אור ישראל/מכתבים/ה

אנחנו ברואי ה' ית' מחכי חסדו מיחלי רחמיו, במה נזכה בעיני אדונינו. ובמה נמצא חן לפניו ית"ש. אם לא בהתדמות מעט בדרכיו. ובמדת טובו הפרושה על כל הנבראים. מבלי סיבה קדומה לזה. רק רחמים פעוטים באין מעורר. כן אנחנו נחלץ חושים לעזרת החלשים מבלי מבקש ומבלי מעורר. אכן מה כוחנו. עזרתינו להבל דמה. הרע נפרץ. והרשעה גברה. אין מנוס ואין מפלט. אם לא במחתרת נבואה להפר עצת מרעים. ובהשכל נבצע מאווינו • לכבוש הרשע. במאסר הצדק. בכבלי המדות. ובדחיקת התאוות. זאת יסוד הדבר לבנות עליו דיק. אכן מי יכין חומר ולבנים. מי יוציא הדבר למעשהו. ישר באדם אין. גם דעת ותבונה חפרו. ובזאת נשובה לאחור. הכי אין יראים בישראל. מדוע רחקה מזור ותרופה. יראי ד' המה ילבשו עוז. לכבוש את הרשע במצודת תאוותיו. ומה יעצרם. מוכנים המה לכל חפץ לבבם להקים מזימתם. הכי הגשם ימנעם. ואם הבושת והכלימה יבלבלם. היראי ה' יקראו. אם כה דרכי התורה. הלא זה ראשית דבר ד' לבל יבוש מהמלעיגים. ולזרות הלאה חמודי תבל והבליו – ובזאת – התבונה והחוש ינגדו זה לזה:

ולזאת נבקש שלום ונרדפה. לדעת מקור מוצא היראה. ומאין באה. אם מההרגל היומי. אם מהלימוד בדעת ובהשכל. החוש יעיד כי דעת ותבונה אין. מנוח אין לה גם חלק אין לה ביראת ה', גם מרחוק אל תעמוד. ולזאת צדקו דברי החוש בל יכזבו. ומה יוסיף תת רעיון התבונה. אם ביסודי היראה לא שלט כחה. אכן מי לא יבין כי החוש הוא כלי מוכן לקבל כל הצורות. ובשינוי הצורה ישתנה החוש. אם בתחבולות יעשה לחבר התבונה ליראה. גם החוש ישתנה. בעין עוזר וסומך:

ולזאת ראשית מעשינו לחזק ידים רפות. לנהלם אל בית הספר לימוד המוסרי. בהשכל ודעת. בלב נכון. ובשפתים דולקים. ולחזור מאמרי חז"ל המלהיבים לב האדם. איש איש די מחסורו אשר יחסר לו. והיה אם יהי' ה' עמנו לבצע מעשינו. ויכלנו עמוד. ובזאת מה נכון הדבר לכל איש אשר קרבת ה' יחפצון. להיות שוקד על הדבר. להסיר ולבטל כל מונע ומעכב בתחבולות נכונות ומועילות:

אחת היא המרפא כל נגע ומחלה רעה. נגעי האברים והנפשות. אשר גם בהיות ההרגל עוזר ליראה ולתורה. בלעדי לימוד המוסרי. רחקה מאוד ממטרה הנרצית. המדות מקולקלות. מלחמת היצר אשר לזה באנו לעולם מאין תמצא. רק אל הרצון יפנו כוחותינו. ומה נאמר עתה אשר ההרגל מתנגד אל היראה. אם לא נפנה אל מזור המוסרי. אין מקום לעבודת ד'. וכמעט יאוש בדבר:

ובזאת רפואה קלה היא ופריה רב. מי האיש החפץ חיים להיות ממזכי הרבים. אשר ככוכבים יזהירו. וצדקתם לעולם לא תמחה. לאור באור החיים. יחטוף המצוה הלזו בזמנה. כי מי יודע מה יולד יום. ואם לא עכשיו אימתי. ובזה נבנה גם אנחנו ללטוש הרעיון לכבוש היצר ותאוותיו. והבא ללמד נמצא למד. – ראשית דבר להכיר מצפון אנוש. מגמתו חפצו ורצונו מה הוא. וכמה ירחק מן מטרת האמת אשר נברא. במה יאסור תאותו. להטותו אל העבודה השלימה הלזו. יגיעת לימוד המוסרי. להיות ליסוד מוסד ללחום מלחמת חובה מלחמת היצר. אם בכפיית האברים. לעשות היפך הרצון. וגם בלטישת הרעיון. לכפות מעט הלב. אם בחזרת מאמרי חז"ל במתון ובעיון. ואם בהעמקת השכל בהרחבת הענינים. לפי נטית הטבע והרגלו. מה שגבו הענינים האלה. אשר חיובם מצודה על כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. ללחום מלחמתו. ובידו הבחירה. לכבוש המלחמה להטות אבריו אל השליטות האמיתי: