אור ישראל/מכתבים/ד

אתם ידידי! הנני בא למלאות הבטחתי מכבר. להרחיב הדבור בחכמת העולם מילי דעלמא הנצרכה לחכמת המוסר. ובלעדה תכבד העבודה לא נודע שחרה. כי תחלואי הנפש. התאוה והטעות המה בעוכרי'. התאוה בוערת והנטיה דולקת. לטהר את השרץ אשר טמא טמא יקרא. בעת מצוא לתת דין וחשבון על פרי מעללי איש. לשלם לאיש כדרכו. ובגמול ידיו יעשה לו. כי הגם שהתורה מסורה לבני אדם. לחתוך ענינה כפי מטרת שכל אנושי. לא נכבשה היא לעשות בה כחפצינו ע"פ תהלוכות רצונינו. פיגול הוא לא ירצה. להשיב תשובה לשואלינו צדק ולשפטינו משרים:

לזאת מה גואלנו בכל דרכינו. מי יורנו דרך הישרה. התאוה והכבוד הקנאה והנצחון. פורשות כנפיהם בכל כלי מוחותינו, ובכל מוסדי שכלינו. אכן היראה על הכל שולטת. על התאוה אשר תאסריה בהיל ידה. לבל תעבור גבוליה רק להשתמש ההכרחי המותרת. ובהנטיה תזרוק חציה על פני האדם. להפחידו בכל דבריו להסתכל אנה ואנה. עד אשר ממילא יזרה את המוץ וברוח ידפנו. אולם אם אל היראה נשים פנינו להיות ליסוד מוסד ולאבן בוחן בכל מפעלינו. לא נטפל לה ד"א. הלא מרחוק תעמוד עבודתינו. כי ראינו אם לא שמענו והנסיון יורה. כי מה מאוד תכבד על האדם שנקבע בלבבו יתד נאמן. להיות יראת ד' פרושה על עקשת ערפו הקשה. ואם יעמול בה די סיפוקו. עוד לא תשוטט ברעיונו אף אפס קצהו לעומת התאוה הגוברת ומה תוכל תת כחה לעומת הנטיה המבלבלת ורוקדת בנו. וכשחוק הוא להקים כל מזימתה:

לזאת כל עומת שיעמול האדם לחשים האמת לנגד עינינו. והתמימות נר לרגלינו. להעמיק בה לבלי נהיה נבוכים לחפש תמיד אחר מעשינו ופרי עשתנותינו. עד אשר גלה לפנינו מורשי לבבינו. עד אשר נבוש ונכלם להחליף שקר באמת. ולהלבישה מכסה הצדק במוסדי הפשע. להלוך כעור באפילה אשר לא ידע במה יכשל:

כן נכון הדבר להעמיק התבונה בתהלוכות התבל אשר במרמה יהלוכו. ופרי כל אנושי לצודד נפשות בחרמו. איש איש לפי דרכו. הכסיל בפעמוני הסכלות יתן זהב תמורתה. המתאוה למאכל ומשתה יצודד במכמרתו. ולכל אשר יחפוץ יטנו בחנפי לעגי מעוג. החפץ בכבוד המדומה. חפצו היא רשתו. והחניפה תלכדנו להעניק לכל איש מגמת חפצו. את אשר יהי' לאל ידיו לעשות. כן כל אנוש בדרכו ילכד. ואל תבונת נפשו יצפנו הרמאים. לידע ולהבין במה יאסר לפניהם למלאות די חפצם. הן אלה קצות דרכם. ומי יכלכל כל נתיבותיהם תקצר היריעה מהכיל:

גם זאת תכונת האדם בעסקי התבל. להתחכם להיות רואה את הנולד בכל עניניו. לראות לתקן כל דבר טרם יבא הרעה כפי אשר יהי' בכחו – עסקי התבל המה ילמדו את האדם עניניה ותהליכותיה. ואיש איש לפי טבעו המסוגלת כן תקום בידו חכמתה. והמכשלה תחת יד האדם. ואם לא יתן מקום לשטותו כן תגדל חכמתו. וההרגל והנסיון בכל דבר מושלת. ולזאת אם התמימות תהיה חזקה לבל ימוטו רגלינו. מה טוב אם נשתמש בדרכי ד' באלו הדברים. להתחכם לידע טבעי נפשינו במה נוכל להיות. נצידים להטות לבבינו אל עבודת הקדש. להקל הנסיון. והיראה תתן עוז ותעצומות. והאחד יחזק חבירו. חכמת העולם תקל המשא. והיראה תסעדנו. נירא ונפחד מכל פגע רע ועון. ולזאת מרחוק נברח ממצודת רעה:

קצר עיטי להכיל מחשבותי. ובזה תן לחכם ויחכם עוד. העסק בדרכי העבודה. המה ילמדו את האדם תהלוכתה. וביותר איש את רעהו ילמד – ואל התמימות ינהלנו ובמצודה יתפשנו. לא למען קנות כבוד. רק למען האמת והצדק. ואל תכונת נפשו לצפון להטות את לבבו אל היראה והתורה! והמכשלה תהי' נר מאיר לעמוד על האמת. אז יבקע כשחר צדקינו. אם נשוטה נא על פני התבל להבין פניות האדם ושקרותו. אשר ברור בעליל יעמוד לפנינו. מצורף אל התמימות הקבועה. זאת בכחה לגרש כל דבר מוזר ומחשבה בלתי נכונה עם היראה העוזרת. ולזאת טף דבר להחזיק בדרכי המוסר. ולהעמיק ולהבין איך להשתמש בחכמת העולם. לחזק המוסרי ולא להרוס ח"ו. ובאין תחבולות אין חכמה. ובאין לימוד אין חכמה מוצאת. ולזאת הלימוד יהיה לקרב נפשות אל המוסרי. ולימד בחכמת העולם עם היראה ותוקף התמימות: