אור ישראל/מכתבים/כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ידידי מה מאוד נפלאתי עליכם על מניעת מכתבכם אלי. ולא הודעתוני מאומה מהלימוד למעשה. אשר הטרחתי עמכם הרבה איך הוא אצליכם. ואתם ידעתם כי לבי הומה ע"ז. לתקוע את הדבר הנצרך הלזה, הלימוד למעשה בלב יראי ד'. מכבר דרשתי מאת ידידי ר"ג נ"י. להודיעני מזה ולא ענני מאומה. עתה הסכלתם עשו. וכעת בקשתי שטוחה לפניכם להשיבני בפאסט החוזרת את הדבר באר היטב. אודיעכם כי לפי הנראה נצרך לידע למצות השבת אבידה איזה הי' מיורה דעה ואציג דבר אחד לדוגמא כו' כו':

הוא הדבר אשר דברתי עמכם. שלשמירת הדין להיות סור מרע. אשר הוא החיוב הקודם בעבודת ה'. צריך לראות לידע מאי דאפשר. ולתקן מאי דאפשר בהקדם. עד אשר לא נלכד בחבלי הנסיונות. אשר אנחנו מתפללים ע"ז בכל יום. איך נעיז פנינו לבקש מאת ד'. ואנחנו בעצמינו לא ניגע להסיר המכשילות. המיועדים ללמוד וללמד לימוד למעשה. אשר זה הוא עיקר גדולת התלמוד ממעשה. שתלמוד מביא לידי מעשה. מהראוי היה להאריך יותר. אכן אייחל למכתבם בפאסט המוקדם. דקדקו במכתבי ותקנו השגיאות שבו ויהי' אלהים עמכם. כנפשיכם וכנפש ידידכם מצפה למכתבם. ישראל בהרב מהרז"ו נ"י: