אוצרות חיים/שער העקודים/ג
שער העקודים פרק ג'
ואמנם בבא הכתר נמצאת המלכות שלימה בכל ה' אורותיה הפנימיים שהם נר"ן ח"י. והנה עתה היו חסרים עדיין כל הספירות כנ"ל שיצאו חסרות בלי תשלום והיה זה בכוונה ממש גמורה כנ"ל, ולכך הוצרכו לחזור להתעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהם. ואמנם עתה בחזרה היה הכתר חוזר בתחלת כולם, ונמצא שיצא אחרון ונכנס ראשון. והמלכות היתה בהפך כי יצאת ראשונה ונכנסה אחרונה. וז"ס פ' [ישעיה מ"ד ו'] אני ראשון ואני אחרון, וביאור זה הפסוק יצדק בין בספירת הכתר ובין בספירת מלכות, אלא שזה הפך לזה, והוא במה שנודע כי אני הוא כינוי אל המלכות, ובהפוכו אין שהוא כינוי אל הכתר. והנה בהתעלם הכתר במקורו עלתה החכמה במקום הכתר והבינה במקום החכמה, וכן עד"ז כולם, עד שנמצאת המלכות במקום היסוד, ואז ע"י עליית המלכות במקום היסוד ניתוסף בה אור והיה ולה בחינת מקיף א' והוא בחינת המקיף אשר כנגד בחינת חיה הפנימית, וגם הז"א עלה מדרגה א' ואז נתוסף בו בחינת יחידה מן האורות הפנימיים ועתה נשלמו לו ה' אורות הפנימיים, ובינה נתוסף בה בחינת חיה הפנימית, וחכמה נתוסף בה בחינת נשמה הפנימית, ואח"כ עלתה החכמה במאציל ועלתה הבינה במקום הכתר ונתוסף בה יחידה הפנימית ונשלמה בכל ה' אורותיה הפנימיים, וז"א נתוסף בו מקיף אחד אשר כנגד חיה הפנימית, ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון אשר כנגד יחידה הפנימית. ואח"כ עלה החסד שבז"א במקום הכתר כי הבינה עלתה למאציל, ואז נתוסף בו גם בחינת המקיף הב' העליון שכנגד יחידה הפנימית. ומשם ואילך לא הרויח ז"א ולא נתוסף בו עוד תוספת אחר, (וכן המלכות לא נתוסף בה דבר עוד):
והענין הוא בהקדמה א' שצריך שתדע והיא כי הרי נתבאר לעיל כי בכל בחינה ובחינה ובכל עולם ועולם ובכל פרצוף ופרצוף יש בו י"ס לא פחות ולא יותר, והם אורות פנימיים עשרה ואורות מקיפים עשרה. האמנם הי' הפנימיים נכללים בחמשה לבד (שהם) כנגד הה' שיש להם בחינת פרצופי' כמ"ש במקום אחר, והם א"א ואו"א וזו"ן, והם עצמם נקראים בחינת יחידה חיה נשמה רוח נפש של כללות כל עולם ועולם לבדו. וכן עד"ז במקיפים כי הם י' נכללים בה' כנזכר. אמנם דע כי בכל האורות והעולמות והפרצופים שיש מן החוטם של א"ק ולמעלה בכל פרצוף ופרצוף מהם יש תמיד כל הבחינות האלו שלימות שהם ה' אורות פנימיים הכוללים י"ס פרטיות כנז' וה' מקיפים הכוללים י"ס פרטיות כנז', אך מן הפה של א"ק ולמטה עד סוף העולמות לא יש רק ה' אורות פנימיים וב' מקיפים העליונים שהם כנגד יחידה וכנגד חיה לכל פרצוף (ופרצוף) מהם ולא עוד כי האור נתמעט משם ולמטה. ולכן בעולם הזה של העקודים שהם האורות היוצאים מן הפה ולחוץ של א"ק לא היו בו רק ה' אורות פנימיים וב' אורות מקיפים ואין עוד, וזכור הקדמה זו. והנה כאן בעולם העקודים היו זו"ן גדולים על או"א, כי זו"ן היו פנים בפנים ואו"א היו אחור באחור. והענין כי הנה זו"ן השלימו כל צרכם הצריך להם שהוא ה' אורות פנימיים וב' מקיפים קודם שיחזרו להתעלות במאצילם, משא"כ באו"א כי עדיין לא היו שלימים שהרי לאבא לא היו לו רק ג' פנימיים לבד ובלי שום מקיף, ולאימא ה' (נ"א - ד') פנימיים בלבד וגם בלי שום מקיף, ועוד כי אפילו קודם שתחזור שום ספירה להתעלות במאציל כבר היה מה שצריך להם אל זו"ן לצורך הזווג:
והענין הוא כי כבר ידעת כי הזווג נמשך מן המוחין שהם מחכמה ולמטה, וכבר היה אל זו"ן (נ"א - הז"א) בחינת חכמה שהיא חיה פנימית קודם שנתעלה הכתר במאציל שהוא הראשון שחזר קודם כולם, ואעפ"י שהמלכות היתה גדולה ממנו שהיה לה יחידה פנימית אין בזה חשש, משא"כ באבא שמעולם לא היתה לו בחינת חיה שהיא חכמה אפילו אחר שעלה הכתר אל המאציל. וא"ת א"כ למה עלו זו"ן במאצילם מאחר שכבר היו שלמים מה שהיה צורך להם. והתשובה היא כי כל (אור) חיותם הוא מאביהם ואימם, וכיון שנסתלקו או"א למעלה אין זו"ן בניהם רוצים להפרד מהם (ונמשכים) וחושקים להדבק ולהתקשר בהם ועולים אחריהם לקבל מהם. וגם סיבה אחרת במה שנתבאר לעיל כי עיקר החזרה היה כדי לעשות בחינת כלים, ולכן עלו גם הם לסיבה זאת: