לדלג לתוכן

אוצרות חיים/שער העקודים/ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ונבאר עתה ענין חזרתם והסתלקותם למעלה איך על ידי כך נעשה מלאכת הכלים והענין הוא כי כאשר נתעלו האורות למעלה נשאר למטה האור העב והגס שהוא בחי׳ הכלים כנז׳ והנה יש בטבע האורות להשאיר הרושם שלהם למטה במקום שהיו שם בראשונה ולכן כל האורות האלו בעת עלותם היו מניחים רשימו למטה. כיצד הנה הכתר הניח רשימו כדי להאיר לחכמה וכן החכמה לבינה והבינה לז׳׳א והז״א לנוק׳ כי לעולם טבע העליון להאיר בתחתון ויש לו חשק להאיר לו כחשק האב אל הבן ולכן מניח ומשאיר בו רשימו. וכפי זה נמצא שכולם מניחים רשימו חוץ מן המ׳ כי אין אחרת תחתיה להאיר בה ולכן אין המ׳ משארת רשימו למטה [מ״כ אבל ביסוד כשהיא עולה שם משארת רשימו וזאת היא בחי׳ העטרה שנשארת שם תמיד ביסוד] ונתחיל לבארם מן היסוד שהוא האחרון מן המניחים רשימו ונאמר כי הנה בעת עלייתו של היסוד אל מקום ההוד עד למעלה מניח רשימו במקומו שביסוד לצורך המ׳ ואותו הרושם אינו מסתלק משם לעולם אפילו כאשר המ׳ חוזרת ועולה אל המאציל וכן ג״כ עושים שאר כל הספי׳ חוץ מן המ׳ כנ״ל. והנה זה הרשימו היא מן האור הראשון שהיה יורד דרך ישר. וכבר ידעת כי אור הבא ביושר הוא רחמים והאור הבא דרך חזרה למעלה הוא נקרא אור חוזר והוא דין. והנה זה הרשימו הוא דרך יושר והוא רחמים. והנה נודע כי כשבאו הספי׳ של עקודים היו פניהם למטה כי כוונת ביאתם הוא להאיר למטה ולכן פניהם דרך המקבלים אבל בחזרתם לעלות אז הופכים פניהם למעלה כנגד המאציל ואחוריהם למטה:

והנה בעלות הכתר אל המאציל אין ספק כי לעולם אין אור המאציל נפסק אפי׳ רגע א׳ מן המקבלים והנאצלים רק ההפרש הוא כי בעת ההיא אשר הכתר היה עולה למעלה אז האור היורד בו מן המאציל יורד ממנו לספי׳ [גי׳ שה״ק די״ג ע״ג אז האור היורד מן המאציל אל הספירות שלמטה מן הכתר נמשך ועובר] דרך אחוריו שהרי הוא הפך פניו למעלה ואחוריו לנאצלים וא״כ אותו האור הבא אל הספי׳ הוא דרך אחורי הכתר והוא דין כנז׳ ועד״ז הוא בשאר הספי׳ בעת שהיו חוזרים ועולים. אמנם יש הפרש א׳ והוא כי החכמה אינה מקבלת רק מן האחוריים של הכתר לבד והבינה מקבלת מב׳ אחוריים דכתר ודחכמה והוא יותר דין יכן עד״ז עד המ׳ שנמצאת שמקבלת מן ט׳ אחוריים [מ״כ שז״ס תרגום ע"פ שם ע״ב דריבוע כנודע ע״כ]. ועוד יש הפרש א׳ כי מלבד חילוק תוספת ריבוי או מיעוט בחי׳ אחוריים יש ג״כ שינוי אחר והוא כי הנה הת״ת מקבלו מאחוריים של גבורה שהם אחוריים קשים מאד אמנם הספירה שלמעלה ממנו אינו באופן זה וכפי הבחי׳ כן יהיה שינוי באותו אור הנמשך להם או יהיה דין גמור או ממוצע או חלש ואין כח בקולמוס להרחיב בפרטי חלוקות אלו שהם רבים והמשכיל יבין. ונמצא שיש כאן ג׳ מיני אור הא׳ הוא הראשון שבכולם הנק׳ עקודים כנ״ל. והב׳ הוא הרשימו שנשאר מזה האור שבא דרך יושר והוא רחמים. הג׳ הוא אור הבא דרך עלייה הספי׳ שאז הוא אור דרך אחוריים שהוא דין. והנה בבוא האור הג׳ הזה שהוא דין פוגע באור הרשימו הנשאר שהוא רחמים ואז מכים ומבטשים זה בזה שהם שני הפכיים זה אור ישר ורחמים וזה אור חוזר ודין וזה חפץ לעלות למקורו והוא אור הרשימו שאעפ״י שאינו עולה ממש עכ״ז חפצו וחשקו הוא להדבק ולקבל ממנו. והאור הג׳ חפץ לירד ונמצא שאינם שווים בטבעם ולכן מכים זה בזה כנודע כי כל הכאות ובטישות האורות זה בזה הוא כאשר אינם שווים ואז נופלים ניצוצות מהאור היורד שהוא דין והוא גרוע מאור הרשימו והרי זה אור אחר ד׳ והנה הם ד׳ מיני אור והם סוד ד' בחי׳ טנת"א טעמים נקודות תגים אותיות הנ״ל שהיו כולם כלולים באלו העקודים וזה פרטן. אור הראשון טעמים ואור האחוריים הוא נקודות כי הנקודים הם בחינת דין לעולם ואור הרשימו הוא תגין ואור הניצוצות הנופלות ע״י הכאת של הנקודות והתגין זה בזה כנז׳ הוא אותיות אשר מהם נעשו בחי׳ הכלים והרי נת׳ בחי׳ הכלים איך נעשו שהוא מן ההכאה והבטישה הנז׳ ולע״ד ששמעתי ממורי זלה״ה כי כבר היו בחי׳ כלים בעולם העקודים רק שאלו הניצוצות הנז׳ נתערבו עמהם והוא כדוגמת הרפ״ח ניצוצות שנשארו בכלים של הנקודות כמש״ל בע״ה [מ״כ אעפ״י שלעיל ביארנו שאין בעולם העקודים רק בחי׳ כלי א׳ ומכאן נראה היות לכל אור כלי א׳. עיין בדרוש מטי ולא מטי דף י׳ ע׳׳א וב׳ ודי״א ישוב הענין]. וראייה לזה כי הרי נתבאר למעלה כי כשהיה האור חוזר ועולה היה נשאר הכלי מבחינת האור העב והגם שבו. ונתחיל לפרש הענין ונאמר כי הנה אור המ׳ לא השאירה רשימו וכל בחי׳ נסתלקה ועלתה וזהו הטעם שנק׳ המ׳ אספקלריא דלית לה מגרמה כלום כי לא השאיר בה שום רושם אך מרשימו שנשאר ביסוד לבד מאיר ג״כ אליה. ועוד יש טעם אחר אל הנז׳ והוא מש״ל כי כאשר חזרו האורות לרדת נשארה כתר דבוקה במאציל ולא ירדה כלל:

ונמצא כי החכמה חזרה במקום הכתר וכו׳ והמ׳ במקום היסוד ונשאר הכלי של המ' בלתי אור כלל ולכן נק׳ הכלי ההיא של המ׳ אספקלריא דלא נהרא, וכבר נת׳ זה במ״א באורך (בדרוש שה״ק ד״כ ע״ב.) והנה כשעלתה המ׳ אל היסוד היה היסוד מאיר בה דרך אחור כנ״ל ואז אותו האור דיסוד הכה באור זה של המ׳ העולה ונפל מן האור היורד דרך אחוריים בחי׳ ניצוצות לכלי של המ׳ וכשעלה היסוד הניח רשימו במקומו וכשבא לו האור דרך אחוריים הכה בזה הרשימו ונפלו ממנו ניצוצות ומהם נעשה בחי' הכלי של היסוד ואז אותו הרשימו היה מחיה את הכלי ההוא מרחוק ולא נכנס בתוכו והם סוד התגין כש״ל בדרוש הנקודים ע״ש. וכן עשו כל הספי׳ חוץ מן הכתר כי הניח רשימו לצורך החכמה אבל לא עשה בחי׳ כלי לפי שבשלמא שאר הספי׳ בעלייתם למעלה ע׳׳י הכאה הרשימו במה שלמעלה מהם היה נעשה הכלי אך הכתר אין מי שיכה בעלייתו ולכן לא נגמר עדיין הכלי שלו והרי כי כתר הניח רשימו ולא כלי ושאר ח׳ ספי׳ הניחו רשימו וכלי והמלכות הניחה כלי ולא רשימו:


ואמנם אחר קבלת אלו הספי׳ מן המאציל חזרו למקומם חוץ מן הכתר כנ״ל ואז כלי של הכתר לא נעשה רק בחזרת החכמה כי כשחזרה החכמה ונכנסה בו אז הכה אור החכמה ברשימו שהניח הכתר במקומו והיו הכאות כפולות לפי שהרשימו של הכתר להיותו בחי׳ עליונה מן החכמה לכן הוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצות וגם החכמה להיותו בא עתה מלמעלה ונמצא עומד על הרשימו והוא גבוה ממנו מכה בו ברשימו ויוצאים ניצוצות אחרות ולכן עושים עתה ב׳ כלים א׳ לרשימו של הכתר וא׳ לחכמה שבאה עתה וכבר הארכנו בזה במ״א איך יש בכתר דכו״ן והם אלו הב׳ שביארנו פה שהם הרשימו והחכמה וע״ש היטב. והנה מכאן תוכל להבין איך יש ג״כ בעולם העקודים מציאות ביטול המלכים בצד מה כדמיון אותם המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו ונתבטלו כמש״ל בדרוש עולם הנקודים כי הנה ענין התעלמות האורות של העקודים ועלייתם במאצילם הוא ג״כ ביטול המלכים בכאן וכפי מה שנבאר בסוד הנקודים ענין הטנת״א איך מורים על מיתה המלכים משם תבין גם כן מציאותם כאן בעולם העקודים דוק ותשכח. אמנם ההפרש ביניהם הוא כי כאן בעקודים היה מקלקל ע״מ לתקן וסותר ע״מ לבנות כמ״ש כי זו היתה עיקר הכוונה להעלותם כדי לעשות בחי׳ כלים. אבל בנקודים היה ביטול ומיתה גמורה ממש. אמנם לפי שמן העקודים התחילו הכלים להתגלות קצת לכן גם בהם היה קצת ביטול והמשכיל יבין כי גם בא״ק הנז״ל כל אותם הצמצומים שביארנו למעלה בו וגם אותם שנבאר לקמן בע״ה בענין צאת הנקודים ממנו ואיך צמצם עצמו ופריס חד פרסא בטיבורא דיליה כל זה הוא קרוב אל ביטול המלכים ודברים אלו אסור להרחיב בהם הדיבור ולהוציאם בפה והמשכיל יבין. ודע כי במלכות של עולם העקודים נשארו בה עשרה שרשים של עשרה הנקודים שנבארם בע״ה ועד״ז הוא בכל האצילות כי מ׳ של השרשים אשר בפה של א״ק היא כלולה מי׳ והם עשרה שרשים אל עשר העקודים וכן במלכות של העקודים יש עשרה שרשים אל עשר ספירות דנקודים וכן במלכות דנקודים יש י״ס והם שרשים אל י״ס דברודים וכן עד״ז בשאר העולמות:


תבנית:ספר אוצרות חיים