אור ישראל/מכתבים/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כבוד ידידיי ורעיי נ"י, איש לפי מחללו יהולל, ויקבלו ברכתם מאת ה' ית"ש כנפשם לטוב

הנה טובה תוכחת מגולה, היוצא מאהבה מסותרת, באתי להוכיח אתכם, ולזרז את כבודכם הרמה, שתראו להתאמץ בכל עוז, איש לפי שכלו וענינו, לחזק לימוד המוסרי ככל תוקף ועוז, והעיקר להטות לבב גדולי העם, אשר בית ישראל יצופו עליהם וסרים למשמעתם, שהמה יתנו השתדלותם בזה, כפי אשר יהיה לאל ידם, דבר קל הוא אם תתנו לב לזה, לעשות הדבר בהשכל למען האמת, להשיג מהם מכתבים ראוים והגונים:

אל יקל נא בעיניכם הדבר לזכות את הרבים, לעוררם אל המלחמה החזקה, היא מלחמת היצר, אשר לא תקום ולא תהיה בלי לימוד המוסרי כראוי, וכל התורה והעבודה זולת היראה, הוא רק מצות אנשים מלומדה, אשר לזאת רוח קלה תהדפנו, כמאמר חז"ל כל שיראת חטאו כו' חכמתו מתקיימת:

אי לזאת מי לא יבין ההכרח הגדול ללימוד המוסרי בעתותינו אלה, אשר הפרנסה דחוקה והעבודה מתמעטת, ומי יתמוך גורלה, מי יגדור פרצותיה, אם לא לימוד המוסרי, המטהרת כל תחלואי הנפש למעמיקים בה כראוי:

לזאת אשריכם, אשר באתה מצוה רבה הלזו לידכם, מתנה גדולה היא מאת ד' ית"ש, תקבלוה כאהבה ותעשו בנפש חפיצה, בכל עוז ותעצומות, ותקבלו שכר כולם כזה ובבא כנפשותיכם וכנפש ידידכם דורש טובתכם. ישראל: