אור ישראל/מכתבים/ח

מדרש רבה ויקרא פ"ב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אברהם יצחק ויעקב ישנים, עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים, חבורתו של משה וחבורתו של יהושע, וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים, חבורתו של עזרא ושל הלל. ושל ר"י בן זכאי, ושל ר' מאיר וחבריו חדשים, ועליהם הוא אומר חדשים גם ישנים. (פסחים דף קט"ז) ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא יד"ח, ואלו הן פסח מצה ומרור, ופי' רשב"ם שלא פי' טעמן, ובזאת במצות הללו בודאי הרשות נתונה לתור ולחנך בטעמיהן, ויש לעיין מדוע סדרן מרור אחר מצה, הלא המעשה היתה בהיפוך ולפי הטעם סיבת מחר קודם:

רז"ל אמרו בקידושין (דף מ') לעולם יראה אדם עצמו, כאלו חציו חייב וחציו זכאי, ולפעמים יראה האדם בעליל שאינו כן הן לטוב כו', אכן הרמב"ם ז"ל כתב בה' תשובה פ"נ, כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק, ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע כו', ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות, אלא לפי גודלם, יש זכות שהוא נגד כמה עונות כו', ויש עון שהוא נגד כמה זכיות כו', ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דיעות, והוא היודע איך עורכין הזכיות נגד העונות עכ"ל ע"ש:

בודאי יש בדבר בחינות רבות, מה שמגדיל ערך הזכיות והעונות, ונבאר מעט בחינה א'. כי נודע כי המצות נערכות נגד צער קיומם, כמאמר רז"ל לפום צערא אגרא, ולזאת לפעמים האדם עושה מצוה אחת בשני עתים, השוים בתמונת חומרם, ובכל זה בבחינת צער קיומם, יש ביניהם הפרש כמה אלפים בחינות, כי כל דבר תתחלק לחלקים דקים ורבים, כי בחי' הצער תתחלף לפי צורת עשייתם, למשל מי שלמד בעת אחת שעה אחת. ודעתו היתה אז צלולה ללימוד, טבעו לא היתה מתנגדת לזה, לא הרגיש צער בנפשו או לכה"פ מעט בעת לימודו, ובעת אחרת היה הדבר בהיפוך, כנטל החול היתה על נפשו הלימוד, צערו היתה למכביר, הלא החומרי שוים לימוד שעה אחת, אכן הצורה נשתנה הרבה למעלה ראש, וכיוצא בכל הדברים, אין שעה דומה לחבירו בבחינת צורתו, ולזאת גם מעשיו גם אם יקיים באין שינוי בחומרם, בכ"ז בבחינת צורתם ההפרש ביניהם מרחק רב:

וכן בענין העבירות תתחלף עונשם לפי גדר ערך צער מניעת העבירה, וכל אשר תפחת בצערה בן גם עונשה גדול במאמר רז"ל מנחות (דף מ"ג) תניא היה ר"מ אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל כו' ע"ש, ולזאת גם בענין העבירות, הגם שעל כל עבירה ענש יענש האדם, אם בזה או בבא, מ"ם תתחלף העונש לפי צורתו. ואותה העבירה עצמה כשיעשנה האדם, בעת אשר נקל לפניו להנזר מהעבירה כן ענשה תגדל, ולפ"ז גם בענין העבירות, יעשה האדם לפעמים עבירה אחת בב' עתים שוים בבחינת חומרם, ועכ"ז תתחלף ענשם בכמה אלפים בחינות, לפי ערך ההתחלקות בצורת הגזירה מהעבירה איך היתה:

ומזה יתבונן האדם, אם יתן לבו לדבר להעמיק בה היטב – כמה גדלה איכות העונש על עבירות, אם בעשות מה שאסרה תורה, או בהמנע עשות מה שצותה התורה לעשות, כשיתבונן בתורה עפ"י הדין המסורה לנו מהגמ' ופוסקים, עד היכן חיובה מנעת לקיימה, אם בעשות או בלי לעשות, להתנגד אל הצער אשר יולד בקיומה, ואם יעבור אז ענש יענש בודאי בעונש יותר גדול, נגד הצער שהיה לו אם היה מקיים, כי זה נדר חליפת העונש להזהיר האדם להשמר עבור זה מאת אשר נצטוה, שיחי' הרבה יותר מהצער שמירת הציווי, ואח"כ ישקיף למטה כמה וכמה אלפים בחינות תמעט צערו בשמירת הדבר, ועל פי זה תכפל אלף אלפים פעמים ענשו:

דברים הללו יכו שורש בלב האדם, אם ישים לבו להעמיק בלימוד התורה איש לפי ערכו, לידע החיוב להתנגד אל הצער, ובפרט בדברים השייכים לו, כי כמעט לכל איש שייכים יותר חיובים פרטים לפי תכונתו ומצבו, יש אשר ההכרח להעמיק יותר בה' ת"ת, ויש בה' ריבית, ויש בה' אונאה וביוצא:

מה מאד עתיקין הדברים הללו בעשי"ת, למצוא דרך קצת לעזיבת החטא, אשר היא היסוד הראשי אבן הפינה, וכבד למצוא דרך בדברים הרגילים, אכן כשיתבונן האדם היטב עניניו בבל פרטיהם, בגדר הקלות והכבידות נקל לפניו לקבל על עצמו קבלה של קיימא, לשמור אותו בגדר הקלות לפניו, אשר למין בפ"ע יחשב, ובזה ינזר כמעט מרוב עונותיו בנקל, כי העבירות באופן הקלות, המה הרבה יותר באיכותן כנ"ל:

נמצא לפ"ז בכלל נוכל לחלק המצות והעבירות, בגדר הקלות והכבידות, וביניהם פרטים רבים כנ"ל, אשר לפעמים יטעה האדם בזה, בסברו כי הדבר אצלו בגדר הכבידות, אשר זאת טוב להאדם באופן מצוה להגדיל שכרו, ובאופן עבירת למעט ענשו, ואיננו כן כי לפעמים הדבר כבד להאדם, לא מפאת מצב טבעת לידתו, רק מפאת שהמשיך עליו היצר, ונעשה הדבר כבד לפניו, או שהמשיך היצר בדבר אחר, אשר נולדה ממנה הכבידות גם בדבר הלזו, כי הכוחות בהאדם משולבים המה ותלויים זה בזה, ואז לא יחשב להאדם במצב הכבידות רק גדר הקלות, כיון שבבחירתו המשיך עליו הרעה:

וכן לטוב. לפעמים יקל על האדם עשות מצוה לא בעבור טוב מזגו בזה מלידתו וכיוצא, רק במה שקנה היראה והמוסר וההרגל בדבר הלזה או בדבר משולב לזה, ואז יחשב להאדם בגדר הכבידות הגם שנקל לפניו ושכרו מרובה יותר, ולזאת איכות המצוה והעבירה, אם יכנסו בגדר הכבידות או הקלות, ואיך ומה בפרט, בל יוָדע לאיש אל נכון, וצדקו דברי הרמב"ם שה' ית"ש הוא יודע איך עורכין המצות והעבירות:

ונוכל להעמיס הדבר בדברי רז"ל בסוכה (דף נ"ג) לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצה"ר כו' צדיקים נדמה להם כהר, ורשעים נדמה להם כחוט השערה כו' ע"ש, והדבר מפליא יען מה ההשתנות הלזה, אכן הוא הדבר אשר דברנו כי הרשעים שהמשיכו עליהן היצר, בודאי היה קשה להם למאד לכבוש את יצרם, וסוברים המה הגם שבודאי יענשו, אכן רק בגדר הכבידות, ובאמת הדבר אינו כן, כיון שבבחירתם המשיכו עליהן היצר, ומזה נעשה הדבר כבד לפניהם, ולזאת מראין להם שהיצה"ר אצלם בבחינת חוט השערה, היפך דמיונם:

וכן צדיקים אשר מהרגילם נעשה אצלם עבודתו ית"ש לתענוג, סבורים לקבל שכר רק בגדר הקלות, והדבר אינו כן כיון שמבחירתם ומצדם נולד, הקלות לכבידות יחשב ושכרם מרובה, לזאת מראים להם כהר:

ומה מאוד יחרד לב האדם, בהתבוננו היטב על מצבו ותכונתו, מי יודע כמה אלפים בחינות יחשב לו לאתר לבחינת הקלות, מפאת שהמשיך בבחירתו עליו הכבידות כנ"ל, וענשו יותר ויותר הרבה מאת אשר ידמה, עפ"י הדברים הללו נוכל לתת ציור להמשנה באבות, ע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון, היינו דין כפי מצב האדם, חשבון מה שהיה מצבו אם לא המשיך עליו היצר, והיה הדבר נקל עליו הרבה:

נמצא לפ"ז מה שמגדיל בחי' המצות היינו בחינת הכבידות, ממעט בחינת העבירות, ומצוה אחת תערך נגד כמה עבירות בבחינה הלזו, לזאת במצרים שהיה בבחינת הכבידות למעלה ראש, היו במדרגה נשגבה וזכו לנסים ונפלאות, הוא מאמר הכתוב ותעל שועתם גו' מן העבודה, היינו מפני מה נתקבלה תפלתם אשר היא מדרגה נשאה, יען היתה מן העבודה, ועלו המצות באיכותן על העבירות, הגם שהיו מעטים במספר:

ובזאת מצה היא הגאולה המסובב, מרור השעבוד סיבה, וזאת מובן הגם שבמעשה הסיבה קודמת למסובב, אכן בסיפור הדבר הוא להיפך, בתחילה מספרין המסובב ואח"כ סיבתה. לזאת מצה ואח"כ מרור. והנה במצרים היו בבחינת הכבידות נגד האבות, וכן בבית שני נגד הראשון, לזאת המה בחינות חדשות בחינה נעלה, זהו חדשים גם ישנים:

ובזאת גם אנחנו נאמר, לימוד המוסרי קלה היא מפאת עצמה ללמוד לפעמים עת סדורה, בהתפעלות הנפש, אכן חדשה היא, לזאת תכנס בבחינת הכבידות, האחזו בה ואל תרפוה ושכרכם מרובה, תודיעוני נא אם הגיעכם דברי, ותתברכו בשנה טובה כנפשכם הטוב ונפש ידידכם דו"ש ישראל, ער"ה תר"ך: