין. אשר בנוהג שבעולם במקרה כזה. תומ"י יחפשו תחבולות להשיג את הכתב לחזרה. ואדמו"ר לא חת ולא זע. והיה אומר הלא הכתב נתתי לו במתנה והוא שלו. עתה לשלול ממנו הכתב הוא גזל גמור:

פ"א בהיותו במושב עם תלמידיו. נתגלגלו הדברים ע"ד אנשים צדיקים. אשר דבריהם נשמעים בשמים. ונתקיים בהם ותגזור אומר ויקם לך. ואחד סיפר לפניו כי הוא יודע מאיש צדיק. כאשר לפעמים פגעו בו אנשים והצירו לו. הכם בשוט לשונו. ופגע בהם קללתו. וכל דבריו נתקיים לא נפל צרור ארצה:

אדמו"ר זצוק"ל אמר על זה בצחות לשונו: כי האיש אשר הוא במדרגה רמה כזו אשר דבריו יוכלו לעשות רושם. הלא מאוד צריך להיות נזהר. לנצור לשונו ושפתיו להוציא מפיו שום דבר רע. כי בקל יוכל להיות אדם המזיק. כי מה הבדל אם מזיק בידים או מזיק בשוט לשונו. להכות רעהו בסתר בכח גזירת עליון:

והנה מהדברים האלה. נוכל לעמוד ולהתבונן על תכונת רוחו של אדמו"ר. דעתו והשקפתו בדרכי הנהגה במה שנוגע בין אדם לחבירו. הן נודע בנסיון. כי לפעמים גם מגדולי היראים נוקשו ונלכדו. כי בחרות אפם על אנשים שהצירו והרעו להם. ישלחו בהם שוט לשונם ויחפצו להעניש אותם קשה בכח גבהי מרומים: ואל יפלא הדבר בעינינו. כי כן הוא בטבע בנ"א. וכמו בברכה יש ירא ה'. אשר בטבע הוא קמצן ומשלו יקפוץ את ידו לחוס ולרחם על דל. אולם משל שמים לא יקמץ להריק עליו ברכה עד בלי די. וכן הוא בקללה אף האיש ירא ה'. אשר גם בחרות אפו על מי שהקניטו והציר לו. לא יגע בו לרעה אף באצבע קטנה: אולם משל שמים ימטיר עליו פחים וגפרית. אולם באמת לא זה הדרך בחר ה'. כי ענוש לצדיק לא טוב. ועי' בתוס' ברכות דף ז' ד"ה ההוא צדוקי ע"ש:

ע"כ מה נפלא ומה נהדר הוא תכונת מדותיו של אדמו"ר זצוק"ל אשר לפגוע באדם אף בכח גבהי מרומים. היה נחשב בעיניו בתור אדם המזיק. וע"כ לא ראינו מאדמו"ר זצוק"ל מופתים כאלה. כי לשונו היה כזהב מזוקק. והיה נזהר מאוד מאוד שלא להוציא מפיו ח"ו שום דבר רע אף על מי שפגע בו והציר לו. אך המופת הזה ראינו ממנו. כי מי שהרע לו והקניטו. היה מדתו להשתדל תיכף לחפש לשלם לו טובה תחת רעה להדבק במדותיו ית"ש כנ"ל:

כן הנוגע בבין אדם לחבירו בדרכי הטבה וגמ"ח. היה בתכלית הזריזות והחריצות. הוא העביר לפעמים מדת חסידות בשביל דרכי גמ"ח. בבוא לפניו איש קשה יום לשאול בעצתו. שם את לבבו להעמיק בעיון רב בדבר אשר שאל לתקנהו בעצה טובה. אנכי ראיתי בעיני כי פעם אחד בא אליו עני אחד קשה יום מחוסר פרנסה. ושפך לפניו מרי שיחו ותוגת לבבו. והגיד כי אין לו עצה אחרת. כי אם לסבב בעיירות לדרוש במקהלות. אבל גם זה יבצר ממנו. כי איננו אומן במלאכת הדרוש. ולא יוכל להשביע את השומעים רצון. ע"כ בקש טובה וחסד מאת אדמו"ר זצוק"ל ללמוד אותו איזה דרשה. ואדמו"ר זצוק"ל לא מנע ממנו את חפצו. ונתן לו את בקשתו אשר שאל. ולמד לו איזה דרוש אף חזר עמו פעמים ושלש:

כן לא התעצל לילך בעצמו לבית אחד ממכיריו. בגלל איזה טובה וחסד לזולתו. ואף הגשם והשלג לא מנע אותו ולא עמד לו לשטן על דרכו. וזהו כמש"כ אדמו"ר זצוק"ל בס' תבונה. כי במה שנוגע לתועלת והנאת חבירו. החוב פרושה להשתמש היפך הפרישות לצאת בשוקים וברחובות קריה לחפש למלאות טובת חבירו. ומכש"כ טובת רבים כו' ע"ש:

היה נרעד ונפחד מאוד מפני איש מר ומצוק. וכן מפני עני המחדר על הפתחים. באשר הוא נכה רוח וה' את דכא:

ידוע כי מדרכי הטבה וגמ"ח הוא. לקבל כל אדם בספ"י ומה גם לאיש קשה יום ולהיות דבורו בנחת. וכמו שמבואר בס' ראשית חכמה שער היראה פ' י"ב מדברי רז"ל וז"ל. אמר ר' יוסי כו' בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שהוא נבהל ממלאך המ' כו' אלא שואל לו כלום עסקת בתורה ובגמ"ח והמלכת לקונך שחרית וערבית. והמלכת את חברך בנחת רוח כו' ע"ש. והנה העבודה הזאת להמליך את חבירו בנחת רוח. ולהראות לו פנים מאירות. תכבד ביותר אם האדם הוא שרוי ח"ו בדאגה ופחד ופניו זועפות ולבו בל עמו. ואמר אדמו"ר זצוק"ל. כי לפעמים גם על ידי דאגות ופחד הרוחני. תצא משפט מעוקל בדרכי המדות. כמו בימים הנוראים האיש אשר הוא עמוס ביראת ה'. ומלא פחד וחרדת הדין יסובב מזה גירעון בדרכי ההנהגה עם חבירו. אשר צריך להמליך אותו בנחת רוח. ולפעמים הנה אז יותר נקל להכשל לכעוס וכדומה. אף כי באמת הנה בעת הזאת הלא צריך להיישיר דרכיו ביותר בדרכי המדות. להשביע לחבירו רצון. הסיבה הוא מאשר האדם אינו מורגל לתת לב בענינים הנוגעים ליראה ומוסר. כ"א ילך במהלך הרגילו כפי נטיית טבעו:

וסיפר לנו אדמו"ר זצוק"ל. כי עוד בטל ילדותו. כאשר לימוד המוסר לקח לבבו. ועשה עליו רושם להתבונן בדרכי יראת ה'. הנה פעם אקת בערב יוהכ"פ. בהיותו הולך לבהמ"ד להתפלל תפילת מעריב. והנה לקראתו איש אחד מגדול היראים. פחד וחרדת הדין היה נראה וניכר על פניו. ודמעתו על לחיו. אדמו"ר שאל אותו להגיד לו איזה דבר הנחוץ לו. והאיש הירא מגודל עצבונו וחרדתו לא ענה אותו מאומה. אדמו"ר זצוק"ל אמר בזה"ל. כאשר עברתי מעל פני האיש חשבתי בלבבי. מה הנני חייב ואשם כי אתה הנך יר"א. ותפחד ותרעד מיום הדין. מה זה נוגע אלי. הלא אתה מחויב להשיב אותי על שאלתי בנחת רוח. כי זהו מדרכי הטבה וגמ"ח:

דרכי תהלוכתו עם בניו ויו"ח היה נפלא מאוד. הנה טבע אהבת אבות ליו"ח. אשר רבים חללים הפילה. כי האהבה הזאת תעור עיני פקחים ותסלף את דרכם. כי האהבה שחדתם להוציא משפט מעוקל. הנה אדמו"ר זצוק"ל כבש לפניו את הטבע עד שלא היה לו שום הבדל בין יו"ח לאחרים. הן בגשמיות הן ברוחניות. מלבד מה שמחויב עפ"י דין. והדברים עתיקין:

אחד מבניו אשר היה סוחר נכבד. כמעט מעולם לא שאל אותו על תהלוכות עסקו. ומה הוא גורל מצבו. אך כאשר היה בא לבקרים אצל אביו אדמו"ר זצוק"ל לפקוד את שלומו. היה שואל לו רק אם הוא קובע עתים לתורה:

גם הנה אחד מבניו. אשר פעם לא ראה את פניו כמה שנים. וכאשר בא אליו לא נתפעל מאומה. ונתן לו שלום בתכונה כאשר היה רואה אותו זה מזמן קרוב:

כאשר אחד מיו"ח היה נלחץ בין המצרים. לא שחד מכחו בעדו. כאשר לא שחד מכחו בעד עצמו:

והיותר נפלא אם כי לעצמו היה מושלל מכל חמודות התבל. מהתאוה והחמדה והכבוד ועוד כו'. בכ"ז מה שנוגע לזולתו. היה יודע ומרגיש בכל תשוקת האדם חפצו ומאוויו מעניני התבל ומלואה. כי מה שכתב אדמו"ר זצוק"ל בס' תבונה בזה"ל. והיותר כבד בבחי' התיקון. הוא בדבר המידות כי זה כלל גדול במדות. שרוב מדות הטובות. המה רק במה שנוגע להאדם בעצמו. אבל במה שנוגע לחבירו. החוב להשתמש בכל עוז בהפוכה. כמו לברוח מן הכבוד היא מדה יקרה כו'. אכן במה שנוגע לחבירו. אמרו רז"ל איזהו מכובד המכבד את הבריות. הפרישות אשר היא מעלה נשגבה לבני עליה. היא רק בבחינת האדם לעצמו. אבל במה שנוגע לתועלת והנאת חבירו. החוב פרושה להשתמש היפך הפרישות. לצאת בשוקים וברחובות קריה. לחפש למלאות טובת חבירו. ומכש"כ טובת רבים כו'. לזאת צריך האדם לעמול לעשות קניה בנפשו בכל דבר והפוכו כו' ע"ש:

כמה נעימים דבריו הק'. וכמה הוא נאה דורש. וכן היה נאה מקיים. וע"כ בדרכי המדות. התהפך כחומר חותם. בין מה שהיה נוגע לעצמו. לבין מה שנוגע לחבירו. הוא בעצמו היה מושלל ממדת הכבוד עד קצה האחרון כנ"ל. ובכ"ז היה נזהר מאוד לכבד את הבריות בנימוסי הכבוד הנהוג. בעברו דרך איזה עיר. היה הולך לבקר את רב העיר במעונו לחלק לו כבוד. וכבר אמור למעלה כי לא היה מתעצל לילך לבית אחד ממכיריו. בגלל איזה טובה וחסד לזולתו כנ"ל:

הנה הבטחון היא מדה יקרה וחשובה מאוד. וכבר אמרו חז"ל בסוטה דף מ"ח. ר"א הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו. ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה ע"ש. אמנם זהו בודאי רק מה שנוגע להאדם בעצמו. אכן במה שנוגע לחבירו. חלילה להשתמש נגדו במדה זו. כי על חבירו החובה עליו לדאוג עבורו. מה שיאכל למחר. וגם לימים רבים. וכן בהנוגע לדבר ה' לתורה או ליראה. צריך לעשות כל ההשתדלות. ואין להשתמש במדת הבטחון:

אנכי יודע דבר נפלא. מענין אחד אשר אדמו"ר זצוק"ל ראה ויוכח. כי לאחר שנים רבים מאוד. תוכל לצאת משפט מעוקל. להסב רפיון באיזה דבר ה'. והחל תיכף לדאוג ע"ז. וכה עמל ויגע בזה הענין. כל משך השנים הרבות. ואין קץ לכל עמלו. והכל בהסתר לא ידעו מזה כ"א יח"ס. והעליון היודע כל תעלומה. והמשלם שכר טוב ליראיו. לפניו נגלו כל עמלו ויגיעו:

שבילו היה כהולך במים רבים. ועקבותיו לא נודעו. כי היה אמון מוצנע אמון מכוסה. הוא הסתיר בכל היכולת את גדולת תורתו וצדקותיו. ואם אמנם כי רוחב שכלו ועומק חריפותו. לא היה יכול להסתיר. בעת אשר היה נדרש לו לתועלת הרבים. וביחוד בעת אשר הרביץ תורה לעדרים והגיד שיעורים. אולם כאשר התרועע יחד עם גדולי תורה. היה נחבא אל הכלים. והסתיר את חכמתו בכל האפשריות. וע"כ גם מהות בקיאותו לא היה אפשר לידע על נכון. בדברו לפעמים בד"ת. והזכיר איזה דבר מדברי איזה תוס'. שמענו ממנו כי כמעט היה אומר תמיד. במקרה ראיתי מקרוב את דברי התוס':

רק את זה שמעתי באזני. כי פ"א הייתי מתארח עמו במקום אחד בש"ק. וזה היה בחורף בימי חדש טבת. אדמו"ר זצוק"ל היה ישן בחדרו. ואנכי בחדר הסמוך. עפ"י סיבה כבה הנר בחדרו. ורק אור הגאז האיר מבחוץ מבעד החלון. אדמו"ר ניער בחצי הלילה. וישב על הכסא אצל החלון. והתחיל ללמוד בע"פ, בגמ' ב"ב דף ע"ט בסוגי' דמועלין בהן ובמה שבתוכן כו', ולמד כסדר את דברי הגמ' וחזר על דברי התוס', וכה היה יושב על מקום אחד, ושונה בקול ערב ונעים מאוד, כמעט עד אור הבקר:

לפי הנראה ידע הרבה גם בנסתרות, כי היה אצלו גם ספרי קבלה, ולפעמים היה מחפש בנרות להשיג איזה ספר מספרי קבלה, אולם כדרכו בקדש לא דבר מאומה בזה עם שום אדם, וע"כ עקבותיו לא נודעו לנו בזה:

פעם אחד נקרה למחנו, רב גדול אחד מגדולי גאוני הדור, עם ספר חדש אשר הדפיס והם לא הכירו זה את זה, אדמו"ר זצוק"ל הלך לראשונה לבקר את כבוד הגאון הנ"ל במעונו לפקוד את שלומו, הגאון הנ"ל הגיש לאדמו"ר את ספרו ובקש ממנו לעיין בו, אדמו"ר השיב לו, ימחול מר כי התפיסה שלי איננה קלה וכבד לפני לעיין בספר, התשובה הזאת לא הפיקה רצון אצל הגאון הנ"ל, אכן אחר התמהמה הגאון הנ"ל איזה שבועות ובמשך הזמן התרועעו יחד איזה פעמים, ועלה ביד הגאון הנ"ל להכיר מעט את אדמו"ר, תכונת רוחו ודרכו בקדש:

ויהי קודם נסיעת הגאון הנ"ל, ובאו רבים מנכבדי העיר לקבל ממנו ברכת הפרידה, אמר הגאון הנ"ל לפניהם על אדמו"ר בזה"ל, על הגאון אור ישראל הנני אומר כדברי המדרש על שאול המלך ע"ה, כי הקב"ה אמר למלאכי השרת ראו בריה שבראתי בעולמי בנוהג שבעולם כו', כן אנכי אומר ראו בריה שברא הקב"ה בעולמו. הנה הכל משתדלים ועמלים להודיע בעולם את טבעם וגדולתם. ועוד הם דואגים ויראים פן חלילה יחסר להעולם עוד איזה ידיעה ממהות ערכם, והגאון אור ישראל, הוא עמל בחריצות נפלא, להסתיר מבנ"א את גדולתו וכוחותיו הנפלאים:

אדמו"ר זצוק"ל היה נאנח ומצטער מאוד על פרצת הדור, על קרן התורה והיראה כי ירדו פלאים, פעם אחד ביום שמחת תורה, התבוננו עליו כי נפלו אור פניו, שאלו אותו על ככה, הלא היום הוא ש"ת, וצריך לשמוח בשמחת התורה, ענה להם במתק שפתיו, הנה אם יהיה לאיש איזה שמחה וצער ביחד משני ענינים נפרדים, הלא בהכרח הוא כי השמחה אשר תרנין לבבו מפרט אחד. תפיג מעט את דאגתו וצערו מפרט השני, אכן כאשר יהיה השמחה והצער מענין אחד כדומה אחד יש לו בן יחיד, נעלה מאוד בכל המעלות החמודות, אשר נפש אביו קשורה בנפשו וישמח בו מאוד, וכאשר יקר מקרה כי זה הבן הנחמד יהיה חולה מסוכן ר"ל, היתכן כי שמחתו בבנו תפיג את דאגתו ועצבונו ממחלתו, הלא עוד נהפוך הוא, כי כל עת אשר יעלה בלבבו זכרון בנו האהוב ומעלותיו החמודות, עוד נכפל צערו ויגונו:

כן הדבר היום יש לנו לשמוח בתורתינו הקדושה, אולם לעומת זה תתעורר רגשי צער, כי בעוה"ר התורה היא גוסס ר"ל, הוגיה ומקיימה ישוחו וימעטו מיום אל יום, ולזה כל אשר יגביר האדם שמחת לבבו בתורתינו הקדושה. ככה יתעורר בקרבו ביותר, רגשי צער ויגון ממצבה הנורא כי תרד פלאים אחורנית. אכן בכ"ז הרבה לדבר צוף אמרי נועם, איך כי עם כ"ז יש מקום לשמחה:

עליו נתקיים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' כו' ויראו ממך, דמותו ותארו וזיו קלסתר פניו היה נורא מאוד, עם אשר ה' ית"ש חלק לו מתנת החן והיופי, כי היה יפה תואר מאוד, עם זה חכמתו ויראתו האירה את פניו הטהור, באור פני מלך חיים, וביחוד בעת אשר העמיק מחשבתו באיזה ענין, אם בתורה או ביראת ה', כמעט התפשט נפשו מגשמיותו, והיה פניו הטהור בוער כלבת אש, ואז היה תוארו כמלאך ה' נורא מאוד עד אשר חרדו מגשת אליו, ומי שלא ראה בעיניו, א"א להיות לו ציור בזה, כי רוח אלקי היה שפוך על פניו, וכצאת השמש בגבורה. הוא לא הניח מעולם לצייר אומן, לצייר על פני הגליון את צלם דמות תבניתו, כי לא אבה זה בשום ענין:

והנה יותר שהיה גאון וחסיד, עוד זכה וזיכה את הרבים במדה נפרזה מאוד, אם בדרך כלל הוא הרים קרן התורה ויראת ה' בעולם, וביחוד במחוזתינו. ואם בדרך פרע בכל מקום אשר היה שם משכן קדושתו, פעל פעולה עזה על מכיריו ומקורביו, וכל אחד ואחד לפי ערכו קבל תועלת רוחני אם מעט ואם הרבה, אם בדרשותיו אשר מטל ילדותו היה דורש ברבים תמיד, ודבריו היו חוצבים להבות אש ביראת ה', ונופת תטופנה שפתותיו, צוף אמרי נועם מרפא לנפש, ומפיו הפיק מרגליות, ואם את אשר נתקיים עליו וראו כל עמי הארץ כו', כי מי אשר התבונן על דרכיו ועלילותיו ומדותיו, התפעל נפשו מאוד, ועשה רושם על לבבו ליראה את ה' ית"ש:

סיפר לי איש אמונים. כי בהיותו בעיר אחת התרועע במקרה עם איש אחד גביר נכבד מפורסם ליר"א זקן ונשוא פנים. ונתגלגלו הדברים על אודות אדמו"ר זצוק"ל. אחז האיש בזקנו. ואמר לו תאמינו לי. כי כל מה שנמצא בקרבי מעט יראת ה' ית"ש. הוא מידי קדוש ישראל זצוק"ל אשר בימי עלומי זכיתי להיות ממקורביו:

ביחוד השפיע מרוחו על תלמידיו. אשר הסתופפו בצילו. וחסו בצל דליותיו. כי מעל ילדותו בעודו צעיר לימים. כבר נלוו אליו רבים מגדולי תורה. להסתופף בצל הדרכתו. ולשמוע ממנו דברי חכמתו והשכלתו ביראת ה' ועבודתו ית"ש. ומגדולי תלמידיו אשר ידע כי הם כלים עלולים ומוכשרים לקבל שפעו, נתן נפשו עליהם ביותר. לייחד עמהם הדבור. וללמדם דרך ה' ומדות רצויות. ולהורם דעת תבונות בתורה ויראת ה' טהורה:

הנה מלבד אשר היה דורש ברבים במקהלות עם. היה דורש גם ביחוד לפני תלמידיו. יסוד דרושיו. לא היה לפרש פסוקים ולישב מדרשים. כ"א דברים אשר הרה והגה מלבו. חקירות עמוקות בדרכי עבודת ה' ית"ש. ובשכר ועונש ודרכי המדות. וכאשר היה דורש כמה שעות. לפעמים הלביש איזה רעיון. במליצת הכתוב או איזה מאמר רז"ל. כח שפתיו היה נורא מאוד. כמעט בכל דרושיו לא זז מפיו שכר ועונש. וע"כ החיה נפשות רבות חיי הנפש:

והנני להזכיר בזה מסדר דרושיו לפני תלמידיו. הנה כאשר זכינו לעמוד לפניו בפה ק"ק. היה זמן רב אשר אדמו"ר זצוק"ל. היה עצור בכל ימי השבוע בפרישות והתבודדות. בעיר אלעקסאט הסמוכה לפה. מעבר לנהר נימען. ורק בכל ש"ק היה בא לביתו פה העיר. ואז מתלמידיו המקורבים אליו ביותר. הי' הולכים פ"א בכל שבוע אליו. אל מקום התבודדותו. עדה שלימה של עשרה. ואחרי אשר התפללנו מנחה. התעטף אדמו"ר זצוק"ל בטלית. והתחיל לדרוש לפנינו ביראת ה' ית"ש כדרכו בקדש. ולפעמים היה דורש כמה שעות. ובאמצע הדרשה החל להגיד דברי כבושין התעוררות מעניני רוחנים. בהתפעלות עצומה עד אשר נמס לבבינו. והוא היה בוכה הרבה מאוד. והיה מעיר ומעורר אותנו להכין א"ע לבקש רחמים מלפניו ית"ש. על עניני הרוחנים. וע"כ באמצע ההתעוררת היה אומר מתחילה איזה פסוק משבחו של מקום. ואח"כ איזה פסוקי דרחמי. כמו השיבנו ה' כו' לב טהור כו'. ואנחנו עמו להתפלל ביחד בצבור על יצה"ר הרוחני. להסיר לב האבן מבשרינו ולטהר לבבינו לעבדו באמת:

ואדמו"ר זצוק"ל היה מחזיק את התפילה הזאת. לענין נעלה מאוד ברוחניות. ויסודו היה עפ"י דברי חז"ל בר"ה דף י"ח וביבמות דף מ"ט. דרמי שם קראי כתיב מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו. וכתיב דרשו ה' בהמצאו. ומשני כאן ביחיד כאן בצבור. ויחיד אימת אמר רבה ב"א אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ע"ש. ומבואר מזה כי כח תפילת הצבור בכל השנה הוא בערך הזמן של עשי"ת. אשר הנביא אמר דרשו ה' בהמצאו כו'. וע"כ כאשר עדה שלימה של עשרה יראי ה'. יכוונו דעתם להתפלל ביחד על יצה"ר הרוחני. הוא ענין נעלה מאוד. ותוכל לפעול הרבה:

וכן פ"א בהיות אדמו"ר זצוק"ל בימים הנוראים מחוץ למדינה. הנה במכתב אשר כתב לתלמידיו ומקורביו. להעיר לבבם על ההכנה. לעמוד במשפט ביום הדין לפני כסא שופט צדק. כתב באמצע המכתב וז"ל הק'. אכן מה לעשות לכותל ברזל המפסיק – היא רוח הטומאה המלפפת ומעכרת רוח האדם כו' – אחת היא – אשר גם הנסיון יורינו – היא לשפוך הנפש אל ה' ית"ש בעשרה. אל מרכז הלזה. לקוב חור קטן בכותל הברזל הלזה. דבר קטן ונקלה הוא ופריו רב. וכאשר אנכי כעת איש נודד ממקומו. אין בידי להשיג לזה יו"ד. בזאת הנני להזכיר את כבודכם. ולזרזכם בעת אשר מצוי לכם ועודכם בידכם (שבת דף קנ"א) להתאסף בעשרה כנ"ל כו' עכ"ל:

והעולה על כל הוא מה שזכה וזיכה את הרבים בלימוד היראה והמוסר. כי הנה אם כי כמה גאונים וחסידים חברו ספרי יראה ומוסר. למען ללמוד ולהגות בהם ליראה את ה'. וכן כמה גאונים וחסידים הזהירו על הלימוד בספרי יראה ומוסר. בכ"ז לא היה להלימוד הזה מהלכים בין החיים. וכמעט נשכח זכרו, עד אשר בקע כשחר אור ישראל וקדושו זצוק"ל. הוא החזיר העטרה ליושנה. ופרסם בעולם את חובת לימוד היראה והמוסר. ומשמיא זכו ליה. לזכות בזה את הרבים. ולפעול ישועות בקרב הארץ לחיי הנפש. וכמבואר באורך בהקדמה. וכן במאמרי ע"ד לימוד היראה והמוסר:

והנה אדמו"ר זצוק"ל את אשר חשב כי הוא רצון ה' ית"ש. לא מנע אותו שום דבר. ולא עמד לו לשטן על דרכו. ומה גם לזכות את הרבים. ידוע כי לעת זקנותו כתת את רגליו לעיר פאריז. לתקן שם איזה דבר אשר חשב כי זה יהיה זכות הרבים. והתגלגל שם תחת דוחק גדול במצור ובמצוק. יען כי לא קבל שם מתנה משום אדם. רק אשר נשלח לו ממדינתינו פרנסתו המצומצת. וליוקר הדירות שם ושאר צרכי החיים. היה דר בחדר אחד צר אשר לא יאומן כי הוא בכח אנושי להיות שם. וכן היה חסר לו לשאר צרכי החיים. וכ"ז סבל מפני רצון ה' ית"ש:

שמעתי מפיו הקדוש כי סיפר לי כי בהיותו בפאריז. פעם אחד החליק את רגליו ונפל מהמדרגות כמדומה משני מכפלות. וכאשר הרימו אותו מעל הארץ. כמעט לא היה בו רוח. וה' ית"ש עשה עמו נס ולאחר ימים שב לאיתנו. כאשר סיפר לי המעשה. אמר לי בזה"ל. אנכי לא נפל לבי בקרבי ולא פחדתי פחד. כי כאשר ישיבתי בפאריז אין לי שום נגיעה עצמית כ"א רצון ה' ית"ש. לא יוכל פאריז להזיקני:

הן אלה קצות דרכיו בקדש. כי מי יוכל לספר הודו. וכל פעולת צדיק בעודו. ילמדו יראי ה' דרכו וילכו באורחותיו. ולאחוז בקצה סנסני מעשיו ומדותיו. הכ"ד תלמידו הנרעש ונפחד מזכרון שמו הקדוש.

יצחק בהרב מהר"ש בלאזער:

וזה אשר כתב לי ידידי ורעי הרב כו' כו' מהו' נפתלי אמשטרדם נ"י מפה יליד סאלאנט. אחד מגדולי תלמידיו של אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל. על דבר רבו של אדמו"ר הגאון החסיד קדוש ה' מכובד מרנא יוסף זונדיל מסאלאנט זצוק"ל. וז"ל הרה"ג הנ"ל. הנה מש"כ אדמו"ר זצוק"ל בהקדמת ס' תבונה בשולי היריעה. ויצקתי מים ע"י מורי הרב מ' יוסף זונדיל היושב בירושלים תוב"ב. ועד כה לא הגעתי לקרסוליו כו' עד למען ישמעו הבע"ב וילכו באורחותיו. הנה פה על הגליון קיצר אדמו"ר הסיפור מן מורו הרב החסיד מוהרי"ז זצוק"ל. וכמש"כ שם הארכתי מעט במעלת האדם הגדול הלזה כו'. ואף כי במילין קצרים כלול הרבה מעלותיו וצדקותיו זהו בכלל. אך בפרטות היה אדמו"ר מאריך בסיפורי מעשי האיש הזה. ממעשיו וצדקותיו וחסידותו עד להפליא. כי מעשי צדקותיו היה נפלאים מבהיל כל שומעיו:

מקומו ודירתו היה בעירנו סאלאנט. פעם אחת מצאו אותו בלילה שעושה בידיו מרצפת אבנים ברחוב אחד מלוכלך בטיט ורפש לכבוד אמו שהיתה מהלכת ועוברת שם תמיד לבית המדרש. כן פעם אחת מצאו אותו עומד אצל הדלת קטן שבחצר שלו. ובידו פטיש ומסמורים ומכה בפטיש במסמורים בזריזות. ונודע אח"כ טעם העסק. מפני שנתקלקל המנעל והיה נסגר מאליו. עד שהעניים המחזירים על הפתחים. לא יוכלו לפתוח הדלת. והוא נגד הגמ' בב"ב דף ז' למימרא דבית שער מעליותא היא וכו'. הא דאית ליה פותחת כו':

כן ספרו ממנו הרבה מילי דחסידותא כיוצא באלו עד להפליא. וכמו גודל גבורות צדקותיו ופרישותו והאהבה והיראה שהיה בוער בקרבו בפנימיות. כן היה גודל עמלו להיות הצנע לכת לבל יכירו בו מאומה בחיצוניות. עד כי אנשי העולם שלא היו מכירין אותו. למראה עיניהם שפטו אותו לאיש פשוט:

כי לא היה נהנה מן התורה. לקבל מן העולם כנהוג. רק נתפרנס מיגיע כפיו. וחי בדחקות. ולא היה לו פרנסה קבועה. רק פעם החזיק תלמיד. ופעם התעסק באיזה מסחור. לעיר מעמל בפרייסין הסמוכה. ובאמצע היה נוסע ללמוד בפרישות על משך שנה. פעם אחד נסע ללמוד בפרישות בעיר מיר. ולמד שם תורה שנה תמימה. ולמד תורה מתוך הדחק בהוצאה ב' זהובים לכל שבוע:

כן סיפרו מגודל ענותנותו עד שהיה מפליא ומבהיל כל שומעיו. כאשר נסע בחזרה מעיר מיר לשוב לביתו ולעירו סאלאנט, נזדמן לו לנסוע יחד בעגלה עם אנשים סוחרים שנסעו לעיר מעמעל לרגלי מסחרם, אשר לא ידעו ולא הכירו אותו, ולמראה עיניהם החזיקו אותו לאיש פשוט עני הדיוט. האנשים הסוחרים לא היו מאנשי היראה, וכל הדרך לעגו עליו והרבו עליו דברי שחוק ולצון, ויהי בדרך במלון. החסיד הנ"ל שכב לישן על איזה ספסל כדרך העניים הפחותים, הסוחרים הנ"ל כטוב לבם התלחשו יחד, הנה העני הפחות הזה ישן, נגיע נר דלוק אל זקנו לשרוף מעט שער זקנו וכן עשו, וכאשר הרגיש החסיד הזה בתוך שנתו, פתאום שמעו קול דבור יוצא מפיו לאמר "עוד מעט" כי נתעורר בקרבו השמחה מן הבזיון הגדול הזה שמקבל מהם, כמעט קט חרדו ונבהלו, אכן בכ"ז לא שמו אל לבם וכל הדרך שחקו ולעגו ממנו באין מעצור לרוחם. האנשים הסוחרים באו לעיר מעמעל ונתישבו שם לרגלי מסחרם:

והחסיד מהרי"ז הנ"ל שב לעירו, והתחיל אז לעסוק באיזה מסחור, ובהמשך הימים נקרה ג"כ לעיר מעמעל, פעם אחד פגעו האנשים הסוחרים בשוק את החסיד הנ"ל, והנה הוא מדבר וממתיק סוד עם איש אחד גדול ונכבד מאוד, ויתמהו האנשים איש אל רעהו. וכאשר חקרו אחריו נודע להם כי זהו הגאון החסיד מהרי"ז קדוש ד' מכובד, ובאו ונשתטחו לפניו ובקשו ממנו שימחול להם על אשר עשו לו בדרך נסיעתו עמהם, ונעתר להם ומחל להם אך בתנאי שיקבלו על עצמם, שלא ללעוג ולהתלוצץ משום אדם כל ימי חייהם, וכן היה נוהג תמיד לברוח מן הכבוד עד קצה האחרון ויש עוד סיפורים ממדת הענוה שלו תקצר הגליון מהכיל:

כן עמל ויגע במדת הבטחון, וספרו ממנו מעשים נוראים ונפלאים ממדת בטחון שהיה משתמש בו והשיג דברים אף למעלה מן הטבע שהיה מבהיל כל שומעיו, כאלה וכאלה ספרו ממנו גדולות ונפלאות תוקף זהירותו ועוצם חסידותו, וכן אדמו"ר זצוק"ל היה מספר ממנו גם פרטי מעשיו. איך היה בדקדוק עצום ובהשקפה גדולה ודברי חסידות אשר אין עולה על לב בני אדם, דרך משל פעם אחד היה מדבר עם אנשים בימי חנוכה, ובתוך הדברים הזכירו בסיפורם דבר אחד של צער, ואמר להם הס ! כי אין להזכיר דבר של צער בימים אלו, כיון שחז"ל אסרו ימי חנוכה בהספד. וכן בכל דבר ודבר וכמש"כ בס' מסילת ישרים שזהו עיקר החסידות שתארוהו חז"ל עושה נחת רוח ליוצרו להבין דבר מדבר לעשות רצון קונו:

פעם אחד הלך לו במקום גינות ושדות של ישראל. ובעברו לפני השדות והגינות התבוננו בו שהניח אצבעו על חוטמו ודחק אותו הרבה. ותמהו על זה. אח"כ נודע להם טעם הדבר. מפני שדרכו היה בכל לימוד לחפש ידיעת המעשה וכמ"ש בתבונה שם בהקדמה. והנה חז"ל אמרו בריש ב"ב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה. ופרש"י אסור כו' שלא יזיקנו בעין רעה ע"ש. ויען כי לפעמים אי אפשר להזהר מבלי להסתכל כרגע. והנה בברכות דף נ"ה אמרו שם האי מאן דעייל למתא כו' ואי דחיל מעינא בישא דיליה. ליחזי אטרפא דנחירא דשמאליה ע"ש. לכך עשה עכ"פ תקנה זו:

גם מזה לא הניח ידו לקיים עשה לך רב וקנה לך חבר. כידוע היה תלמיד מובהק של הגאון הגדול החסיד רשכבה"ג מוהר"ח זצוק"ל מואלאזין והיה נוסע אליו תמיד וקבל ממנו דרכו בקדש. ואחרי שנסתלק הגה"ח מוהר"ח זצוק"ל לגנזי מרומים ונשמע אז מגודל חסידותו של הגאון הג' רשכבה"ג מוהר"ע איגר זצוק"ל. כתת החסיד מהרי"ז את רגליו לעיר פוזנא. להתכונן על דרכי צדקתו וחסידותו של הגה"ח הנ"ל וישב שם זמן מה:

הנה הארכתי בסיפור החסיד מפני שני דברים. האחד אשר כתב בתבונה שם. למען ישמעו העולם מעשי האיש הזה אשר היה בדורינו וילכו באורחותיו. והשני למען ידעו העולם את מעלת לימוד המוסרי. וכל תוקף גבורתה מה היא עושה. כי הנה דבר ברור הוא. שכל תוקף צדקתו וחסידותו של האיש הרם הזה. היה רק לימוד המוסרי שהיה משתמש ועמל בחכמה מלימוד הזה. לחזור כמה וכמה פעמים. איזה פסוק או איזה מאמר של אגדת חז"ל בהתבוננות רב כאשר סיפר אדמו"ר זצוק"ל ממנו:

אנכי הכותב זוכר אני בימי בחרותי בעיר סאלאנט. אחרי נסיעת החסיד מוהרי"ז הנ"ל לעיר הקדש. וראיתי בעיני כמה ניירות מכת"י הטהור. אשר שם יסופר השאלות ששאל מרבו הגאון החסיד מוהר"ח זצוק"ל מוואלאזין. גם סיפורי מעשים נפלאים מן רבו הגה"ח הנ"ל. וראיתי שם אשר שאל מרבו הגה"ח הנ"ל בעת פרידתו מוואלאזין. איזה ספרי מוסר טוב לעסוק. וכשיב לו בזה"ל "כל ספרי מוסר טוב ללמוד. אך ספר מסילת ישרים הוא יהיה מנהלך":

עתה נחזור לכ"ק אדמו"ר זצוק"ל. הנה כאשר היה בימי חלדו בתוקף גדולתו וגאונותו. התחיל ליצוק מים ע"י רבו החסיד ר"ז זצוק"ל. ורק ממנו קבל את החכמה והלימוד הגדול הלזה הוא לימוד המוסרי. ללמוד ולחזור הרבה מאמרי חז"ל וספרי מוסר בהתבוננות רב. והיה משמש אותו וקבל אותו עליו לרב מובהק. והיה אומר כי הקים אותו על רגליו בעבודת ה' ודרך הקדש. וכאשר נסע רבו החסיד לעה"ק. נסע אדמו"ר ללותו ג' פרסאות כדין לויה לרבו מובהק:

והנה אדמו"ר זצוק"ל סיפר לנו כי כאשר שמע את הקול יוצא מרבו ציווי לימוד המוסרי. הנה כאש בוער ירדה תוך חדרי לבו. והחל לעסוק גם בלימוד הזה. ועלינו להתבונן מה פרי עשה לימוד המוסרי באיש החסיד אדמו"ר ז"ל. אשר היה לאור עולם שמו יצא במדינות. כולנו בעינינו ראינו את תוקף גבורת צדקתו וחסידותו. טוהר לבו וקדושתו. הן במעשיו הנוראים אשר לא הסיח דעתו מן עבודת ה' אף בעת דבורו עם הבריות. הן במדותיו הטובות כמעט למעלה מן הטבע. כמו שנאת הבצע והכבוד וכן במדת החסד והטבת הבריות. וכן בכל המדות הטובות ענוה סבלנות וכיוצא בהם. וכל צדקותיו ומעשי תקפו במעשים ובמדות הסיבה לזה היה רק לימוד המוסרי הלזה. ומזה יתבוננו הדור בינה להדבק בחכמה הזו של לימוד המוסר עכ"ל הרב מהו' נפתלי אמשטרדם נ"י:

והנה על דבר מה שכתב הרב מוהר"נ הנ"ל. כי החסיד רבו של אדמו"ר לא היה ניכר עליו בחיצוניותו כי הוא מאנשי המעלה. הנה בילדותי שמעתי מפי הרב המפורסם בעולם מוה' גרשון אמשטרדם זצ"ל מווילנא. כי הוא לא הכיר את החסיד הנ"ל. אך פעם אחת נקרה החסיד הנ"ל לעיר ווילנא. והביא מכתב מאחד מסאלאנט להרב מוהר"ג הנ"ל. החסיד הנ"ל נכנס לבית הרב מוהר"ג הנ"ל. ועמד אצל הפתח והושיט לו המכתב. הרב מוהר"ג הנ"ל חשב אותו לאיש פשוט. כמו אחד מהעגלונים וכדומה. ורצה לההנותו בעד טרחתו. קרא אותו החדרה. והושיט לו כוס של יי"ש ובקש אותו לשתות. מובן מאליו כי החסיד לא סירב בדבר. כי כל מה שאומר לך בעה"ב עשה ושתה מעט יי"ש. אח"כ אמר לו הרב מוהר"ג הלא אתם הנכם מעיר סאלאנט. מה שלום החסיד ר' זונדיל. וענה אותו מה שענה. אח"כ התחיל הרב מוהר"ג הנ"ל להרחיב עמו הדבור אודות החסיד הנ"ל. והתחיל לגמגם בתשובתו למעט את מעלתו. מתוך הדברים עלה בלבבו. אולי זהו החסיד. כאשר למשמע אוזן שמע. כי אין ניכר עליו כלל. אמר לו הרב מוהר"ג. תגידו לי האמת מה שמכם. אמר לי שמי זונדא. אמר לו הרב מוהר"ג. ה' רצון יראיו יעשה. אשר לא יהיה ניכר עליכם כלל: