אוצר ישראל/אחיאסף
אֲחִיאָסָף: שם חברה להוצאת ספרים לטובת הרחבת הספרות העברית. נוסדה בעיר ווארשא בשנת 1893 ע״י אליעזר הכהן קפלן, זאב גלוסקין מתתיהו כהן. בשנת 1894 בהתרחב חוג פעולתה הכניסה ברשותה את הוצאת „ספרי אנורה” למר בן אבגדור הוצאה שקדמה להתיסדותה. בראשית שנת 1896 נמנו בה שמריהו הלוי לעווין וע״ש פרידברג לעורכים. בכ״ח אדר תרנ״ו (13/1 March 1896) יצאה החברה מרשות יחיד לרשות רבים, ככל החברת הגדולות שנוסדו על בסיס המסחר.
החברה הוציאה ספרים במקצעות שונות עפ״י המחלקות האלה: א) לקוטי קדמונים: ספר אסופות של כת״י חכמי ישראל הקדמונים. ב) תבל ומלאה: לידיעות העולם והטבע, לספרים מחיי העמים השונים. ג) אמון פדגוג: לספרי למוד וחנוך. ד) מופת לרבים: לתולדות אנשי השם בישראל ובעמים. ה) עניני היהדות: לחכמת ישראל וכל המתיחס אליה העתר להבנת רוחה וחייה בעבר ולהתפתחותה בהוה ובעתיד. ו) מדע כללי: תרגומי ספרי מדע כלליים של חכמי האומות שיצא טבעם בעולם. ז) עניני הספרות: ספרי בקרת בענינים שונים בספרות. ח) דברי חזון: ספורים, ציורים ואגדות מקוריים ומתורגמים, לגדולים גם לקטנים. ט) תולדות ישראל: ספרים של קורות ותולדות ישראל וספרותו וספרים מיוחדים לתקופות פרטיות בארצות ידועות בעבר גם בהוה. י) שפת ישראל: ספר אוצר לשון המקרא והמשנה וכו' לרש״י פין. י״א) ציון: ספרים הנוגעים לאי ולתנועה הציונית שיש בהם כדי לחבבם על העם בשפ״ע, רוסית וגם בלשון יהודית המדברת. חברה זו הוציאה בזמנים שונים עתונים אחדים, והם: „השלח” הוציאה לאור ראשונה בשנת 1897 בברלין פעם בחדש ונערך ע״י אשר גינצבורג; „דער יוד” (היהודי) בלשון יהודית המדברת. חו״ל בשנת 1899 בקראקא פעם לשני שבועות, ומשנת 1900 והלאה פעם בכל שבוע ונערך ע"י רבניצקי; „הדור” בשנת 1901 פעם בשבוע ונערך ע״י אפרתי (דוד פרישמן); „די יידישע פאמיליע” (המשפחה היהודית) בלשון יהודית המדברת בשנת 1905 בקראקא פעם בחדש, משנת 1894 עד 1905 הוציאה לאור בווארשא את ספר „לוח אחיאסף”, מאסף שנתי. כולל חלק שמושי וחלק ספרותי בעניני מדע ובשאלות מעשיות העומדות על הפרק; תולדות אנשי שם; ספורי קורות השנה; ספורים. חזיונות רשימות, שירים, מכתמים, פתגמים וכו'. במאספים האלה השתתפו כמעט כל טובי הסופרים הגדולים ובעריכתו לקחו חלק בזמנים שונים הסופרים לילנבלום, אשר גינצבורג, ראובן בריינין ויוסף קלוזנר.
לוחות אחיאסף מצוינים בתכנם ובסגנונם, ובחלק השירים והספורים מיוחדים הם בספרות העברית במינם.
ביבליוגרפיא: הצפירה תרנ״ד 140, 180; תרנ״ז 1 ,52, 94 ,284; לוה אחיאסף תרס״ג עמ׳ 54.