אוצרות חיים/שער טנת"א/ב
ואח"כ באו הטעמים האמצעיים והם בחינת האור היוצא מהחוטם של א"ק, וחוטם הוא כמנין ס"ג, וגם מכאן נמשך ויצא האור דרך שני נקבי החוטם ימין ושמאל, ימין מקיף ושמאל פנימי ע"ד הנז' באזן, ונמשכו ביושר עד החזה של זה הא"ק וזהו עיקר האור. אמנם מהארתו ג"כ היה מתפשט אל צד האחור ומסבב בכל סביבות הא"ק. והנה כאן נתקרבו אורות אלו הפנימיים במקיפים שלהם יותר מאורות האזנים, כי נקבי החוטם סמוכים הם, אבל עכ"ז נחלקים לב' ואינם מתחברים יחד, וע"כ גם באורות האלו לא היה להם בחינת כלים. ומה שנתוסף באלו יותר מאורות האזנים הוא כי אות ו' שבתוך הה' אשר באזן היתה כלולה עמה נתגלית עתה, ומה שהיה אז בחינת ה' נעשה עתה בחינת ב' אותיות ד' ו' להורות יציאת אות ו' לחוץ וגלויה, וזה סוד ז"א שבכאן נתגלה, ואמנם לא נעשה ו' לבדה, אמנם היא (נ"א - הו') נחלקת ג"כ לו' חלקים והם ו' אלפי"ן. וטעם הדבר הוא כי הה' פרצופים הנכללים באות ה' שהם א"א או"א וזו"ן כנ"ל והם נק' יחידה חיה נשמה רוח נפש, ונמצא כי ז"א הוא בחינת רוח כנודע, והנה הכתוב אומר (בראשית ז, כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, להורות כי בחינת הרוח מתגלה באפים שהוא החוטם, ולכן בזה החוטם נתגלה בחינת ז"א ונחלק לו' קצוות שבו, אבל אות ד' נשארה אות אחת מחוברת ואות ו' נחלקה לו' אלפי"ן. וכמו שנתחלקה אות ו' שבנקב חוטם הימני כך נחלקה אות ו' שבנקב השמאלי, וסך כולם הם י"ב אלפי"ן ועם החוטם עצמה הרי י"ג כמנין וא"ו. וכן ב' ווי"ן אלו הם עם החוטם עצמה שצורתה א כנודע כי ב' נקבי החוטם הם ב' יודי"ן והכותל המפסיק ביניהם הוא צורת ו' הרי צורת א ועם הב' ווי"ן הרי וא"ו, והוא להורות כי למעלה בבחינת הראש ששם מקום המוחין הוא שם ע"ב דהוי"ה דיודי"ן וכאן הוא שם ס"ג, כי אין הפרש בין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג רק במילוי זאת הוא"ו כנודע. ואלו הב' ווי"ן הם בחינת הטעמים האמצעיים שבאמצע התיבה והם פסק ומקף כנודע כי הוראת הפסק הוא הוראת הו' של הה' שנפסקה ונעשית ו' אלפי"ן כנז' ולכן נק' פסק. וכאשר תחבר זה הפסק עם המקף הוא צורת ד', והוא הוראת אות הד' של אות הה'.
והנה הד' הזו כבר ביארנו לעיל שאינה נפסקת, אבל יש הוראה אחרת אליה, והוא, כי כאשר תקח הה' שבאזן ימין שמספרה י"ס כנ"ל והרי היא בחי' י' אחת, ותצרפנה ותחברנה עם הה' שבנקב הימני של החוטם שצורתה ד"ו כנ"ל, הרי הכל הוא צורת יו"ד והוא ציור א', שציורה כזה א. גם אם תקח י' שבנקב אזן שמאל ותחברנה עם ו"ד שבנקב חוטם שמאל הרי א שנית. והרי יש ב' מיני אלפי"ן שציורן יו"ד. ואם תצייר בציור אחר והוא שתקח י' של אזן שמאל וו' של נקב חוטם שמאל וי' של אזן ימנית הרי אל"ף אחרת שצורתה יו"י. גם אם תקח י' של אזן ימין וו' של נקב חוטם ימין וי' של אזן שמאל הרי אל"ף שנית בציור יו"י. והרי ב' אלפי"ן בציור יו"ד וב' אלפי"ן בציור יו"י, הרי ד' אלפי"ן. ואלו הם מורות על קצת גילוי הד' של ה' שבחוטם שנגלית מעט, אבל לא נגלית לגמרי כמו הו' של הה'. ואמנם עיקר גמר גילויים הוא למטה באורות הפה כמו שיתבאר ב"ה:
ודע כי י"ס אלו של אורות האזנים כל זמן שהם נמשכים עד גבול החוטם אז הוא יחידי בפני עצמו, אבל כאשר נמשך מגבול החוטם ולמטה עד שבולת הזקן אז מתלבש אור האזן בתוך אור החוטם ונעשה בחינת נשמה פנימית אליו, וכן אור החוטם כשנמשך מגבול הפה ולמטה אז מתלבש הוא באור הפה ונעשה בחינת נשמה פנימית אל אור הפה. גם דע כי זה האור היוצא מתוך הא"ק הזה הנה כולו הוא אור א' רק כי ע"י התרחקו ורדתו למטה הוא מתעבה עיבוי אחר עיבוי. כיצד, הרי האור היוצא מן האזן הוא זך מאד, וכאשר נמשך האור הזה בפנימיות הא"ק עד הגיעו אל החוטם ויוצא קצתו דרך שם הנה אעפ"י שהוא אור א' שוה עכ"ז מחמת הריחוק שנתרחק ונמשך יותר למטה נתעבה יותר בצאתו משם, וכן עד"ז בהתפשטו יותר למטה עד הפה ויוצא קצתו דרך שם מתעבה יותר מחמת התרחקו ממקום העליון, אבל לא לסיבת בחינת האור בעצמו, כי כולו שוה כנזכר. אך המשכיל יבין כי אור של המוחין נק' ע"ב ואור הזה נקרא ס"ג ודי בזה: