אור ישראל/מכתבים/יד

ב"ה, ראה – ברכה.

מלפנים כאשר ידעתי – כל איש אחזו פלצות, מקול הקורא קדוש אלול. החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו ית"ש, איש לפי ערכו – אכן לא לפי מושכל. הראשון, אשר להאיש אשר בכל השנה נתרחק מעבודתו ית"ש, הלבשנו הפחד והדאגה יותר מאימת הדין. אשר רק התורה והמע"ט המה התריס מהפורענות ר"ל, ונהפוך היתה, שינוי המעשה לטובה, התראה בכפלים, בהאיש אשר כל השנה אחז דרכו בקדש – לפי ערכו – מהאיש אשר כל השנה הלך חשכים באין נוגה – לפי ערכו:

סיבת התחלפות הלזה, שונות הנה גשמיות ורוחניות, קוטב סיבת הגשמיות, הוא מההרגל השולט על כל הן לטוב כו' וכיוצא, סיבת הרוחניות פשוטת היא, כי האדם בחטאו, ממשיך עליו רוח הטומאה, המעבר רוחו ומבלבל שכלו, במאמר חז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, היינו נגד דרכי השכל:

ומי שעסק מעט בלימוד המוסרי, ראה בחוש כי סיבת הרוחני, עומדת לפניו לשטן לטמטם לבו, נגד תהלוכות השכל לפי יודעו אמונתו כנ"ל, ובודאי גם דרכי התבל והיפוכה שולטת בדבר, ולזאת עתה לבד סיבת הגשמיות היא ההתדמות, אשר האדם העיקר הוא רק כקוף לעשות כמעשה אחרים במלבושים וכיוצא:

בזאת, כאשר ספו תמו גדולי היראים, אשר חרדתם מאימת המשפט התראה על פניהם, ועשתה רושם כלב הסרים אחריהם, אם אין שורש מאין יבואו עלין – אכן סיבת הרוחניות היא סיבה העקרית, לפי הראות – אשר חרדת האלול כמעט נכבתה ר"ל – אכן כאשר נפשיט מעלינו לפי שעה, מלבושים הנגאלות ונלבוש מחלצות, נראה בעליל כי יש לפחד ולרתות עתה כ"א לפי ערכו, בכפלי כפלי כפלים מאת אשר לפנים – ובכלל – מה לעשות? הפרטים רבים המה איש לפי מצבו ותכונתו:

אכן בכלל נודע אם כי הנסיון יורנו, להיות עובד ה' ית"ש גם במדרגה &שאה, בלי לימוד המוסרי. אכן ההתהפכות מרע לטוב בלי מוסרי. (אם מוסר שמימי כו' המשברת לבו של אדם והופכתו לטוב אם היסוד הוא לימוד המוסרי) היא כמו בקשת הראיה בלי עין ושמיעה בלי אוזן – ולזאת כתבו הפוסקים אשר בימים הנוראים הללו – עת ההכנה לבא אל המשפט בר"ה, וביותר ההכנה על יוהכ"פ, אשר אין די באר העסק הגדול לפני האדם, להכין את עצמו לפני בואו:

כי אי אפשר לתאר את גודל ההבדל, להנצל מפורענות גדולות ר"ל בעולם האמיתי, כאשר יגדיל אצלו בחי' יוהכ"פ מעט גבוה יותר במדרגת התשובה, יקבע כ"א עת ללמוד בספרי היראים:

אכן מה לעשות לכותל ברזל המפסיק – היא רוח הטומאה המלפפת ומעכרת רוח האדם, לבלי תעשינה ידיו תושיה, לתת פרי מלימוד המוסר, להטיב דרכי האדם לקרבו לעבודתו ית"ש. –

אחת היא – אשר גם הנסיון יורנו – היא לשפוך הנפש אל ד' ית"ש בעשרה, אל מרכז הלזה לקוב חור קטן בכותל הברזל הלזה, דבר קטן ונקלה הוא ופריו רב:

וכאשר אנכי כעת איש נודד ממקומו, אין בידי להשיג לזה יו"ד, בזאת הנני להזכיר את כבודכם, ולזרזכם בעת אשר מצוי לכם ועודכם בידכם (שבת דף קנ"א) להתאסף בעשרה כנ"ל, ואולי אבנה גם אנכי בתפילתי ביחיד בל"נ, אשר היא לפני הרבה נגד כו', ולא הסכנתי מעודי בזה ביחידות, אבל מה לפני לעשות כעת – ידידכם ישראל. מוצש"ק •