אוהב ישראל/פרשת תרומה

ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו'. י"ל ע"ד רמז. דהנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים כי בשני אותיות אלו נבראו השני עולמות עוה"ז ועוה"ב. עוה"ז נברא בה'. ועוה"ב נברא ביו"ד. וידוע דעיקר תרומה הוא מה שמפרישין מכל דבר חלק היפה והמשובח שבו כמו שמקריבין מהקרבנות החלב לגבוה. שהוא המשובח בבהמה ובצאן. וכשרוצה האדם להקדיש איזה דבר לשמים יבחור ויברור היותר יפה ומשובח והחשוב אצלו יותר מאותו מין דבר שירצה להקדישו יברור חלק היותר טוב וחשוב אצלו. אשר ע"כ אצל אנשים צדיקים שכל עסקי עוה"ז אינם נחשבים בעיניהם למאומה והמובחר והטוב בעיניו של הצדיק הוא רק עבודת ה' ית'. להיות דבוק ברוחניות העולמות הקדושים. משא"כ אצל המון עם המשוקעים בתאוות העוה"ז ויקר בעיניהם חמדת הממון כסף וזהב בלי גבול ושיעור. וכ"א צריך להפריש לגבוה וליתן מה שיותר חביב אצלו כ"א לפי דרכו. היינו הצדיק בעבודה הרוחנית. והמוני עם בתענוגים גשמיים. וזה"ש דבר כו' ויקחו לי תרומה כו' ר"ל שמכללות עם בנ"י והמון עם מהם תוכל ליקח נדבה והתרוממות לחלק הגבוה מדברים גשמיים. כדי להיות בזה עלייה לבחי' עוה"ז להנשא למעלה. וזה"ש תרומה. תרום. ה'. היינו שעי"ז נתרומם עולם העשיה ע"י הנדבה הגשמית. אבל מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ר"ל מי שהוא מנדב לבו הטהור להיות דבוק בשמו ית' וית' תמיד. ולא יפנה עצמו לעניני עוה"ז כלל. מזה תקחו את תרומתי. היינו תרומת יו"ד. מזה הצדיק תקח התרוממות לעוה"ב הנברא ביו"ד. כאו"א יברור ויתן מה שיותר חשוב וחביב אצלו. וזהש"כ וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף גו'. היינו ר"ל שאצל כלל המון עם בנ"י תקח מה שחשוב וחביב יותר אצלו והוא זהב וכסף ושארי דברים גשמיים. ובזה תהיה עלייה לעולם העשיה כנ"ל:

או י"ל שע"י שאתם הצדיקים תקחו מאתם היינו המוני העם. זהב וכסף גו' היינו בזה שנהנים הצדיקים מהמוני העם שמקבלין מהם זהב וכסף ושאר דברים גשמיים הנצרכים להם יהיה להמוני עם ג"כ עלייה והתרוממות הגם שאין להם נדבת לב הטהור נדבה רוחנית רק נדבה גשמית זהב וכסף וכדומה. עכ"ז ע"י שהם מייחדים ומקשרין עצמם להצדיקים שבדור ומהנים אותם במה שיש יכולת בידם. אז גם הם יתקשרו ויתעטפו בנדבת הצדיקים בלבם הטהור שהוא כולו רוחנית. ויתעלו ברום המעלות קודש קדשים. ויהיו דבוקים יחד הכנ"י בהש"י עם צדיקי הדור וכיה"ר אמן:

ויקחו לי תרומה. במדרש הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם גו' אדם לוקח מקח כסף כו' אדם לוקח מקח. אבל אין המוכר נמכר עמו. אבל אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את התורה וכביכול נתמכרתי עמה. הה"ד ויקחו לי תרומה גו':

שורש הדברים הוא הכתוב מזכיר בנתינת התורה לישראל שני בחי' לשון מכירה שנ' כי לקח טוב. וגם לשון מתנה שנ' בסיום הפסוק נתתי לכם. ולכאורה יפלא היאך יש שייכות לשני הלשונות ביחד לקיחה ומתנה. אך באמת מפני שרצה הקב"ה לזכות את ישראל בקבלתם התורה. שלא יהי' עליהם איזה ערעור בדבר וענין מעניני התורה. לכך מסר להם התורה בכל מיני יפוי כח וזכות שבעולם. שיש לפעמים בלשון מתנה יותר זכות להמקבל מבמכיר'. דכל הנותן בעין יפה הוא נותן. כמוסכם בכל הפוסקים משא"כ במכר. ויש לפעמים יותר זכות במכירה מבמתנה כמ"ש בש"ע חו"מ. והקב"ה נתן לנו את התורה בכל אופן היו"מ ע"פ דתה"ק. ומסר לנו כל הסתרי תורה ורזין דאורייתא כדי לזכות אותנו. והנה ידוע דכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה ר"ל כחותיו של הש"י. אשר אנו קוראים ומכנים להש"י כי א"א לבן אדם לתאר ולכנות את הש"י כ"א ע"י כחותיו ופעולותיו. כמו רופא חולים. מחיה מתים מרבה לסלוח וכדומה באלו הכינויים אנו מכנים וקוראים אותו ית'. וכן כל תיבה ותיבה מתוה"ק מורה על כח שמו ית' וית'. וע"י שאנו קוראים אותו באיזה שם משמותיו הק' אז תיכף נתעורר כח עליון ומשפיע לנו ככל רצוננו הטוב. וידוע דתרומה נק' ראשית. וישראל נק' ראשית. ותורה נק' ראשית. וכבר נתבאר דכל איש ישראל צריך להפריש היותר מובחר ומשובח וחביב אצלו ונק' ראשית הדבר ויתנהו לגבוה. והוא חלק האחדות אשר סליק לגבוה. וכשהאדם מפריש הראשית מכל דבר אז הוא מרים במחשבתו כל מיני ראשית ראשית ישראל וראשית התורה. כי כל ראשית כלול מכל מיני ראשית. והמון העם הגם שאין להם שכל לכוין כ"ז במחשבתם כדי להרים כל מיני ראשית להש"י. אך עכ"ז אחז"ל לב ב"ד מתנה עליהם. ר"ל הצדיקים שבדור אשר הם מפרישין הראשית וחלק האחדות ומחברים החלק אל הכלל. אז הם מכוונים להעלות כל המעשים טובים של כאו"א מישראל היינו כל הנתינות והצדקות אשר ירימו בנ"י ואין בהם כח להעלותם לשורשם הרמה בקודש. אז הצדיקים שבדור בעת שמפרישין הראשית וחלק האחדות שלהם מעלים אז ג"כ כל מיני ראשית של כוא"א מישראל. ומייחדים ומקשרים אותם לשורשם כי כולם בחכמה עשית דהיא כוללת כל דבר והוא רישא דכל רישין. ומחשבה סתימא דהוא ראשית המחשבה ראשית חכמה יראת ה' גו'. ואז כשמחבר ראשית התחתון ומעלה אותו אל שורש הכל דהוא ראש עליון אז יכול האדם למשוך משם ממקור החכמה כל מיני השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים וישועות להכנ"י. וז"ש ויקחו לי תרומה. כשתתנו התרומה ותכוונו להפריש הראשית המשובח והמיוחד ולחברו אל הכל. וז"ש מאת כל. אז משורש כל הנ"ל. איש אשר ידבנו לבו כל מה שיהיה לבו חפץ ושואל ומבקש מאת הבורא בהוב"ש כל מיני השפעות טובות תקחו את תרומתי. תוכלו ליקח ע"י התרומה הנ"ל. וז"ש המדרש כביכול נתמכרתי עם התורה. ר"ל שע"י שנתתי לכם את התורה גם אני נמכר לכם כביכול ר"ל שיש מקומות בתוה"ק אשר שם הם גנוזים ונעלמים כוחות שמו ית' והצדיק יכול לפעול ע"י השמות הק' הנפלאים הגנוזים ונעלמים בהתוה"ק כל מיני ישועות וגם כל הכוחות שיש לו להש"י כביכול הכל מסר לנו כמאחז"ל התורה היתה כלי אומנותו של הקב"ה שהסתכל בה וברא את כל העולמות וכל מעב"ר. וכמ"כ כשנתן לנו השי"ת את התורה. מסרה לנו עם כל כחותיו להיות הצדיק יכול לפעול ע"י התורה כל הכוחות שיש להשי"ת כביכול. נמצא שיש יכולת ביד האדם ישר וצדיק להמשיך מזון ופרנסה לכל באי עולם וכן להמשיך כל מיני רפואות ושלום וחן וחסד בעולם. חכמה בינה ודעת לעולם ולבטל כל מיני גזירות לא טובים. וגם אם הקב"ה גוזר הצדיק מבטלו. וכאלו כביכול הש"י נמכר עם התורה. וז"ש ויקחו לי לשון מכירה ומקח לי לשמי. ר"ל שכל הכחות של הש"י כביכול מכורין להם ע"י התרומה. שהוא אותיות תור"ה. מ"ם. היינו התורה שניתנה למ"ם יום: וי"ג דברים נאמרו בנדבת המשכן. הם נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ר"ל כשהאדם מדבק א"ע למדותיו של הקב"ה מה הוא רחום כו' ובזה נדרשת התורה. ע"י שהאדם מדבק א"ע במדות הללו ונעשה מרכבה לרוחניות המדות. אבל המון העם עכ"פ היכולת בידם לידבק ע"י עשיה גשמית ע"י י"ג נדבות שהתנדבו להמשכן וכנ"ל והבן היטב כ"ז:

ויקחו לי תרומה גו' מקדש גו' בתוכם. הנה ידוע כי תוה"ק היא נצחית. וכל מצותיה מישך שייכא בכל עת ובכל זמן. ומצוה זו של בנין המשכן וכליו. בודאי גם עתה בגלותינו מחוייבים אנחנו לקיימה. וכאשר עינינו רואות. שגם קודם שבאו בנ"י אל המנוחה ואל הנחלה ציוה אותם הבורא ית"ש לעשות משכן וכליו. וכמ"כ עתה החיוב ע"כ איש אשר הוא מזרע ישראל בכל דור ודור לעשות משכן וכליו. והדבר צריך ביאור היאך יוכל כל איש ואיש. ובפרט בדורות הללו לעשות משכן וכליו להבורא בהוב"ש:

אכן בהעיר לב י"ל. דהנה איתא בתזוה"ק זכאה מאן דעביד ליה דירה נאה בליביה ובאיברין דיליה. והיינו כי כאשר האדם הישראלי מביט ומסתכל ומבין בגדולת ורוממות הבורא בהוב"ש. איך שהאציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות הנפלאים והנוראים. והוא מקיף כל עלמין ומלגאו כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה. ועי"ז בא לאהבה ותשוקה גדולה ודביקות רב לעבוד את הש"י באהבה רבה וביראה רוממות לייחד ולקשר עלמין עילאין קדישין ומה שעובד יותר ויותר כאפס ואין נחשב בעיניו נגד מה שמבין במחשבתו הזכה שלא יצא י"ח. ועדיין הוא מבחוץ. וע"כ הוא מתאמץ ביתר שאת ועוז בעבוד' תמה ונקיה וכל מה שהוא עובד ועושה ביתר שאת והתאמצות גדול. הוא בא בעיניו ולבו ומחשבתו לשפלות יותר ולהכנעה גדולה. והכל הוא עבור אהבת השי"ת הבוער בלבו ויודע ומבין גדולתו ורוממותו אשר אין בכח שום נברא להשיגו. כי הוא ית' מושלל מהשגה. והוא א"ס וא"ת. ולבו של האדם הזה מתלהב ומתאוה ומשתוקק מאוד לעבוד את הבורא בהוב"ש בכל איבריו וחושיו. ומחזק א"ע ביתר שאת בכל האפשרי ובא למדריגה זו של שפלות גדול בעיניו מאוד. אשר ממש כאין הוא נחשב בעיניו ובלבו ומחשבתו. ואז נעשה דכא ושפל רוח באמת וכמעט הוא בטל במציאות אז ודאי נעשה לבו בחי' משכן לשכינתו ית' וית' וכמ"ש אני אשכון את דכא ושפל רוח. והגם שאינו יכול לעבוד את הש"י בפועל כפי מחשבתו הק' ורצונו של האדם הלזה עכ"ז רחמנא ליבא בעי וחשוב בעיניו ית' רצון לב האדם המשתוקק באמת ובלב תמים כאלו עשה ותיקן הכל בפועל ממש. וזהו כל נדיב לבו יביאה. ר"ל שמנדבה הגשמית נעשה מלאכה הגשמית והקב"ה כביכול צמצם א"ע בין שני בדי הארון. ומהתשוק' הזאת הנכבדת של הכנ"י התפשט עצמו כביכול באורות מקיפין לאין שיעור וערך וכנ"י אתחברא בבעלה וזהו מלאכת המשכן. וזהו סוד א"ת בניך אלא בוניך הם הת"ח המדבקים א"ע באור התורה כו' ולע"ל אז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו יה"ר שיהיה בב"א. וכמו שנדבת המשכן שעשה משרע"ה היה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. כמ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. תרומת"י הוא מלשון התרוממות וגדלות כי מזו האהבה והתשוקה הנכבדת אשר בלבו של האדם באמת. אז נתגדל ונתרומם כביכול הבורא בהוב"ש ונעשה מזה משכן ודירה נאה בליבא ובאיברין דיליה. כי רחמנא ליבא בעי:

ועפ"ז אמרנו לפרש הפסוק בפ' ויקהל. והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר. ולכאורה אינו מובן לשון דים והותר שני הפכים בנושא אחד. וכקושיית האוה"ח ז"ל הק'. ולדברינו אלה יבואר ע"נ. דהנה כל איש נדיב לב באמת כשהביא נדבתו למשכן כסף או זהב לפי מה שהיה ביכלתו ומעמדו הטוב. אכן רצונו היה בלי ספק ולבו בוער בו ומשתוקק לגודל אהבת הש"י ליתן למצוה רבה כזו כפלי כפלים עד אין שיעור וגבול ותכלית לגודל אהבת ה' ונדבת לבו. וזהו הרצון הוא חשוב בעיני הש"י מאוד. וכביכול נחצב ונחקק ונשאר אז לפניו אותו הרצון הטוב לעד ולדורות. עד א"ס וא"ת. וזהו והמלאכה היתה דים היינו מלאכת ההבאה בפועל ממש. היתה דים לכל מלאכת המשכן. שהוא בפועל ממש לעשות אותה כמצווה מפי הש"י וכתבנית אשר הראה למשרע"ה בהר. והותר היינו שעוד נשאר ונותר הנחקק לפניו יתברך התשוקות והרצונות של הנדיבי לב מהכנ"י עד א"ס וא"ת וכנ"ל. אבל מלאכת ההבאה בפועל היתה דים ממש למלאכת המשכן לבל יותיר. והבן היטב:

ועד"ז יש לפרש ג"כ פסוק פתוח תפתח את ידך לאחיך האביון. היינו שתעשה לו פתח ושער לאחיך ע"י הרצון האמיתי ונדבת לבך הטוב והש"י רצון יראיו יעשה וישפיע לאחיך האביון ע"י השער והפתח מהרצון שלך. את כל הצטרכותו. וזהו ג"כ ואכלו בשעריך ושבעו. היינו ע"י הפתח והשער שלך יהיו להם שבע רצון והבן: והכל הוא ע"י האדם כזה. שעובד הש"י באמת ובלב תמים וכנ"ל ועי"ז נעשה בחי' משכן לכבודו ית'. להיות שוכן בתוכו כביבול בליבי' ובאברין דילי'. ועד"ז פירשנו ג"כ הפסוק ועבדתם את ה' אלהיכם גו' והסירותי מחלה מקרבך. היינו משום דבקרבך קדוש. ואז ממילא לא יגור במגורך רע. וכנ"ל במקומו בפ' משפטים עיי"ש. והנה כשהאדם עובד את הש"י באהבה רבה ע"ד הנ"ל. בודאי מייחד ומקשר העולמות העליונים עולם העשיה בעולם היצירה ושתיהן לבריאה. ושלשתן לאצילותא קדישא. ואלופו ש"ע טמיר וגנוז בכל עולם ועולם. וכמ"ש אליהו הנביא בתפלתו ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו' ואיהו מלגאו כל עלמין. וא"כ בכל עולם יש ציור א שהוא בסוד אלופו של עולם סוד פל"א העליון. ואל"ף במילואו הוא מספר קי"א וד' אלפי"ן הם מנין מקד"ש. ונעשה ממשכן של האדם בחי' וסוד מקדש. וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. והבן כ"ז היטב כי דברים נכונים ואמיתים הם ברורים לכל מבין:

או יאמר ויקחו לי תרומה גו' ותרגם יב"ע ויסבון קדמי אפרשותא. יש לרמז בזה ע"פ דאי' בגמ' דקדושין. אשה שאמרה לאיש אחד הילך מנה ואתקדש אני לך הרי זו מקודשת. ומסיק הגמ' דדוקא באדם חשוב שאין דרכו לקבל מתנות משום אחד בעולם. אשר ע"כ בההיא הנאה שמקבל ממנה הוה כאלו נתן לה שוה פרוטה ומיקדשא ליה בזה עיי"ש. והנה לשון קידושין ידוע שהוא לשון הפרשה והבדלה וכמבואר אי"ה פ' קדושים והיינו שהבעל אומר לאשתו הרי את מקודשת. מופרשת ומובדלת מכל האנשים רק להיות לי והנה אצל הבורא ב"ה וב"ש כתיב לי הכסף ולי הזהב. וכתיב מי הקדימני ואשלם. והוא א"צ ח"ו לאיזה נדבה שיהיה לו לעזר ולסעד על בנין המשכן. ועכ"ז ציוה לעם קדושו בני אל חי להרים תרומת ה'. מחצית השקל. וכללן של הדברים הוא דקב"ה וישראל חד אינון בחיבורא ויחודא חדא. וישראל נק' בבחי' פלג גופא ומחצית וע"י נתינתם מחצית השקל בלב שלם וע"פ הכוונה אשר ביארנו שם נעשה יחוד שלם ברזא דאחד. וזהו מרומז כאן ויקחו לי תרומה. היינו מחצית השקל וכפירש"י ז"ל. ג' תרומות נאמר כאן עיי"ש. הגם שהוא ית' אין דרכו בכך כביכול לקבל מתנות. ואעפ"כ הוא מקבל מהם לגודל נדבות לבם הטוב וכוונתם הרצויה לחבר את האוהל להיות אחד וכנ"ל. אשר ע"כ בההיא הנאה שמקבל מהם בזה יהיו מקודשים ומופרשים ומובדלים מכל אחיזת החיצונים ר"ל. רק מקודשים בקודש קדשים ומיוחדים בו ית' וזהו שתרגם יב"ע. ויסבון קדמי אפרשותא. היינו לאשר אני מקבל מהם ובההיא הנאה הם מופרשים ומובדלים מכל החיצונית ולזה הם קדמי גם יש לרמז בת"א ג"כ כזה ממש. ויפרשון היינו שיפרשו מכל החיצוניות. ואז קדמי אפרשותא. והבן. ומקצת דברינו אלה יש לרמז ג"כ בפירש"י ז"ל שפי' ויקחו לי תרומה. לי לשמי והיינו כי האדם צריך להעלות כל העולמות עד בחי' לי שהוא מנין ד' יודי"ן ממילוי שם הוי"ה הק' במילוי יודי"ן שהוא סוד שם ע"ב הק'. סוד פל"א העליון שאלופו ש"ע דר שם. וזהו לי לשמי. והיינו הכל ע"י הרמת מחצית השקל בכוונה הנ"ל. אזי נתעלה ונתייחד הכל ברזא דאחד ומתרוממים ומתנשאים כל העולמות לעילא לעילא עד בחי' לי לשמי והבן:

ועפ"ז יש לפרש ג"כ באחד באדר משמיעין על השקלים. היינו באחדות אד"ר. א' ד"ר. שאלופו ש"ע דר בתוכו משם משמיעין על השקלים. משמיעין הוא לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם. והיינו כי שם נאסף ונתייחד הכל לעילא לעילא ברזא דאחד. והבן כ"ז היטב. ועיין לעיל בענין כוונת פ' שקלים:

עוד יש לאלוה מילין בהנ"ל. ע"ד רמז קצת. ובזה יבואר ג"כ כוונת מחצית השקל. דהנה ידוע כי ביום ברוא ה' אלהים האדם על הארץ. נברא אז בסוד ד"ו פרצופין בבחי' אב"א. והי' בחי' נסירה. ונפרדו זה מזה להיותם אנפין באנפין בחי' דכר ונוק' ולהקימם בשיעור קומה ויחודם למיהוי אנפין באנפין וידוע שכל הנשמות היו כלולים באדם הראשון ומסתמא גם אצלם היה בחי' נסירה הנ"ל וכאשר בא עת קימת קומתם השלימה אז הם מתייחדין אנפין באנפין. ואשרי למי שזוכה במהרה ובגילגול ראשון לזיווגו הראוי לו ושמורה למענו להקימם בקומה שלימה והבן זה וכנודע מספה"ק:

והנה כמו שהוא סוד הנסירה בכללות ופרטי כל נשמות ישראל להקים קומת כאו"א. כן הוא כביכול בבחי' קומה השלימה דלעילא בסוד קובה"ו כי קוב"ה וישראל חד אינון. וכביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא מתייחד עם האור והמקור שורש מחצב נשמות ישראל וכנודע. כי כביכול הוא ג"כ בבחי' דו"נ בבחי' ד"ו פרצופין והיה ג"כ כביכול בבחי' וסוד נסירה למיהוי אנפין באנפין למיהוי קומה שלימה ברזא וחיבורא חדא. וע"י הנסירה כביכול ירדו ניצוצין קדישין ממקום קדוש והש"י רצה להיטיב לעם קדושו אשר ע"י אתערותם דלתתא ביראה ובאהבה ודביקותם לה' ית' יעלו ג"כ כל הניצוצין קדישין בתוקף קדושתם לרום שמי שמים העליונים ולהקים קומה שלימה העליונה בסוד ופניהם איש אל אחיו ואז יגדלו ויעשו פרי. הולדת השפעות טובות ונהורין עילאין ובוצינין קדישין וכל טיבו וחדו לכל העולמות ממשח רבות עילאה קדישא. וכשיעלו בנ"י ע"י מעשיהם הטובים כל הנ"ק אז יהיה ה' אחד ושמו אחד וזהו יש לרמז. ויקחו לי תרומה כתרגומו אפרשותא. היינו שב"י יזרזו בעבודתם עבודת הקודש ולהרים ולהניף את האפרשותא היינו הנ"ק שנפלו וירדו משורשם הקודש בסוד הנסירה והם יראו להרימם ולנשאם לרום שמי שמים להתייחד כולם ברזא דאחד למיהוי אנפין באנפין יחוד גמור. ואז יהיה ה' שלם בסוד שקל שלם. וכמבואר לעיל בפ' שקלים. וזהו מרומז בפירש"י ז"ל לי לשמי. והבן. ומבאר הפסוק מאת כל איש אשר ידבנו לבו כי הקב"ה נק' כביכול בבחי' לבן של ישראל. וכמ"ש דוד המע"ה. לך אמר לבי. וכמ"ש בזוה"ק והיינו מאת כל איש אשר ילהב אהבתו בקרבו לה' וה' שוכן בקרבו דעביד לי' דירה נאה בליבי' ובאיברין דילי'. וכנ"ל ריש פ' זו. ועי"ז כביכול בונה איברין דשכינתא קדישא כביכול להיותה בבחי' קומה שלימה. מזה תקחו תרומתי. תסבון ית אפרשותא וכנ"ל. ולזה נק' תרומה כי צריך להרימה ולנשאה עד רום שמי שמים וכנ"ל. והמשכיל יבין כ"ז. כי דברים עמוקים הם העומדים ברומו ש"ע. והשם יכפר:

וע"פ דברינו הנ"ל יתבאר ג"כ כוונת סוד מחצית השקל שהוא לסוד הנסירה וכנ"ל ולרמז בזה להרים המחצית בבחי' קומה שלימה עם כל הנ"ק. והי' זאת בכל שנה ושנה כי בר"ח ניסן נברא העולם בפועל כמבואר לעיל וצריכין אנחנו אז לחדוש המלוכה הק' ולהרימה בבחי' קומה שלימה. ולזה רמזו חז"ל חדש והבא קרב"ן מתרומה חדשה והבן. ולזה ג"כ באחד באדר משמיעין על השקלים. שמיעה הוא מלשון הבנה. והיינו להבינם תוכן כוונת הענין של השקל הקודש. והכל הוא לחבר ולייחד סוד קבה"ו ואז נעשה בחינ' שקל שלם עשרים גרה תרין יודי"ן יו"ד משם הוי"ה הק'. ויו"ד משם אדני ה"ק. והבן. וכבוד ה' הסתר דבר לזה נכתב בקיצור. ולרמז הנ"ל הוקם המשכן בא' בניסן לשכון כבודו ית' בתוכינו. כי כלי המשכן הם בבחי' ודוגמת עלמין עילאין קדישין וכאשר יבואר אי"ה. ואז כביכול נשלמו ונגמרו ונתעלו איברין דשכינתא. בבחי' קומה שלימה. וביום השמיני למילואים שהי' בר"ח ניסן אז ע"י הקרבת אהרן הכהן בחי' איש חסד. את הקרבנות. ובכוונתו הרצויה הי' מייחד ומקשר כל עלמין ע"י בחי' החסד. להשפיע עליהם ממקור החסד העליון מבחי' רב חסד כל מיני חסדים טובים ומשח רבות עילאה קדישא. ואז נתעלה ונתייחד הכל בבחי' קומה שלימה. אנפין באנפין ברזא דאחד: וכיה"ר בב"א. והבן כ"ז היטב:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ילקוט. משל למלך שהי' לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנים. הי' רואה אותה בשוק הי' מדבר עמה. במבואות מדבר עמה. כיון שהגדילה ובאה לידי סימנים. אמר אין כבודה של בתי שאהי' מדבר עמה בפרהסיא. אלא עשו לי חדר מוצנע שאהי' מדבר עמה. כך מתחלה הי' נער ישראל ואוהבהו. במצרים ראו אותו שנ' ועברתי בארמ"ץ. גו'. בים ראו אותו שנ' וירא ישראל גו' זה אלי גו'. בסיני ראו אותו. שנ' פנים בפנים דיבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה. אמר אין כבודם שאדבר עמם בפרהסיא. אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. עכ"ל הילקוט.

להבין דברי חכמים וחידותיהם. ונקדים מה דאי' במדרש הנעלם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. א"ר אלעזר אבא דא הוא רזא דתפילין. ע"כ. והוא פלאי. והוא אומר דרשוני וחיו.

ובהעיר לב י"ל אחר אשר חנן ה' אל דעות ברחמיו. דהנה ידוע שהבורא בהוב"ש הנכבד והנורא הוא א"ס וא"ת. והוא סביל כל עלמין וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיני'. וצ"ל ולהבין ענין משכן ומקדש אשר צוה אותנו הש"י לבנותם להשראת שכינתו ית'. והלא הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ואף כי הבית הזה. וכמאמר שהמע"ה. אמנם לבאר דבר זה הוא. כי הבורא בהוב"ש צוה לעשות המשכן וכליו במדתן ושיעורן. והם כאו"א דוגמת אורות בהירות זכים מצוחצחים עליונים בעלמין עילאין קדישין. ואיהו רזא ביחודא כלי העשוי לנחת רוח ושעשועים להבורא ית' וית'. לייחד ולקשר כולם לחבר את האהל להיות אחד. כל העולמות העליונים וכל הספירות קדושות. והנה מקד"ש עולה מספרו כמו ד"פ אל"ף להורות על הד' עולמות הכללים שהם אבי"ע וכנ"ל. ואלפוש"ע שרוי בכל עולם ועולם. ע"ד ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ולזה ישנו בכל עולם צורת א וכמבואר לעיל. וזהו מקד"ש. וכאשר עם ה' עובדים את הש"י ביראה ובאהבה ובאמת ומקשרין את כל כוחותיהן בלתי לה' לבדו. ומייחדין אותו ית' ביחוד האמיתי בכל הכוחות ובכל המדריגות ובכל התנועות. ומכירין ויודעין שהוא הוא ואין בלתו. בכל העולמות. אז נתעלו לרום שמים העליונים. לבחי' מקד"ש הנ"ל. בסוד הד' אלפי"ן ואז ממשיכין שפע משח רבות עילאה קדישא לכל העולמות ע"י הצינורות הק' כל העשר ספירות שבכל הד' עולמות והם מספר ד' יודי"ן. דשם ע"ב הק' מספר ל"י ומספר מ"ם. וזהו סוד ועשו לי מקדש. היינו מ"ם. קד"ש. ואז ושכנתי בתוכם. היינו בתוך מ"ם. וביאור הדברים דהנה ידוע שהקב"ה וישראל חד אינון. ומתייחדין כביכול בחיבורא חדא בחדר המטות העליון הוא בית קדשי הקדשים להתעלם באהבים ולאתעטרא בקודש קודשין בסוד קודש ישראל לה'. ראשית תבואתו. כי ישראל עלה במחשבה להבראות והם הם עיקר בריאת העולמות והם מקודשים לשמו הנכבד והנורא. בסוד קדושין שמקדש את האשה בטבעת המקיף את אצבעה. וכן כביכול אור המקיף את כל העולמות. הכל הוא בשביל נקודת ישראל שעלה במחשבה לפניו ית' בראשית המחשבה סתימאה בסוד נקודה בהיכלי'. ומן הנקודה נמשך השתלשלות השפע מחכמה עילאה לכל העולמות והמשכה הוא בסוד וא"ו כנודע וזהו בחי' אצב"ע. ואז נעשה קודש בוא"ו. וההמשכה הוא מבחי' קד"ש שהוא החכמה נק' ראשית. הבריכה ראשונה אשר ממנה ישקו כל העדרים בריכות והשפעות משח רבות עילאה קדישא ע"י הצינורות הנשפעים ע"י ל"ב נתיבות פליאות החכמה לעולם הבינה. והנה בהראשית חכמה סתימאה שם הוא סוד הד' יודי"ן דשם ע"ב הק' מספר ל"י. וכאשר נמשך משם לעלמא דבינה נעשה כביכול בבחי' מ"ם. בסוד מ"ם מלמרבה המשרה פעמים פתוחה ופעמים סתומה. והיינו כשעם ה' הם בדביקות גדול לאהבת ה' במס"נ על קדושת שמו ית'. אזי הם נכנסין ועולין למעלה לרום המדריגות עד שם ע"ב הק' ואז ממשיכין ע"י הד' יודין שהוא מ"ם ועם הל"ב נתיבות החכמה נעשה ע"ב. והמ"ם הלזו הוא בבחי' מ"ם פתוחה צורת כו מספר הוי"ה הק'. האחד האמיתי. וזהו פתיחתה מעילא ומתתא. להשפיע משח רבות עילאה קדישא מחכמה עילאה קדישא. וזהו ועשו לי מקד"ש היינו מ"ם. קד"ש. וכנ"ל. כי הוא אז בבחי' ל"י ד' יודי"ן. אכן כאשר באה ההשפעה הקדושה לעלמא דבינה אז הוא לפעמים המ"ם פתוחה ולפעמים סתומה. כי לאשר משם דינין מתערין לזה נסתמה המ"ם לשמור ההשפעה בסוד יי"ן המשומר. אכן כשהצדיק מדביק א"ע בשורשו הרמה. ומבין ומביט מאין באה זו ההשפע' הק'. הלא מאלופו ש"ע. בסוד ממך הכל ומיד"ך נתנו לך. היינו מהיודי"ן דע"ב הק'. ומדביק א"ע בדביקות עליון ברזא דאחד. אז פותח את ידי"ך ופותח המ"ם סתומה ונעשית פתוחה. להרווחה בסוד רחובות הנהר להשפיע כל ברכאין טבין לכל העולמות:

ועפ"ז נבין מה שהתורה שבע"פ ש"ס משניות מתחלת במ"ם פתוחה. מאימתי קורין את שמע בערבית. ומסיימת במ"ם סתומה ה' יברך את עמו בשלום. כי תורה שבע"פ הוא סוד המלכות הק'. ונמשך אליה מראשיתה המשכת שפע מ"ם פתוחה מהחכמה עילאה קדישא וכנ"ל. ומסיימת במ"ם סתומה. כי צריך לסותמה לבל יהי' אחיזה להחיצונים ח"ו. אכן הצדיקים יש כח בידם לפותחם ע"י קדושתם. וזהו הפי' ושכנתי בתוכם היינו בתוך מ"ם סתומה. בפנימיות ובמקיפים וכנ"ל ומאחר שביארנו הפסוק ועשו לי מקד"ש ושכנתי בתוכ"ם כנ"ל. מבוארים דברי המדרש הנעלם. כי זהו ממש סוד התפילין אשר הכתיר אותנו הבורא בהוב"ש. כי בתוך הפרשיות הם כ"א אזכרות נגד שם אהי"ה הק'. וד' פרשיות נגד ד' אותיות משם הוי"ה הק'. וד' בתים נגד ד' אותיות אדנ"י הק'. ובשעת הנחת התפילין אזי כשהאדם מייחד ומקשר ומטהר כל רעיוניו ברזא דשמהן להיות מיוחדים באחדות גמור ואלופו ש"ע יתייחד בהם. ובפנימיותם. והאדם מטהר נפש השכלית להיותו כלי מוכן לקבל עליו רוח טהרה ומייחד א"ע הנפש והרוח והנשמה ביחד עם כל בחי' כוחותיו ומחשבותיו ונעשה כל גופו וחושיו וכחותיו מרכבה להשכינה לקבל עליו נשמת אלוה ממעל אשר נאצל מכבודו ית'. ונכנס אז ג"כ לבחי' ראשית ובחי' קודש והוא בעצמו נעשה כביכול בבחי' משכ"ן. ובבחי' מקד"ש. וכנ"ל. להמשיך השפעות טובות וברכאין טבין מאורות פנימים ומאורות מקיפים. וכנודע מסה"ק ובפרט מכוונת האריז"ל. וזהו ממש סוד התפילין. וסוד משכ"ן. ומקד"ש. והמשכיל יבין כ"ז:

והנה ברוך המקום ברוך הוא אשר טוב גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו ולא עזב חסדו מאתנו אפילו בהיותינו בדיוטא התחתונה למאוד בקטנות המדריגות ומפוזרים בין האומות. עכ"ז חסדו ית' גבר עלינו ובכ"מ שגלו שכינה עמהם. והוא משפיע עלינו צרכינו וכאשר בנ"י הם בבחי' זו בקטנות המדריגות ונק' בבחי' ב"ת קטנה ובהיותם במצרים דיבר עמהם בשווקים וברחובות. ר"ל בפרהסיא ובין המצרים החיצונים. וגם בהיותם במדבר ועל הים הוא ג"כ מקום פרהסיא. ושם ג"כ אחיזת החיצונים ר"ל. ועכ"ז ראו אותו כביכול כי צמצם א"ע כביכול להשפיע טובו וחסדו עלינו. אך הכל הי' בבחי' קטנות המוחין. כ"א בשעת יצימ"צ בלבד הי' לפי שעה בחי' גדלות דגדלות ואח"כ תיכף חזרו לקדמותן לבחי' קטנות וכמבואר לעיל. רק אחר ששלמו מ"ט ימי הספירה ואח"כ קבלו את התוה"ק ואז היו בבחי' גדלות דגדלות. בסוד שער הנו"ן מנש"ב ואז באו לבחי' סימנים המבואר במדרש ילקוט הנ"ל אז אמר הקב"ה מעתה אין כבודן של בנ"י שאהיה מדבר עמם בפרהסיא בין מקום אחיזת החיצונים ר"ל. כמו במדבר ושאר מקומות שנסעו בנ"י. וגם כשבאו לא"י עכ"ז לאשר היו אז בבחי' גדלות לא הי' באפשרי להגלות עליהן ולהתייחד עמהם בפרהסיא. לבל יהי' אחיזה להחיצונים ר"ל ח"ו. מהשפע גדולה ורחבה. ולזה לרוב טובו וחסדו הגדול ית'. לבני ישראל עם קרובו. כביכול צמצם א"ע להשרות שכינתו בתוכינו בין שני בדי ארון בחדר המטות להשתעשע בנו ולהתייחד עמנו ברזא דאחד בקביעות בבחי' ועשו לי מקד"ש ושכנתי בתוכ"ם. וכמבואר לעיל היינו להמשיך השפעות קדושות מהמוחין עילאין קדישין לכל העולמות ולהכנ"י לעילא ותתא ובקביעות. ובפרע להמשיך שפע משח רבות עילאה קדישא ע"י היחוד הגדול והק' הנ"ל. מן י"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון. וזהו סוד הי"ג דברים הנאמרים במלאכת המשכן.

ובחי' זו הגדולה ישנו בכל אדם ובכל זמן. כאשר איש הישראלי מתעורר לבו לעבודת השי"ת ומטהר דיבוריו ופעולותיו וכחותיו ומחשבותיו ומייחד את כולם בלתי לה' לבדו. בלי שום פניה אחרת ח"ו. והעיקר ע"י תורה שבכתב ושבע"פ שיעסוק בהם לייחדם ולקשרם בחיבורא חדא. ואח"כ עולה מעלה מעלה לרום. המעלות לבחי' גדלות דגדלות המוחין ולהתייחד ולהיעשות בבחי' משכ"ן ובחי' מקד"ש להמשיך השפעות טובות וכל ברכאין ונהורין עילאין משח רבות עילאה קדישא ולאדלקא בוצינין דשבע קני מנורה ולהמשיך חסדים טובים להכנ"י לעילא ותתא. וכיה"ר עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ויבנה לנו את בית הבחירה ע"י משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן. והמשכיל יבין כ"ז. ויבין דבר מתוך דבר. כי נכתב קצת בקיצור:

ויצקת לו ארבע טבעות זהב וגו' ושתי וגו' צלעו האחת וגו'. יש לרמז בזה. דהנה ידוע ומפורסם שהבורא בהוב"ש הוא א"ס וא"ת אחד אחדו' הפשוט בלתי שום שיעור וגבול ח"ו. והוא מושלל מהשגת כל הנבראים והנאצלים והיצורים והנעשים. ואין לו שום דמיון כלל וכמ"ש ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. אמנם לרוב טובו וחסדו הגדול שרצה להרים כבוד מלכותו לכל העולמות ולכל הברואים ולהודיעם חסדיו הגדולים וכחותיו וגבורותיו הנפלאים. אז האציל כביכול מהוד מעטה לבושו אורות זכים ומצוחצחים אור בהיר בשחקים עשר ספירות הק' בעלמא דאצילותא קדישא ספיר גזרתם יחד מאירות לכל העולמות. ונק' אצלו מל' אצילו כביכול ובסדר השתלשלותם מעולם לעולם ומבחי' לבחינה בסוד עילה ועלול. בהם ישנו בחי' צמצום ויש בחי' ימין ובחי' שמאל. וידוע דהתוה"ק הוא החיות של כל העולמות ושורש מקור החיות התוה"ק הוא מעלמא דאצילותא קדישא בסוד היכל הקודש ארונא קדישא דאורייתא. והתוה"ק נק' עצה. כמ"ש לי עצה גו' כי שם הוא מקור העצה אנפי ימין ואנפי שמאל להימין ולהשמאיל. וארבעה פנים להנה. כי בהימין כלול ג"כ בחי' שמאל ובהשמאל כלול ג"כ בחי' ימין. בסוד השתלשלות הצינורות המשפיעים מתגלגלים ומסבבין להגביר ולהגביל כל דבר למיהב חכמה לחכימין המגבילים עשייתם ע"י דרכי התורה והמצות במועצות ודעת לעשות כל דבר חפצם ורצונם בהשכל ובאמת לאהבת ה' וליראת שמו ית'. וכל עשייתם הוא רק ע"י תרי"ג עיטין טבין דאורייתא. וכמו שאנו מבקשין לפני הש"י ותקננו בעצה טובה מלפניך. ועי"ז הם ממשיכין שפע רב וכל טיבו וחדו וחסד עליון לכל הד' עולמות הק' אבי"ע. ולרמז זה נא' בארון הקודש אשר שם לוחות העדות. ויצקת לו ארבע טבעות זהב היינו להיות יוצק חן לכל הד' עולמות. ולהמשיך עליהם אורות מקיפים בבחי' טבעות שהם מקיפים. ואח"כ ביאר הפסוק ושתי טבעות ע"ל צ"לעו ה"אחת ר"ת עצ"ה. ובהימין יש ג"כ בחי' שמאל ושתי טבעות ע"ל צ"לעו ה"שנית. ג"כ ר"ת עצ"ה. כי גם בשמאל יש בחי' ימין. ושיהיה כלול ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא. והכל כאשר איש הישראלי מפלס מעגל דרכיו. ע"י עיטין טבין דאורייתא והבן כ"ז היטב:

ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת. ואת המנורה נכח השלחן. על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון. ולכאורה אין לפסוק זה שום ביאור כלל. כי מהראוי היה לכתוב ושמת את השלחן על צלע צפון ואת המנורה נכח השלחן גו'. ולמה הפסיק במנורה. וכמבואר לכל מבין. ואפשר לומר בזה ע"ד רמז. כי התוה"ק מרמזת לנו. איך יתנהג האדם בהעיר לבבו לעבודת הש"י ולעסוק בתורתו ויראתו. שלא יאמר אלך ואעסוק בתורה יומם ולילה לבל אשגיח כלל מאין יבוא עזר פרנסת ביתי כדי חיי. ואח"כ בבוא זמן האוכל וטפלי תלי בי'. תתבלבל אז מחשבתו עי"ז ח"ו. ולא יוכל ללמוד כלל וכלל. ולא עוד אלא שיוכל לבוא לידי שיעמום ושיגעון ח"ו. או שילסטם הבריות. בעצת היצר אשר יטהו לזה ח"ו. ולזה אין נכון לו לבחור בדרך כזה. אכן הדרך הטוב והישר שיברור לו האדם הוא שיסדר לו מקודם איזה מקום פרנסה למזון וטרף לביתו. ושיסתפק בדרך המיעוט היותר הכרחי כדי להחיות נפשו ונפש אנשי ביתו בצמצום. ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו. ולא ירדוף כרדוף הקורא בהערים אחר מו"מ. רק יאמין בהש"י שיוכל להזמין לו במקומו די הצורך לפרנסת אנשי ביתו באיזה עסק מלאכה שיעסוק. כהבטחת התוה"ק וברכתיך בכל אשר תעשה. ואח"כ יטה שכמו לסבול עול תורה ומצות ומע"ט. וזהו טוב תורה עם דרך ארץ. היינו כאשר כבר הכין לעצמו איזה עסק לפרנסה ויש מקום לחול עליו ברכת ה'. יכין אז עצמו ללמוד התורה ולעסוק במצותיו בכל השגתו וכוחו. ואז לא תתבלבל מחשבתו ודעתו. רק תהי' צלולה זכה וברורה בלימוד תורתו באמת וילך מעלה מעלה והוא ע"ד מאחז"ל הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן. אך אל יתאוה האדם אל תאוות המותרות ולתענוגי בני האדם ושלחן מלכים הגם כי כל ישראל בני מלכים הם ונאה להם להתנהג ברחבות ידים ובוותרנות. עכ"ז תורתן מתי נעשית. וכבר הזהירנו חז"ל ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם כו'. והיינו כי לע"ל גנוז לישראל שלחן ערוך ברב טוב באור הגנוז להצדיקים לע"ל. ויפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז. וזהו מרומז בפסוק ושמת את השלחן. שימה בעלמא משום כדי חייו דוקא לפרנסת ביתו בצמצום. ואז תוכל להשים את המנורה נכח השלחן. היינו עי"ז שתכין לך איזה סדר בעסק פרנסה קצת ע"פ היותר הכרחי תוכל לבוא לחכמה עילאה ואור התורה. כי שמן רומז לחכמה כנודע. ואת השלחן הידוע. ר"ל שלחן מלכים הראוי לך. תתן על צלע צפון. היינו לע"ל אור הצפון להצדיקים. גם צל"ע הוא מספר ק"ץ. בסוד ק"ץ הימין. זהו בדרך פשוטו:

אמנם עוד יש לאלוה מילין בביאור הפסוק ע"פ סוד. ובהעיר לב להבין טעם. למה צוה הש"י בהוב"ש שימת השלחן קודם למנורה. והלא ידוע מספה"ק דהמשכן וכליו מרמזים לעלמין עילאין קדישין במכוון כביכול. דוגמת אור בהיר הוא בשחקים אורות בהירות מצוחצחות ספירות עליונים הק'. ונגד השתלשלות העולמות היינו קדשי קדשים רומז לכתרא עילאה קדישא. והארון אשר טמיר וגניז בי' רומז לנקודה פנימית דפנימית ראשית דראשית אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל. ובצאתו מקדשי קדשים מקרי קודש רומז לחכמה עילאה קדישא. אשר משם יצאו כל ההשפעות קדושות משח רבות עילאה קדישא ונמשך לעולם הבינה אשר משם יוצא סוד המנורה הק' ושבעה קני המנורה ומשם נמשך השפע וברכה להשלחן הערוך בכל ובכל מיני התגלות. והנה לפי"ז בודאי היה מהראוי להקדים שימת המנורה לשימת השלחן. וזה אפשר ליישב בדוחק. דידוע שההיכל היה במערב. ופתח המשכן היה במזרח. וכל פינות לא יהיו אלא דרך ימין. א"כ בבוא משה אל אוהל מועד לסדר כל דבר על מכונו. היה צפון לימינו מקום השלחן. והוכרח להקדימו להמנורה. אך לתמיה ראשונה אין מקום ליישב ע"פ פשוטו:

אכן י"ל בהעיר לב דהנה אנשי כנה"ג אשר סדרו לנו סדר התפלות היה הכל מאת ה' עליהם השכיל. וברוה"ק סדרו הכל בסידור ומיתוק הראוי לפי ערך וסדר העולמות ואורות עילאין קדישין. והנה בברכה ראשונה של שמ"ע ברכת מגן אברהם שהוא נגד מדת החסד כנודע הזכירו שמה ג"כ הגבור והנורא. וכן אלהי יצחק בחי' וכח מדת הגבורה. ובברכת אתה גבור שהוא נגד מדת הגבורה הזכירו שמה מכלכל חיים בחסד. מחיה מתים ברחמים רבים. וודאי ראוי להשים לב לזה להבין ולדעת על מה זה. אמנם י"ל הכוונה. כי הנה ידוע ומפורסם מכל ספה"ק כי אאע"ה מדתו היה מדת החסד ואחיד בדרועא ימינא. וכי יעלה על הדעת שאאע"ה לא תפס בעבודתו לה' כל ימי חייו כ"א במדת עוצם החסד לבד ועביד פרודא ח"ו לעילא. אשר כל המדות והספירות הק' כולם נארגים ומתייחדים ונקשרים ברזא דאחד. והבורא ב"ה וב"ש הוא המייחדם ומקשרם. כמ"ש אליהו הנביא ז"ל בתפלתו. ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו'. וכל מאן דאפריש חד מחברי' כו'. א"כ מוכרח בודאי שגם אאע"ה קישר וייחד כל המדות הק' ביחודא חדא. רק עיקר עבודתו הי' שכל המדות ישפיעו ויתייחדו ע"י מדתו מדת החסד ולקשרא דרועא שמאלא בדרועא ימינא. ועד"ז תקנו לנו ג"כ אנשי כנה"ג בברכה א' משמ"ע. ה' אלהינו ואלהי אבותינו. אֵל הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח. היינו ה' שהוא כח כל הכוחות שלנו. ומקור שרשיי לכל הכוחות ומדות של אבותינו. אלהי אברהם. הכח המקורי של מדת החס"ד לאברהם. אלהי יצחק כח מקור שרשיי של מדת יצחק. שהוא מדת הגבור"ה והפח"ד. ואלהי יעקב. כח מקור שרשיי של מדת הת"ת והרחמים שהוא מדת אמ"ת ליעקב. וכן האל הגדול הגבור והנורא. וסיום הברכה הוא מגן אברהם. להיות שמקור ברכה הראשונה זו. אדניה הטבעו ונארגת על מדת החסד והזכיר בה גבורות לאכללא שמאלא בימינא. וכן ברכה שניה אתה גבור הזכירו בה מכלכל חיים בחסד כו' לאכללא ימינא בשמאלא. למיהוי כולא ביחודא וקישורא חדא ברזא דאחד. לקשרם בשורשם הרמה בקודש. והיה המשכן אחד להשפיע לכל העולמות כל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין וכל ברכאין טבין:

והנה כשעלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להאציל מהוד מעטה לבושו כביכול אורות זכים מצוחצחים הספירות הק'. וכ"א ישפיע אל שלמטה ממנו בסוד עילה ועלול כדי להתוודע ולהגלות כח מעשיו ופעולותיו הנפלאים והנוראים. אז עלה במחשבה לפניו להאציל ולברוא את המקבלים השפע מתחלה קודם להמשפיעים כ"א אין מקבל השפע במה יוודע איפה כח המשפיע. כי באין מקבל אין משפיע ועיקר הבריאה היה הכוונה להיטיב להנבראים ולהשפיע להם שפע ברכה וחסד אֵל. לזאת עלה במחשבה לפניו ית'. לברוא מקודם הנשפעים ואח"כ לסדר כנגדם המשפיעים. מקור וכח שיוכל הנשפע לינק משם ולקבל השפעתו כפי כוחו כידוע ליו"ח. והנה כבר נתבאר כי המשכן והמקדש של מטה וכליו הם מכוונין נגד עלמין עילאין קדישין. וקדשי קדשים הוא נגד בחי' סוד כתרא עילאה קדישא. ושם טמיר וגניז ארון הקודש בחי' ראשית דראשית המחשבה ורצון הקדום. אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ובהארון היה מונח לוחות העדות האותיות התוה"ק. ושני לוחותיהם נגד שתי תורות שבכתב ושבע"פ אשר דין גרמא ראשית המחשבה ואצילות העולמות עבור ישראל שיקבלו אותם עליהם ועל זרעם לקיים התורה והמצות. והכתב מעשה אלהים המה. אותיות הק' של תורה שבכתב. הם אורות עליונים הנתפסים במחשבה. ותורה שבע"פ הם אורות עליונים הבאים להתגלות ע"י תורה שבע"פ סוד הדיבור סוד מלכותא קדישא הנאצלת ממקור החכמה והבינה לגלותו לפרסם כוחות של חו"ב ואור חסד עליון ע"י התורה שבע"פ. וכאשר מתייחדין ומתקשרין השני תורות הק' ברזא דאחד. אז הם מתייחדים בסוד כתרא עילאה קדישא לבחי' ראשית דראשית ומתייחדין בראשית המחשבה באתר דאיתגזרת מתמן אשר מקור מחצבתם משם וכנ"ל. וזהו מה דאי' בתזוה"ק והמשכילים כו' אי אית בהון בישראל מאינון משכילים דידעין לזרקא אבנא לאתר דאיתגזרת מתמן. היינו סוד אבן שתיה דאיתגזרת מתמן. והבן:

וזהו כוונת חז"ל ששואלים בכ"מ מנה"מ כוונתם לידע המקור והשורש של הלכה זו שבע"פ. איה והיכן שורשה בתורה שבכתב. כדי לייחד ולקשר הכל ברזא במקור החכמה עילאה קדישא ולהיותם כתרין ריעין דלא מתפרשין. ופלפלו בחכמתם במסכת אריגה עד שארגו וקשרו את הכל באחד ובמקור המקורות בכתר עליון בחי' קודש קדשים. ומבחי' קודש קדשים באה ההשפעה לבחי' קודש בחי' חכמה קדישא בחי' שמן. משח רבות עילאה קדישא. ולהשקות ולהאיר כל הבוצינין ונהורין עילאין קדישין. סוד המנורה וז' קני המנורה. ומשם להשפיע כל ברכאין טבין אל השלחן הערוך בחי' התגלות כל המדות להשפיע שפע וברכה אל הכנ"י לעילא ותתא:

ועפ"ז נבוא לבאר הפסוק ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת. כי להיות הוא השלחן עיקר בחי' הנשפע והמקבל כמבואר. לזה היה שימת השלחן מקודם בקודש. מן המשפיע שהוא המנורה הק' וכנ"ל. אמנם רק שימה בעלמא לא לקבוע לו מקום הראוי לו ולקשרו על צלע צפון בחי' שמאלא. לבל יתאחזו בו תגבורת הדינין ח"ו. וסיגי הזהב הבא מצפון. לזה צוה הבורא ב"ה וב"ש להעמידו בבחי' גולמא בלבד. כל יחוד וקישור למקומו עדיין. רק להיות מוכן לקבל מהמשפיע ואח"כ ואת המנורה נכח השלחן ר"ל להריק ולהשפיע כל טיבו מהמנורה וז' קני המנורה ומשח רבות עילאה קדישא אל השלחן ולייחד ולקשר השלחן בהמנורה בדרועא ימינא. ע"ד הרוצה להחכים ידרים. כי השמן שהוא החכמה הוא מקור החסד ואח"כ ואת השלחן תתן על צלע צפון ליחדא שמאלא בימינא. ואז יושפעו כל השפעות טובות וכל מיני ברכות וישועות לכנ"י לעילא ותתא. וכיה"ר ב"ב שנזכה לראות בנין בהמ"ק על מכונו אמן. והמשכיל על דבר לבבו יבין יסודן של הדברים תן לחכם ויחכם עוד:

ליקוטים

ויקחו לי תרומה. לי לשמי. ע"ד (ברכות סג, א) נסמך פ' מעשרות לפ' סוטה לומר לך כל שאינו מפריש מעשרותיו כראוי סוף שיבוא לידי כהן ואשתו סוטה ויצטרך למחוק השם ולהשקותה. אבל מי שמפריש תרומותיו כראוי אינו בא לידי מחיקת השם ח"ו. וז"א ויקחו לי תרומה להפרישו כראוי ולי לשמי למען שלא יצטרך למחוק ה' ח"ו. רק אדרבה להגדיל ולקדש השם יתעלה ויתקדש נצח: