אור ישראל/כוכבי אור/ד

בגמ' ר"ה דף ט"ז במשנה שם. בארבעה פרקים העולם נדון כו' בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. שנאמר היוצר יחד לבם כו'. ובגמ' שם דף י"ח אמר מאי כבני מרון. הכא תרגימו כבני אימרנא. ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון. רב יהודא אמר שמואל כחיילות של בית דוד עכ"ל הגמ'. ופרש"י כבני אימרנא. ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאים זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד. כמעלות בית מרון. הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי הדרך. כחיילות של בית דוד. וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה עכ"ל רש"י:

והנה מפרש"י נראה. כי לכל האמוראים שמפרשים בגמ' מאי כבני מרון. הנה כוונת התנא בזה עם נושא המשל. הוא רק לומר כי כל באי עולם אינם עוברים לפני המקום ב"ה הכל ביחד. כי אם בזה אחר זה כבני מרון. אם כבני אימרנא. אם כמעלות בית מרון. או כחיילות של בית דוד:

ולכאורה יפלא מאוד. מה צריך התנא להסביר במשל דבר פשוט כזה. מה שכל באי עולם עוברין לפניו ית"ש זה אחר זה. שהוא משל כבני מרון. שעוברין זה אחר זה. מי לא יבין את זאת. מהו זה אחר זה. והו"ל לתנא לומר בפשיטות בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו זה אחר זה. גם הנה התנא אחז במשלו מקום שהם מוכרחים לילך זה אחר זה. אם כבני אימרנא שהפתח קטן ואין יכולין לצאת כאחד. או כמעלת בית מרון. שהדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה:

אמנם הנה יסוד הדבר. אשר כל באי עולם עוברין לפני המקום ב"ה. זה אחר זה כבני מרון. יש להבין ולהשכיל טעם הדבר. מהו תכלית הכוונה בזה ולאיזה מטרה הוא. היפלא מה' דבר להעביר לפניו את כל באי עולם ביחד:

אכן נראה כי יש בזה כוונה עמוקה מאוד. וכ"ז הוא מחכמתו ית"ש. ורחמיו וחסדיו הגדולים. עם אשר ימצאו חן בעיניו. לפנות לפניהם הדרך לשום להם אחרית ותקוה טובה ביום הדין הנורא. כי יסוד הדין והמשפט. אם לשבט ואם לחסד. תלוי הרבה בסדר הזה. במה שעוברין לפניו ית"ש זה אחר זה וכמו שיתבאר לפנינו בס"ד:

כי הנה בגמ' ר"ה דף ח' אמר רב חסדא. מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין. שנאמר לעשות משפט עבדו כו' מ"ט כו' ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. ופרש"י דליפוש חרון אף בשביל עונות ציבור. והנה אם אמנם כי גם בטרם נכנס הצבור לפני המקום ב"ה לדון. הכל גלוי וידוע לפניו ית"ש. כל מחשבות אדם ותחבולותיו. ועלילות מצעדי גבר. והוא יודע מעשה כולם:

אכן יען כי ה' ית"ש יסד בחכמה. כל סדר הדין והמשפט כעין מלכותא דארעא. לקבוע יום מיוחד אשר בו ישב לכסא משפט לדון עמים. וכל מעשה איש אשר נכתב בספר לזכרון יובא לפניו. וכבר יסד הפייטן את סדר יום הדין בונתנה תוקף כו'. וכותב וחותם וסופר ומונה. ותפתח את ספר הזכרונות ומאליו יקרא כו'. וכן יש כמה קטיגורים וסניגורים. ואף כי המקום ב"ה יודע כל תעלומה. ואין נסתר מנגד עיניו. הוא המבין הוא העד והוא הדיין. אכן כל זה הוא בכונה ידועה מלפניו ית"ש. שיתנהג סדר הדין והמשפט כעין מלכותא דארעא:

ולזאת הנה בטרם נכנס הצבור לפניו ית"ש לדין. אם כי הוא יודע מעשה כולם. בכ"ז אין ידיעתו ית"ש המקפת את כל המעשים עושה רושם. ועדיין אין חרון אף שולט. עד אשר ישב לכסא משפט. ומבין לכל מעשיהם בדין. אז יעלה חלילה חרון אף ה' בשביל עון הציבור:

ובכן בראש השנה יום הדין הנורא. אשר הוא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש. ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. כי זכר כל היצור. וזכרון כל המעשים לפניו ית"ש בא. והוא דורש מעשה כולם. וע"כ אם כל באי עולם היו עוברין לפניו הכל ביחד. והיוצר יחד לבם מבין אל כל מעשיהם. ואם רבו עונות הכלל למעלה ראש וכבדה חטאתם. אז יעשן אף ה' בשביל עונות הכלל. והן לפני זעמו מי יעמוד. ומחרון אפו מי יקום. והיה כצדיק כרשע נאחזים חלילה בסבך חמת ה'. אשר יעלה לאין מרפא חלילה:

וע"כ היתה מחכמתו ית"ש. ורחמיו המרובין וחסדיו הגדולים. להעביר לפניו את כל באי עולם. אחד אחד זה אחר זה. ובכן כאשר ידיעתו ית"ש את כל מעשה בני אדם. לא תפעול חרון אף טרם יעברו לפניו לדין כנ"ל. ועל כן חרון אפו ית"ש מעונות הכלל של כל באי עולם. לא תוכל לכלול ולהקיף את כולם. כי מי ומי אשר יעברו לפניו ית"ש לראשונה. עד אחרון שיעבור לאחרונה. הנה כל מי אשר יעבור לפניו ית"ש ראשון ראשון הוא מאושר. כי דרכו צלחה ביותר ממי שיעבור אחריו. כי כל אחד יוכל לסבול מחרון אפו ית"ש. רק מעונות של כל אלה שכבר קדמו לעבור לפניו. אבל לא מהרעות והחטאים של העוברים אחריו כנ"ל:

והנה לאשר גם חטא אחד יש בכחו לעשות רושם. וכמש"כ חוטא אחד יאבד טובה הרבה. ומה גם כל החטאים של איש אחד. וע"כ כל אחד מבאי עולם אשר יעבור לפניו ית"ש ביום הדין. הנה נופל הוא מאת שכבר קדם לעבור לפניו. וכן מאושר הוא ממי שיעבור אחריו. כי כל אחד עונותיו נתוספו למה שעברו לפניו. ותוכל לעשות איזה רושם לספות חרון אף להעובר אחריו כנ"ל:

אמנם אחרי אשר בסדר ההעברה לפניו ית"ש. תלוי הרבה מיסוד הדין והמשפט. אם לשבט ואם לחסד כנ"ל. כי דרך כל העוברים לפניו ית"ש לראשונה צלחה. כי יסתרו ביותר מחרון אף ה'. עתה כיצד הוא סדר מסלול מהלכם של כל באי עולם לפניו ית"ש. מי יזכה לעבור ראשון ראשון. ומי ילך אחרון אחרון. כי הלא נוכח ה' דרכם:

אכן זהו באמת. מה שאמרה המשנה בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון כו'. אין הכוונה להסביר במשל. מה שעוברים זה אחר זה. כי הוא כבני מרון שהולכים זה אחר זה. כי זהו דבר פשוט. ואין צריך על זה משל ומליצה. אולם הכוונה הוא על סדר מהלכם של כל באי עולם לפניו ית"ש זה אחר זה. מי יקדים לעבור לפניו ית"ש ראשון ראשון. ומי יאחר. וע"ז אמרה המשנה כי סדר מהלכם של כל באי עולם זה אחד זה. הוא כמשל בני מרון כשהולכים זה אחר זה:

והנה אם אמנם כי בדרך כלל הוא מובן מאליו. כי מי שהוא טוב לפני האלקים. ומוצא חן בעיניו ית"ש. אותו מעביר ראשון ראשון. לגונן עליו מחרון אפו. למען להיות לו תקוה טובה לחיים. אולם בדרך פרט. מי המה אשר ימצאו חן בעיניו ית"ש לזכות איתם בדין. אכן הנה כאשר נשימה לב להתבונן ביסוד הזוכים במשפט. נמצא כי הם על שלשה בחינות. א'. הם שזוכים מצד שורת הדין. ב'. שזוכין מצד הרחמים מפני איזה זכות. ג'. הם אשר סיבתם נעלמה. רק כי כן הוא רצון ה' ית"ש. לרחם עליהם אעפ"י שאינם כדאים:

הנה בגמ' ר"ה דף ט"ז א"ר כרוספדאי אמר ר' יוחנן. שלשה ספרים נפתחין בר"ה כו' צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדין מר"ה עד יוהכ"פ זכו נכתבין לחיים כו'. וכתב הר"ן מדקאמר בינונים משמע דצדיקים דקאמר היינו שזכיותם מרובין מעונותיהם. ורשעים דקאמר היינו שעונותיהם מרובין מזכיותיהן. וא"כ קשיא טובא דהא כמה צדיקים כו' נכתבים למיתה. וכמה רשעים כו' נכתבין לחיים. אלא עיקרן של דברים כמו שכתב ר"י הזקן מטראני ז"ל. דצדיקים ורשעים בדין קאמר. שאותן בני אדם שזוכין בדין מחמת איזה זכות. מקרי הכא צדיקים גמורים. שצדיקים גמורים הן בדין זה. ואעפ"י שעונותיהם מרובין מזכיותיהם. וכן נמי צדיקים שזכיותיהם מרובין מעונותיהם. כיון שהם מתחייבין בדין ואפילו מפני עבירה קלה שעשו. לגבי דין זה רשעים מקרי כו'. ובינונים היינו אותן בני אדם שמשפט שלהן מעוין ושקול מר"ה שהן תלוים ועומדין. עד שהן מכריעין עצמם לזכות כו':

אמנם אם כי לפעמים גם צדיקים גמורים. הן מתחייבין בדין מפני איזה עבירה קלה וכן רשעים גמורים זוכין בדין בשביל איזה זכות. אכן זהו רק בתור יוצא מן הכלל. יש צדיק אובד בצדקו מפני איזה עבירה קלה. ויש רשע מאריך ברעתו מפני איזה זכות. אולם בדרך כלל יש לנו להאמין. כי יסוד הדין והמשפט בראש השנה. הוא בודאי עפ"י רוב המעשה. וכמבואר בגמ' קדושין (דף מ') ר"א בר"ש אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו. והיחיד נידון אחר רובו. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות כו'. ופרש"י לפי כו' יראה אדם עצמו כאילו שקול כו' עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק כו' ע"ש. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תשובה וז"ל. כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות. מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע כו'. וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו. כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כאו"א מבאי העולם עם זכיותיו ביו"ט של ר"ה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע כו' והבינונים תולין אותן עד יוהכ"פ כו' וע"ש בכס"מ:

ועכ"פ הנה יסוד הדין בדרך כלל. הוא עפ"י שירול העונות עם הזכיות. אם הוא צדיק לפני המקום או רשע. כי מי שזכיותיו יתירות על עונותיו. והרי הוא צדיק במעשיו הוא זוכה בדין. ומי שעונותיו מרובין על זכיותיו. הוא רשע במעשיו ומתחייב בדין. והנה כל הכתובים מלאים מזה. כי הצדיק בצדקתו אשר עשה חיה יחיה. והרשע בעונו ימות ובשוב רשע מדרכיו וחיה. אכן יש יוצא מן הכלל כי לפעמים גם צדיק אובד בצדקו ומתחייב בדין מפני איזה עבירה קלה. ויש רשע זוכה בדין בשביל איזה זכות וכמש"כ הר"ן:

נמצא כי הזוכים בדין הם על שתי בחינות. א' מי שזכיותיו מרובין מעונותיו. אשר הוא נחשב צדיק לפני המקום. ומה גם צדיק גמור בלא חטא ועון כלל זוכה מצד שורת הדין. כי בצדקתו אשר עשה יחי', ב'. מי שעונותיו מרובין על זכיותיו אשר הוא רשע לפני המקום. או גם רשע גמור. ובכ"ז זוכה בדין מצד הרחמים בשביל איזה זכות:

והנה החלוקה הראשונה המה הצדיקים והחסידים. וכאשר הקב"ה שומר את כל אוהביו. ועינו אל יראיו להציל ממות נפשם. ולזאת ביום הדין הנורא אשר כל באי עולם יעברו לפניו ית"ש זה אחר זה. הנה את הצדיקים והחסידים יקריב אליו. להעביר אותם לפניו לראשונה. למען לגונן אותם מחרון אפו ית"ש. וכל מי שהוא צדיק יותר במעשיו. אותו מעביר לפניו ראשון ראשון:

זהו מה שפירשו חז"ל בכוונת המשנה כבני מרון. כי הוא כבני אימרנא. וכפרש"י ככבשים שמונין אותן לעשרן. ויוצאים זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד. כי הנה ידוע מטבע הבהמות כאשר הם סגורים בדיר. ואך כאשר נפתח לפניהם הפתח הם ממהרים לצאת החוצה. ואם הפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד. הם דוחקים זה את זה להתקרב עצמם אצל הפתח לצאת החוצה. אולם סוף סוף מי יצא לראשונה אכן הנה מובן מאליו. כי הכבשים הבריאים והחזקים בכחם וגבורתם יעשו חיל. יפנו על ימין ועל שמאל ויתאמצו לצאת לראשונה. והכבשים החלושים באין אונים ישארו לאחרונה:

וכן הוא ביום הדין. אשר כל באי עולם יעברו לפניו ית"ש זה אחר זה. וכל אחד היה רוצה להקדים לעבור תחילה. הוא כמשל הזה. כי הנה הצדיקים והחסידים המה הגבורים אשר מעולם. וכמאמרם ז"ל בברכות (דף י"ז). שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. כל העולם כולו נזונין בצדקה. והם נזונין בזרוע כו' ופרש"י בזכות שבידן. והחוטאים והפושעים המה החלשים. וכמו שפרש"י בסוף פ' תצא. כל הנחשלים אחריך. חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן. וכן הוא ביום הדין. הנה הצדיקים והחסידים באים בזרוע בכח מעשיהם. וכמש"כ התוס' שם. כי זהו שיסד הפייטן בפיוט זכרונות ליום ב' דר"ה המתחיל אפחד. והם בזרוע עדיך באו. ולזאת הנה הצדיקים והחסידים. אשר להם זרוע עם גבורה בכח מעשיהם הטובים יתאמצו לעבור לראשונה. וכל אחד ואחד לפי כח מעשיו יעבור ראשון ראשון. והחלושים חסרי כח מחמת חטאם. יעברו אחרון אחרון. זהו נושא המשל של בני מרון כבני אימרנא:

החלוקה השנית הוא. אותן בני אדם שעונותיהם מרובין מזכיותיהן. ורק שזוכין ברחמים מצד איזה זכות. והנה אם כי קצרה יד שכל אנושי למצוא חקר אלקי. להבין ולהשכיל מהות הזכות שתוכל לעמוד לו ביום הדין. להטות דינו כלפי חסד לתחיה. אמנם כאשר סוף סוף האדם זוכה במדת הרחמים. הדעת נותן כי היסוד הוא שיהיה האדם שוה וכדאי לרחם עליו. והוא לפי הכנתו ודאגתו ופחדו מיום הדין. כן יתעורר עליו מדת הרחמים לחומלה:

ובזאת ראשית דבר הוא ההכנה. כי יקדים עצמו לעשות הכנה בעוד מועד. וכמו שהוא בנוהג שבעולם. כי מי שהוא נאחז בסבך איזה משפט אף משל עניני ממון. ומה גם של דיני נפשות. הנה לפי יראתו ופחדו. כן מימים רבים קודם יתחיל לדאוג להחיש מפלט לו מפח יוקשים. כי יצדק בהשפטו. ומה גם משפט האדם ביום הדין הנורא. לפני כסא שופט צדק. והראשונים סמכו על פרקי דר"א והתקינו לתקוע בשופר מיום ר"ח אלול. וכן יש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול. וכמש"כ כ"ז הטור או"ח סי' תקפ"א ע"ש. לזאת מה מאוד נחוץ לפני האדם להקדים א"ע מר"ח אלול. כשמוע קול השופר לעשות איזה הכנה. וכאשר בעוה"ר הלב מטומטם ונעשה כאבן וקשה כצור החלמיש. ע"כ ישתדל לקבוע עתים לקרות ולהגות בספרי יראה ומוסר בהתפעלות הנפש. למען ירך לבבו וישבור רוחו מאימת יום הדין. וכ"א לפי ערכו ישתדל בכשרון המעשה ולשנות דרכי הנהגתו לטוב. וכן בקשת רחמים בתפילה ותחנונים:

ההכנה הזאת מה שהאדם מקדים את עצמו. לדאוג ימים רבים לפני בוא יום הדין. כי ירך לבבו ויכנע רוחו. ולהכניס בקרבו פחד וחרדת הדין. ולעשות איזה רושם בנפשו. להתעסק בכשרון המעשה. ובקשת רחמים. אף אם לא יספיק להכריע כף הזכיות על העונות. ולזכות מצד שורת הדין. בכ"ז יש בכחה לעורר רחמים ממקור הרחמים. ולהטות דינו כלפי חסד לתחיה. משא"כ אם האדם בעצמו ישכח רישו. ויסיח דעתו בכל החדש. והוא בעצמו לא יחוש ולא ידאג כלל מפני יום הדין. אשר הוא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש הלא אין מקום חלילה לרחמים:

הוא מה שאמרו חז"ל עוד בפי' כבני מרון. כי ר"ל אמר כמעלת בית מרון. כי הנה במנהג העולם. במקום אשר יתאספו המון אדם רב. וכולם אל ראש אחד יפנו להשיג מטרתם. כמו בחצר בית הנתיבות אשר יבואו המון אדם רב לבקש פתקי מסע. וכל אחד רוצה למהר להשיג חפצו בתחילה. הנה הושם לחק ומנהג קבוע. כי כל מי אשר יקדים לבא הוא ישיג מטרתו תחילה. וע"כ למען לשמור את הסדר. יעמדו כל הבאים בשורה אחת זה אחר זה. למען אשר כל המקדים לבא. יהיה קרוב יותר למקום המרכז. להשיג מטרת חפצו תחילה:

וכן הוא ביום הדין הנורא. אשר כל באי עולם יעברו לפניו ית"ש זה אחר זה. וכל מי שזוכה לעבור ראשון ראשון הוא גבר מוצלח כנ"ל. והנה כאשר לא הכל יבואו ביחד בעת אחד. להתיצב לדין לפני כסא שופט צדק. כי יש מקדימין לבא. ואך כאשר ישמעו קול השופר בר"ח אלול. הם דואגים ומכינים עצמם לעמוד לפני כסא דין. וכה עוסקים בהכנה הזאת כל ימי החדש. ויש אשר יאחרו ללכת. יעברו ימים מימי החדש. ולא ישימו על לב כלל. עד אשר יאתיו ויקרבו הימים של ימי הדין. ויש אשר יפגרו עוד עד יום האחרון קודם יום הדין אז ישימו על לב:

ולזאת אף אם המקדים והמאחר. ביחוס מצבם יהיו מעשיהם שקולים. בכ"ז בעת יעברו כל באי עולם לפניו ית"ש זה אחר זה. הנה הדעת נותן. כי אותן שהן מקדימים לבא. וכבר הכינו עצמם מימים רבים. וממתינים ומצפים להיות מוכנים להתיצב בדין. המה יעברו לפניו ית"ש לראשונה. כי מדת הרחמים יפנה לפניהם הדרך לעבור לראשונה. ומה גם כי כאשר סדר הדין והמשפט הוא כעין מלכותא דארעא. וכבר הוא חק ומנהג קבוע בעולם. כי מי אשר יקדים לבא. ישיג מטרת חפצו תחילה. וע"כ כל אחד לפי ערך קדימות זמן הכנתו. לעמוד לפני כסא דין. יעבור לפניו ית"ש ראשון ראשון:

זהו מה שפירשו חז"ל. כי כבני מרון הוא כמעלות בית מרון. שהדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה. שהעמק עמוק משני צידי הדרך. ובע"כ הם מוכרחים לילך זה אחר זה. עתה הנה בדרך כזה. מי ילך לפנים ומי לאחור. אכן הנה מובן מאליו. כי כל המקדים לבא ילך ראשון ראשון. והמאחרים לבא בהכרח ילכו אחריהם כפי זמן התאחרם מלבא. וכן הוא בסדר ההעברה לפניו ית"ש ביום הדין. הנה כסדר הזה יעברו לפניו כל באי עולם זה אחר זה. כי כל המקדים לבא כנ"ל יעבור לראשונה. וכפי קדימת זמן ההכנה לעמוד לפני כסא דין. כן יעברו ג"כ ראשון ראשון. זהו נושא המשל של בני מרון כמעלות בית מרון:

החלוקה השלישית. הם אותן שזוכין ברחמים. מבלי זכות ידוע. רק כי כן הוא רצון מלפניו ית"ש. לרחם עליהם אעפ"י שאינם כדאים. כי הנה בברכות (דף ז'. אמר ר"י שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו כו'. בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו כו'. ופליגי דר"מ דאמר ר"מ שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו. שנאמר וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון. ורחמתי את אשר ארחם אעפ"י שאינו הגון. ופרש"י להודיעו דרכיו מנהג מדת משפטיו. את אשר אחון. אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואעפ"י שאינו כדאי ע"ש. והנה מה שאמר וחנותי כו' אעפ"י שאינו הגון. היינו בע"כ מבלי שום זכות. דאי מצד איזה זכות אין זה חדש. אכן כי יש במדת משפטיו ית"ש. גם הנהגה נסתרת ונעלמת. אשר לא גילה זה גם לאדון כל הנביאים. כי לפעמים יכמרו רחמיו לשעה. אף על מי שאינו הגון ואינו כדאי:

נמצא כי כן הוא ג"כ ביום הדין. יש שזוכין ברחמים מאשר כי כן הוא רצון מלפניו ית"ש לחון עליהם ולרחם אעפ"י שאינם כדאים. ולזאת כאשר כל באי עולם יעברו לפניו ית"ש זה אחר זה. הנה גם החלוקה הזאת. אותן שהוא ברצונו ית"ש לרחם עליהם אעפ"י שאינם כדאים. המה יעברו לפניו ית"ש לראשונה:

זהו מה שפירשו חז"ל עוד בכוונת המשנה כבני מרון. כחיילות של בית דוד. וכדפרש"י כי כך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה. והנה סדר מהלכם אז היה בלי ספק על פי השר המפקד את צבא המלחמה. אכן הוא רק כאשר עלה אז ברצונו כן היה. וצוה מי להקדים ומי לאחר. וכן הוא בסדר ההעברה לפניו ית"ש ביום הדין זה אחר זה. יש חלוקה אחת אשר הוא בלי טעם וסדר ידוע. רק כפי אשר יהיה רצון מלפניו ית"ש. לחון ולרחם אף על מי שאינו הגון ואינו כדאי. כן יעביר אותם לפניו לראשונה. וזהו נושא המשל של בני מרון. כחיילות של בית דוד:

והנוגע יותר למעשה. הוא החלוקה האמצעית. מה שאמרו חז"ל כי כבני מרון הוא כמעלות בית מרון. וכמו שנתבאר כי כל מי שמקדים עצמו לבא ליום הדין. להכין א"ע לקראת הדין והמשפט. כן יעבור לפניו ית"ש ביוה"ד ראשון ראשון:

יסוד ההכנה הוא להעיר ולעורר בלבבו פחד וחרדת הדין והמשפט. כי הפחד והחרדה הזאת. אינו נכנס בלב האדם במהרה כ"א בעמל ויגיעה. וכמו שכתבנו במאמר שערי אור סי' ב'. כי תהלוכות דרכי היראה של יראת ד' ופחד ענשו. היא שונה ונבדלת משאר מיני יראה של דרכי הטבעים. אשר האדם ירגיש אותה בחושיו מבלי שום עמל ויגיעה ע"ש. והנה העולה על כל היא תאות החיים. והנוגע לדרכי הטבעים. אף על ספק רחוק של סכנת חייו. כל אשר לו יתן בעד נפשו. אכן לא כן בדרכי הרוחניים. הנה האדם הוא מאמין כי ר"ה הוא יום הדין. אשר בריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. ובכ"ז לא ירגישו חושיו יראת הסכנה הזאת:

הוא מה שאמרו חז"ל. בע"ז (דף י"ט). מכריז ר' אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי. כנוף ואתו כל עלמא לגביה אמרי ליה הב לן חיי. אמר להו מי האיש החפץ חיים כו' נצור לשונך מרע כו'. סור מרע ועשה טוב אין טוב אלא תורה כו'. וכה"ג איתא במד"ר פ' מצורע. מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים אודקין עליה כו'. וע"ש שהראה ג"כ הפסוק הזה מי האיש החפץ חיים כו' נצור לשונך מרע כו':

ולכאורה יפלא מאוד. לאיזה מטרה הכריז ר' אלכסנדרי מאן בעי חיי או הרוכל שהיה מכריז מאן בעי למזבן סם חיים. ואח"כ אמרו להם כתוב מפורש בתהלים מי האיש החפץ חיים כו'. מי לא ידע הכתוב הזה. איזה מוסר היה להשומעים את דבריו. גם כאשר אתו כ"ע לגביה ואמרו הב לן חיי. ואמר להם הכתוב מי האיש החפץ חיים שהוא ידוע לכל. ולכאורה לרבים היה כעין מילתא דבדיחותא:

אמנם מה שעשו היתה עצה עמוקה. להבינם דעת ומוסר השכל. הנה הכתוב אמר מי האיש החפץ חיים כו'. ולכאורה כאשר תאות החיים גדולה מאוד. מדוע לא יקיים אדם כל דברי הכתוב. למען למצוא חיים וטוב. אמנם היה אפשר להתנצל. כי אם האדם היה רואה כן בחוש. כי מי ששומר לשונו מרע כו' יחיה ויאריך ימים. והרשע לא יאריך ימים כצל. היה כל אדם מקיים דברי הכתוב למען תאות החיים. אכן כאשר אין כלל. כי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. ע"כ ירפו ידי האדם מלעסוק בסגולה הזאת. אולם באמת אין זה טענה. כי עכ"פ זה בודאי כי דברי הכתוב הוא אמת. אך יש סיבות יוצא מן הכלל. ועכ"פ הוא דבר קרוב מאוד. כי החיים הוא ביד לשון. והתורה עץ חיים כפשוטו. והנה ברפואות של דרכי הטבעים. לא ימנע האדם מלעשות לנפשו. אף הדברים שהם ספק רחוק. וגם מה שהוא נגד דרכי השכל:

זהו מה שהראה ר' אלכסנדרי לההמון מוסר השכל. כי כאשר הכריז מאן בעי חיי. כנוף כ"ע לגביה ואמרי הב לן חיי. ובלי ספק היו חושבים כי יש בידו איזה דבר טבע. אשר טועמיה חיים זכו ואורך ימים. והנה זהו הוללות גדולה וסכלות. האם יש במציאות הטבע איזה דבר הנותנת חיים. זולת עץ החיים אשר בגן עדן מקדם. וכן הרוכל אשר הכריז מאן בעי למזבן סם חיים. האם יש סם חיים בעולם. אכן כאשר תאות החיים גדלה מאוד ע"כ יאמין האדם אף בשוא נתעה. וכאשר הכריז ר' אלכסנדרי מאן בעי חיי. אף כי הוא כשתוק. האם יש ביד האדם לתת חיים. בכ"ז אתו כולי עלמא ואמרי הב לן חיי. ע"ז אמר להם מי האיש החפץ חיים כו'. היינו כאשר תשגו בדמיונכם כי יש אצלי איזה דבר טבעי. תאמינו בשוא נתעה ותאמרו הב לן חיי. הא לכם חיים מדרכי הרוחנים. מי האיש החפץ חיים כו'. אשר הוא דבר קרוב מאוד. ומדוע תמאנו לקבל הסגולה הזאת לתאות החיים. וכן הרוכל כאשר באו לקנותו ממנו סם חיים. אשר הוא כצחוק כנ"ל. אמר להם מי האיש החפץ חיים כו' כנ"ל:

אמנם אם כי יראת ה' ופחד ענשו. לא ירגישו חושי האדם בנקל. בכ"ז ע"י עמל ויגיעה יש בכח האדם להשיג היראה הזאת ולקבוע אותה בנפשו. כשאר דרכי היראה הטבעית. וכמו שנתבאר במאמרי שם ע"ש. ולזאת גם פחד וחרדת יום הדין של ר"ה. הנה כאשר יתן האדם אל לבו להיות עמל לבקש אותה. עמלו ויגיעו תעמוד לו להשיג אותה. והחרדה הזאת. רב כחה וחילה להתקרב לעבודתו ית"ש. ולשנות מעשיו לטובה והיסוד הוא לימוד המוסר בהתפעלות ובציורי חושי. כי כח הציור מועיל מאוד למוסר: