אור החיים על שמות מ

(ב) ביום החדש וגו'. הקמה זו היתה אחר ז' ימי מילואים לדבריהם ז"ל (במד"ר יג ב), וכן מוכיחים הכתובים, כי שבעת ימי המילואים לא נעשה בהם אלא מלואי ידי אהרן, ולזה צוה ה' מעשה ז' ימי מילואים קודם מצות הקמת המשכן והערכתו, וגם בפרשת צו (ויקרא ח') כשמשח אהרן ובניו יום א' של מילואים, שם הזכיר משיחת המשכן וכליו, ולא הזכיר שם הקמת המשכן וסדרו, הא למדת כי המילואים היו קודם הקמת המשכן והערכת כליו, ויום ר"ח ניסן הוא שנתקדש המשכן וסדר משה מערכת המשכן והקריב בו את האמור בענין, הא למדת שלא שמש משה במשכן בסדר כל האמור בפרשה זו אלא ביום אחד, שהוא יום השמיני של מילואים. ואפילו להסוברים (שם) שכל ז' ימי המלואים היה משה בונה משכן וסותרו, בהכרח לומר כי משכן הוא שהיה בונה וסותר, אבל סדר הכנתו לא היתה אלא ביום ר"ח ניסן, כאמור בענין באחד לחדש וגו' ושמת שם וגו' והבאת את השלחן וגו', הרי כי מחדש הוא מודיעו ההערכה ומקום כל דבר וסדר הנחתו, ואם זה לו ז' ימים והוא מעריך, מה מקום להודיע מחדש? אלא ודאי זה היום תחלת סדר מעשה המשכן ותיקונו והקריב משה בו ביום כל האמור בענין במצות ה' אליו כאמור לפנינו:

(יט)כאשר צוה ה' את משה. הוצרך לומר את משה, ולא הספיק לומר כאשר צוה ה', והדבר ידוע כי אותו צוה ה'; כוונת הכתוב הוא להודיע שהתורה מעידה על המעשה, שלא היה בו שינוי מהמצוה, ושיעור אומרו כאשר, הוא על גופו של מעשה, ואם היה אומר "כאשר צוהו ה'", היה בנשמע שחוזר על העושה שעשה כאשר צוהו. והבן. וטעם כפל הדבר בכל פרט ופרט - להראות שכל פרט הוא חשוב מצוה בפני עצמו, וראוי ליאמר עליו לבדו: צוה ה' את משה:

(לה) ולא יכול משה וגו'. והגם שאמר הכתוב בפרשת משפטים (לעיל כ"ד י"ח): "ויבא משה בתוך הענן", שם היה אחר שקרא אליו ה' נתן בו כח. או יאמר על זה הדרך: ולא יכול משה וגו', והטעם: כי שכן עליו הענן, ואין מציאות זה כמציאות האמור בפרשת משפטים, כי כאן כבוד ה' מלא את המשכן, מה שאין כן הענן שבא בו בהר סיני, שם נאמר (פסוק י"ז): "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר", וסמיך ליה: "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר", פירוש, מקום שאין שם שוכן כבוד ה', מה שאין כן במה שלפנינו שהיה כבוד ה' מלא המשכן ולא יכול ליכנס במקום מלא כבודו יתברך:

חסלת פרשת פקודי וסליק ספר שמות